כבדהו ובקרהו 'בין השורות'

אם ישנם מקוראי העיתונות החרדית שציפו לכמה טיפות של ביקורת עצמית, פנים מגזרית, הרי שהשבוע הם נענו, כמו הגשם היורד, במטח ביקורת זלעפות.

אפשר ושמא בהשפעת מזג האוויר הסוער, בשעת כתיבת שורותיהם של לבלרינו, נחלצו ארבעה מכותבי המגזר והתירו את חרצובות מקלדתם, איש איש לפי כבודו ולפי ביקורתו. (מסביב יהום הסער, ובחוץ מתגלגל לו הרעם, אך "תיבת נוח המגזרית", נותרה יבשה כתמיד. מבחינתם של יושבי התיבה ברחוב ז'בוטינסקי, גשמי הביקורת הוסיפו לרדת בזעף 'במוקד' תל אביב ומחוזותיה. ככל שזה נוגע אליהם, בצורת הגשמים בעינה עומדת).

כמנהגו של עולם, אין ביקורת, בלא מקצה שיפורים בצידה, ובצד דברי השבח למעזים לחרוג מן הקו ולתקוע יתד של ביקורת לא רק מחוץ למחנה אלא גם בתוכו, נתרום אף אנו את חלקנו, ויהא זה בבחינת "כבדהו ובקרהו".

על גלגל הדיווחים


כבדהו – את שבט הביקורת שהוטח אך לפני חודש ומחצה בכתב יעקב רייניץ שקיפץ מדלקה להבערה, בדרך למצעד המתוקשר, מחליפה לאחרונה נימה בלתי מבוטלת של הערכה. את מקום הדיווחים מלאי העזוז הנערי, תופסות סוגיות כבדות משקל, שמועלות בקולמוס העיתונאי, על מוקד השיח הציבורי. השבוע, במסגרת פרויקט 'מלחמה על הבית', מטפל "הכתב הכירורג" בתופעת הגמ"חיאדה. "כמו מנהרה ללא מוצא. אתה יודע איך אתה נכנס אבל אתה לא יודע איך תצא", מרוחה כותרת המשנה, בשער הכתבה.

ציטוטים נבחרים: "כעבור שלושה חודשים, כשמגיע עת הפירעון, הולך מיודענו לגמ"ח אחר, לווה כסף ומחזיר בו את ההלוואה הקודמת. הבעיה היא שאם היה מדובר רק באלף דולר ניחא, אבל דירה כידוע אי-אפשר, לעת עתה, לקנות באלף דולר".

"עד היום הזה לא הצלחתי להשיב את החובות. אני מרגיש כמו עבד עבדים שכל חודש צריך לגייס את הסכום מחדש, ואני לא רואה בכלל איך אוכל אי פעם להפסיק. ביום שלוויתי את הכסף נכנסתי למנהרה חשוכה ללא מוצא".

ציטוט אחרון לסיום: "הנגישות לכסף גדולה, כיום אתה יכול לגייס סכומי כסף גדולים דרך גמ"חים בתקופה קצרה. זה מפתה ומסוכן. אחד המשתייך לחוג מגובש יכול להסתבך יותר בקלות משום שהיכולת שלו לגייס סכומי כסף במהירות, נוחה יותר" (סוף ציטוט/ים).

הנה כי כן, מוכיח רייניץ, כי קורץ מהחומר העמיד, של 'כלבי השמירה' שאת שיניהם נועצים, ובנביחות לבד אינם מסתפקים.

ובקרהו – נאמן לכותרתו מתגלגל גם רייניץ מסביב לבעיה, אך את המוקש הבעייתי והמהותי, בדיוק כמו בפרשת "המערכה הקרקעית" בדרך לדירה, הוא חושש מלנסות לנטרל. רייניץ, מתייחס למבנה הגמ"חי כאל מובן מאליו, כביכול עסקינן ביצירה אלמותית הקיימת מששת ימי בראשית. הטרוניות ממוקדות בביקורת חסינת ביקורת, הקולעת אל לב ליבו של הקונצנזוס. שהלא מי לא יחתום על ביקורת פרווה כנגד תופעה של מכורים, המגיעים עד כדי מצב של הלוואות בשוק האפור, שסופם השחור, מי ישורנו.

