אין מלך בישראל

משהו לא טוב עובר בימים אלו ובזמן הזה על ראש הממשלה. את הברק בעיניים הוא איבד כבר מזמן (אם כי קיבל אותו חזרה למספר ימים בנסיעה האחרונה לאירופה. מלונות הפאר, המחלקה הראשונה, הקוקטייל עם מרקל) אבל מי שצפה בו ביום שני השבוע בכנסת ראה אדם עייף וכבוי כמעט לחלוטין. כאילו קפצה עליו הזקנה ביום לא בהיר אחד.

אפילו המבט הכאילו תקיף שניסה לנעוץ בפניו של יו"ר סיעת ש"ס, ח"כ יעקב מרגי, במהלך הצעת אי האימון של סיעת יהדות התורה בפרשת אלעל, לא עשה רושם קלוש על אף אחד. אפילו לא על המאויים עצמו, לא גיבור גדול בפני עצמו, שהחזיר לו מבט כאילו היה מדובר כראש אגף התחזוקה בכנסת ולא בראש הממשלה.

היה זה לאחר שני הסיבובים על הצבעות אי האימון הקודמות של הליכוד וסיעות הימין סביב החלטת שרת החינוך להחזיר את הקו הירוק ולהשחית בכך את נפש הילדים הרכים בבית הספר . אולמרט צפה במסכי ההצבעה וראה שיש מאחוריו רק ארבעים ושניים חברי כנסת מתוך השבעים ושמונה שרשומים אצלו בפנקס הקואליציוני. חלק סתם הבריזו הביתה כדי לחגוג עם המשפחה את נצחון המכבים על היוונים( בימים ההם. לא בזמן הזה באתונה אצל פ. גרשון) וחלקם בהוראה ישירה של השר לענינים איסטרטגיים אביגדור ליברמן הזועם על אי קבלת ראשות ועדת הכספים ותיק נוסף בממשלה.

לקראת ההצבעה השלישית, על הצעת יהדות התורה בפרשת אלעל, החליט אולמרט ליסוב על כסאו ולהיישיר מבט אל ספסלי ח"כ ש"ס היושבים לאחריו. את התרגיל הזה הוא למד ממורו ורבו ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. בימים קשים של הצבעות מתוחות כשמורדים מבית מאיימים לחבור לאוייבים מבחוץ נהג שרון לתפוס קשר עין עם החכי"ם המתנדנדים ולירא אותם במבטו. תתפלאו. זה עבד. לא אחת ראינו ח"כ מהקואליציה הרופפת מסיר את ידו מכפתור האדום מול מבטו החודר של ראש הממשלה. באינציקלופדיה ידועה של איש ידוע יש תיאור מאלף של בעל חי מרשים המרתק את טרפו למקומו רק בכוח ראיתו.

אבל בשביל זה צריך להיות לפחות מלך האריות או איש קורן עוצמה כמו אריאל שרון. לא רק שמרגי ואמסלם הסתכלו עליו חזרה והמשיכו ללחוץ בנחת על כפתור הנמנע, אלא אפילו השר נהרי שישב כמטחווי יריקה מראש הממשלה לא טרח לשלוח את ידו אל כפתורי ההצבעה. התוצאה לא הפילה את הממשלה אבל זה הספיק לאולמרט כדי לצאת במורת רוח גלויה מאולם המליאה.

בין ההצבעה לסדרת פגישות שנועדה לו בלשכה בכנסת נכנס ראש הממשלה לשהות קצרה במזנון כולל טעימה קלה. גם כאן היה שקוף לעין ההבדל בינו לבין קודמו, לפחות בתחום הכבוד, או אי הכבוד, שרוחשת לו הסביבה. כששרון היה נכנס למזנון האוויר היה נטען בחשמל סטטי. עיתונאים היו קופצים ממקומם כנשוכי נחש וממרפקים להם מקום ישיבה או עמידה כמה שיותר סמוך לראש הממשלה. חברי כנסת ומקורבים היו מסתערים בעקבותיהם עד שהמאבטחים המנוסים היו עושים סדר במקום. במעגל הראשון היו יושבים מזכיר הממשלה ישראל מימון והכתבים הפוליטיים הותיקים של העיתונים הגדולים והערוצים האלקטרוניים, במעגל השני החכי"ם וקבלני הקולות המפלגתיים, ומסביב, כמו ב"טיש" בחצר גדולה, צעירי הצאן המנסים לקלוט משהו מהזיקוקים דנפקי מפומא דראש הממשלה.

