חגיגה 'בין השורות'

עיתונות חג מתקתקה כמו מופלטה, סיפקה לנו השתא הכא, עורכי וכתבי העיתונות החרדית.

באווירת ספירת המלאי של ה"חלוקות" למיניהן, לקחה העיתונות המגזרית את המקום הראשון, בחלוקת טונות של נייר, משובח ואיכותי, גם בתוכנו.

מוספי 'בקהילה': '500 מי יודע' (וחס מקלקל את החגיגה ב"ספירת מלאי" מדוקדקת), המוסף המושקע 'מעבדות לח(ק)ירות', פאנל ראשי הישיבות, ו(להבדיל) גלישה קלה של "ריבלין את ליפקין" לענייני חולין, בשיחת חג עם "היורשת", בראיון סטייל נחום ברנע, נטול דגשים טרחניים של "שאלה-תשובה". כל אלו ועוד, סיפקו את התמורה, עד שכל תובנה שלילית בצידה של השקעה, תהא בבחינת "ביקורת שהחמיצה".

עורכי וכתבי המוסף ה'משפחתי' אף הם לא טמנו ידם בצלחת, המוסף 'ששה ימים באייר' (כקונטרה יהודית משהו, לרב-המכר הנוסטלגי 'ששה ימים ביוני'), נגע במלחמת ששת הימים, מהזווית החרדית שלא נסקרה עד כה (למרות שעם קצת יותר מקוריות, ניתן היה להימנע מכפל הרעיונות במקצת הכתבות). יוסי אליטוב סיפק את הסחורה במבחר כתבות משובחות: שיחה מרתקת עם ראש ישיבת 'מיר ברכפלד' כשהמראיין אינו אחר מראש ביהמ"ד 'יחווה דעת', גיחה "בלתי מקובלת" לעולמו של 'החלבן', ומפגש בסיטואציה מרגשת בין יו"ר 'יד לאחים' ו'לב לאחים' (את ימי הפילוג הסוערים, נמנעו המראיין יוסי אליטוב/הצלם יצחק לביא, מלהזכיר).

והיו גם פקשושים, רובם שלא ביודעין (סלחנו), ומיעוטם ביודעין, דוגמת כתבתו של חבר מועצת הרשות השנייה, שביכר להסתתר תחת שם עט (יצחק לביא, כבר אמרנו?), ולפרגן לשר הממונה/ממנה על "עבודת מחקר מעמיקה ומקיפה" שנערכה במשרד התקשורת בראשותו, ובעקבותיה הוחלט על הקמת רדיו ספרדי ייעודי. הכותב הנכבד לא נותן לעובדה שהמחקר האמור (מחקרם של ד"ר מאיר בוזגלו והעיתונאי אבישי בן חיים – וגם זה לא אוזכר, משום מה) נערך ופורסם עוד בטרם נכנס אטיאס לתפקיד הרם, לקלקל את חגיגת הפרגון. ואליטוב לא לבד, מחרה מחזיק אחריו, העיתונאי יעקב ריבלין (תחת שמו המלא), שבתעתיק מושלם, כאילו באה כתבתו מפי אותה שמועה, מהלל את "המחקר המקיף", ו"מהדר" את אטיאס בנוצות לא לו. אכן, כתבות ייעודיות.

תמידין כסדרן ומוספים כהלכתם: ב'יתד נאמן', כאחרוני הציונים, הפיקו 'מעתיקי השמועה' גיליון חגיגי לציון ארבעה עשורים למלחמת 'ששת הימים'. ש. חבר, אריה זיסמן (על פאשלת הכיתוב החוזר בכתבתו, שש פעמים, זכר לששת הימים, התנצל זיסמן בכוחות עצמו במדורו השבוע), בצלאל קאהן ואחרים, חוזרים לאחור ומדווחים, ולא רק באספקלריה מגזרית "משפחתית".

