וידויו של מתחרד

אהרן גרנות לבית גרנביץ מסביר את המהפך: מדוע המיר את כיפתו הסרוגה בכיפת חסידי גור, איך החליפה הקפוטה השחורה את בגדי הלבן ומה גרם לחולצות לבנות להתנחל במקומן של חולצות הפלאנל הצבעוניות.

למרות שהוא אדם פרטי לחלוטין, הוא סבור כי התהליך האישי שלו יכול לשמש כסמל למשבר הכללי השורר בחלקים נרחבים מהמחנה הדתי לאומי, בעקבות חורבן יישובי גוש קטיף. האם מדובר בסנונית או בקוריוז? ימים יגידו!

להלן מאמרו:


חברי הקרובים שמו לב, כי משהו עבר עלי בזמן האחרון.

חזותי החיצונית עברה שינוי שמלמד על שינוי פנימי. הגרדרובה שלי עודכנה לאחרונה, כדלהלן: חולצותי הלבינו. מכנסי הושחרו. פיאותי שהיו מסולסלות לצד אוזני עלו מעלה ומוסתרות תחת כיפה שחורה וגבוהה. בשבת אלבש קפטן גוראי, ועל ראשי מגבעת שחורה וחדשה המעטרת את ראשם של חסידי גור שאינם חובשים ספודיק בשבת. במקביל, התחלתי ליטול חלק באירועי חסידות 'גור' וקיבלתי את מרותו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור שליט"א.

אכן כמו שזה נראה - הפכתי ליהודי חרדי. הפניתי עורף מאוכזבת לאידיאולוגיה הדתית לאומית שבישיבותיה הקדושות למדתי את רוב תורתי, זנחתי את תורת השקפתם של מרן הגראי"ה קוק זיע"א ובנו וממשיך דרכו הגרצי"ה קוק זיע"א ושבתי בשלום לבית אבי. חזרתי למקום שבו נולדתי ובו רוב בני משפחתי: חצר חסידות גור. לשמחת הורי שה' יאריך ימיהם בטוב ובנעימים, לשמחת משפחתי המורחבת.

חברי לעבודה במערכת 'משפחה' ושאר ידידי מה'ברנז'ה, המודעים למהפך שעבר עלי, בקשו ממני הסברים והתעניינו בפשרו של התהליך. לכבודם, הרגשתי צורך להעלות על הכתב מה עבר עלי ומדוע עשיתי את מה שעשיתי.

כידוע, לפני כשנה וחצי התרחשה שואה בעם ישראל. תסלחו לי על ההשוואה, אבל אין לי תופעה אחרת להשוות אליה את מה שעוללו באטימות לאחי היקרים חלוצי ותושבי חבל ארץ פורח ומשגשג גם מבחינה חקלאית וגם מבחינה תורנית.

פרט לחממות חקלאיות, מטעי פרי וגידולי ירק שהצמיחו את מיטב התוצרת החקלאית שהופצה ברחבי תבל, שרווחי היצוא שלה הכניסו למדינה רבע מליארד דולר לשנה, היה גוש קטיף מלא מוסדות תורה: ישיבות מסוגים שונים, תלמודי תורה רבים, אולפנות ומדרשות, בתי כנסת מלאים בתפילות ושיעורי תורה. בחוצותיה התהלכו חקלאים גאים שהתפרנסו מיגיעה כפיהם ואת שעותיהם הפנויות בילו בבתי המדרש וזאת פרט לתלמידי חכמים רבים שגדלו לצד החממות החקלאיות ובתי הגידול לפרחים.