האמת חייבת להיאמר, אם לא על ידי הכתב, לכל הפחות על ידי המבקר: סיפורם של האנשים הנאחזים בגלגל, הוא קשה וטרגי, אך חשש גדול לא פחות, (שהעלאתו פופולארית הרבה פחות) נעוץ באפשרות, הנראית בנסיבות העניין כיותר מסבירה, ש"גלגל הגמ"חיאדה" יחדל מלהסתובב, ביום מן הימים.

במאמרים רבים פרי עטו, שם בנציון כהנא את אצבעו על הנקודה הכאובה: "גלגול הכספים בגמ"חים השונים ופריעת הלוואות זו בזו הינם מתכון לאסון, שכן בסופו של דבר לאחר זמן מסוים ייעצר הגלגל ואז ימצאו את עצמם הלווה, המלווים והערבים בפני שוקת שבורה".

החשבון, כך דומה, פשוט ומעורר דאגה. בהערכה גסה עוברים להם מיד ליד מעבר לעשרות מיליונים של כספי גמ"חים. רובם, פרי פיקדונותיהם של אנשים מן היישוב, יראי שמיים ומס הכנסה...

הכספים עוברים מיד ליד, ובדרך פשוט נעלמים. ללווה הממוצע אין גרוש בקצה המנהרה. את הכספים הוא מוציא לרוב על צריכה שוטפת כגון קניית דירות ושאר צרכי חיים. וכך, משנה לשנה, מיום ליום, קטן המעגל. הכסף, פרי הפיקדונות, מבוזבז. כסף חילופי חיצוני, כמעט ולא מגולגל פנימה לתוככי המערכת, והרזרבות הנותרות בידי מנהלי הגמ"חים (הווה אומר: כספי הקרן), הולכות וקטנות, וכבר נאמר "אין הבור מתמלא מחולייתו".

ביום בו יבוקש הסכום על ידי המפקידים ואיננו, עלולה המערכת כולה, כמו כדור שלג, להתגלגל במדרון חלקלק שאין ממנו חזרה. מציאות שכזאת, עלולה להפוך חלילה, ערבים כמפקידים, לווים כנושים, לפושטי יד ורגל, ואנה אנו באים.

במקום בו אין פיקוח מינימלי, כשערב חותם ללווה תמורת חתימתו להלוואתו הוא, וחוזר חלילה, כי אז, ערבך ערבא צריך. מערכת פיננסית כה ענפה, מתגלגלת לה "ללא כיסוי", בהעדר יד מכוונת, וככל שמתרבה תופעת גלגול החובות - הגמ"חים בסכנת קריסה(!) ואל תגידו שלא התרענו.

מוחל טובות


כבדהו - יעקב אייכלר אינו מרפה. אך לא מכבר צול"ש כש'אחז את השנור בקרניו' ומתח ביקורת נוקבת על העדרה של שקיפות כספית במחוזותינו, כשסכומי עתק ייחודיים עוברים מיד ליד, בה בשעה "שההורים אינם מקבלים אפילו שקל אחד של הנחה בשכר לימוד".

השבוע, עושה זאת אייכלר שוב, ומעז לבטא בקול רם את מחשבותיהם של רבים. תחת הכותרת "חסד או ביזנס" לא חוסך אייכלר את שבט ביקורתו ממנהלי ארגוני חסד, תאבי כבוד, ש"הפכו את החסד לעסק".

