רגע האמת

מהלך משותף של יו"ר הקואליציה, אביגדור יצחקי, והשר אביגדור ליברמן מישראל ביתנו, לפתוח בהליכי הדחה נגד ח"כ ר' יעקב ליצמן מראשות ועדת הכספים, גורם לזעזועים בקואליציה המעורערת בלאו הכי של אולמרט ולקרע בין שתי המפלגות החרדיות. הסיבה: ההכרעה הסופית על הישארותו של ליצמן נופלת על כתפיהם של שני הח"כים מש"ס, החברים בוועדת הכספים, אמנון כהן ויצחק ועקנין, ואלו נדחקים לפינה, נקרעים בין הלויאליות ליו"ר החרדי לבין הנאמנות לקואליציית אולמרט. אוי לי מיוצרי, אומרים בש"ס, ואוי לי מיצרי.

"אין ברירה", קבל יצחקי במפגש השבועי של ראשי סיעות הקואליציה בשעות הצהריים של יום שני האחרון, "ליצמן חייב לבחור באחת משתי האפשרויות, או שהוא נכנס לקואליציה או שהוא מחזיר את הפיקדון". ראשי הסיעות הנהנו בראשם ועברו לסעיף הבא.

לפתע קפץ יו"ר סיעת ש"ס, ח"כ יעקב מרגי, ופנה ליצחקי: "אל תבנה עלינו בהצבעה על הדחת ליצמן. לא נוכל לתמוך במהלך". הטמפרמנט המוכר של יצחקי הנפיק ממנו את התגובה הבאה: "אנחנו לא זקוקים לכם. נעביר את ההדחה בלעדי ש"ס".

"אני רושם", סיכם מרגי ופנה לדרכו.

בשעות הבוקר, עוד חשב יצחקי אחרת. כבר בשעה מוקדמת הוא הזמין את מרגי לשיחה אישית. "נראה לי שזה סופי עם יהדות התורה", לחש יצחקי. "אם כן", הוסיף, "ליצמן לא יכול להיות יו"ר ועדת הכספים".

מרגי, בעל חושים פוליטיים מחודדים, ניסה להוריד אותו מהעץ. "למה אתה צריך לעשות את זה?" שאל. "אתה רואה שכולם בקדימה בורחים מזה כמו מאש, ודווקא אתה צריך להיכנס לשטח אש?"

בינתיים, צוטט חבר הכנסת יצחק ועקנין כמי שאומר שש"ס תימנע בהצבעה, להפתעת חבריו. "ההנחיה שקיבלנו", הבהיר מרגי, "היא להכשיל את המהלך". בשעות הבוקר של יום רביעי, יצחקי כבר נשמע יותר מהוסס. "הסיפור הזה צריך להסתיים", טען יו"ר הקואליציה בשיחות עם עיתונאים, "אבל אין לנו עוד מועד ברור להדחה. מי יודע אולי יהדות התורה עוד תצטרף לממשלה".

דווקא ראש הממשלה אולמרט מתנהל בפרשה הזאת כאילו אין לו שום קשר עמה. על פניו, הוא אינו מגיב רשמית. כמה מאנשיו אומרים ל"משפחה" בסוף השבוע, שיצחקי אינו מתואם לגמרי עם אולמרט, אך באותה נשימה הם פורשים את היריעה ומדגישים כי שבעת החודשים שבהם ליצמן מחזיק בראשות ועדת הכספים צריכים להבשיל לכדי הסכם קואליציוני. הסיפור שם אצל הרבי שלו, טוענים אנשי אולמרט, הוא רציני. לליצמן אין מנדט לוותר על שקל אחד פחות ממיליארד וחצי שקל בתקציב קצבאות הילדים. מבחינתנו, שקל נוסף מעבר לתשע מאות מיליון, זו התאבדות. אנחנו לא נצביע לקדימה בבחירות הבאות, אם אחרי כל הקיצוצים מהמלחמה, היא מחליטה להעביר תקציב מטורף ששליש ממנו הולך בכלל לערבים.

"יש עלינו לחץ קשה מהשותפות הקואליציונית", הם מסבירים. "ליצמן הוא היו"ר האידיאלי, כמו שאהוד ברק הוא שר הביטחון הנכון היום ונתניהו הוא שר האוצר הטוב ביותר, אבל מה לעשות שיש אילוצים פוליטיים שמחייבים אותנו להתחשב בצרכים של השותפות הקואליציוניות? בשבועות הקרובים יצטרך ליצמן לבחור בין קואליציה לאופוזיציה".

