'אוכלים אותה' בצ'יינה לי

נדמה כי מאז משבר הפלקון לא הדרדרו יחסינו עם נתיני הדגל האדום לשפל שכזה. זה לא רק הביקור העגום ב'קורוסין' עליו דיווחנו בלב קרוע במדור זה, אלא גם, ובעיקר, האכזבה שנחלנו בביקורנו החטוף האחרון ב'עקיבא פקין' שאמנם לא התיימרה מעולם להיחשב כמסעדת עילית, אך סיפקה בעיתות רעב פיתרון נח וקרוב עם מרק חמוץ-חריף לא רע בכלל ו'בשר מיוחד' כפי שהם מכנים אותו שם, בצדק מסוים.

סיפקה. כי הביקור האחרון שם, כשהאישה ביקשה שנקפוץ לשם בדרך הביתה, העלה מסקנה ברורה: הכל נחלת העבר. לא ברור מה קרה שם, שף שהוחלף או סתם איזה דה-הרטוך שעבר ליד המחבתות והחליט לדפוק את החרדים – אך המסקנה, אחרי יותר מדי קופסאות פלסטיק מלאות שהושלכו לאשפתות, ברורה: כדי לאכול סינית ראויה, אם אתה גר בבני ברק, תאלץ לעשות את הדרך עד לתל אביב. אין קיצורי דרך, תרתי משמע.

זו בדיוק הסיבה שבלילה תל אביבי נעים להפליא הטרחנו את משמננו ל'צ'יינה לי' הוותיקה כדי להרים את יחסינו עם הסינים, מהקרשים. ותיקה, אולי, אך משכן חדש לה. המיקום המיתולוגי ברחוב הירקון מול מלון דן הומר לאחרונה, בבחירה גאונית, אם יורשה לנו - במבנה יפה להפליא בשכונת 'נווה צדק' ההולכת והופכת לאחד המקומות היפים, הצודקים והנעימים יותר בעיר ללא הפסקה. ולא רק בהשוואה אל מול אותו רחוב ירקון מצחין, שבשל קדושת המקום לא נפרוש כאן את עיקרי משנתינו הסדירה לגביו.

כך או כך, גם החניה האירה לנו פנים, קמצנים שכמותנו. סיבוב קצר, וכחול לבן פנוי, באחד הרחובות הצדדים, קרץ לנו בעליזות. עליזות שגברה עם כניסתנו למסעדה שמעצב הפנים שלה ראוי לפרס ישראל על מפעלותיו. גם מעקמי האף, בימים כתיקונם, שהצטרפו אלינו לארוחה, שרקו בהתפעלות שנגדעה רק שהבטנו בשולחן הענקי אליו הובלנו. זה נכון, חבר'ה. אנחנו גדולים, שמנמנים, אבל בהושבת ארבעתנו בשולחן לעשרה, היתה, תסכימו, אמירה מעליבה. גורו לכם מנקמתינו.

כעסנו התפוגג באחת כשנחתו המרקים (18) על שולחננו. כולם, אם נתעלם לרגע מהמרק אטריות הסיני שהיה בסדר גמור ותו לא, היו מעולים. גרם לא פחות. זה היה מרק התירס והביצים, המשיך במרק הסוקי יאקי (23) והסתיים בקול תרועה במרק החמוץ-חריף שהייתי משחרר חמש מאות אסירים בטחונים, עם דים סאם על הידיים, בתמורה למתכון שלו וכמותו לא נדגם עד עצם היום הקדוש הזה.

על המתאבנים הסינים, נוסח האגרולים את העופות בשומשום ושות', דלגנו גם הפעם בשל השמן הפוקד בהם כל חלקה טובה, ודהרנו לעיקריות. התחלנו עם הברווז הפריך המשובח (84), שלווה ברוטב עדין ומתקתק, המשכנו עם העוף בלימון הנהדר (67), וסיימנו עם הסטייק הסיני (72) שהוא לדעת רבים, טובים ומומחים עובר את הרף הנדיר של 'מנה ששווה לבוא רק בשבילה למסעדה'. על נתחי הבקר החתוכים דק דק התנהלו קרבות שרק מבטם הנוזף של קבוצת אנשי עסקים שישבה לצידנו והביטה בנו בהשתאות, יכלו להם.

רק הנודלס בקר בסצ'ואן (55) הצליחו להכתים את רף השבחים שהלך ועלה עם הגעתם של קוקטלי הבית רווי האלכוהול (הקוקוס – אגדה). דוקא ממקום שמציב רף גבוה שכזה וטיפול ראוי כל כך במטבח הסיני, היינו מצפים להכין נודלס ראויים בעיניים קשורות. זה לא שזה היה נורא כל כך, אבל הציפיות. אוי, הציפיות, שנגוזו להם ברוטב המוגזם שהפך את המנה כולה למן מרק סצ'ואן שכזה. לא ממש נורא, ובהחלט נסלח בהתחשב באחד הבולסים, עתיר ניסיון, שנשבע בנקיטת חפץ שזו מעידה חד-פעמית.

כאמור לעיל, היה אך טבעי שלא נדגום את כל הבננות המוטגנות ושאר מרעין בישין, כך שהסתפקנו בתה הסיני ובחתימת מזכר הבנות משותף. הסעיפים המרכזיים בו קובעים כי צ'יינה לי מוצבת קוממיות בסיפון העליון של מסעדות הגורמה-גלאט בארץ, והיא, ללא צל של ספק ובפער ניכר ממתחרותיה, הסינית הטובה ביותר הקיימת במחוזותינו.

ואולי לא רק במחוזתינו, אם ננסה לפענח את כמות נטולי הכיפה, עמוסי האלטרנטיבות, שמלאו אותה באותו ערב וגם בפעמים הקודמות בהם ביקרנו. סוג של חותם איכות, נראה, למי שעוד הרים גבה.

צ'יינה לי, מונטיפיורי 7 (מול כלבו שלום), תל אביב.

טלפון: 03-5103140
פקס: 03-5164628
שעות הפעילות
א - ה 12:00 - 24:00
ו 12:00 - עד שעתיים לפני כניסת שבת - אירועים בלבד
ש החל משעה אחרי יציאת שבת - 24:00

אמצעי תשלום
כרטיס אשראי, מזומן

ארוחות עסקיות
א - ה 12:00 - 17:00
ו 12:00 - עד שעתיים לפני כניסת שבת

קישורים:
לטרים קודמים - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!