"היום הגענו למצב שבעיתונים החרדיים יש כבר מדור מיוחד של "מעשי חסד". אחד שמחלק "פת שחרית" בתלמודי התורה, כמובן תוך ציון שמו ותארו. אחד ה"עומד לקבל רכב חדש" כדי שארגונו יוכל להמשיך בפעילות. מפרסמים לנו תמונות של "קשישים שהגיעו לתפילה מרגשת בכותל המערבי".מספרים לנו על ארגון א' ש"מתכוון" לחלק שמן זית לחנוכה לעשרות משפחות. על ארגון ב' שיעשה מסיבות חנוכה בבתי אבות. כמובן, שלכל ידיעה מצורפת תמונה של מנהל הארגון ש"אוותה נפשו" לתרום מכספו אנו (!!! – א.מ.), לאותם קשיי יום המצולמים עמו באותה תמונה"...

גם על "מתן שכרה בצידה של מצווה", יש לו לאייכלר מה לומר: "גבאים העוסקים בצרכי ציבור באמונה, מקבלים רק 49% מהכספים אותם הם מצליחים לגייס למשפחה התורנית קשת היום. ישנם ארגונים שלמעלה משמונים אחוז מתקציבם מופנה למימון שכר העובדים, ההנהלה, הוצאות משרד ורכבי פאר. עד כדי כך הגיעו מים עד נפש, שכבר יש שמועות על "נחלות" בין גופי צדק שונים. אני אקח משפחה זו, אתה תיקח משפחה אחרת, ואבוי לך אם תפלוש לתחומי, ואבוי לאותה משפחה אם תעז לפנות לגוף המתחרה. היא כבר לא תזכה לראות שקל, גם אם היו מי שתרמו עבורה".

ואייכלר מעביר הילוך: "הדברים המקוממים לא מסתכמים בכסף", הוא כותב. "זה קורה בכל תחומי 'החסד'. ניקח למשל את הסיוע הרפואי המוגש כהצלת חיים, או בלשון הידועה 'הצלה'. יושב לו אדם בביתו וחש מיחושים בליבו. הדבר הטבעי ביותר שהוא עושה, מחייג למגן דוד אדום על מנת שישלחו אליו אמבולנס או רופא. בעודו ממתין לאמבולנס, הוא שומע סירנות מכל הכיוונים ברחוב השקט בו הוא מתגורר, וכמובן מאליו שכל השכנים נגשים לראות היכן היה ה'פיגוע'... אם חשב אותו חולה כי תמה מסכת תלאותיו, מהר מאוד הוא יגלה שהיה גם לפחות צלם אחד הדואג באופן מיידי לפרסם את התמונות בכל מיני מקומות"...

אייכלר, כהצהרתו, לא מתכוון להניח לנושא, ומבטיח בסיום דבריו הנוקבים: "לטפל בקרוב גם בנושאים האחרים הקשורים להתנהלות מנהלים העומדים בראשות מוסדות שונים שהתנהלותם רחוקה מאוד מהציווי של: והצנע לכת". חילך לביקורתא, ר' יעקב.

ובקרהו – כותב השורות מזדהה עם כל מילה, אולם אינו יכול להימלט מהבאת תגובתו של ידיד ורע, שנזקק לאחרונה, שלא בטובתו, לעזרתם של אותם ארגונים שבצי רכבם מרכבות הוד, ומנהליהם דורשים כבוד. "אייכלר אינו יכול לצפות כי בעולם בו כללי המשחק השתנו, יישארו אך אנשי תחום החסד, בתמימותם", התקשר החבר שקרא את שקרא, ושח מנהמת ליבו: "הכותב יוצא חוצץ כנגד רדיפת הכבוד והפרסום של אותם מנהלים. ואני אומר, כמי שנזקק לטובתם מידי יום, כי אותי מניעיהם כלל לא מעניינים, כאותו עני שרדיפת הכבוד של העשיר נותן הצדקה, אינה גורעת כהוא זה, מתחושת השובע של קיבתו הצמוקה".

