'בין השורות' של הכנס

העיתונות החרדית העלתה את כנס המוניציפלים על ראש שמחתה. למי מקוראי הטור שאיתרע מזלו ונמנה על קוראי ביטאון 'המודיע', שבחר, ולא במקרה, להתעלם במפגיע מהאירוע, נקדים ונאמר כי בכנס נבחרי הציבור ברשויות המקומיות שהתקיים השבוע ב'ניר עציון' עסקינן.

ומי נבחר לאורח הכבוד של הכנס רב הרושם? לא אחר מבנימין נתניהו, האיש והקיצוצים. ביבי כמו ביבי, לא נרתע מלהתמודד פנים מול פנים מול הטענות שהושמעו נגדו ופרס, קבל נציגים וועדה, את משנתו.

מי לנו מהימן כמר יוסי אליטוב, חבר מועצת הרשות השנייה, שמתאר בטורו 'המטבחון' את המפגש המרתק: "ביבי בא זקוף, אחרי דיאטה, שערו צבוע בתכלכל-אפרפר, מלא בביטחון עצמי, במילה אחת: ביבי של 96. בצעד נבון פתח את דבריו בהצהרה כי אינו מתכוון לעקוף את הדגל האדום והוא הולך לדבר על קצבאות הילדים. על הצהרת יושר זו בלבד, קצר תשואות כפיים סוערות".

ואליטוב ממשיך: נתניהו חגג על העייפות של אולמרט ועל כך ש"אנחנו לא עייפים". נאום חם וסוחף, כמו תשעים ושש כבר אמרנו. "שני דברים טובים עשו הקיצוצים, ראשית הם גרמו לחרדים לצאת לעבודה, ושנית, הילודה בציבור הערבי ירדה בשיעורים דרסטיים"... ביבי איפה הכסף? צעק לעברו חבר מועצת כפר יונה מטעם סיעת ש"ס. ביבי לא נבהל: "אני אענה כאן על הכל ולא אברח מכלום. כן, צריך להחזיר את קצבאות הילדים, לא, לא הממשלה, לא משרד האוצר. הסוכנות היהודית, אילי הון יהודיים, צריך לעזור לכל משפחה. הרבה חרדים עובדים. אתם הרי יודעים זאת, אולי תגלו זאת, זה יוריד את המתח בין החרדים לחילונים בארץ". ביבי חזר עם כל השטיקים הידועים, אני קיצצתי, הג'וינט יחזיר, בערבים פגענו ובוא ביחד נגייס כסף. אפילו לופוליאנסקי שידר הסכמה נלהבת, שלא לומר סחף, כשהנהן מולו כל העת בהנהונים חיוביים". (סוף ציטוט).

כריבלין ועוד לקולגה, משתאה גם פרשן בקהילה: "למראה הכבוד שזכה לו נתניהו בכינוס הנוכחי. להופיע בפני מאות נציגים חרדים, לדבר גלויות על התועלת שבקיצוצים, ועוד לקבל מחיאות כפיים סוערות?", "החידוש הפעם היה", מוסיף ריבלין ומשתומם, "שגם לאחר שקופת המדינה התמלאה עדיין אין לדעתו של נתניהו, ושוב יש לזכור שהוא מדבר בפני נציגים חרדים, הצדקה להחזיר אפילו חלק ממה שנלקח", בין השאר, "מפני שגברים חרדים רבים שלא ממש ישבו ללמוד יצאו בעקבות הקיצוצים לעבודה יצרנית, לא פחות ולא יותר".

ואילולא הדברים כתובים ומצוטטים, אי אפשר להאמין להתרחשותם. נבחרי הציבור החרדי, מתעמתים עם טיעוניו של מי שאך תמול שלשום שפכו על ראשו אש וגפרית. אמת ונכון, כפי שציין אליטוב, כי הדובר בעל השער התכלכל-אפרפר, אף הוא אינו חף מדמגוגיה, בנאומיו בכלל, ובזה הכינוס בפרט, ובכל זאת, דו-שיח הדדי, בענייני "הפסד קיצוץ כנגד שכרו" – יציאת חרדים לעבודה (לא פחות!), שמתנהל בכבוד, ראוי להערכה, הדדית גם היא, הן מצידו של הנואם, שלא נרתע מלפרוס את משנתו, על-אף הקהל הלעומתי שניצב מולו, והן מצידם של מזמני הדובר ושומעיו, שניאותו להאזין ולהתמודד, שלא לדבר על להנהן בהסכמה...

איפה הבושה???