ומקודש לחול, ל"מוסף הקדוש" ששם את 'ועידת רבני אירופה' ב"מרכז" (ולא ב'מרכז רבני אירופה' החב"די, חלילה). יחצ"ן ה'ועידה' משה פרידמן, סיפק ובגדול את הסחורה. את הערך ה"מוסף", העניק יצחק רוט, איש מוספי החולין, שפסח על נאמנויות קודמות והצטרף לצוות כתבי המוסף.

ורק ב'המודיע' השמרנות חוגגת. המנה המוגשת מידי שבת בשבתו, הוגשה גם בחג המצות, במתכונתה, כשלצידה 'תוספת' "מלחמתית" שעסקה בסקירת מלחמות עבר. ויש לה 'למטבע השמרנות' גם צד שני, בחג קצר חול-המועד, וגדוש ימי שבת וחג האסורים בדברי חולין, גם אי הפרזה ב"חלוקת הנייר", היא סוג של אמירה.

ומחדשות שעבר עליהן הפסח, לחדשות שלאחר הפסח:

עיתונאי בעל כושר


בניגוד לקולגה המשפחתית שנח על זרי הדפנה של מוספי החג ונטש את 'מטבחונו', הרי שריבלין לא נח לרגע. נאמן לטרנד החברונאי ששטף את עיתונו, ירד ריבלין חברונה והפיק תחת מקלדתו כתבה משובחת וראויה, מ"בית השלום" בחברון. כשמציאות נפיצה והמוכשר שבכותבי המגזר נפגשים, הרי זה מתכון בטוח לתבשיל משובח. ריבלין אומנם יצא לשטח עם רביץ, אך בניגוד לנוהגם של כתבי חצר מגזריים, לא בנה את כתבתו על הרביץ לבדו, כי אם על המציאות החברונאית שנגלתה לנגד עיניו. ריבלין בכושר, לא סתם כושר, "גלאט כושר בהכשר הבד"צ והבג"ץ", כלשונו של הריבלינאי.

וריבלין, כך דומה, יכול להשתבח ב"תחקיר" עיתונאי נוסף. התחקיר המדובר אומנם לא פורסם השבוע, לא בשבוע שלפניו ואף לא בזה שלפני פניו. זה מכבר, ב'חריש' עמוק שנעשה על ידו, העלה ריבלין בחכתו ממצאים מדהימים בעניין עיר העתיד 'חריש', שנתבררו בתחקירו כלא יותר מקרקע זיבורית שחמולות ערביות סביב לה. והנה, כאילו לא פורסם תחקירו מעולם, מתהדרת לה השבוע חנה אפיק ה'משפחתית', תחת הכותרת "חריש עמוק" במה שהיא מכנה כ'תחקיר משפחה': "כל מה שרציתם לדעת על קשיי הבראשית של 'עיר העתיד החרדית' ". המתוחקר הראשי ב"כתבת התחקיר", אינו אחר מאברהם קרויזר, סמנכ"ל השיווק של 'בנין שלם', והתחקיר כולו נראה יותר כראיון יחצ"ני. על הסוגיה הסבוכה שהעלה ריבלין מדלגת המתחקרת בקלילות מתמיהה, וגם זאת, מבלי לתת קרדיט מינימלי לחושף הריבלינאי. "עיתונאים רבים חרשו את תלמי השורות", היא כותבת ונפטרת מעולו של קרדיט.

לזכותה של כותבת השורות ייאמר, כי אתיקת מתן הקרדיט, אינה נוהגת בכל הנוגע למדור פרסומי...

