שימון היקר

לכבוד
מר שמעון פרס
רחוב אופנהיימר 12, תל אביב
המזרח התיכון החדש



ידידי הנכבד

כן. זה אני. הח"כ החרדי עימו נפגשת לפני מספר שבועות ובקשת את תמיכתו במועמדותך לנשיאות. היית אז כל כך עצוב ועגמומי , עם המבט המיוסר והכאוב הזה בעיניים, שממש שברת את ליבי. שוחחנו על הא ודא כשברקע רחפה ללא הרף השאלה: מה אכפת לכם שמדינאי קשיש ונכבד כמוני יזכה לגמור את הקריירה בבית הנשיא.

כנהוג בשיחות כאלה לא השבתי לך ישירות. למה לשבור ליבו של יהודי בגלוי אם אפשר לעשות זאת בסתר. כלומר: בהצבעה חשאית מאחורי הפרגוד. אפס כי אחר כך ישבתי וחשבתי שגם הצער הזה כבר לא מגיע לך. מוטב שתדע מראש את האמת הכואבת לבל תופתע שוב נוראות בעת פרסום התוצאות. פעם אחת כבר ראיתיך במצב הזה, ועד היום פעמים שזה חוזר אלי עם נקיפות מצפון כואבות. אתה הרי לא תשכח את היום בו התכוננת להופיע בפני הכנסת ולהציג את ממשלתך החדשה וסופך שחזרת הביתה בלי שאפילו כונסה הישיבה. ב' דחוה"מ פסח תשנ"א. יום כשלון התרגיל הידועלשמצה.

מאז אתה לא חדל לדבר על הבגידה הגדולה, ותובע מאיתנו פעם אחר פעם את עלבונך. אין מה לומר. זאת היתה באמת השפלה גדולה. יכולנו להחליט לילה קודם שהפור נפל ולחסוך לך את הבזיון המיותר. אבל מה לעשות. ככה זה אצלינו. מקבלים החלטות רק " בין השמשות" ולפעמים אחרי זמן קריאת שמע על המיטה. מי שרוצה לעבוד עם חרדים צריך לדעת מראש את הכללים.

אבל בעוד שאת חשבון הסליחות ההדדיות איתך נעשה רק כשתפרוש באמת מהחיים הציבוריים יש מישהו, או יותר נכון מישהי, שאת סליחתה אנו חייבים לבקש ממש עכשיו, ופן חלילה יהיה מאוחר. מדובר ברעייתך, מרת סוניה תחי', שבימים אלו ממש אתה סועד אותה על מיטת חוליה. לעולם לא אשכח כיצד ישבה ביציע באותו יום וחיכתה לרגע בו תושבע לראשות הממשלה. כאשר הודיע היו"ר על ביטול הישיבה היא הרכינה את ראשה ויצאה מהאולם בדממה. אם זכרוני לא מטעה אותי היא לא פקדה מאז יותר את בית הנבחרים.

כנראה שזה הזמן לבקש באופן מיוחד את סליחתה. באמת אישה מיוחדת ונפלאה .שמענו אומרים כי היא עוסקת בחשאי בפעולות חסד וחברה הרחק הרחק מאורות הזרקורים ( אם כמותה היו נוהגים פעילי החסד שלנו הרי שתחנת רדיו טלפונית וכמה עיתונים צבעוניים היו נסגרים).שלא לדבר על כך שביחס לנשות ראשי ממשלה אחרים היא ממש מליגה אחרת. לא כמו ההיא ההיא שהתפרסמה ביחס משפיל לעובדות משק ביתה. ולא כמו האחרת שמחליפה בתים כל שנה , מצלמת גראפיטי על קירות, וידועה כמי שחינכה את בניה לסרבנות ושנאת המדינה שבעלה עומד בראשה. סוניה. ולך שימון אנחנו לא צריכים לספר זאת, נמצאת בפלאנטה אחרת . בה בטח לב בעלה בצאתו ( לבד כמובן ) לועידות וקונגרסים בין לאומיים מאתיים ועשרים יום בשנה.

אחרי איחולי ההחלמה המהירה לרעיה בוא נדבר תכל'ס. אם המצב הנוכחי לא מניא אותך להמשיך בהכנות לקראת הגשת המועמדות בשבוע הבא אזי יורשה לנו להטריד אותך בתחושתינו כלפי המירוץ שלך לכתר הנשיאות. והתחושה היא בהחלט לא נעימה. לא בגלל הסיכוים שיש או שאין לך. החלטת לדפוק שוב את הראש בקיר שיהיה לך לחיים טובים ולשלום. מה שמפריע לנו זה הפריטה הבלתי פוסקת שלך על רגשות האשם שכאילו צריכים להיות לנו אם לא נבטיח לך מראש את התמיכה.