יום אחד הכל קרס. קיסר ורודן נטול מעצורים , החליט במחי יד אחת לשים קץ לגוש הישובים הפורח הזה. המדינה ענתה הן והתגייסה בהמוניה לביצוע הגזרה: כוחות צבא ומשטרה בסדר גודל שאינו זכור כמותו, לבושים בלבוש שהזכיר את הגסטאפו הנאצי, צעדו בצעדים נחושים ועוצמתיים וגרשו את התושבים באותה אכזריות שבה גרשו שוטרים נוכריים בגלויות שאותם עבר עם ישראל. הדחפורים של השלטון הרסו במחי טרקטור את מה שעליו עמלו התושבים היקרים האלה בזיעת אפם.
הכל תוך התעלמות מהבכיות העצומות, מהקושי הנפשי, מהדמעות הרותחות, ובעיקר: מהאזהרות הביטחוניות על אסון שעתיד להתרחש הרבה מעבר לגירוש האכזרי הזה.

גם אם זכותה של ממשלה ריבונית להזיז ישובים, אין זכות לממשלה לפרק קהילות, לחוקק את 'חוק פינוי-פיצוי', חוק שסדום קטן עליו ושהותיר משפחות רבות שהיו גאות ומפרנסות, עניות וחסרות כל, מתקשות לשקם את שברי חייהם. מי שמבקר היום במחנות העקורים אינו יכול שלא לשנוא את מי שגרמו לפירות הבאושים בצורת: התאבדויות, תחלואה גבוהה, ייאוש, חוסר תקווה, אבטלה עוני ומחסור. מי ששומע מהם איך מתעללת בהם עד היום מינהלת סל"ע וכמה תעודות הם אמורים להראות כדי להוכיח שהם זכאים לפרוטות ששולמו להם באופן יחסי, אינו יכול שלא לשטום את הממסד של מדינת ישראל.

אילו כל הימים דיו וכל הארצות נייר, לא אוכל לתאר את סאת צרותיהם. רק אחת אומר: אם הייתי יודע שאתקל בכל כך הרבה צער יהודי במסגרת עבודתי כעיתונאי, הייתי שוקל אם להיכנס למלאכה הזאת. עד כדי כך והרבה יותר.

* * *

יחד עם גירוש גוש קטיף קרסה אצלי סופית, בסיס ההנחה שעליה חונכתי כל השנים:

טעינו: מדינת ישראל אינה ראשית צמיחת גאולתנו. היא אינה הכלי שיביא לגאולה. אנחנו לא חלק מהחברה החדשה הצומחת כאן ולא רוצים להיות חלק ממנה. שיבת ציון מתקדמת למרות השלטון הציוני ולא בגללו. את העלייה לארץ ישראל לא המציא הרצל שר"י. לארץ עלו במסי"נ והרבה לפני שהוא הגה את רעיון העוועים המזעזע להוליך את עם ישראל לכנסיות, תלמידי הגר"א שיסדו את הישוב הישן ואת המושבות החקלאיות החרדיות, גם הגר"ח זוננפלד זצ"ל.

סבי הרה"ח ר' מרדכי מנדל גרנביץ ז"ל הקים יחד עם הרה"ח ר' יצחק גרשנטקורן ז"ל את המושבה בבני ברק בשליחותו של מרן האדמו"ר בעל ה'אמרי אמת' זיע"א.

ה' באייר תש"ח הוא ציון דרך לא יותר מהצהרת בלפור, מראשית המנדט הבריטי ואירועים נוספים טכניים לגמרי שעברו על הישוב המתחדש בארץ ישראל. המנדט הציוני על ארץ ישראל נולד מתוך מגמה להרחיק את עם ישראל מתורתו ומהקב"ה, לייצר עם חדש. התורה לדידו היא רק פולקלור ולא דרך חיים, זו אינה הדרך שלנו.

בסיס ההנחה של הציונות הדתית שהרצון הזה הוא חיצוני, אבל בפנימיותו עם ישראל קשור לתורה ודווקא מתוך סיבוכים אלה תופיע הגאולה, ועל כן יש להיות חלק מהוויה הישראלית המתחדשת כאן ולנסות להשפיע מבפנים - מתערער כל הזמן.