מלעיטי השמועה


אפרופו שבועונים ו"גלאט כשר". לגבי דידו של מעתיק השמועה יצחק רוט, הרי שה"גלאט-כשר" הזה, כשר אבל מסריח. תחת הכותרת ה"ממוקדת" 'חרדים לתיאבון' תוקף רוט חזיתית את ה"עלונים הצבעוניים": "בשולי המחנה הקורא לעצמו חרדי, יש מי שמנסה לטשטש את הגבולות. להסיר את המחיצות. לטעום מעט מאורח החיים החילוני, עם תעודת כשרות 'למהדרין'. להתענג על מנעמיו-כביכול של העולם הזה, מבלי להסיר את חותמת הזיהוי החרדית. זה מתחיל מטשטוש גבולות ההשקפה הטהורה, לו אחראים בלעדית עלונים צבעוניים מודפסים, הנכנסים לבתים חרדים רבים, ומהווים את חומר הקריאה הזול והמושך, שכל מהותו הסרת האבחנה בין תכלת לקלא-אילן. כולם הרי יהודים טובים. לכולם יש זקנים. כולם מתפללים שלוש תפילות ביום, שומרים שבת וכשרות, אז מה אם יש בהם מי שאינם נאמנים לדרך אותה הורונו מרנן ורבנן מעתיקי השמועה ומוסרי התורה?".

וכאן שואל הבן, וכי לדידו של הכתב הנכבד ראשי הישיבות של פוניבז' וגרודנא שהיו מסובים לראיון ב'בקהילה', כמו גם ראש ישיבת 'מיר ברכפלד' הגר"י פינקל שהתראיין למגזין 'משפחה' לא נמנים על הגווארדיה של "מרנן ורבנן מעתיקי השמועה ומוסרי התורה"? הם - לא. מר יצחק רוט – כן?

אחת מהשתיים, או שיתמודד מר רוט, ראש בראש, מול מציאות בה מתראיינים ראשי ישיבות, וראשי מכונים תורניים לעלונים הצבעוניים, או שלמצער יחדל הרוט להלעיטנו, פעם אחר פעם, בדמגוגיה זולה מנותקת מציאות, סטייל בת יענה.

עיתונאים באפלה


ואם בכל הנוגע ל"טשטוש גבולות ההשקפה" אין לו לרוט – נציג הביטאונות - על מה שיסמוך, הרי שבכל האמור כלפי "טשטוש הגבולות העובדתיים", סיפק השבוע אחד מבכירי כותבי ה"עלונים הצבעוניים" את הסחורה.

תחת הכותרת "עם סגירת הגיליון מרן הגרי"ש אלישיב וכ"ק מרן האדמו"ר מגור נועדו", מדווחים צמד היעקבים 'ריבלין את רייניץ', על פגישה שהתקיימה "תחת מעטה של חשאיות כבדה", כשעל תוכן השיחה "הוטל איפול כבד".

"מה שניתן לפרסם הוא רק כי השיחה החלה בשעה תשע עשרים וחמש דקות וארכה כחצי שעה. נמסר כי השיחה החלה בדברי תורה, נמשכה בדברי אגדה ואחר עברו לשוחח בנושאים העומדים על סדר יומה של היהדות החרדית".

ריבלין, ייתכן תחת דרמת הפילוג המדווחת על ידו, כותב מהרהורי ליבו. לו היה קורא את הכתבה שהתפרסמה בו ביום (ביום? ברגע!) באתר 'בחדרי חרדים', היה למד כי השניים "שוחחו בדברי תורה", ותו לא. אלא שריבלין, ולא בפעם הראשונה, לא נותן ל"עובדות", היוצאות תחת ידי הספינולוגים מרחוב חנן, לבלבל אותו.

הפעם, שלא כמו בפעמים קודמות, לא עברו נשואי הספין לסדר היום, ובמה שנראה כ"מתקפה מתוזמנת" יצאו שני הביטאונים 'יתד' ו'המודיע' בכתבות זהות (בהבדלי תארים בלבד, כשכל אחד מהם מתמרן את ה'מרן' לכיוון הרצוי לו), שהתפרסמו בהבלטה סמוך למאמר המערכת בגיליונות יום שישי, עד שנראה כי כל כולן של אלו הכתבות, לא נועדו אלא להבהיר קבל עם וקהילה: "השניים עסקו אך ורק בשיחה תורנית שנסובה סביב הלכות ומנהגים הקשורים בחג הפסח, חינוך הבנים והלכות שבת". חינוך הבנים אמרנו? לא רק. גם חינוכם של פרשני העלונים.