יומיים אחרי פסח היית כזכור אצל מרן הגר"ע יוסף לשיחה תורנית שכביכול לא עסקה כלל בנושא הנשיאות. רבנים כידוע אתה מוקיר מאוד ומכבד ( ונניח לרגע את השאלה המתבקשת מדוע אתה נפגש רק עם רבנים שיש להם שליטה על מנדטים בכנסת ולא עם אחרים) ולא תבטל את זמנם בהבלי העולם והשעה. את זה אתה מניח לשיחות עם העוזרים והמשמשים, ויפה אתה עושה.

בשיחה הבאה שלך, עם הח"כ לשעבר הרב מנחם פרוש, היית גלוי יותר וניגנת ממש בעוז על מיתרי הנפש החרדית הרגישה. תארת איך במשך עשרות שנים עמדת לצידינו בעיתות צרה ומצוקה. בטלת את הגבלת מספר בני הישיבות הזכאים לדחית גיוס, כשר אוצר הזרמת לנו תקציבים ומה לא עוד. פעם היית אומר באירוניה: מאפיות שלמות שלחתי להם על פני המים. היום נגמר לך החשק לבדיחות טפלות ועברת להתבכיינות ישירה: איך אנשים דתיים יכולים להיות כפויי טובה עד כדי כך. באמת איך?

אז ככה. האמת שכמעט פרצנו בבכי תמרורים ( כי אנחנו הולכים לעשות לך את פעם נוספת) עד שנזכרנו שלא רק אנחנו חטאנו לך בכפיות טובה אלא חצי העולם ואשתו. רשימת החוטאים היא כל כך ארוכה עד שאם נעמיד את כולם בשורה אפשר יהיה לבנות איתה את כל גדר ההפרדה. מי לא בגד בך שימון היקר. עשרות שנים אתה נוחל מפלות פנים מפלגתיות שלנו אין כל קשר אליהם. אנחנו לא גרמנו לך להפסיד נגד יצחק רבין , נגד אהוד ברק, ואפילו נגד האפס המאופס הזה עמיר פרץ. בכולם הפסדת כי אנשים שבטוח היית שיכירו לך טובה העדיפו אישים שנראה היה להם יותר שמתאימים לעמוד בראשות ממפלגה. ואם ל"חבירים היקרים" אין רספקט כלפיך, והם כנראה יודעים למה, אזי גם לנו אין.

ובכלל. מי אתה שתדבר על הכרת הטוב כחלק מהחיים הפוליטיים. אם כל האנשים שזרקת מאחורי גווך כאשר רפרפת מתפקיד לתפקיד וממפלגה למפלגה ( לא נשכח את היום בו עמדת והתחננת בפני מועצת מר"צ שתאפשר לך להציג מועמדות לראשות הממשלה כאשר הפסדת בפריימריס במפלגה שבזכותה כהנת באין ספור משרות וגו'בים נאים) היו רוצים להקים מועדון חברים היה צריך לשכור את היכל התרבות לכנס היסוד.

שימון היקר. לא סתם מפסידים מערכה אחרי מערכה. אמנם מסתובבת אצלינו איזה אגדה על "קפידא" שרובצת עליך מחד מן קמאי של הדור שעבר. אבל אתה הרי לא מאמין במיסטיקה וגם לנו אין אסמכתא שמדובר בסיפור אמיתי. אתה מפסיד שימון כי אפילו ותיקי המפלגה בדגניה א' קלטו בדיוק מי אתה. אדם רעב לכוח תארים וכבוד שלא בוחל בשום דרך להשיג את מטרותיך. כשהיית צעיר יותר הגדיר אותך אחד שכבר לא נמצא איתו היום כחתרן בלתי נלאה. ברבות השנים נשרו שיני האריה הזקן ושוב אין הוא עוסק בחתרנות אלא בבכיינות.

אולי דווקא בגלל שכל זה ידוע גם לך הקפדת לציין בשיחתך עם הרב פרוש כי אתה תמה במיוחד על כפיות טובה של אנשים דתיים. בטח שמעת באחד מביקורך בחצרות הרבנים את המדרש הידוע שכל הכופר בטובתו של חברו כאילו כופר בטובתו של מקום. לכן אתה דופק כעת על השולחן ועל חדרי ליבינו ותובע: הבו לי נשיאות כפיצוי על עשרות שנות אכזבות ויריקות.

