ריבלין יגמור את הש"ס?

ארבעים יום קודם יצירת החוק מכריזים עיתונאינו: קרדיט פלוני לפלוני...

אם למלחמות הקרדיטים, סטייל נהרי נהרי ופשטיה, בעטיים של חוקים שבאו לעולם, כבר התרגלנו, הרי שהשבוע עולה הלוחמה מדרגה ומפילה חללים כבר בישורת הראשונה, בהורתו של חוק, ובטרם לידתו.

עיתוני המגזר, מעלים את "חוק החינוך החרדי" על ראש שמחתנו. החוק, שמטרתו המוצהרת הנה "הצלת הישיבות הקטנות" תופס את הכותרות הראשיות של השבועונים 'בקהילה' ו'שעה טובה'. שבועונים אמרנו, ומיעוט רבים שניים, שכן לשבועון השלישי והמוביל, אג'נדה משל עצמו. הסוגיה האמורה כלל לא מוצאת את מקומה בעמוד הראשון. יוסי אליטוב, ולשבחו ייאמר, יוצא לרגע מהבועה המגזרית, וכתבתו המרכזית, מהדהדת בכותרת ראשית: "זעקת יהונתן". "במונולוג כאוב וחסר תקדים בחריפותו משמיע פולארד דברים כואבים ותקיפים, ללא צנזורה ובלי מתווכים, בשיחה בת שעתיים עם הראשל"צ הגר"מ אליהו". יוצא אליטוב מהבועה המגזרית, ומשני צידי השיח...

וממלחמת הקיום של פולארד, למלחמות היהודים: הפעם נלחמים הכל על ליבה של שרת החינוך יולי תמיר שבצעד מפתיע הודיעה "על הסכמתה לתמוך בחוק החינוך החרדי בהסתייגויות מועטות בלבד". ריבלין, תחת הכותרת "תמיר ונעלם", מעניק את הקרדיט לכיבוש לב השרה, לח"כ גפני (ששוחח עם שרת החינוך בבוקר) וח"כ כהן (ששוחח איתה אחר הצהריים).

לעומתם של אלו, הפועלים במרץ ומפלסים מסילות, יש גם מי שלדברי הריבלינאי, תוקעים מקלות: "בש"ס הביטו מתחילה בעין קצת עקומה על החוק החדש של יהדות התורה. הם עצמם עוד לא הספיקו לנוח על זרי התהילה של חוק נהרי וכבר מאיים חוק משמעותי אחר לדחוק מהם את אורות הבמה. רק לאחר מסע שכנוע נמרץ שונתה הגישה כלפי החוק, אבל הרצון לשותפות בתהילה עדיין נותר, אי לכך הוטל על יו"ר סיעת ש"ס, ח"כ הרב יעקב מרגי, לנסח חוק כמעט מקביל לזה של יהדות התורה ולהגיש אותו למליאה".

"אבל ביהדות התורה לא רגועים. ממידע שלטענתם הגיע לאוזניהם עולה כי השר נהרי יתמוך אומנם בחוק בועדת השרים, אך לא ממש יתאמץ לשכנע את יתר חבריו השרים לתמוך בו. לא ממש יתאמץ – וזאת בלשון עדינה. ח"כ גפני ל'בקהילה': "ידוע לנו שהשר נהרי פועל נגד החוק מטעמים אישיים". השר נהרי בתגובה: "מדובר בפרנויה של מי שכבר רגיל להגיש הצעות חוק זהות לאלו הקיימות והכול כדי להשיג עוד תשומת לב ציבורית". סוף גרסת הריבלינאי.