נותר רק לדמיין מה היה מתרחש אם את הדובר בעל השיער הצבוע היה מזמן, נציג תנועת ש"ס, למשל. קולמוסיהם המושחזים של 'מעתיקי השמועה' היו ננעצים בנציגי התנועה הסוררת, שנתנו לגיטימציה, להשמעת דברי הבלע על יציאת חרדים לעבודה, רחמנא לישזבן. דא עקא, וכש"הכל מתחיל ונגמר בזהותו של יו"ר פורום הנבחרים החרדים במרכז השלטון המקומי, יצחק פינדרוס, שארגן את הכינוס המדובר" (כלשונו של יעקב ריבלין בטורו), נראות התגובות אחרת, כדלהלן.

וכך כותב אריה זיסמן בטורו 'מקור נאמן': "נתניהו, שידוע בהופעותיו הרהוטות ובדיבורו הקולח, לא היה במיטבו. הוא נקט באסטרטגיה מוטעית (בעצת יועציו?) כשניסה להסביר את מהות הקיצוצים, שגרמו לפגיעה בציבור החרדי. ניסיון ההסברה שלו נכשל. הנוכחים נדו בראשם (לופוליאנסקי? א.מ.) חלקם ניסו להתווכח, ואחרים פשוט לא האמינו למה ששמעו". זיסמן מוסיף ומונה את נפילותיו של נתניהו ומסכם: "בשורה התחתונה ניתן לומר כי נתניהו לא שיכנע. הקסם הועם, הזוהר חלף, והנציגים החרדים לא קונים את מה שניסה להאכיל אותם".

הנה כי כן, בניגוד לעמיתיו חסרי העכבות הממסדיות, הרי שלדידו של כתב 'מעתיקי השמועה', לא ניתן לפסוח על האירוע הטראומטי ולקבלו כפי שהוא. הייתכן וביקורת והבעת עמדה נחרצת בדבר יציאת חרדים לעבודה תושמע לאוזני נציגינו? הייתכן כי יתנהל פולמוס של החלפת עמדות בעניין, כשהדובר, אבוי לבושה, אינו אחר מאישיות חילונית רבת קיצוצים? ואם על נותני המיקרופון והחסות להשמעת הדברים, לא ניתן להסתער מהסיבות דלעיל, מה קל יותר מלתקוף חזיתית ולזלזל בדובר עצמו. הרצפה העקומה, שוב אשמה.

ולמי תודה למי ברכה? לדידו של זיסמן, כמובן, לאנשי התנועה. ובגין מה? הסכיתו ושמעו. (ציטוט "נאמן למקור"): "מנת פירגון גדולה זרמה בשלושת ימי הכנס בין הנציגים, כך לדוגמא הפיקה מחלקת הביטחון של מועצת מודיעין עילית חוברת מיוחדת לכבוד הוועידה הראשונה ובה ברכות, תוכניה ורשימת הנציגים בכל הארץ... ראש מועצת מודיעין עילית, הרב יעקב גוטרמו שהצוות מטעמו (עובדי מחלקת ביטחון, להזכירכם... – א.מ.) יגע על החוברת כמה ימים ציין בדברי הפתיחה לחוברת, כי הוא משוכנע שהנציגים יוכלו להפיק ממנה תועלת". לא פחות ולא יותר. אגף ביטחון ברשות מקומית, הניזון מכספי משלם המיסים, משמש ככלי שרת בידיו של ראש הרשות לצרכים פוליטיים בלתי מקצועיים בעליל, וביטאונו של אותו נציג, לא רק שאינו מתבייש במעשה, אלא אף מדווח ומשבח, ואינו מבחין בין קודש לחול, בין המסואב לטהור.

מסתבר, לדאבון לב, כי במקום בו המונח ביקורת עצמית לא מופיע בלקסיקון והשמעת עמדה לעומתית היא בגדרה של מילה גסה, אין גם בושה!

עוד ניצחון כזה ואבדנו


תשובה לשאלה הרת הגורל: ניצחנו או הפסדנו, נקבל מן הסתם בסוף שבוע על דפי שבועונינו. עד אז, נאלץ להיאזר בסבלנות יתירה ולבלוע את הגיגי הביטאונים. לדידם של אלו האחרונים, כלל נקוט בידם, ככל שההפסד גדול יותר, כך גדלה ההכרזה על ניצחון במערכה.

