חבל על דאבדין

נחוש אבל פסימי לחלוטין יוצא ח"כ הרב יעקב ליצמן למאבק ההשרדות האחרון שלו בראשות ועדת הכספים. כמי שכבר ראה ושמע הכל הוא הראשון לדעת שמדובר בקרב הירואי שראשיתו בועדת הכנסת , המשכו בועדת הכספים, וסיומו העצוב בהצבעה גלויה במליאה. בכל אחת מזירות האמורות אין לו על מי להשען אלא על אביו שבשמיים בלבד. לא על משענת הקנה הרצוץ של ש"ס , ולא על הבטחותיה של חכי"ת אמיצה שכבר ידוע כי תוחלף על ידי ראשי סיעתה בהצבעה המכריעה.

יהיה מועד הקרב האחרון אשר יהיה ( עוד שבוע, עוד שבועיים) ליצמן יוצא אליו כמו שאול המלך לאחר הביקור אצל בעלת האוב בעין דור. תחושת הסוף ברורה לו לחלוטין. ולא רק לו אלא גם למי לכל מי שיטרח לעיין בהסכם הקואליציוני שהונח השבוע על שולחן הכנסת. הקואליציה, כך נראה, גייסה את כוחותיה לקראת ההדחה, וכל סרניה ורכבי הברזל שלה כבר ניצבים כחשיפי עיזים מול המחנה המדולדל של יהדות התורה. יתם ליל הקרב וערבו והמלך יפול על חרבו.

הנכונות של ליצמן להאבק עד הסוף עוררה השבוע השתאות רבה בחוגי הקואליציה, וגם באופוזיציה. במצבים דומים בעבר פינו ראשי ועדות את מקומם בלחיצת יד עם המחליף והקדישו את שאריות מרצם לנושאים אחרים. ללכת עד הסוף, ולראות פעם אחר פעם את החברים עימם ישב היו"ר עת עתה, בכבוד ובהערכה, מרימים את ידם נגדו כשהם אנוסים על פי הדיבור- זה בהחלט מחזה לא מכובד וגם מאוד לא נעים.

אלא שהיו"ר היוצא של ועדת הכספים בנוי כנראה מחומרים אחרים. את הכבוד שלו הוא לא מחפש בכנסת אלא במקומות אחרים, ושם השיקולים הם שונים לחלוטין. קודם כל הוא מונחה, כנראה, מכוח התפיסה היהודית שאקדומי פורעניתא לא מקדמינן . אם יש עוד שבועיים עד למועד האחרון של ההדחה אפשר בנתיים לעשות עוד כמה טובות ליהודים ולסדר כמה תקציבים בסעיפים הנכונים. עוד מליון לבית כנסת של טשרנוביל פחות מיליון למקומות אחרים ( החינוך העצמאי?) מה שאי אפשר יהיה עוד לעשות במהלך השנים הבאות.

ובכלל, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של בן אדם אסור לו להתייאש מן הרחמים. בפרט במדינה מטורפת שאי אפשר לדעת היום מה יקרה ביום המחרת. גם מורו ורבו של אהוד אולמרט, אריאל שרון, חשב שהוא מקים סיעה חדשה ולוקח בהליכה את הבחירות ופתאום קרה מה שקרה. אחד מאבני היסוד של ההשרדות היהודית בגלות המרה היה תמיד לנסות להרוויח זמן. בתקווה שעד לביצוע הגזירה או שהפריץ ימות או שהכלב ימות. ופעמים ששני הדברים קרו גם יחד.

גם אם כצפוי לא יתרחש הנס ( שאם בכל זאת יקרה יהיו בוודאי כמה חוכמולוגים שימצאו כיצד הוא רמוז בשיטת הדילוגים בפסוקי המגילה, או לפחות באיזה גימטריא נפלאה ) הנה כי הנחישות של ליצמן תספק לו רווח תדמיתי פנים חרדי נאה. אם עד עתה טענו יריביו של ליצמן כי הוא גבור גדול על חשבונם. כלומר: מתעקש על קצבאות הילדים בזמן שהוא בראשות ועדת הכספים והם יושבים ללא תפקידים, הרי שכעת יראו הכל כיצד גם הוא מקריב את כסאו. וככל שהליך ההדחה יתמשך יותר כך תתעצם יותר הילת הקרבן שסביב הח"כ המודח על לא עוול בכפיו.