על תקן "האיש והחוק", מוצג השר האמור באור שונה בתכלית בגיליון 'המחנה החרדי'. נהרי - מושמץ 'בקהילה' - מוצג על ידי הכתב מאיר ברגר כאיש הטוב, בעוד מרגי מנכ"ל התנועה, מסומן כאיש הרע ונשלח אל מחוץ ל'מחנה': "מבירור שערך 'המחנה החרדי' נמצא שלא כולם בסיעת ש"ס תמימי דעים לגבי החלטתו של מרגי להגיש הצעת חוק נפרדת. השר נהרי בשיחה עם 'המחנה החרדי' אומר כי "אנחנו מתייצבים אך ורק מאחורי הצעת החוק של יהדות התורה, וכי ח"כ מרגי מדבר על דעת עצמו בלבד. יהדות התורה היא שהשקיעה ועמלה על ניסוח החוק ואין כל סיבה ללכת על הצעה נפרדת", נהרי אף לא שוכח לשלוח עקיצה קלה לחברי סיעת דגל התורה בהפטירו: שלא כמו בחוק נהרי אז קפצו חברי דגל התורה לנכס לעצמם את הקרדיט"...

אפרופו ביטאונים, שם, עולם כקרדיטו נוהג. 'יתד' מצ'פר את ח"כ משה גפני, 'המודיע' את ח"כ יעקב כהן, ואילו 'יום ליום' משנה סדרי בראשית ודן בהצעת החוק של... המנכ"ל מרגי. מהביטאונים, כמו מהפוליטיקאים שולחיהם, לא ציפינו למאום. מהשבועונים, ציפינו והתאכזבנו.

וחוזר חלילה לשדה המערכה השבועוני, אצל אליטוב, "הכל נשאר במשפחה". בעמוד פנימי, כידיעה שולית למדי, מביא אליטוב את דבר הסכמת השרה, והס מלהזכיר את "מלחמות היהודים" בין ש"ס לאגודה. מעתה אמור: יכה יוסי את יוסי, לא אצל יוסי...

אחרון חביב, העיתון של האחיין על מאה ועשרים עותקיו. שם, כמה לא מפתיע, עולם כמנהגו נוהג. בניגוד למתחרים לא מוצא לנכון עורך 'שעה טובה' לציין את הסכמת השרה כ"הפתעה המרכזית". בסולם הקדימויות ההפתעתי זוכה לאזכור ראשוני, ח"כ פרוש ש"הפתיע כאשר הביא לתמיכה פה אחד של 12 חברי כנסת מכל הסיעות כולל יו"ר הועדה ח"כ רוחמה אברהם שנתנו לחוק פטור מחובת הנחה"... כתב העיתון חש עצמו פטור מלהזכיר את חבר הכנסת משה גפני שלגרסת העיתונאים המתחרים, היה שותף להשגת הפטור, כמו גם לפילוס המסילות לליבה של השרה הסוררת. מסתבר כי לדידו של האחיין, או מי מטעמו, לא רק לחוק, גם למעשי הפוליטיקאים שאין הוא חפץ בייקרם, יש "פטור מחובת הנחה".

אמור לי מהן כתבותיך, ואומר לך מהם אינטרסיך.

לאחר כתיבת השורות דלעיל נזדמן לכותב השורות להאזין לשידורי הרדיו הבלתי מגזרי, ולהתוודע לכך שלדברי השרה תמיר, לעת עתה, התנגדותה להצעת החוק, בעינה עומדת.

דיברנו על קרדיט בטרם לידה, מסתבר שגם הריון לא היה.

הקול קול יעקב


בשידור הזה, ניכרו השיבושים למן הרגע הראשון.

זה לא מכבר בוקר במדור זה, הקרדיט חסר הכיסוי שהעניק יעקב ריבלין לאריאל אטיאס, בסוגיית הרדיו הייעודי. ריבלין, כתבנו, "הידר" את אטיאס בנוצות לא לו, כשייחס את עבודת המחקר המעמיקה והמקיפה שבעקבותיה הוחלט על הקמת הרדיו הייעודי, לאריאל אטיאס, בעוד שלאמיתו של דבר ביצעו את המחקר, ד"ר בוזגלו והעיתונאי אבישי בן חיים, עוד בטרם התיישב "השר התקשורתי" על כורסת המיניסטר.