בטרם הכרעה, העז רק אחד מכותבי המגזר, לערוך את חשבון הנפש האמיתי. תחת הכותרת "שינוי בדרך"? כותב/מתריע ר' משה גרילק בטורו 'זוית ראיה': "כיהודים פשוטים מן השורה, אוזנינו כרויות להתפתחויות עקיפות הנובעות מן העימות הזה. אנו שומעים לחשים, באמירת גלויות, בפרסומים ובראיונות השונים, הגורמים לנו לחשוש מפני התפתחות מאוד לא משמחת שמן הראוי לתת עליה את הדעת לפני... כדי שלא נכה על חטא אחרי... הכוונה לשיבה אפשרית של "שינוי". עיתונאי חילוני בכיר חד עין, כבר כתב בשבוע שעבר שה"ניצחונות" החרדיים (המצעד ועתה "אל על"), מעוררים שוב פחדים בקרב הציבור הרחב שהנה שוב משתלטים החרדים "על חיינו". התגובה הטבעית, הוא כותב, שהחרדים בהתנהגותם התוקפנית מניחים עתה את התשתית להופעה מחודשת של מפלגה דמוית 'שינוי' .

"כאשר הצליח טומי לפיד להפוך את האנטי חרדיות שלו להצלחה בקלפי, הודו כל עסקני הציבור החרדי, במיוחד הח"כים: "אבל, גם אשמים אנחנו". ואכן, עסקנינו הורידו פרופיל בהצהרותיהם הפומביות. בפועל, הורדת פרופיל זו עזרה לנו היטב. "שינוי" נעלמה, ועתה קיימת הסכנה שבאפקט מצטבר שוב יחול שינוי לטובת "שינוי" חדשה חלילה".

גרילק אמנם זהיר בלשונו, ותולה את ההתפתחות הלא מרנינה בכך ש"הנושאים והנותנים אין להם זמן לשים לב לכך", אך אם לנקוט בשפה עדינה ו"מתחשבת" קצת פחות, הרי שאין ספק כי מאבקי העסקנים וריצתם הבלתי פוסקת לתקשורת, מעבר לכך שמוססה מבית פנימה את המאבק, בהופכה אותו ל'משחק פינג פונג' היתולי של היום הצהר כך ומחר אחרת, עוד עלולה לחזור אלינו כבומרנג, בהעצמת השנאה והעמקת הקיטוב והניכור, שאת תוצאותיהם חווה על בשרו לא מכבר, הציבור החרדי כולו.

עוד ניצחון כזה ואבדנו.

מגלגל עיניים לשמיים


כיצד משיבים מנה אחת אפיים למותחי ביקורת הגונה? מה קל יותר מלהשיב במשפט דמגוגי אחד: "עד כאן דברי היצר הרע". והכתב? כמו לופוליאנסקי בנאום ביבי, מהנהן בראשו ואינו טורח לעמת את המרואיין מול המציאות המרה.

עם הטענות הקשות כנגד תופעת הגמ"חים, שנדונו בשבוע שעבר גם במסגרת טור זה, מתמודד הרב הלל קופרמן, מנהל גמ"ח מיר, בשיחה עם יעקב רייניץ במוסף 'קולות' של בקהילה: "מי שטוען שהגמ"חים במידה מסויימת הורסים משפחות במקום לבנות אותן, הם אנשים חסרי לב ומצפון שאני אומר לך בפירוש כי הם אחראים על שפיכות דמים ממש".

ומדוע? ובכן, לדידו של המנהל הנכבד: "אנשים לווים כסף לטיפולים רפואיים, לחלב לפיות הקטנים בבית וכדו'. איך אותם אנשים מסוגלים להסתכל לאותם מסכנים בעיניים". דא עקא ומעבר לדברי הדמגוגיה לא מתמודד קופרמן עם גופן של טענות. שהלא לית מאן דפליג, גם לא גדולי המבקרים, כי לצרכים שכאלה, ראוי הגמ"ח גם ראוי, אלא שמכאן ועד הפיכת תופעת הגלגול לחלק ממציאות חיים בלתי נמנעת בה נוטלים אנשים חובות על כתפיהם במודע, מבלי שההחזר נראה בקצה המנהרה, הדרך רחוקה.

אם בשבוע שעבר, הצטרף כותב השורות למביעי החשש מקריסת מערך הגמ"חים כולו, בהיעדר פיקוח ובקרה מינימליים, הרי שהשבוע, לנוכח ההתייחסות המזלזלת, מלאת השאננות של אחד ממנהלי הגמ"חים הגדולים במגזר, לא נותר אלא לשוב ולהתריע: הגמ"חים בסכנת קריסה.

ואל תגידו שלא התרענו.

