מכתיר הגנרלים

באווירת הוינוגרדיה האופפת את מדינתנו, גם במגזרנו רבים כשלו, מעטים עברו, ובודדים עוד יותר צולשו.

בשבוע גדוש ביקורת קטלנית, טוב לגוון ולפתוח, לשם שינוי, דווקא בדברי שבח וצל"ש. דא עקא, ושבחם של אחדים, הוא הוא גנותם של אחרים (ועם ה"אחרים" הסליחה...).

העליונות הצבאית של 'המודיע' שבאה לידי ביטוי במלחמת לבנון, לא נתנה את אותותיה (אפשר ובהשפעת הדו"ח...) בסיקור מסקנות ועדת וינוגרד. מהעימות הזה יצא 'סופרנו הצבאי' א. פאר הוותיק והטוב, וידו על התחתונה, אל מול העליונות המערכתית שהפגינה מערכת 'יתד נאמן'.

במוסף מיוחד, תחת הכותרת "מדחי אל דו"ח", סוקרו בהרחבה מסקנות הועדה מכל זווית אפשרית: בצלאל קאהן על "ההבלגה שהובילה למלחמה" , רחל (ר.) קוליץ (קולינס) על היסטוריית המחאה, א. בן אהרון על עלייתו של נסראללה, ואפילו ר. צביאלי הישנוני, התעלה על עצמו בטור פוליטי ראוי, תחת הכותרת "בא בקלות הולך בקלות" (אולמרט. לא הטור!)

והיה גם וינוגרד תקשורתי. בצד הכתבה המדינית, סיקר אריה זיסמן בטורו 'מקור נאמן' את הכשל התקשורתי: הפער הגדול בין הדו"ח המודלף לדו"ח האמיתי, ועניית האמן של "התקשורת הכללית", בראשית המערכה הצבאית. "התקשורת הכללית" אמרנו? זיסמן, מצא לו דרך משלו לעקוף את מגבלות הצנזורה הפנימית ב"מכבסת עיתונים". כותרות "הנפוץ במדינה", כתבות "הנפוץ השני" (נמרודי היה קונה את ההגדרה בשתי ידיים, על רקע גירעונות העתק...) ופרשנויות "העיתון לאנשים חושבים", מבוקרות על ידי זיסמן בקטעים שנונים. והס מלהזכיר את שמות העיתונים. אפרופו 'וינוגרד תקשורתי', מקומה של העיתונות המגזרית נפקד כמעט לחלוטין מהביקורת הראויה, אולי משום ש'הא בהא תליא'...

ובשבועונים? ב'בקהילה' פספסו את המומנטום בכותרת סטנדרטית שאינה הולמת את המעמד. במוסף 'בקהילה פלוס' נערך מקצה שיפורים, בסדרת כתבות ועדה, תחת הכותרת 'דוח קטלני'.

'שעה טובה' בעמוד ראשי דו-דפי, מסקר נאמנה, ו'משפחה', לפני כולם, מספק את סחורת הוועדה, במהדורה מיוחדת, סטייל העיתונים הגדולים, כשמתחת לכותרת הראשית "סערת וינוגרד", מופיעים זה לצד זה טוריהם של: העיתונאית ארי סלומון, העורך י. מיתר ו"סגנו" יוסי אליטוב, שמתנבא, כמנהגם של פרשנים לאחר חורבן הבית, בנפילתה של הממשלה תוך, מקסימום, שלושה חודשים (רשמנו!).

בשולי החדשות, מעניין היה להיווכח בהתמודדותם של צנזורי המערכת עם תמונתה המטרידה של הפרופ' ר. גביזון. ב'משפחה', הבלחת הפמיניסטיות התמצתה בהבאת תמונתה של השרה תמיר, לעומת זאת גביזון, ובעקבותיה יתר החברים הישובים סביב שולחן הועדה, זכו להתעלמות מוחלטת. ב'יתד', בדרך מקורית יותר, נמרח צילום דו"ח הועדה על מקומה של החברה גביזון, ולא נודע כי באה אל קירבה של תמונה. ורק ב'בקהילה', בחובבנות שאפיינה את המהדורה, נראה הכסא הריק, שחור למחצה, כשקודקודה של הפרופ' הכבודה מבצבץ מעל ומעבר... צנזורה ב"מיטבה"...

כישלונר משלנו


ובצד הסמנטיקה שבאופי הדיווחים, היה גם כשל במהות.