ההפתעה של אולמרט

היחיד שלא שותף כל ועיקר לתחושת ההוקרה לח"כ המקריב את עצמו הוא ח"כ הרב אברהם רביץ . ביום שלישי השבוע נפגש רביץ עם ראש הממשלה לפגישה שהכותרת שלה היתה החוק להגבלת כוחו של הבג"ץ לפסול חוקים של הכנסת. הפגישה נקבעה מזמן אך לנוכח חתימת ההסכם בין ישראל ביתינו וקדימה להדחת ליצמן היה זה רק טבעי שהיא תהיה במוקד השיחה, ולא החוק חסר סיכויי החקיקה בכנסת.

דעתו של רביץ על מהלכיו של ליצמן מעולם לא היתה בגדר סוד , בפרט לאחר הראיון הסוער בגליון " יום ליום" האחרון. ( ראה ראיון תגובה של ליצמן בעמודים הבאים). כדרכו בקודש הוא לא היסס לפרוש אותו גם בפני ראש הממשלה שביקש ממנו הבהרות, לדבריו, על פשר התעקשותה של יהדות התורה שלא לקבל את הצעתו האחרונה.

אולמרט הופתע, כך מספר רביץ, יען כי ההצעה להשאיר את ראשות ודעת הכספים בידי יהדות התורה, תמורת המנעות בהצעת אי האימון, היתה על דעתו של ליצמן . אולמרט לא הבין איפוא מדוע דוחה יהדות התורה את ההצעה המקסימה. " סיפרתי לו שליצמן אכן היה מוכן לקבל את ההצעה אבל הוא נסוג אחור עקב התנגדותם החריפה של יתר חבריו לסיעה. גם באגודת ישראל, וכמובן שגם אצלינו" כך רביץ בתום הפגישה עם ראש הממשלה.

ומה אומר על כך ליצמן עצמו. דומה כי הרמזים בראיון בעיתון זה על " הח"כ מיהדות התורה שביקש מראש הממשלה להדיח אותי", מדברים בהחלט בעד עצמם.

הבגדים המשומשים של משפחת רביץ


מערכת היחסים בין רביץ וליצמן תמיד היתה גרועה במיוחד ( לשמחת ליבה של העיתונות החרדית הבלתי תלויה. הנה סוד מקצועי קטן: בשבוע יבש וחסר כותרות מחייגים פאלפונית לאחד משני הניצים, שיחה לתגובה לצד השני, והחגיגה מתחילה) אך כל פעם היא מפתיעה בעוצמת האנרגיה הרעה שמשתחררת ממנה בכל משבר מחודש. כללי המשבר, מכל מקום, הם קבועים ולא משתנים. זה מתחיל במהלכים פוליטיים שליצמן מוביל כרצונו החופשי ,ממשיך בראיון זועם של רביץ שאומר בגלוי את מה שעמיתו לסיעה, ח"כ הרב משה גפני, אומר רק בשיחות שלא לציטוט, ונגמר באחת משתי האפשרויות הבאות: שתיקה רועמת של ליצמן שמחכה לשעת כושר מוצלחת יותר, או ראיון תגובה חריף אמנם, אך שמעולם לא מגיע לעוצמת הזעם שמופגנת מצידו של יו"ר דגל התורה. גם מפני שליצמן מטבעו מאופק יותר מבחינה מילולית ,וגם מפני שקשה מאוד להתחרות עם הרטוריקה הצינית והמושחזת של אחד מטובי הפולמסנים החרדים בדורינו.

הפעם כאמור נשברו כל השיאים הקודמים. רביץ כבר מזמן מסתובב עם בטן מלאה בגין ההחלטה האגודאית ללכת עד הסוף בפרשת קצבאות הילדים. שלא לדבר על כך שבו בזמן המשיך ליצמן לשבת בנחת בראשות ועדת הכספים. גם המהלכים האחרונים שגזרו גם את דינו של היו"ר להכבד ולשבת בחדרו לא מרגיעים את רוחו הסוערת.

ובפרט כאשר הדברים זועקים אליו מתוככי החצר המשפחתית עצמה. בשבוע שעבר חזר הח"כ ממסע ממושך לגיוס כספים לטובת רשת הכוללים של אחד הבנים. כמה כסף הוא הביא? זאת אין הוא מוכן לגלות ( ביום בו יתחילו בכוללי "ממלכת התורה" לשלם מלגה בשיעור של שכר מינימום- נדע). מה שהוא בכל זאת מוכן לחשוף זה את ההצלחה באיסוף בגדים משומשים לבני המשפחה. שם ככל הנראה היתה הצלחה גדולה.