קצרים:


• "אחרי תלות"... – כתושבת הכפר הגלובאלי התגייסה העיתונות החרדית לסיכום תקופתו של סאדאם צורר היהודים. עשו זאת, י. בן משה ב'המודיע', אשר מדינה ב'בקהילה' ומעל כולם ב. נתנאל בכתבה ממצה בת שמונה עמודים במגזין 'משפחה'. ב'יתד נאמן' לעומת זאת, הופיעו שתי כתבות בנושא, ושתיהן, כך דומה, פספסו את המטרה. תקופתו של סאדאם כמעט ואינה מסוקרת כלל. תחת זאת נסקרת דמותו של המנהיג השיעי מוקתדא א סאדר, בציטוט כתבת השער של מגזין ה"ניוזוויק". הכל יש בכתבה, החל מהמאבק ההיסטורי בין יורשי הנביא מוחמד, וכלה בהשפעתו ההולכת וגוברת של המנהיג השיעי א סאדר. הכל, ולא כלום. שכן על התלוי עצמו ותקופתו, איש לא מדבר. גם הכתבה הנוספת, של ג.אבידן, נוגעת סחור סחור בנושא, תחת הכותרת "חיסולם של דיקטטורים". הדיקטטורים רבים, אולם סאדאם ותקופתו לא נכללים בהם... למה הדבר דומה, למספיד שבא לבכות ולתאר את המת ופעולתו, ותחת זאת מבכר לתאר את אישיותו של ממשיכו. סיכומה של ביקורת, ובשפה קצת פחות נמלצת: פספוס!

• חילול שכולו כבוד - תחת הכותרת "פאפארצ'ניקים של החסידות", נמתחת בפתח מגזין 'משפחה' ביקורת נוקבת על... "עיתון 'משפחה', שהיה הראשון לפני איזה שנים שהנהיג את הפאפרצ'יות בציבור החרדי, וכל החידוש של מדור התמונות מגדולי ישראל בעת קיום המצוות שכל בית ישראל נוהג לקיים, כשריפת חמץ והדלקת נר חנוכה עובר לאפיית מצות וקראית המגילה היה בלעדי ל'משפחה', בגלגוליו השונים". בלי לשים לב על זוטות כגון "חילול כבוד המשפחה", לא נרתעים עורכי העיתון מלהביא דבר ביקורת נוקבת, על-אף, שהם הם, נשואיה. ואפרופו ביקורת, מבית ומחוץ, ראויה לצילו"ש גם נתינת במה להוצאת קיטור, למשוררת לאה מייזל, בתוגתה "קינה לאשה העובדת".

• הפוך על הפוך - סיפורה של ניידת מוקד 99 ש"התהפכה" בשיכון סאטמר בני ברק, עלה השבוע לחדשות, ומובא גם בשבועונים. אלא שבעוד שב'בקהילה' תחת הכותרת "דם ואש ואזיקי ידיים" מביא יצחק נחמיה יונגרייז את הסיפור כולו, הרי שמשה גומטן ב'משפחה' תחת הכותרת (המקורית יותר) "שבת היא מלאזוק" מתאר את סיפורו של "עציר חרדי השוהה במעצר בית ונלקח למעצר בעקבות ניתוק בערב שבת של האזיק האלקטרוני שהוצמד לרגליו". התקרית כולה, פשיטת עשרות השוטרים, מתוארת כהלכה, רק הפרט הקטן של הפיכת הניידת, נעדר משום מה, כנראה מתוך הנחה שהקוראים מאזיני הרדיו, השלימו בכוחות עצמם את התמונה.

• יציאת השבוע – ההברקה השבועית שייכת לאריה זיסמן בטורו 'מקור נאמן': "לאחר כמה שעות החלו להגיע תמונות לא ברורות מרגעי התלייה שצולמו בחשאי על ידי אחד השומרים דרך הטלפון (הלא כשר)". ושכר כתיבה נאה, גם אם לא כשרה, בצידה...

• עיתון מהסרטים – ב'יתד נאמן' פותחים שבוע, כשמאמר העורך: "על הפרק" עוסק בלא פחות מ... "המופע (הסרט בלע"ז – א.מ.) היום שאחרי מחר". מבקרי הסרטים בעיתונות הלא מגזרית לא היו מבקרים טוב יותר את "המופע". למי שפספס ומתקשה להאמין, להלן ציטוטי פתיחה נבחרים של קטעים שונים במאמר רב הרושם: "לפני כשנתיים הופץ ברחבי ארה"ב מופע שנקרא היום שאחרי מחר"... "הבמאי של היום שאחרי מחר"... "הרעיון היסודי של הסיפור של היום שאחרי מחר"... וכהנה רבות על זו הדרך. אחרי מאמר שכזה, יהיו שיאמרו: "היום שאחרי מחר כבר כאן".

קישורים:
לטורים קודמים של 'בין השורות' - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!