בשעתו, בעיצומה של מערכה, תמה כותב השורות לפשר ניסיונם של לבלרי המגזר, ואליטוב בראשם, להכתיר את השר אלי ישי בכתרי גנרל לא לו. יומני המלחמה של אליטוב כללו קטעים קבועים וארוכים של עלילות הגנרל החרדי עטור התהילה והניסיון, עד שלא נותרה בידינו הברירה אלא להכתיר את ישי בתואר "נפוליון זוטא", לא פחות.

מי שמתיימר ליטול סמכות, מן הראוי שישא באחריות, סברנו לתומנו. סברנו וטעינו.

בתקשורת המגזרית הציג ישי את עצמו כמי שיוצא מהדו"ח מלא צילוש ותהילה. מכתיר הגנרלים, אליטוב, הקטין לעשות כאשר פסק, ולא רק כציטוט סובייקטיבי, כי "מסקנות וינוגרד עבור ש"ס היו ציון לשבח על תפיסת העולם שייצגה המפלגה במלחמת לבנון השנייה" (ריבלין לעומתו, בהערה ספק רצינית ספק צינית, בא לפרגן ונמצא קוטל: "ישי יוצא מדו"ח וינוגרד כאחד מעשרת הצדיקים שלא היו בסדום העתיקה". ועם כאלה פרגונים, מי צריך מבקרים...).

אליטוב כמו ישי, ישי כמו גם יתר חבריו הכישלונרים לשולחן הממשלה, הופכים את השורש 'כשל' לציון לשבח. לציבור, נושא תוצאות הכישלון, לא נותר אלא לצטט בפני הטייחים את מסקנותיה הברורות של הועדה, שנפקדו משום מה, מדפי גיליון 'משפחה': "הממשלה כולה, וכל אחד מחבריה, קיבלו בחיפזון, וללא שהוצגו בפניהם נתונים והערכות שהבהירו את המשמעויות וההשלכות של החלטתם, החלטה על פעולה צבאית חריפה מיידית, בלי שבחנו את משמעותה ובלי שדרשו כי יתקיים לגביה ולגבי השלכותיה האפשריות דיון מסודר. ממשלת מדינת ישראל וכל אחד מחבריה, לא פעלו מתוך שיקול דעת זהירות ואחריות כנדרש" (סוף ציטוט).

כל אחד מחבריה, אמרה הועדה. על אחת כמה וכמה, כשהחבר משמש כסגן ראש ממשלה, חבר הקבינט והשביעייה.

וכל הבורח מן האחריות, האחריות רודפת אחריו!

יהללך פיך


לא מעט עיתונאים ועסקנים שיצאו מ'קונגרס הבכירים', (שלא לדבר על אלו שביכרו שלא להגיע...) לא יכלו להכיל את שראו עיניהם: מגלומניה, סטאליניזציה, פולחן אישיות. הגדרות שונות, בעלות משמעות זהה, ניתנו לספר הפולחן "זכור זאת ליעקב", שהילל וקילס את היו"ר המודח של וועדת הכספים (כל הזכויות שמורות ל'המודיע'), ונשמעו, ביותר מקול אחד, סביב שולחנות ה'קונגרס'.

כיאה למשטר טוטליטארי, שעיתונאות נוסח 'פראבדה' נר לרגליו, נותרו הגיגיהם של רבים מהעיתונאים בגדרן של מחשבות בלבד.

אומנם, העיתונאי ה'משפחתי' יוסי אליטוב אזר מעט אומץ, ובצד כתבה שכולה הלל, ציין כי "יהיו שימצאו 'טעם לפגם' במפגן הערצה קולני לנציג ציבור שבסך הכל ממלא את רצון בוחריו. בודאי כשמדובר במישהו שהצניעות מאפיינת את התנהלותו הציבורית". החרה מחזיק אחריו שלמה קוק מ'קו עיתונות' שגינה בחצי פה ובחשש מה את התופעה המוזרה.

כהודאת בעל דין, מודה גם אשר צוקרמן, בעל עצבי ה"ברזל", כי "כמויות ה'אוף דה רקורד' שמאחורי הסיפור כמעט ואינן מותירות אופציית כתיבה בנושא".