בלי רגשות אשמה


אבל אם במדרשים עסקינן אזי תרשה לנו להחכים אותך במדרש נוסף שאותו כנראה לא שמעת בחצרות הרבנים עם המנדטים אותם הינך פוקד לרגלים ולחגים. מעשה וישבו פעם שלושה תנאים קדושים ושחו במעשיה של מלכות רומי האדירה. אחד אמר כמה נאים מעשיה של מלכות זו שבנתה גשרים ותקנה דרכים. אחד העדיף לשתוק, והשלישי, זה שצריך אישור מיוחד של יוסי שווינגר להגיע ברכב ביום היארצייט לציון קברו, טען כי כל מה שעשו לא עשו אלא לצרכיהם. גשרים לגבות מהם מיסים ושווקים להושיב בהם דמויות מפוקפקות. בתרגום ללשון דורינו זה נשמע כך: קחו את הטובות שלכם בחזרה ותלכו לכל הרוחות.

יד על הלב, שימון היקר. האם כל מה שעשית עבורינו ( ואם נבוא חשבון נמצא שזה לא הרבה. את חוק איסור יבוא הבשר הלא כשר העביר יצחק רבין ז"ל ולא אתה. את הפטור לבני ישיבות העניק בן גוריון ותקציבים לעולם התורה היו שרי אוצר שנתנו יותר ממך) האם מתוך אהבת התורה והציבור החרדי או שמא נבע מחשבונות פוליטיים קרים ותו לא. לשבחך יאמר שאתה קלטת עוד לפני כולם שבמפת חלוקת המגזרים הפוליטית בישראל כמעט ואי אפשר להקים ממשלה בלי החרדים. היו כמה מעמיתך שניסו והצלחתם הלא היא רשומה על ספר הכשלונות לראשי ממשלות בישראל.

ומשום מה. מר פרס נכבדי. זכור לנו שהברית הראשונה בין הממסד הישראלי והחרדים לא נכרת בימים בהם אתה וזקני מפלגך ניהלתם את המדינה ביד רמה. מקום המדינה ועד מהפך 77 , כאשר שלטון מפא"י נראה היה כנועד לנצח נצחים אולי זרקתם לנו עצם פה ושם ( ביטול ההגבלה על מספר בני הישיבות הזכאים לדחיה) אבל אז לא ראית בנו אזרחים שווי זכויות אלא ציבור דחוי שמפעם לפעם סוגרים איתו איזה דיל קטן תמורת כמה פרוטות.

ואם בזכרונות עסקינן ( שהרי גם אתה בא אלינו על סמך תביעות הסטוריות) רשום לנו באיזה פנקס צהוב וישן כי בתקופת הרומן הגדול בין בגין והחרדים , הרי שכראש אופוזיציה שמענו ממך זמירות אחרות בנושאי דת ומדינה. משהו על הצורך בהכרה של גיורים בכל הזרמים ( חפש בארכיון הנאומים שלך ותמצא משהו על דוד המלך ורות המואביה) על הכניעה לקלריקלזם הדתי ועוד ועוד. אם נקפוץ עוד כמה שנים קדימה נמצא כי בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו הגיש חבר סיעתך, אברום בורג ( היום מיסיה דה בורג עם האזרחות הצרפתית החדשה) הצעה לגיוס בני ישיבות בכפיה. לא שמענו אותך, ואנא תקן אותנו אם אנו טועים, קול זעקה מרה נגד היוזמה. ללמדנו שכל החיזורים בתקופות השונות נועדו לצרכים פוליטיים מזדמנים. זה שלא סיפקנו את הסחורה זה רק בגלל שקיבלנו מחירים טובים יותר ממציעים אחרים.

אז מה נותר לך להציג בפנינו את היחס החם לרבנים ולמסורת. מהסיפור של הפגישות עם הרבנים אנחנו לא ממש מתרגשים, וכבר הזכרנו את עניין המנדטים. ובאשר למסורת. אפעס לא ידוע לנו עד כמה שאתה מכבד אותה גם מעבר לים. מנחם בגין היה נוהג לבקש אוכל כשר בפגישותיו הרשמיות. לא נכנס לך לצלחת אבל אתה ואנחנו יודעים בדיוק מה נמצא שם. דרך אגב. קח מאיתנו עיצה טובה. בכל הקשור למסורת יש ליריב שלך עדיפות ברורה. הוא רואה בתי כנסת לא רק בטכסים והשבעת רבנים ראשיים.