"מכאן", אומר לנו ליצמן בסוף השבוע, "אני לא יוצא. רוצים להדיח אותי? בבקשה. שינסו, אני לא אעזוב מרצוני את ראשות ועדת הכספים".

"זה אולטימטום"

שיחה בארבע עיניים שהתקיימה השבוע בין השר ליברמן לאולמרט, היא זו שהניעה את המהלך האחרון. "הם, חברי הסיעה, הורגים אותי", התאונן ליברמן בפני ראש הממשלה. "תן לי שר נוסף, יו"ר ועדה, אני זקוק לכל תפקיד כדי להשתיק את חברי הסיעה". הפעם, תשובתו המוכרת של אולמרט, להמתין לסבב הגדול אחרי בחירה של יו"ר חדש לעבודה, זכתה לתגובה צוננת מצד ליברמן.
"אם יש מה שמרגיז את חברי הסיעה שלנו", המשיך ליברמן, "זו העובדה שאיש מטעמנו פינה את ראשות הוועדה לביקורת המדינה, ולא זכה בראשות ועדה אחרת. ועוד ליצמן איש האופוזיציה, יושב בראשות ועדת הכספים ועושה בה כבשלו. לפחות, אם אינך יכול למסור לנו שר אחר, תן לנו את ראשות ועדת הכספים". אולמרט שתק ולא הגיב. ייתכן שמראש בחר להישאר מחוץ לתמונה.

ישחקו הנערים לפנינו, אמר בלבו, וחשב על כל הנערים, מכל המפלגות. "דע לך שמבחינת חברי הסיעה, הזזתו של ליצמן היא אולטימטום", סיים ליברמן את המפגש הטעון עם אולמרט. "אני לא אוהב לאיים", איים ליברמן ועזב את החדר כשהוא מציע לחברת הכנסת אסתרינה טרמן ממפלגתו להכין את החליפה לקראת המעבר הצפוי לוועדת הכספים.

שתיקת אולמרט הספיקה לשני החברים, ליברמן ויצחקי, לרקום מהלך משותף להדחת ליצמן, למינוי זמני של יצחקי כיו"ר ועדת הכספים, ורק אחרי שיאושר התקציב, בשנה האזרחית הבאה, יימסר התפקיד לישראל ביתנו או לקדימה.

שר האוצר הירשזון שנכנס לסוד העניין על ידי השניים, בחר להישאר בחוץ. "יש לי הצרות שלנו בוועדת הכנסת", נימק באוזניהם. "אנחנו לא מצליחים להעביר שם את חוק ההסדרים. בוועדת הכספים דווקא הכל בסדר". כשנשאל הירשזון על ידי "משפחה" על עמדתו בעניין, חמק באלגנטיות: "מה אתם רוצים ממני? יש לי מספיק כאב ראש בלי הסיפור הזה".

במפגש אקראי במסדרון הכנסת, פנה יצחקי לליצמן בדרישה שזה יפנה את הכיסא, מרצון. "זה מוסרי לדעתך להחזיק את הכיסא אפילו שאתה איש אופוזיציה"" ניגש יצחקי ישר ללב הבעיה. "תאמין לי", ענה ליצמן, "תאמין לי שהפגיעה במשפחות ברוכות הילדים היא הרבה פחות מוסרית".

"לעצם העניין", השיב יו"ר ועדת הכספים, "בשלהי ממשלת שמיר, החזיק ח"כ בייגה שוחט מהאופוזיציה בתפקיד, קרוב לשנתיים. התקדים", הסביר, "אינו שלי, והמאבק - אין מוסרי ממנו".

מאבק בין צודקים

למען האמת, בסיפור הזה, הצדק עם כל הצדדים: כולם צודקים אם כי לא כולם בהכרח חכמים. צודק יו"ר הקואליציה בטענה כי זה לא טבעי שאיש אופוזיציה יושב על כס ראשות ועדת הכספים. לעקשנות של ליצמן להשיב לפחות מיליארד וחצי שקל מתקציב קצבאות הילדים, יש בהחלט על מה להיתלות. במקום שאחרים נכשלו, יכול להיות שדווקא מאבק חסר פשרות, יביא את התוצאות ויציל את משפחות ברוכות הילדים ממצב כלכלי נואש.