אבל קודם לדיבורים היה שרון מקיים כדת וכדין את מצוות האכילה. כלאחר יד ובלי לעשות עניין הוא היא בולס ערימות של שיפודים וצי'פס במהירות על גסטרונומית ,וטורף את הסלט בתיאבון של זאב מורעב. רק אחר כך הוא היה מרים את ראשו מהשולחן ומחכה שמישהו מהנוכחים ירים לו איזה שאלה להנחתה. החבר'ה כבר ידעו שהכי טוב זה להזכיר את ביבי. אזכור אחד של שר האוצר ושרון היה נכנס למוזה. חיקויים, התבדחויות ואמירות קטלניות שכל אחת מהם היתה שווה כותרת ראשית במהדורת הערב או העיתון שלמחרת.

וזה לא מה שקרה. כלל הברזל היה אוף דה רקורד והוא נשמר בקפדנות רבה. כולם ידעו שמי שיפתח את הפה לא יתקרב יותר לשולחן הפתוח של ראש הממשלה. כמדומנו שזו לא היתה הסיבה היחידה. עובדה היא שאצל אחרים היו מקרים לא נעימים של ציטוטים שמצאו את עצמם בכותרות ואצל שרון, עם תריסר עיתונאים ופונקציונרים שונים , מילה אחת לא יצאה החוצה. עצם הזכות לשבת ליד ראש הממשלה נתנה תחושה של שותפות לדברים העומדים ברומה של מדינה.

על רקע הזכרונות, שעלו וצפו מאליהם ביום השנה( כמעט) להתמוטטות הראשונה של שרון, זו שלאחריה בתוך שבועיים באה הקריסה הגדולה, היה זה מעניין לראות באיזה אדישות מתקבלת במזנון כניסתו של יורשו ותלמידו. חוץ משני העוזרים הצמודים וצבא המאבטחים אף אחד לא שעה אליו במיוחד. אז רוני בר און בא ואמר משהו , ועוד איזה ח"כ מקדימה שניסה להסב את תשומת ליבו של אולמרט לנושא מסוים וזה נפנף אותו מעליו כאילו היה איזה יתוש טרדן ובזאת נגמר העניין. את מי זה מעניין מה ראש הממשלה אומר בשיחות שלא לציטוט כאשר הפטפטת שלו בהצהרות הרשמיות כבר גודשת את העיתונים עד לעייפה. ממצבם הפיסי של החיילים החטופים ( לפחות אחד מהם כבר בגן עדן מנוחתו חרף ההכחשות שבאו לאחר אותה הצהרה אומללה) ועד לעמימות הגרעינית שנשמרה מקום המדינה ועד שפטפטן אחד הגיע לראשות הממשלה.

כאילו אין ראש ממשלה


מול דלות הביצועים של אולמרט קשה להמלט מהמחשבה שלוא התעורר שרון משנתו העמוקה הוא היה קורא לממשיך דרכו לשיחה דחופה. למעט תקופה קצרה של מספר חודשים מעולם לא עמדו לרשותו של שרון קואליציה עם מספר חכי"ם כמו שיש היום לאהוד אולמרט. אחרי שפיטר מהממשלה את שרי האיחוד הלאומי והקים עליו את קובצת המורדים החזיק שרון קואליציה ברת ביצוע שאולמרט יכול היום רק לחלום עליה. את מסכת המגן בפני נפילה בהצעות אי אימון העניקו לו סיעות השמאל והערבים, אבל את התפקוד השוטף השבוע במליאת הכנסת ובוועדות הוא תחזק אישית ובמו ידיו . לזה סידר כמה ג'ובים למקורבים במועצות הדתיות או בגופים ממלכתיים אחרים, לח"כ מפתח אחר הוא סידר פטור ממס שבח לקרקעות משפחתיות ישנות, ואת כל היתר הוא ניסה לקנות במחיר שיחה נאה וליטוף עמוק של האגו.

ולא להאמין איך שזה עבד. ביום מסוים אחד נזקק שרון להצבעה של ח"כ חרדי בכיר בהצבעה על אחד מחוקי ההנתקות הידועים לשמצה. עמדת הסיעה בנושא זה היתה ברורה. התנגדות נחרצת וחד משמעית בהתאם להוראות גדולי התורה. אבל מה עושה השטן. במקרה זה ראש הממשלה. קורא לאותו ח"כ בכיר לשיחה אישית וידידותית ממושכת שבמהלכה שפע המארח ביטוי הערצה למורשת היהדות והאזין בקשב רב לחזונו של האורח על מדינת ישראל לאור ההלכה. רק בסוף השיחה, ממש כבדרך אגב, הוא שאל את הח"כ האם יהיה מוכן לתמוך בקואליציה באותה הצבעה חשובה. זה מצידו השיב כמובן שיהיה עליו לשאול בעצתם של גדולי התורה.