לא ראוי לנשיאות


נו. טוב. אתה בוודאי תמלמל לעצמך בקריאת שורות אלו. נגיד הם לא חייבים לי שום דבר ואני לא חייב להם. אבל שיחשבו פעם גם טובת המדינה בה הם חיים. מדוע לא לתמוך במדינאי עם רקורד עשיר כמוני. מי זה בכלל הרובי ריבלין הזה? מה הוא עשה בחיים שלו חוץ מלהסתופף בחצרו של אריאל שרון ולקבל בתמורה את ראשות הכנסת. הוא יוכל לרחף ברחבי הגלובוס ולקדם תוכניות בין לאומיות לשלום לאחווה בין העמים?

לא. ריבלין לא יוכל לעשות זאת. רק אתה. ומזה בדיוק אנחנו מפחדים. אתה הרי לא תהיה נשיא יצוגי שיושב בבית הבובות בשכונת טלביה ומקבל כתבי אמנה של שגרירים ממדינות זרות. כמו שהספקנו להכיר אותך אתה תהפוך את בית הנשיאות למשרד החוץ השני של ישראל , כאשר אתה, כשגריר עולמי על דעת עצמך , תרחף ברחבי העולם ותנסה למכור לגויים תוכניות שלום מטורפות שגם הם יתקשו להאמין שיהודים שפויים מציעים.

הרי זה בדיוק מה שעשית ליצחק רבין בשנה שלפני חתימת הסכם אוסלו. אתה דחפת לקיום מגעים חשאים שהוא עצמו לא האמין עד כמה שירחיקו לכת בויתורים מפליגים. רק כאשר הבאת לו תוכנית כמעט אפויה הוא נכנע לפיתוי להכנס להיסטוריה וחתם על ההסכם שיום יום אנו אוכלים את פרי ביאושיו.

דמם של האלפים שנהרגו מאז בין הים והירדן צריך להיות הדיו בו יכתב מכתב הפרידה שלך מהחיים הציבורים והפוליטיים. אבל מכתב כזה לא נכתב ולא יכתב עד שמשהו יתפוגג כאן אל חלל האוויר המזרח תיכוני . או אתה או המדינה. המוקדם בין השניים. ולוואי ואתה ואנחנו נזכה להאריך כאן ימים.

ואם בשם ההיסטוריה אתה בא אלינו ( שהרי בשנים האחרונות הרקורד שלך מכובד פחות עוד מזה של דליה איציק. מה עשית חוץ מלנטוש מפלגת אם ולקפוץ כאחרון העסקנים על עגלתו הבאושה של אריאל שרון) אזי יש לנו כמה זכרונות שכל אחד מהם פוסל אותך מלהיות נשיא. אנחנו זוכרים את מסע ההסתה שניהלת נגד המדינה שלך לאחר הטבח בסאברה ושתילה במלחמת לבנון הראשונה. הסתה שבעקבותיה נאלץ צה"ל לסגת לפני שסיים לעשות סדר אמיתי בלבנון ואת המחיר אנו משלמים עד היום.

תתפלא. אבל אנחנו גם זוכרים את ההתנגדות שלך להפצצת הכור הגרעיניי העירקי בשנת 81, התנגדות מוטעית שעד לעצם היום הזה אינך מוכן להודות בה. כמו היום גם אז חשבת רק על עצמך. פחדת ( ובצדק) שהפצצת הכור תגרום לנצחון הליכוד בבחירות שלאחר מכן. העובדה שאין איש היום בעולם המערבי שלא מודה שהיה זה המבצע הצבאי הישראלי המוצדק ביותר מאז הקמת המדינה- לא מעלה אצלך ולא מורידה. כזה בדיוק אתה. אישיות שחיה ונושמת רק את עצמה.

שאם לא היית אחד כזה מזמן היית שומע לעיצה בקשה של הרעיה הנאמנה. ששוב נשגר לה בזאת ברכת רפואה שלמה. איך היא אמרה לך כבר לפני חמש עשרה שנה. שימון, עשית כבר מספיק בחייך הציבוריים. שב בבית. תקרא ספרים ( ואתה אוהב לקרוא) . תן לעולם להתנהל גם בלעדיך. יהיה טוב לך. עוד יותר טוב גם לנו.

שלך בהוקרה

טורו של יעקב רבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!