קצרים:


• על הפרסום ועל הכלכלה - בא לקהילה מוסף חדש: "על הכלכלה - עובר ושב על השבוע שחלף", בעריכתה של שרה גל. המוסף הירקרק, פרוס על פני ארבעה עמודים וערוך בטוב טעם. ואין מחמאה בלי ביקורת בונה בצידה: שלושה ממדורי המוסף עוסקים בנושאי חדשות הפרסום: "דבר המפרסם" (עמ' 21), "חדר ניתוח" (עמ' 22) ו"מה שהיה היה" (עמ' 23). דבר המבקר: כשז'אנר הפרסום תופס נפח כה נרחב מהמוסף, מן הראוי שיוקצה לו מדור בפני עצמו, שהלא כלכלה לחוד ופרסום לחוד.

• פורים כבר כאן – "פורים שמח ובטוח", זועקת כותרת המדור ה'משפחתי' "אפיק לצרכן" בעריכת שרה פרדס: "פורים כבר כאן, לפחות על לוחות המודעות ובפרסומות". ולפיכך – מתרה הכותבת – "אקדח צעצוע היורה כדורי פלסטיק הוא מחוץ לתחום. בתרסיסים יש לנהוג בזהירות רבה, ותחפושות יש לקנות רק אם הן בעלות תקן". ובכך לא די, בעמודה מקבילה, תחת הכותרת "חם יותר, זול יותר", משווה פרדס בין מחירי התנורים, שהלא "החורף בעיצומו והטמפרטורה הנמוכה מצריכה ומצדיקה חימום מסיבי של הבית". אין מוקדם ומאוחר, חם וקר, ב'משפחה'.

• מודיעים באשמה - שוב הופך העיתון חסר ההגהה למטיף בשער (או שמא "בשעה"). הפעם, אחרי שגמר עם 'בקהילה' ו'יתד', בא צוקרמן (או מי מטעמו) חשבון עם 'המודיע' שלטענת כתב העיתון דוד רוזן(?): "הפליא לעשות כאשר נתן תמיכה מלאה למתנחלים", הכל מנימוקי נקמה פוליטית של יו"ר ועדת הכספים המודח. האובססיה חסרת הפשר בבדיקת מומיהם של אחרים, יכולה אולי להסביר במעט את טעויות ההגהה (ולא רק) החוזרות ונשנות בעיתון. כשהעין פוזלת "כל העט" למקלדת של השכן, מה פלא שהתוצאות בלתי ממוקדות בעליל? ובלי אזכור מעט מזעיר מטעויות השבוע, אי אפשר: "לפני כ-18 שנה, טרם הקמת דגל התורה, אמר ליצמן כי אגודת ישראל תדרוש מדגל (לפני הקמתה? – א.מ.) שלא לקחת תפקידים של סגני שרים או ראשי וועדות בכנסת". עוד? "אריה גולן, השמאלן שחזר בו מהתפטרותו אחרי התבוסה מול רני רהב", (סוף ציטוט). העובדות, כרגיל, קצת שונות – גבי גזית (ולא גולן) חזר בו לאחרונה מהתפטרותו אחרי תקרית רהב. ואחרונה ובבחינת הודעה של ממש, המשפט בכתבתו של...? (עוד כתב 'שעה טובה' אלמוני, שמקום כתיבתו לא נודע) המתאר את: "הודעתו באשמה" של הנאשם. עם הטעויות שלא אוזכרו, הסליחה. מכאן ולהבא, אולי ולוואי, ילמד/ו כתב/י העיתון כי לא הודעה בנגעי האחר דרושה כאן, אלא מודעות...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!