הח"כ שלא יכול היה לסרב


ברוח החג השורה על מדור זה מול אורותיהם הדולקים של נרות החנוכה לא נעמיק לחפור באותה פרשה אומללה אלא במסגרת הדרוש בלבד להראות את תוקף עוזו של ראש הממשלה לשעבר. השורה התחתונה היתה שאותו ח"כ השתתף בהצבעה החשובה ואף הצביע בהתאם לבקשתו של ראש הממשלה. איך זה קרה? מסתבר שהוא שלח את השאלה לבתיהם של גדולי התורה ברגע האחרון ועד שאלו התפנו מסדר יומם הגדוש לענות לה כבר הגיע זמן ההצבעה, והנ"ל הצביע בדיוק כמו שרצה. " ראש הממשלה ביקש ממני כל כך יפה שלא יכולתי לסרב לו" אמר לנו הח"כ הנ"ל מיד לאחר ההצבעה.

לרשות שרון עמדו באותה תקופה בין חמישים ושמונה חברי כנסת לשישים וחמישה ( תלוי בנושא ההצבעה) שיחד איתם העביר כמעט כל מה שרצה עד ליום שבו נכשל במינוי השרים החדשים והחליט להקים לעצמו מפלגה חדשה. לאולמרט יש שבעים ושמונה חברי כנסת בקואליציה והיכולת שלו לתפעל אותם מגרדת את סף הבושה והחרפה.

רק אצל אולמרט יכול ראש ועדה מטעם הקואליציה להפיל בזה אחר זה את כל סעיפי חוק ההסדרים שהועברו לועדה שברשותו ולרוץ לספר על זה עוד לפני שנגמרה אצלו ההצבעה. מדובר בח"כ משה שרוני, ישיש נמרץ ואנרגטי מסיעת הגמלאים שהחליט לתזז את הקואליציה כאילו אין לסיעתו שני שרים בממשלה. אם רפי איתן ובן יזרי הפכו לשטיח האישי של ראש הממשלה רק כדי לשמור על כסאם שיבושם לו. הוא, שרוני, לא חייב לאף אחד שום דבר. ההפך. היכן שניתן לעשות צרות צרורות הוא יעשה.

לא האמנתי למראה עיני, מספר לנו בחדווה גלויה ח"כ הרב אברהם רביץ חבר ועדת העבודה והרווחה בראשותו של שרוני הנ"ל. " הייתי חבר הכנסת היחיד מטעם האופוזיציה אבל זכיתי ומלאכתי נעשתה על ידי אחרים. שרוני הוביל את כל חכ"י הקואליציה להתנגד לסעיפי החוק והפיל אותם אחד אחרי השני".

כשעתיים לאחר מכן פגשנו את שרוני בפתח מליאת הכנסת מספר לחבריו את אשר עשה. אתה יודע שראש הממשלה ושר האוצר כועסים עליך ? שאל אותו אחד הנוכחים. שרוני בתגובה שלח את שני האישים לכל הרוחות עם ברכת דרך מיוחדת במינה.

הקואליציה מתגעגעת לשרון


איך שרון היה מטפל בישיש הנרגן הזה שהולך לתקוע לו חוק של עשרה מליארד שקל לרפורמות במשק. כמו שהספקנו להכיר אותו הוא היה מזמין אותו לארוחה טובה בחווה. מחליף איתו חוויות על הגאוט והפודגרה , ולוחש לו באוזן כמה סודות מדינה על דברים העומדים בזוטו של ים. אם שרוני לא היה מתרכך היה נכנס עמרי לשיחה ושואל היכן עובד הבן או החתן ואם יש משהו שאולי אפשר לעזור להם. אנשים יותר חזקים משרוני יצאו משיחות כאלה מלאים ברצון טוב לעשות לראש הממשלה את הטובה הקטנה או הגדולה. הכל לפי העניין והתמורה.

אבל אולמרט לא קרא, לבנתיים לפחות, לשרוני לשיחה וזה מצידו מתנהג כאילו אין קואליציה ואין מחר. בגילו ובמפלגתו החד פעמית לא חושבים על קדנציה נוספת, ומצידו באמת שחוק ההסדרים יחד עם ראש הממשלה ילכו להיכן ששלח אותם בלהב לשונו היוקדת. למה מי זה אהוד אולמרט ומה הוא חייב לו בכלל.

ואם שרוני מצפצף על ראש הממשלה אז למה שיורם מרציאנו ממפלגת העבודה ( מי מכיר. מי יודע) לא ירים גם הוא את האף. ביום שני השבוע הודיע מרציאנו כי בדק את ספר התקציב ולא מצא את הסעיפים החברתיים שלדעתו צריכים להיות שם.נפרק את הקואליציה התריס הח"כ הצעיר באוזניו של ראש הממשלה וזה בג'ינג'יות האופיינית לו השיב: מצידי שתפרקו. בערב כבר נשלחו איתותים של הרגעה מצד לשכת ראש הממשלה.