נכון שעם ישראל קשור בפנימיותו לתורה, זה מופיע בכל הספרים הקדושים, אבל מסתבר מן המציאות שלא ההתערות בחברה הקלוקלת תקרב אותם לתורה. את ה'סחורה' הזאת סיפקו דווקא חוגים שהתבדלו מהחברה הישראלית, הם קירבו יותר יהודים לתורה ולמצוות.

קמה כאן מדינה מושחתת ממסד ועד טפחות המצרה את צעדיהם של כל שומרי המצוות המנסים להשתלב בה: מהצבא, דרך התקשורת וכלה בכל דבר אפשרי. ברגע שהחברה הישראלית חשה שה'דתיים' מאיימים עליה, היא פועלת נגדם. קמה כאן תקשורת המייצרת ארס נוראי נגד כל מי שמייצג תורה ומצוות: החברה החרדית והמתנחלים. וכבר קשה להבחין מי מהם שנוא כאן יותר.

היו כמה אירועים שיכולים היו להוות איתות שהגאולה עדיין רחוקה: בשנות החמישים העבירו הבולשביקים הציונים אלפי עולים מארצות המערב על דתם, הם חטפו ילדים תימנים מהוריהם והכריחו ילדים אחרים לעבור על מצוות דתם. בשלב זה הבינו גדולי ישראל וענקי הרוח את מה שאני הקטן הבנתי רק עתה.

אף לשיטתם של הדתיים לאומיים, פינוי סיני יכול היה לשמש איתות ברור. אבל עדיין לא הבינונו. כשלא מבינים - מסבירים פעם נוספת. חורבן גוש קטיף ואירועי עמונה האכזריים היו האיתות הברור והסופי שהכריע אותי. לצערי איני מבין לאיזו מכה נוספת מחכים חברי היקרים והאהובים שעודם נושאים בדחילו ורחימו תפילה לשלום המדינה שהכתה בהם ורוצצה את גולגולותיהם על סלעי עמונה, בבתי הכנסת שבהם גם אני מתפלל.

נכון, גם בארצות הגולה נושאים היהודים תפילה לשלום המלכות. אבל כאן, בארץ ישראל יש לתפילה הזאת אמירה נוספת - הכרה במדינת ישראל כגורם דתי וכחלק מהליך הגאולה. לצערי או לשמחתי, תלוי מאיזה צד, אינני מוכן להסכים לה ואיני אומר אותה עוד. כפי שהפסקתי לחגוג את יום העצמאות. חגי המדינה אינם חגי. שמחתם אינה שמחתי.

אינני חפץ בהכרה שלהם, לא רוצה להדליק משואה לתפארת מדינתם ולא לקבל מהם פרסי ישראל. בעבר שלח המיעוט היהודי נציגים לסים הפולני ולפרלמנט המרוקאי, אמשיך לשלוח את שתדלני לפרלמנט הישראלי שנטל לעצמו ברוב יומרה וחוצפה את השם 'כנסת', שם אנסה לשמור על זכויותיי כמעוט, משום שאני מיעוט. כן, מיעוט. איני רואה עצמי עוד כחלק מהחברה הישראלית.

אני מיעוט נבדל וחריג המנסה לשמור בתנאים הקיימים, על אורח חייו והמסורת שלו שעברה מדורי דורות כנגד השטף החומרני והארס הכפרני שמייצרת סביבי החברה הישראלית. כן, אני גלותי משום שאנו בגלות! הגלות הכי נוראית בתוך ארצנו שלנו שעליה השתלטו גורמים זרים המנסים להשליט עליה חוקים זרים שאינם מתאימים לה, זוהי הגלות הנוראה ביותר.