מגיע לנו יותר


כבדהו – "הגיע הזמן שהציבור הספרדי יגאל את עצמו מהסטיגמות שהוא שקוע בהן עד צוואר. ידרוש מעצמו יותר מכובדות ויתבע זאת גם מכל אלה הפונים אליו ומבקשים את תשומת ליבו. כשזה יקרה, הוא יוכל לבקש זאת גם מצבורים אחרים להתייחס אליו בהתאם", כותב העיתונאי אשר מדינה בטורו 'לך תבנה מדינה'.

תחת הכותרת 'איפה הכפיים?' מתאר מדינה בסגנונו התכנסות טיפוסית עם דרשן ספרדי (הוא אמר!) המלהטט בקהל שומעי לקחו. "אין כאן התנשאות חלילה", מסכם מדינה, "נהפוך הוא, רק אדם שבא מתוך העדה, יכול להשמיע קול ביקורת שלא ייתפס כדברי יוהרה. הגיע הזמן שהציבור הספרדי הכללי, והכוונה לציבור הרחב יותר, יביט על עצמו במראה ויאמר: מגיע לנו יותר. די עם הזלזול הבוטה באינטליגנציה של הציבור. די עם התפיסה הרווחת כאילו מדובר בעדר של פתיים, שבכדי להוציא מהם כסף, מספיק להביא להם מנחה עם כישורי הפעלה לגיל הרך, ורב עם כישורי קסמים וזריזות לשון", חותם מדינה באומץ.

ובקרהו (לייט) – מדינה, כך דומה, שורף את הגשרים בדרך לכתיבה יוצרת אי פעם, בעיתון 'ארבע כנפות'. מן הצד השני, מסילות לליבם של הקוראים, מצידו השני של המתרס, הוא סולל גם סולל.

אהבת אמנון


כבדהו – "כמה מילים על אויב העם", מכתיר דודי זילברשלג את טורו במוסף 'קולות': "מזה זמן רב אני עוקב בדריכות אחר ההתלהמות במקומותינו על אמנון דה הרטוך פקיד בכיר במשרד המשפטים החורץ גורלות, וגוזר תקציבים לשבט ולחסד. מתוך היכרות רשמית עם האיש יושרו והגינותו, ביקשתי להגן עליו כבר מזה עידן ועידנים, אך לא היה לי מספיק אומץ לב. לאחרונה בעקבות מתקפות קשות על דה הרטוך, שוחחתי עמו אודות מעלליו. באותו פרק זמן התוודעתי אל ים של החלטות גורליות, ביחס לחינוך החרדי ואי אלו עניינים אחרים השייכים למחננו (??? – א.מ.) וראה זה פלא מתוך מקבץ מקרי של עשרות החלטות, מתקנות, מועילות, הגונות, שזורמות בנתיבים פתוחים עליהן אין מילת שבח אחת, מבצבצת החלטה אחת לשלילה... אין שום היגיון להפוך כל החלטה לשלילה, להכרזת מלחמה, לא כל פקיד הוא אויב, בפרט לא אדם שומר מצוות, שביתו מתנהל על אדני חינוך דתי לתפארה והוא אף 'חשוד' על אהבת תורה", יורה המו"ל את חיציו, ובכתיבה נגד הזרם, הוא מקעקע את חומותיה הבצורות של "תורת משה" (גפני), ששם לו לאחרונה למטרה, את דה הרטוך וגזירותיו.

וחשדהו – אך לפני שבועות ספורים התוודענו, לתקוותיו ושאיפותיו להרבות חילים לתורה וחסד ולהעביר, לא את רוע הגזירה, אלא את 'חוק זק"א', שישמש כקטליזטור להזרמת תקציבים לארגון שנטל המו"ל תחת חסותו. אמנון דה-הרטוך צויין לשבח, כמי שהביע נכונות לסייע בהעברת הקריטריונים והתקציבים, לכשיידרש. כמו מאמרם של חז"לנו בסיפור התנ"כי, כך גם אהבתו המתפרצת של זילברשלג, מצטיירת כ'אהבה התלויה בדבר'...