אלא שפטור בלא כלום - לדידו של צוקרמן - אי אפשר. בהשוואה לקולגות החוששים שבשבועונים (המתחרים?!), יוצא קורא 'שעה טובה' ולפחות חצי תאוותו בידו. החל מהחרם הבלתי רשמי שהטיל ח"כ משה גפני על הועידה (לתשומת לבו של ריבלין שרמז בשבוע שעבר כי ידו של פרוש במעל), עבור לנוכחותו מעוררת המחלוקת של אורח הכבוד אמנון דה-הרטוך, וכלה ב"גולת הכותרת" - חוברת הישגיו של ליצמן, אותה רואים מתנגדיו כ"פולחן אישיות חסר תקדים של אדם שבאמצע כהונתו מנפיק ספר שבחים על עצמו". (סוף ציטוט).

"לפי גירסתו של ליצמן", מספר העיתון, "הספר נערך על ידי מקורבו חיים ויינריך. ליצמן טוען כי הוא ראה את הספר כמו כולם בפעם הראשונה בקונגרס כשהספר הגיע ישירות מהדפוס. גפני אינו נוטה להאמין לגרסה שמציג ליצמן. לדבריו, באגודת ישראל יש בעל הבית אחד ושמו ליצמן, ואף אחד לא עושה שם כלום מבלי לשאול אותו".

ומעבר לרחוב, ב'בקהילה', בעקבותיו של מנחה הקונגרס ומו"ל העיתון (שאינו מתערב. פרטים נוספים בהמשך...) דודי זילברשלג, סיקר העיתון את ה'קונגרס' בכתבה יחצנית טהורה. לשונו של יעקב ריבלין, שסיקר בשבוע שעבר את מאבקי ה'טרום-ועידה', נאלמה משום מה דומיה. מלאכת היחצנות הטהורה נותרה כולה בידיו האמונות של העיתונאי אשר מדינה, שתחת הכותרת "מפגן של עוצמה כלכלית", מספק את הסחורה...

"זכור זאת ליעקב – אל תירא"!

קצרים:


• מודה ועוזב – כה כתב יואב כהן בתאריך ג' ניסן בגיליון 'בקהילה': "השר אלי ישי, אומר לנו משפטן דתי, לא שלט בלשונו תוך כדי שמחת ניצחון ופלט דברים שהופעתם בביטאון רשמי של התנועה היא בגדר מסמך בעל משמעות משפטית". כתב כהן, ותלה בישי את קולר העתירה נגד מינויי הדיינים. השבוע זה כבר נקרא אחרת. את יואב כהן מחליף יעקב ריבלין, ואת המשפטן הדתי הבודד מחליפים "משפטנים דתיים", התולים את האחריות לכישלון בהנהלת בתי הדין הרבניים שלא ביצעה רישום בפרוטוקול כנדרש. מודה ריבלין, ולא עוזב. בקטע אחר, בטורו במוסף 'בקהילה פלוס', תוהה ריבלין על הראשונות, ובניגוד לדבריו בעבר הוא מתוודה כי "בפגישה המפתיעה של כ"ק האדמו"ר מגור עם מרן הגרי"ש אלישיב, דו השיח בין שני גדולי ישראל עסק אך ורק בדברי תורה מענייני החג בהלכה אגדה ומחשבה". מודה ריבלין, ועוזב.

• ספינים ספינים תרדוף – אמרתם דו"ח וינוגרד? הצחקתם את הספינולוגים מרחוב חנן, שגם בשבוע טרוף אירועים שכזה מספינים את הסחורה. טורו של יעקב ריבלין במוסף 'בקהילה פלוס' עוסק בדיווחי הספינולוג: "מנהל ת"ת ידוע שהגיע לפגישה עם ליצמן בלשכתו בכנסת, משום מה הקדים יתר על המידה והתבקש להמתין בחדר המבואה. כאשר נפתחה דלתו של חדר הח"כ עצמו צפה הממתין ברב חיים כהן הפוסע לו מעדנות החוצה וכל ישותו אומרת שירה". כותב ריבלין ומוסיף להתפייט. לרגע לא נופתע, אם יתברר שהמדליף והנפגש, חד הם. לצורכי הספין יכול גם הנהג המהולל 'הרב חיים כהן', להפוך, לשעה קלה, למנהל תלמוד תורה...

• קנאת עסקנים תרבה קונגרסים - אם במלחמת גרסאות עסקינן, גם לעיקרה של יוזמת ה'איחוד הכלכלי', מבית מדרשו של ליצמן, אבות רבים. בגור - כך על פי מדינה ב'בקהילה' – "אומרים שהרעיון שייך לכ"ק מרן האדמו"ר מגור". באורח פלא, דווקא בשופר הרשמי - 'המודיע', לא מופיע כל זכר למעורבות האדמו"ר. ואילו ב'שעה טובה' מזכיר צוקרמן לליצמן כי 'שעה טובה' הקדים את הרעיון המקורי בשנתיים, בועידת אגודת ישראל בערד בה העלה הרב אברהם יעקב סלומון מבני ברק הצעה מקורית להקים קרטל חרדי, שיתמקח עם הגורמים השונים". עוד "איחוד" כזה ואבדנו...