לא צריך להפליג על כנפי הדמיון כדי לשער כיצד שרון היה מסיים את הסאגה הבלתי נגמרת של הדחת יו"ר ועדת הכספים לטובת נציג ישראל ביתינו,מה שהיה מגייס לצידו שנים עשר חכי"ם נאמנים מכאן ועד לשנה לפני מועד הבחירות הבאות ( ליברמן תמיד פורש לקראת בחירות). שרון היה קורא ליו"ר ש"ס אלי ישי ומודיע לו שלמחרת בבוקר מתקיימת הצבעה בועדת הכספים ואם נציגיו בסיעה לא יתמכו בהדחה הוא, אלי ישי, ושלושת שריו יקבלו מכתבי פיטורין מהממשלה. לוא נכון אולמרט ברבע מהאומץ והנחישות של שרון אין ספק כיצד זה היה נגמר? ישי לא היה מקריב את ראשו ואת ראש חבריו כדי להציל ח"כ מסיעה חרדית אחרת מהדחה. פעם אחת, כזכור כבר הפגין שרירים ונאלץ לחזור על ארבע. ואז עוד היה מדובר באינטרסים ישירים של התנועה הקדושה.

למזלו הגדול של ליצמן, ולהוותה של הקואליציה המאוסה, חלפו עברו הימים של איש חזק בראשות הממשלה. אפילו ביבי וברק בשלהי שלטונם לא נתפסו כך בחולשתם. האם זה אומר שאולמרט נמצא לקראת שלהי הקדנציה והתפוררות הקואליציה? עדיין לא. יש עוד מספיק מניעים אישים ומפלגתיים של סיעות הקואליציה שיחזיקו את הממשלה הזאת מדממת על פני המיים עוד תקופה ארוכה. לבנתיים לא נותר לנו אלא לשאול כיצד היתה נראית היום המדינה אלמלי אותו קריש דם קטן שטייל בדמו של אריאל שרון עד שנתקע היכן שנתקע. עם כל הטענות על מהלכיו ומדיניותו של הצמח מאיכילוב בימיו לא הרגשנו כמו נוסעים ברכבת שדים שמפעיל המתקן איבד עליה את השליטה.

שהשמחה במעונו


כל צמרת עולם התקשורת והרגולציה התייצבה השבוע כמו חיילים במסדר בשמחת ברית המילה שערך שר התקשורת אריאל אטיאס באולמי האופרה בירושלים. אומדן זהיר של השווי הכלכלי של האישים שהסתובבו שם עובר בשקט את סף עשרת מליארד השקלים.

אך מה ששימח יותר את בעל השמחה היתה השתתפותם של אישים אחרים שלא באו מטעמים כלכליים (כל תקנה של אטיאס שווה כמה מאות מיליוני שקלים) אלא מטעמים אחרים. בראש ובראשונה מדובר כמובן בנשיא מוצעת החכמים הגר"ע יוסף, שחרף חולשתו שניכרה לעין טרח ובא לאירוע של חביבו ויקירו. כמובן שגם יו"ר התנועה היה שם והחיבוק בינו לבעל השמחה היה ממושך מהרגיל. לאור אירועי השבוע שעבר היתה לכך בהחלט סיבה טובה.

במיוחד קרנו פניו של אטיאס למראה כל שנים עשר חכ"י הסיעה שהגיעו כאיש אחד ובלב אחד. בשבוע שעבר דווחנו כאן על מורת רוחם של חברי הסיעה מביטוי מסוים שנאמר על ידי בעל השמחה בראיון מקיף לעיתון מעריב. אחד הנפגעים אף צוטט כמי שאמר שלוא נערכה ישיבת סיעה באותו שבוע התגובה מצדו היתה חריפה.

אבל אטיאס לא התכונן לתת לאינצידנט הזה לקלקל לו את השמחה. ביום שני השבוע הוא עבר אישית בין כל חכ"י הסיעה. הסביר מה שהסביר (הדברים הוצאו מהקשרם) והתנצל בפני מי שבכל זאת נפגע. למחרת הם גמלו לו בהתייצבות מלאה ובלי שמץ של רגשי טינה בשמחת ברית המילה.

רק לחשוב מה היה קורה אילו אירע דבר מעין זה בסיעה החרדית השניה. קודם כל לא היו מדברים חצי שנה. אחר כך התעלמות במקרה הטוב, או עקיצות בעיתון התנועה במקרה הרע. רק ערב הגשת הרשימות מי שהיה צריך להתנצל או להסביר היה עושה זאת תחת האיום של קרע או פילוג. אפשר לתהות על איכות הביצועים הפרלמנטריים של חכ"י ש"ס אבל אי אפשר שלא לציין את מידת ארך האפיים שלהם . אנשים טובים. באמת אנשים טובים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!