קצרים:


• מדיניות גסטרונומית – מכל עיתוני המגזר, דווקא בביטאונם ההשקפתי של מעתיקי השמועה, בולטת לה מדיניות גסטרונומית, סרת טעם. עמוד הכתבות הפותח, מתהדר בכתבתו המרכזית של אריה זיסמן, שכדרכו בקודש מספק את הסחורה העיתונאית בכתיבה משובחת וממצה. דא עקא, ועל פני חצי מהעמוד, מרוחה צלחת מאכל לצורכי פרסומת. בניגוד למקובל במחוזותינו, הרי שבמקרה זה, הפרסומת חסרת הטעם והגבול גולשת לה לתוככי הכתבה, עד שלמתבונן טרם כתיבה, נראית היא כחלק בלתי נפרד ממנה, כביכול במדור הבישול של 'בית נאמן' עסקינן. ובדלית ברירה, כשעורכי העיתון לא חסים על כבודם ועל כבודו של כתב, עושה זאת המבקר בזה המותב.

• צנזר, צנזר... – כמעט מבלי משים, חושף י. בן משה, כתב 'המודיע' את מקורותיו הצבאיים הכמוסים. תחת הכותרת (קחו נשימה) "מה עשה נשיא סוריה, בשאר אסאד, באחד מימי החנוכה במוסקבה?" הוא מפרט רשימה ארוכה של רכש צבאי ב'דמי חנוכה' שביצע נשיא סוריה במוסקבה. רק בסיומה של כתבה, נחשף הקורא החסידי למוד התובנות הצבאיות, למקורות אפופי הסוד וההוד: "המקורות הצבאיים של תיק דבקה מציינים"... לא פחות, ולא יותר. ואם בדבקה לבדה נתפסו, החרשנו. בעמוד שלאחר מכן, נחשף הקורא לכתבה היסטורית בת מספר דפים של מנחם יהודאי (גשייד), בנושא "מלחמות אזרחים בהיסטוריה". דא עקא, והנושא, אפעס, נראה קצת מוכר. דפדוף קליל בביטאון המתחרה מן השבוע שעבר, מעלה, כי המבקר, תודה לא-ל, לא סובל מבעיות זיכרון. כתבתו של א. בן אהרון, בביטאון הלעומתי, שבוע לפני, עוסקת ב"היסטוריה של מלחמות אזרחים". אמרנו בעיות זיכרון? יהודאי, כך דומה, לא סובל מהן כלל ועיקר.

• כחומר ביד היוצר – אפשר ושמא בהשפעת עלילות הק.ג.ב. מטילות האימה, הוחמצה לחלוטין כתבת השער של אשר מדינה במוסף 'קולות' של 'בקהילה'. הכותרת "כלא האימה" מבטיחה למדי. "כאן, בכלא לוביאנקה, נוסד השירות החשאי הסובייטי, השבוע לפני תשעים שנה", מתארת כותרת המשנה. תמונת הכלא המבוצר המרוחה על השער, סוגרת על הקורא ומכניסה אותו לאווירה. אולם ככל שהתפאורה מושלמת, כך הכתבה עצמה, מוחמצת. ערבוביה של נתונים יבשים וחצאי סיפורים, שכל קשר בינם לבין עיתונאות מקורית, מקרי בהחלט. אוסף נתונים אנציקלופדיים, מרוכזים ככל שיהיו, אינם הופכים כתבה, למרתקת. כיוצר לכל דבר ועניין, כך הוא העיתונאי, ברצותו ייצור יש מאין, וברצותו יהפוך יש לאין...