בשבוע שחלף, אמנם תהה ריבלין על הראשונות, בציינו, גם אם באיחור מה, כי מקור התחקיר הוא אכן העיתונאי אבישי בן חיים, אך בצד ההודאה (מוטב מאוחר), מסמן ריבלין את המטרה הבאה. כשגם הפעם, כמיטב המסורת הריבלינאית, המטרה מקדשת את האמצעי.

תחת הכותרת "ימי הרדיו", חשף ריבלין קבל עם ו'בקהילה' כי "הרפורמים מנסים לעצור את הקמת הרדיו הספרדי-תורני. בעתירה שהוגשה לפני אישור המכרז טוענים הרפורמים כי מטרת המכרז להכשיר ערוצים פיראטיים חרדים. הטיעון הכבד הוא נגד הסעיף במכרז המאפשר למנהלי ערוצים לא חוקיים להשתתף בו, ובתנאי שיפסיקו לאלתר את שידוריהם הפיראטיים. לדברי העותרים ושוחרי חופש הדיבור והדעה המטרה היא להכשיר את ערוצי הקודש הפיראטיים המקורבים לש"ס".

הנה כי כן, מסתבר כי הפיראטיים משבשים לא רק את תדרי טייסינו הייחודיים, אלא אף את תדרי שדרינו הייעודיים.

כמעט ושוכנעו וביטלנו את הוראת הקבע ל"קול האמת", אלמלא, מעשה ניסים, נתגלגלה עתירת הרפורמים לידינו, והנה, לא כצעקתה.

עתירה וקוץ בה, דווקא את הפיקנטריה שבעתירה, לא טרח ריבלין לגלות לעיני הקוראים, וטעמיו הברורים עמו. מסתבר, כי הכתובת הישירה לביסוס העתירה, אינה פיראטית בעליל, אלא בעלת שם וכתובת ברורים וידועים.

וכה נכתב בסעיף 61 לעתירה: "החובה לקדם פלורליזם תקשורתי מחייבת להתייחס בחשדנות להקצאת תדר למגזר מסוים, המקושר למפלגה פוליטית. יש לשמור מכל משמר פן ייהפכו תחנות הרדיו לכלי שרת בידיהן של מפלגות פוליטיות. בענייננו, תחנת הרדיו התורני המסורתי הספרדי תשמש קרוב לוודאי כשופר למפלגת ש"ס (ראו בעניין זה את כתבתו של יעקב ריבלין "קול הש"ס" בעיתון "בקהילה" מיום 29.3.07, המצורפת כנספח כ"א לעתירה זו). יוער בהקשר זה כי סעיף 42 לחוק קובע שיש לפסול משתתף במכרז, אם הוא נציג או שלוח של מפלגה או של גוף אחר שעלול להשתמש בשידורים לקידום המטרות המיוחדות של מפלגה כלשהי. כמו כן, יש איסור לשדר שידורי רדיו שיש בהם תעמולה מפלגתית".

הקול קול יעקב, והידיים, ידי הרפורמים, אוחזות כראיה בידיעותיו החדשותיות, אך הריבלינאי הנכבד בשלו. לא די בכך שהפריח ידיעה עיתונאית באופן חסר אחריות, שהביאה במישרין לביסוס עילת העתירה הרפורמית, עד שהוא מוסיף חטא על פשע, תולה את סרחונו באחרים ומיידה אבן אחר הפיראטים הנופלים מלוח השידורים, שהלא מה קל יותר, מלגלגל את האשמה לפתחם של אלו שקולמוס לא ניתן מעולם בידיהם, ואף המיקרופון ניטל מהם...

סיום הש"ס


מה שלא הולך ב(אלי)טוב, הולך בכוח...

חודשיים אחרי שניבא כי ממשלת אולמרט תיפול תוך מקסימום שלושה חודשים, דוחק אליטוב את הקץ ומונה את אולמרט, בצוותא עם נתניהו וברק, כ"שלשה ראשי ממשלות לשעבר".

בטרם יבש הדיו על התחזית הסגרירית, ובטרם באו שלושת החודשים אל קיצם, מזגזג אליטוב, ומנבא כי הדבק "ברק-אולמרט", יהיה הדבק הכי חזק בשכונה, כשהוא אף סונט בנתניהו שנמנע מלהיכנס לממשלה... עד לפרשנות ההפוכה הבאה.