אני לא מתבייש לספר, כך רביץ, שיש לי בנים וחתנים העוסקים ועמלים בתורה, חלקם החיים בצמצום ומסתפקים במועט. כדי להקל עליהם לפחות בתחום הביגוד לילדים הוא לא נמנע מלסחוב עבורם שתי מזוודות בגדים יד שניה ( במצב מעולה כמובן) תרומתם של בני משפחה נדיבים ואמידים יותר המתגוררים בניו יורק המעטירה. אדרבה, הוא מתגאה בכך שעלה בידו לתמוך בבני משפחה העמלים בתורה שכל אגורה אצלם חשובה.

"אני רק חושב לעצמי מה הם ועוד אלפי אברכים כמותם היו יכולים לעשות עם עוד חמש מאות שקל לחודש שהבטיחו לנו עבורם ואבדנו אותם בגלל ההתעקשות המיותרת הזאת על כל הקופה" הוא אומר בזעם וכאב בלתי מוסתר." חמש מאות שקל למשפחה זה לפעמים השוקו והחמאה ולפעמים זה גם הלחם לארוחת הערב. מי יערוב לנו שהזדמנות כזאת עוד תחזור על עצמה?"

הקונספציה שקרסה


מעבר לויכוחים הקבועים והאמוציות בין שני האישים אין ספק שהיתה כאן קונספציה שקרסה. מאז שהתפוצץ המו"מ בין יהדות התורה וקדימה על רקע ההצעה הבלתי מספקת, לדעתה של אגודת ישראל, לתוספת של חמש מאות שקל בלבד, ניתן היה לשמוע פעם אחר פעם משוללי ההצעה כי יום יבוא וכולם יכירו בצדקת המאבק . לא רק במישור האידאולוגי אלא גם במישור המעשי. הגישה האמורה התבססה על ההנחה שיום יבוא והקואליציה תזדקק נואשות לקולותיה של יהדות התורה. התסריט האופטימי התבסס על מערכת היחסים העכורה בין שותפי הקואליציה, בפרט בין עמיר פרץ ואהוד אולמרט. ההערכה היתה שגם הברית הלא טבעית בין ישראל ביתינו ומפלגת העבודה תפרם בצוק העיתים והמשברים הקואליציוניים .

כנראה שגם אולמרט עצמו חשב כך ולכן לא מיהר לאייש את משרד הרווחה ולבצע את החילופין בראשות ועדת הכספים. אולמרט לא עשה זאת גם מול הלחצים הגדולים של ישראל ביתינו שבשבוע שעבר הציגה לפניו אולטימטום שקט אך נוקשה. עובדה היא שגם לאחר האולטימטום הציג אולמרט את ההצעה להמשך הכהונה בועדת הכספים תמורת המנעות בלבד בהצעות אי אימון. הצעה זו לא כללה אמנם אפילו את חמש מאות השקלים שהובטחו לקצבאות הילדים אך זאת רק מפני שההצעה נדחתה כבר חד משמעית על ידי יהדות התורה ( או ליתר דיוק אגודת ישראל). אולמרט חשב שלפחות ההצעה המינימליסטית של תמיכה מבחוץ תמורת ועדת הכספים תתקבל על דעתה של הסיעה הסרבנית.

אבל אחרי שגם זה לא קרה , קשה לבוא אליו בתלונות על חתימת ההסכם עם ישראל ביתינו שמפרזל את הסיעה הזאת לקואליציה במסמרים של פלדה. אחרי שלל התיקים הנאה, ולאחר שהברית בין גאידמק ונתניהו מאיימת להפוך את ישראל ביתינו למפלגת סרק דו פעמית, יש לאולמרט בסיס יצוק בבטון של חמשים ותשעה מנדטים, שיחד עם הסיעות הערביות לא יאפשר להקים ממשלה חלופית בראשות נתניהו מעתה ועד סוף הקדנציה ( אלא אם כן ועדת וינוגרד תפתיע ותדרוש את ראשו של אולמרט או שתתגלה פרשית שחיתות חדשה ומבוססת) . הגוש כולל את קדימה, מפלגת הלויין של הגמלאים, אחד עשר המנדטים של ישראל ביתינו המאויימת, ושנים עשר המנדטים של ש"ס הכנועה שסופגת בדומיה את היריקות והבעיטות של אולמרט מאז שהוקמה הממשלה .