לכן אנסה להיאחז בכל כוחי באמצעים שעזרו לעם ישראל בכל הגלויות: בעיקר בנבדלות. אני לא נאיבי לחשוב שלבוש צבעוני ישראלי מסמן את לובשו כפחות ירא שמים או פחות רצוי בעיני הקב"ה. ממש לא. אבל בלבוש החרדי השחור-לבן טמונה אמירה: אינני חלק מהחברה המתגבשת כאן. לא ארצה לקחת בה חלק ואנסה לעשות ככל יכולתי על מנת שעוצמת הכיבוש שכבשה החברה הציונית את ארץ קודשינו לא תכלה את הכל. אשמור ככל יכולתי על הנבדלות הזאת ואנסה לעבור את השלטון הציוני כפי שעברנו את המנדט הבריטי והתורכי.

אשמר מסגרות מיוחדות עבורי, חינוך מיוחד עבורי, כלי תקשורת חרדים אלטרנטיביים, ארגוני בריאות והצלה נפרדים, ארגוני גמ"ח המספקים הכל ואפילו מסלול מיוחד בטלפון הסלולרי עבור המחנה החרדי. אעשה הכל כדי להתחכך כמה שפחות בחברה הישראלית על כל מה שהיא משדרת.

* * *

אני חזרתי לצור מחצבתי ולמקום שבו נולדתי. למחנה חסידי גור הדבק במנהיג ההולך לפניו כעמוד אש לפני המחנה, הלא הוא כ"ק מרן האדמו"ר מגור. לשינוי שלי יש מחיר אבל הוא כדאי. אני מוכן לשלם בשמחה את המחיר ולהיות חייל נאמן במחנה ממושמע זה.

לו יכולתי להפוך את הגלגל, היו ילדי לומדים בחינוך החרדי. אבל הם גדלו ואינני חושב שבחינוך התורני לאומי בקרית ארבע, יש פחות תורה ויראת שמים מכל תלמוד תורה ממוצע בבני ברק. בני הקטן ימשיך את לימודיו, לעת עתה, בבית הספר הממ"ד בקרית ארבע ובתי תמשיך באולפנה המקומית.

ישאלוני חברי: הרי החברה חרדית תמכה אף היא בגירוש?

שתי תשובות לי: עובדתית, ידי נציגי יהדות התורה לא הורמו לתמיכה בחוק הגירוש. הם הצביעו נגדו. חטאם היה שלא פרשו מקואליציית הדמים הזאת תמורת אתנן של 9 מליארד דולר. השיקול הצלול של מרן הגרי"ש אלישיב ומרן כ"ק אדמו"ר מגור התברר גם לנו, הקטנים, כשיקול מזהיר: פרישת יהדות התורה מהקואליציה היה מצרף אליה את שינוי. הגירוש לא היה נמנע וגם חיי התורה היו נפגעים.

שנית, גם אם החברה החרדית חטאה וגם אם אין זו המגרעת היחידה שלה: היא אינה אידיאליסטית כחברה הדתית לאומית אפילו בלהטה לקיום מצוות שאינן קשורות לארץ ישראל, ודי אם ניקח כמשל את האפליה כלפי החברה הספרדית המוצאת עצמה קצת מחוץ למחנה ואת היחס כלפי החריג והשונה. או אם נתמקד לעסקנים מסוימים שמצטיירים בציבור כאילו והם מנהיגים את חצרותיהם של גדולי הדור כרצונם, ועדיין, בשביל לחתן את הילדים בציבור החרדי צריך לשדוד בנק והכל כדי לקיים את המוסכמה הנוראית הזאת ולספק דירת יוקרה לזוג הצעיר, מנהג המפיל קורבנות רבים ויש לחדול ממנו. נכון, אז מצאנו מגרעות. הידד.

אבל מה תאמרו אתם חברי המבקשים להשתלב בחברה הישראלית: האם היא טובה יותר מהחברה החרדית?! האם לא החברה החילונית יזמה את הגירוש הזה?! האם לא היא ששונאת ושוטמת את תושבי מרחבי ארץ ישראל?! האם היא יותר אידיאליטסית?! רק מה. אתם אומרים בפאתוס: ננסה להשפיע מבפנים!