ובצד הזיגזגיאדה הבלתי מרשימה, יש לו לאליטוב 'מטבחון' שראוי להתכבד בו. לא פחות מארבעה נושאים מבושלים ב'מטבחון' שבועי אחד. התיאורים הנלווים לחדשות אומנם טעונים שיפור (מה תאמרו לתיאור סר טעם שכזה: "אולמרט דיבר על מעמדה של ש"ס, כאילו הוא סופר חללים ביום הזיכרון על הר הרצל") אך סחורת החדשות מסופקת במלוא היקפה. לעומתו של זה, אצל הקולגה הריבלינאי המתחרה, מתהפכות היוצרות כשנושא אחד נמרח על פני לא פחות מארבעה שבועות.

שבוע אחר שבוע, עוסק ריבלין בטורו בענייניה של תנועת ש"ס. הכל מתחיל ונגמר בתנועה הקדושה. פעם מלחמת ראשיה, ופעם מריבות שדריה, כשבשבועיים האחרונים מלא הטור מקצה לקצה בסיפורי פיקנטריה משמחת נישואי ושבע הברכות לבת השר ישי. לא נותר אלא לתמוה הכיצד לא זכו פגישות השידוכים של הזוג "כוכב המדור הריבלינאי", לטור בפני עצמו.

השוס הגדול של שבע הברכות שתופס את מלוא הטור, הוא "החלק היותר מעניין בשיחת הגר"ע וראה"מ שלא נשמע דרך הרמקולים. מאן דהו שהטה אוזן לשיחת הקודש בין השניים קלט עבורנו את הדו שיח הבא"...

למען לא נלאה את גולשינו, רק נציין שהדו-שיח מתמצה בשאלת מימוש ההבטחה בדבר העברת הסמכויות לשר איציק כהן. דא עקא והשיחה החשאית שנקלטה בלעדית עבור הטור הריבלינאי, מצוטטת לה גם ב'מטבחון' האליטובי, ובמקומה הראוי בצידן של חדשות השבוע. היו גם חדשות שכאלה, לתשומת לב הגולש הריבלינאי...

לקראת השבוע הבא, תמה המבקר, ולא כקנטור בעלמא, האם לא הגיע הזמן לסיים את הש"ס???

עיתונות ימי-ביניימית


ב'יתד נאמן' מממשים את התחזיות למלחמה קרבה והולכת ויורים בכל התותחים, במאבק המתעצם נגד הפקיד דה הרטוך, "הדה הרטוכיזם", כפי שמכונה התופעה במאמר המערכת.

בחזית משולשת, מגויסים למערכה, גם העיתונאי בצלאל קאהן והתחקירנית ט. כץ, ותיאוריה הפותחים את כתבת התחקיר, עמה:

"במלחמות של ימי הביניים היה מתייצב הרודן משלזוויג וסטלהים, עטוי בשריון קשקשי מתכת וחמוש בחרב סייף, יושב על סוס אביר ומשליך את חרבו לעברו של הדוכס מואכן הולשטיין. הרבה דם היה שם, גם אלימות פלסטית ובלתי אסטטית. גועל נפש".

הכותבת הנכבדת יוצאת מן הסתם מנקודת הנחה, כי הקורא היתדי האינטליגנטי יקבל את דבריה כתורה מסיני. ההקשר בין מלחמות ימי הביניים לתקשורת המגויסת למלחמה בפקיד דה הרטוך מעורר גיחוך, גם האלימות "הפלסטית" המתוארת, צריכה עיון לאור ההגדרה המילונית של המונח: "לא אלסטי, לא קפיצי, גמיש, מקבל צורות שונות; מחוטב, מעוצב, מפוסל". אין ספק, קשה הירידה לעומק דעתה של הכותבת הנכבדה.

אך עולה על כולנה שליפת פיסות ההיסטוריה וחיבורן זו לזו, שלא כדרך הטבע.