• חבל על הדמן – שתי כתבות מושקעות בשער המגזין, צדות את עין הקורא, בולש המקוריות. דוד דמן ואהרון גרנות, זה בכה וזה בכה, מספקים את הסחורה המשפחתית השבועית. דוד דמן בכתבתו "חגיגה רומנית" מתעד מקרוב את סיפורם של המשקיעים, ביניהם חרדים לא מעטים, שרכשו עשרות אלפי דונמים בבוקרשט וסביבתה – וגרפו רווחים נאים. אחרי שראה בחנויות מיץ 'פריגת' וכמעט פתח חשבון בבנק 'לאומי', הוא חזר מאוכזב רק מדבר אחד: הרומנים לא מבינים בדיחות על גנבים". הוא, אולי חזר מאוכזב. אנחנו הקוראים, יצאנו מרוצים! אהרון גרנות הבלתי נלאה יוצא גם הוא, לרמאללה "אל בירת העסקים הפלשתינית, רגע לפני שאבו-מאזן ואולמרט פוצחים בריקוד מדיני חדש". נשיקות מאבו-מאזן, לא קיבל המסכן. פרגון מקוראים מרוצים, דווקא כן.

• מפלגת גאידמק המאוחדת – "מה חיפשו ח"כים חרדים במסיבה של גאידמק"? שאל את עצמו, כל חרד ממוצע, לנוכח תמונות ח"כינו לצד סלבריטאים ועצי אשוח. קול המון כקול ש-די? לא ממש. שכן את עיתונאינו, משום מה, לא בדיוק העסיקה השאלה המוזרה... יחיד בתחומו הוא העיתונאי יעקב אייכלר (שוב אייכלר), שאת השאלה האמורה מציג ככותרת לכתבה. ויעקבני זה פעמיים...

• מי הזיז את הכותרת שלי... – את תואר 'הכותרת המקורית של השבוע' קוטפת בהליכה כותרת כתבתו של יעקב רייניץ ב'בקהילה'. רייניץ מתאר את החשש מכך שמגפת שפעת העופות המשתוללת במצרים עלולה להגיע לישראל, "במקרה זה, לא תהיה ברירה אלא לייבא עופות מחו"ל". והקדמה טרחנית זאת לא באה אלא לצל"ש את הכותרת המקורית: 'עוף החו"ל'. כותרות נוספות שוות איזכור, המטבחון של אליטוב בניחוח גשש"י: "חתונת הדמים". גבינה מונחת ב(מדור) "קרן זווית" ('יתד') שממתהדר בכותרת: "מי הזיז את התיבה שלי"... וכותרת ריבלינאית לקינוח: "השאלות שבין השורות". אמור מעתה, כל הזכויות שמורות...

• פרגנו ואימצו – את המשפט דלהלן לא ניתן לקרוא לעיתים תכופות מידי במחוזותינו: "האמת, כבר הקדים אותי עמיתי פ. חובב, שבטורו המשובח ב"יתד נאמן" היטיב להגדיר רבנות חילונית מהי. אך כיוון שהותיר בקעה להתגדר בה, ארשה לעצמי להציע עוד כמה דרכים כיצד צריכה להיראות הרבנות הראשית החילונית הראשונה בישראל". המפרגן, ינון פלח בטורו ב'קו עיתונות', בא לפרגן ויצא מפורגן.

• שעה קלה על כלכלה – בלי יומרות גרנדיוזיות של 'מלחמה על הבית', עונה המוסף המשפחתי 'פרנסה וכלכלה' על הציפיות, בעיקר בעזרת הנשים של "שירות התעסוקה". במוסף מרוכזים פרסומי מוסדות הלימוד הרלוונטיים, גופים המטפלים בהשמה במגוון תחומים, וכהנה על זו הדרך. בפן העיתונאי מסוקר תחום התעסוקה מזוויות שונות, החל מהענקת טיפים מועילים להגשת קורות חיים והכנה לראיון עבודה, וכלה בכתבה המסבירה את חשיבות נושא מבחני ההתאמה, כצעד ראשון בדרך לתעסוקה. אמרנו בלי יומרות? לפחות לא מוכרים שם אשליות...

קישורים:
לטורים קודמים של 'בין השורות' - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!