תרשו לי אפוא לשאול: על מי קל יותר להשפיע מבפנים: על חברה שבבסיסה קרובה למתנחלים, ופרט למחלוקת בנושאים שאותם ציינתי, רוב הערכים משותפים, או על חברה מנוכרת מושפעת ארס אנטי דתי?!

בחברה החרדית יש כבר סימנים לשינוי: קל לזהות חרטה על חוסר שיתוף הפעולה במאבק על גוש קטיף. קראו נא את מאמרי המערכת ב'המודיע'. לעיתים אינך יודע אם אתה מחזיק את 'בשבע' או את ביטאונה של יהדות התורה. החברה החרדית מתפתחת בכיוונים הרצויים. בקצב ובמגבלות שמכתיבים גדולי הדור, שלעיתים איננו מבינים אותם, אבל המבחן הוא מבחן התוצאה - במבחן התוצאה התברר שראייתם הייתה מפוקחת יותר משלנו. בשנים שבהם סברנו שהנה הנה משיח בא, היו דבריהם לצנינים באוזנינו - עכשיו מתברר שהם צדקו. אז כנראה שהם צודקים גם כשאיננו מבינים אותם.

ומילה אחרונה: מי שינסה למצוא אצלי דברי גידופים ונאצות על הציבור הדתי לאומי, אינו מחפש אותם במקום הנכון. אני מודה לה' יתברך על העובדה שאני זוכה לגור בקהילה הנפלאה הגרה סמוך לקברי אבות. קריית-ארבע תמשיך להיות ביתי הנאמן אלא אם כן הבולשביקים הציונים יגרשו אותי ממנה. אני מלא הכרה והערכה לישיבות שבהן גדלתי, למורי ורבותיי שחינכו אותי ומילאו אותי במטען רב שאותו אני לוקח איתי. גדול בתורה נשאר כזה גם אם על קודקודו מונחת כיפה סרוגה ולא מגבעת. שכני בקרית ארבע הם יראי שמים ואברכים חשובים למרות שבשבת הם אינם מסתובבים בקפטן חסידי כמוני. מורי ורבי בהלכה הוא עדיין מרן הגאון הגדול הרב דב ליאור שליט"א על אף שהשקפותיו אינן נחלתי עוד.

מבחינה השקפתית חזרתי לקבל על עצמי את הנהגתו של כ"ק מרן אדמו"ר מגור שליט"א. המחלוקת היא אך ורק אידיאולוגית ונובעת סביב המשך העבודה למולך הציוני והשתלבות של ממש בחברה הישראלית. בעיני זו כבר מחלת נפש ולא אידיאולוגיה דת של עבודה זרה, אני כבר איני חלק מזה. חברי ושכני מחכים כנראה למכה הבאה שינחיתו עלינו הבולשויקים הציונים שר"י. האמינו לי, היא בוא תבוא מהשמים, מכים אותנו עד שנחזור בתשובה.

לכשעצמי, אקבל על עצמי את תשלום הצטרפותי למחנה החרדי, אזיע בקיץ בחליפתי החרדית ואתלבש בלבוש הגלותי בצבעים החד גוונים שחור לבן, כדי שבדור הבא נוכל באמת לייסד את "מדינת ישראל שתהיה יסוד כיסא ה' בעולם", כפי שכתב מרן הגראי"ה קוק בספרו 'אורות', רק בלי לדחוק את הקץ ועל פי הקצב שמכתיב הקב"ה באמצעות הנחיותיהם של מרנן ורבנן גדולי הדור שליט"א.

היום כולנו יודעים: הגראי"ה קוק זצ"ל שתבע את המונח 'מדינת ישראל' עוד הרבה טרם שקמה, בוודאי לא התכוון למפלצת המושחתת המתהווה כאן לנגד עיננו, שכל קשר בינה לבין יסוד כיסא ה' בעולם הוא מקרי בהחלט.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!