אליבא דההיסטוריונית הדה-הרטוכית: "במלחמות של ימי הביניים היה מתייצב הרודן משלזוויג וסטלהים, עטוי בשריון קשקשי מתכת וחמוש בחרב סייף, יושב על סוס אביר ומשליך את חרבו לעברו של הדוכס מואכן הולשטיין."

העובדות, אוי לבושה, מעט שונות: המחוזות שלזויג והולשטיין הם סמוכים (וכיום מאוחדים כמדינה אחת בגרמניה ששמה שלזוויג-הולשטיין), ובין הדוכסים שלהן היו מתיחויות וקרבות משך מאות שנים.

אלא שהכותבת העדיפה "לקשט" את השמות בתוספות חסרות פשר. דוכס שלזויג לא היה "הרודן משלזוויג וסטלהים", בהתחשב בעובדה השולית שסטלהים אשר בנורבגיה רחוקה משלזוויג מרחק כמה שבועות של רכיבה על סוס אביר.

את המחוז "ואכן" לא הצלחנו לאתר באף מפה, לעת עתה, וספק אם הוא קיים כלל. ולידיעת התחקירנית, עד כה טרם הוכח חלקו של דה-הרטוך בהעלמת המחוז...

פתיח הכתבה, מגויס ובלתי ענייני. גם אם בתחקיר המוזמן יש ממש, הרי שבקונוטציה הפוליטית ובהתגייסות מטעם, יש משום טעם לפגם. הקורא היתדי מעט יותר אינטליגנט ממה שמייחסים לו מכתיבי השמועה. הבו לו חדשות אמת, נעדרות פופוליזם זול והיסטוריה ימי-ביניימית משוכתבת.

קצרים:


עונת המלפפונים – לא רק מלפפונים. ירקות ובחמישה צבעים, תופסים את מוקד הטור 'מבט' של יונתן רוזנבלום במדובר הדעות במגזין 'משפחה'. תחת הכותרת "בריא עדיף!", מכה רוזנבלום על ה'מבט' החרדי המצוי שהתייחסותו, אם בכלל, לבריאות ולפעילות גופנית, מוגבלת למדורים המיועדים לנשים... "ניתן לחסוך מוות בטרם עת, למנוע את הפיכתו של גיל הזקנה לבית כלא, ולשפר רבות את איכות החיים", קובע רוזנבלום ומוציא את הנושא החשוב, אל מעבר לעזרת הנשים.

נסיעת פז – רוחמה פז, בעוד כתבה מגזינית מוצלחת, מתארת את סבלה של האוכלוסייה החרדית, הנזקקת, ברובה הגדול, לידי מתנת בשר ודם של נהגי התחבורה הציבורית. הסיפורים קולחים והעצות מחכימות. מצאנו גם טעות בשוליים עם הפיכתו של עובד 'אגד תעבורה' באלעד, לחבר מועצה ודובר מטעם הציבור, אך מה לנו כי נתעסק בקטנות.

הירדן ייסוב לאחור – מכל שבועוני המגזר, 'שעה טובה' מביא את סיפור "הפתרון הירדני", בדיווח המרתק ביותר. תחת הכותרת "עבדאללה יפתור את בעיות השמיטה", מדווח השבועון על המו"מ המתנהל לחכירת 5,000 דונם מ"האדמות המלכותיות" שבבעלותו האישית של עבדאללה מלך ירדן. בשולי הידיעה מסופר על מכתב אישי שנשלח לנשיא המדינה הנבחר שמעון פרס, ועליו חתומים הגראי"ל שטיינמן, הגרמ"י ליפקוביץ, הגר"נ קרליץ והגר"ח קנייבסקי ובו מבקשים הרבנים מפרס להפעיל את קשריו ולשכנע את עבדאללה להפחית את דמי החכירה". אם נכונה הידיעה השולית, הרי שהכותרת הראשית מפוספסת, ככל הנראה במודע. מסתבר שהשנאה לשמעון פרס מעבירה את עורך העיתון על כותרתו.