• הוא זק"אי – "ועדת וינוגרד: זק"א שידר הודעות חסויות בזמן המלחמה" – חורץ העורך/כתב אליעזר שולמן בכותרת בגיליון 'משפחה'. בגופה של כתבה כותב שולמן, דבר והיפוכו: "לבקשת הועדה הנפיק לה זק"א פלש של כל ההודעות ששודרו במהלך ימי המלחמה מהם התברר כי מידע מסווג לא הועבר לחברי הארגון דרך ה'ביפר'". הנה כי כן, בניגוד לכותרת המטעה, מתברר כי הזק"אים, בהחלט זכאים. שולמן המגמתי, קצת פחות.

• אומר (ועושה?) – על ראש המו"ל המתערב בוער הכובע? שבוע אחר שבוע, מוצא לנכון מו"ל בקהילה דודי זילברשלג להבהיר כי אין לו מילה במערכת 'בקהילה'. "לימים", הוא כותב השבוע, "נכנעה המערכת לאילוצים. ו'בקהילה' קיבל החלטה על כניסה לביצה הזו (של צילומי אירועים ומאורעות בחצרות האדמו"רים – א.מ.) למגינת לבי ולמרות התנגדותי". בשבוע שעבר טרח דודי לציין כי "בקהילה המאפשר במודע חופש ביטוי לכותביו , מספק מידי פעם רגעי פלצות גם למו"ל. לא אחת הוא מפאר ומרומם כהנה וכהנה כמה מאויביי ותוך כדי הולם בטובים שבידידיי. למדתי לחיות עם התופעה". כותב המו"ל מיירט הכתבות... ואולי במקום להצהיר שוב ושוב על אי-התערבותו, הוא פשוט יפסיק להתערב???

• פספוסים – במקום הראשון, הכותרת הראשית של ביטאון 'המודיע' ביום שישי שדיווחה על "פגישה בין שרי החוץ של ארה"ב בסוריה"... 'משפחה' במקום השני, מדווח על "השר ציפי לבני" ועל "פגישות אינטנסיביות שערך אולמרט עם ישי, ליברמן ואיתם" (עמ' 21) וגם ברמת העריכה הגרפית הכישלון רב, כשבמקום להיות מודגשות, מוקפות כותרות המשנה בסולמיות (עמ' 5, 14, 15). במקום השלישי והלפני האחרון, 'שעה טובה' המדווח על "כינוס הכשרות הבינלאומי של ניצחון סוחף לראש העיר מול היועץ המשפטי לעירייה". כותרות בכותרות נגעו: חלקה הראשון של הכותרת " כינוס הכשרות הבינלאומי של", שייך לכותרת שבעמודה המקבילה "משכיל לדוד בירושלים" (וביחד: "כינוס הכשרות הבינלאומי של משכיל לדוד בירושלים"... טוב מראה עיניים. לפרטים, שעה טובה, עמ' 28). ואחרון חביב, פספוס שעבר עליו שבוע, בצלאל קאהן במוסף 'יתד השבוע (שעבר) : "המהפך של תשל"ז", כתב קאהן "ביטא מהפך של 360 מעלות בתחומים רבים". הפוך בה והפוך בה...

• אחת משלנו – רישומי נטישתו של משה גוטמן, ניכרים זה מספר שבועות במגזין 'משפחה'. הטור 'אחד משלנו', עובר, שבוע אחר שבוע, מיד ליד, במה שנראה כניסוי כלים, או שמא כמדיניות קבע של דלת מסתובבת. פעם איתמר אדלר, ופעם אהרון גרנות, כשהשבוע כותבת את הטור "אחת משלנו" – א. נתנאל. (גב' ארי סלומון, בשבילכם...)

• תוספת מיוחדת - נאמן לטרנד של "יהללך פיך", משבח מאמר המערכת של 'תוספת המודיע', את התוספת התורנית של הביטאון שהוקדשה לל"ג בעומר. "תוספת מיוחדת" מכנים זאת ב'המודיע'. במקרה דנן, מסכים גם המבקר, נאמנים דברי הנחתום, המעיד על עיסתו. התוספת, אכן מיוחדת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!