גם התקוות למשבר עם מפלגת העבודה הולכים ומתגלים כמשאלת לב רחוקה. שימו לב לבטחון העצמי של עמיר פרץ בשבועות האחרונים. פרץ סופר את ארגזי הטפסים שגייסו אנשיו במפקד האחרון ורואה את הנצחון כמעט כמונח בכיסו. אי לכך אין לו שום עניין לגרום למשבר קואליציוני כדי לצאת לפריימריס מעמדה של אופוזיציונר תקיף שמנסה להפיל את הממשלה.

הצירוף של כל הנתונים האמורים מוביל, כמעט בהכרח למסקנה העצובה על אורך ימיה הצפוי של הממשלה בהרכבה הנוכחי. ואם כך הם פני הדברים הרי שהקונספציה שהובילה את יהדות התורה בהתעקשות שלא לקבל את הפשרה בקצבאות הילדים קרסה לחלוטין. במצב של קואליציה יציבה שכל המשרות שבה מאויישות לעייפה, אין כמעט תסריט הגיוני לטווח הקרוב בו יורד אולמרט על הברכיים ומבקש מיהדות התורה להכנס בתמורה להחזרת עטרת קצבאות הילדים ליושנה. היו היו חמש מאות שקלים לכל משפחה ואינם עוד. לטווח הנראה לעין לפחות.

על יתר האבדות של יהדות התורה כתוצאה מאי ההצטרפות דומה שאין לבכות. ממשרד הרווחה לא ראינו גדולות ונצורות בזמן שישב בו נציג של דגל התורה. אפילו ישראל ביתינו שחמישים אחוז מבוחריה הם עולים המטופלים על ידי לשכת הרווה לא מצאה עניין במשרד עלוב זה שמשמש כצינור בלבד להעברות כספים הנקבעות בחוקי הביטוח הלאומי והחלטות הממשלה.

אין גם להצטער על האובדן,כביכול , של ההזדמנות להעביר את חוק החינוך החרדי שכבר נשברו עליו קולמוסין ומדפסות . כל העוסקים בנושא יודעים שרק ניסוח החוק הסבוך יקח שנתיים וספק רב אם הוא יעבור את כל משוכות החקיקה הפרלמנטרית וההתנגדויות המשפטיות הצפויות. אם יש מקום לצום ולהתענות שלושת ימים זה רק על אובדן חמש מאות השקלים וראשות ועדת הכספים.

ח"כ מן השורה


ליצמן כאמור ימשיך ויאבק אבל כאדם פרגמטי הוא כבר ראה את הנולד לפני כחודש ימים. כיו"ר ועדת הכספים הוא זכאי רק ללשכה הגדולה הצמודה לחדר הועדה. ואולם, על שמו של ליצמן רשומים , נכון למועד כתיבת השורות, שני חדרים. זה הצמוד לחדר הועדה וחדר נוסף באגף " ההילטונים" של הכנסת. אותו קיבל לפני מספר שבועות. חדר זה היה שייך לח"כ אפללו שהחליט מסיבות משלו לעבור לאגף קדמה החדש. ליצמן, מתוך מחשבה צופה פני עתיד מיהר לשריין את החדר הנוח ( הקרוב ביותר לוועדות ולמליאה) לעצמו. הנימוק הרשמי היה מטעמי מנוחה ונוחיות שאינן קיימים בחדרו הרשמי של יו"ר ועדת הכספים. בפועל נראה כי ליצמן ראה כבר מזמן את מה שטרם ראו חבריו.

מחדר נעים ונוח זה ינהל הרב ליצמן את פעילותו כח"כ מן השורה ביהדות התורה. ההבדל יהיה רק בצורת הפעולה. לא מעמדת כח של ראש ועדה אלא בדרך השתדלנות השקטה. ליצמן בלי ועדת הכספים משול יהיה לשמשון הגיבור שלאחר גזיזת המחלפות. לאחר ההדחה הוא לא יוכל לעמוד מול חומות האוצר, לעקור את השערים ולהעלות אותם להר הסמוך. הוא גם לא יוכל לקשור שועלים בזנבם ולשלח אש בשדות התקציב של פקידי הפלשתים.

אין ספק עם זאת כי לאחר תקופת הסתגלות מחוייבת המציאות הוא יחזור לשרת יפה את האינטרסים של בוחריו. הוא י עשה זאת לא פחות טוב ממה שעושה זאת עמיתו ח"כ הרב משה גפני, המבלה את ימיו בשתדלנות במשרדי האוצר. וגם לא פחות טוב גם מעמיתו ח"כ הרב מאיר פרוש במסדרונות משרד השכון. גם בדרך זאת אפשר וניתן להשיג הישגים.

אבוי ושלום לך ראשות ועדת הכספים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!