חורג לטובה – ניתן היה לצפות מעורכי המדורים הכלכליים בשבועונות החרדית, כי ייאותו להקצות ידיעה, ולו שולית, בנוגע לתקנות החדשות שאינן מאפשרות חריגה ממסגרת האשראי. ציפינו, אך מילה לא מצאנו. כחריג היוצא מן הכלל ולטובה, ב'יתד נאמן', פורץ בצלאל קאהן את מסגרת האשראי הירושלמית, בכתבה ממצה ומקיפה, תחת הכותרת "אשראי ורע לו". הקורא, טוב לו.

כותבים ובוכים – הלב ממאן להשוות בין תיאורי הטרגדיה, אך אי אפשר להימנע מאזכור הדיווח האותנטי של כתב 'משפחה' אהרון גרנות, כמו גם עמיתו למערכת חיים יודלביץ שיורד לפרטי הפרטים של מחדלי הכבאים בטרגדיה הצפתית. מכולם, ניכר כי הצמד ה'משפחתי' עשה את עבודת השטח הטובה ביותר, כשהוא אינו מסתפק בדיווחים ממקור שני ושאר תחליפים. ושנפגש בשמחות.

ביקור משפחתי - אליעזר שולמן יוצא לביקור פרטי, קילומטרים ספורים מאיראן, בתוך אוכלוסיה שיעית בלב אזרבייג'ן ומגלה כי יש חיים יהודיים "במרחק נגיעה מהשטן". הביקור אומנם מוגדר כפרטי, אך הפן ה'משפחתי' ניכר גם ניכר, באזכור זוג השלוחים מתי וחיה לואיס והס מלהזכיר את הקשר המשפחתי. הפסיפס המעניין של חיבור קהילתי, בין הרב ברוק החב"די לרב רוטר הליטאי, מסוקר על ידי שולמן נאמנה, בניגוד לביקורים 'משפחתיים' קודמים, הפעם אין מדובר בביקור ממומן על ידי 'הועידה' בו מצונזרת פעילות האגודה היריבה... כך מתוודעים הקוראים לעובדה שאפילו הרב רוטר (בנו של ר' אהרון ישעיהו רוטר) הליטאי המובהק, מהלל את פעילות הרב החב"די: "המטרה שלנו זה לקרב יהודים לאבינו שבשמיים. כל אחד מאיתנו פועל בדרך שהתוו לו רבותיו". ממש, 'משפחה' יהודית גדולה.

אל"ף בי'"ת משלנו – מדור' אל"ף בי"ת' של 'בקהילה' חוזר ומשנה פניו תחת שרביטו של כותב חדש: אורי גרין. המדור שהיה אמון על הטקסט הקצרצר, הופך השבוע לתואם המדור ה'משפחתי' "אחד משלנו", כשהמלל מתארך על פני מספר שורות. כל הזכויות שמורות?

הדשא של השכן - בלהט שנאתו לכל דבר שריח של זילברשלג נודף ממנו, קובע צוקרמן כי "הגורמים החרדיים שסביב גיידמק, רימו והונו את גדולי הדור, בפרשת רכישת בית החולים 'ביקור חולים'". באורח לא פלא, לא מצאנו מילה וחצי מילה בביטאונים האמונים על דברתם של גדולי הדור, שסיקרו השבוע את עסקת המכירה ללא בדל ביקורת בצידה, גם לא בשאר השבועונים "המתחרים" שדיווחו בענייניות נטולת התלהמות. ואולי במקום לדוש כל העת בחסרונותיהם של אחרים, יעשה מאן דהו ב'שעה טובה' בדק בית פנימי. טעויות הכתיב חוגגות וכתבות כפולות ומכופלות (והשבוע, בנושא "ועידת רבני אירו-אסיה") הן בגדר דבר שבשגרה, אך הראש עסוק כל העת בדשא של השכן, עד שהעיניים אינן מבחינות בצהבהבותו של הדשא מבית. אם לא יתעוררו שם בזמן, גם אשפוז ב'ביקור חולים', לא יוכל לעזור...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!