ואולמרט? צודק שבעתיים, שהוא בורח כמו מאש מהקטטה הזאת. נכון לעכשיו, מפרשים הציניקנים, התפקיד הקואליציוני היחיד שעובד ללא חריקות ובלי ועדות חקירה, הוא משרת ראשות ועדת הכספים. קחו לדוגמה את משרת ראש הממשלה, או לחילופין, משרת שר הביטחון. באין צדק, גם ברמה הפוליטית ולא רק ברמה המקצועית, ועדת הכספים כיום משרתת את קדימה יותר מאשר נושאי התפקידים הנכבדים בשתי הלשכות האמורות. שלא לדבר על הציון המיוחד שזוכה איש חסידות גור, מצד הדרג המקצועי כולו.

וגם אלי ישי צודק. אמנם, בינו לבין ליצמן מעולם לא שררה אהבה עזה. מצד שני, באקלים המוכר של עוינות וחוסר הערכה בין דגל התורה הליטאית לש"ס הספרדית, גם את הדו-קיום הסביר בין ליצמן לישי, ניתן לכנות כידידות אמת. בינו לבין עצמו, יודע ישי, שליצמן מכסה אותו לפחות בחזית אחת, חזית מוסדות התורה. אם הוא, ליצמן, לא יהיה שם, התיק כולו יתגלגל לפתחו של ישי העמוס גם כך במשימות שונות. האם ישי רואה את עצמו משתחל לתוך מעילו של ליצמן ומנהל מלחמת התשה על כל שקל מתקציב הישיבות? גם אם הוא משיג את הכסף, הקזת הדם בניוד של כל שקל לסעיף תורני, היא למעלה מכוחותיו. בסיטואציה הנוכחית, כשאנשי ש"ס בקולותיהם הם אלו שצריכים להדיח את ליצמן, תודו שמדובר בחוויה לא מרנינה במיוחד.

כשהגיעו הידיעות הראשוניות לישי השוהה בהודו לצורך ענייני משרדו, ניסה יו"ר ש"ס לבדוק עד כמה אולמרט מצוי בעניין. להגיד לכם שהוא יצא עם תשובה ברורה, זה יהיה לא מדויק. לשכת ראש הממשלה שמדברת ביום בהיר, בשבעה קולות, התפזרה לרסיסים, כשכל אחד מאיר צד אחר של התמונה, ואיש אינו יכול לפסוק סופית לאן פניו של אולמרט מועדות.

מצד שלישי, אלי ישי אינו טיפש. ממקום גלותו בהודו, הוא יושב ומחשב חשבונות. לליצמן שיהיה בריא, יש עיתון, חצר לא קטנה עומדת מאחוריו, ומהיכן שמסתכלים על זה, יהדות התורה כולה נסחבת אחריהם. מה יאמר ליצמן רגע אחרי ההדחה? הוא יעמוד ויסביר בשפה משובשת אך ברורה למדי שמאבקו למען קצבאות הילדים הוא בכלל מאבק של ש"ס. אני שהנפתי את דגל הבחירות של ש"ס, נענש על ידה בגין זה?

ואולי לא. ייתכן מאוד שיבוא אלי ישי ויאמר לליצמן, ידיד יקר, עם כל הידידות, הלכת עד הקצה. התעקשת מעט יותר מדי. מדוע שלא תיכנס פנימה, תחטוף את התשע מאות מיליון שקל ותמתין בסבלנות לשעת כושר אז תוכל לעגל את הסכום למעלה? עכשיו, יאמר ישי, אינך יכול לדרוש ממני לפתוח במלחמה עם אולמרט, ולחסום כל מינוי של מועמד אחר רק משום שאתה מסרב להגיע לפשרה.
ויש עוד שני צדיקים בפרשה הנוכחית - ליברמן שתאב למשרות ורומז לאנשיו כי בלית ברירה, ידרוש לדלל ממשרות ש"ס לטובת ישראל ביתנו, והרב אברהם רביץ, שר הרווחה של יהדות התורה, שככל הנראה לא יתמנה לתפקיד. טיעוניו של האחרון נשמעים בהחלט סבירים. כולנו רוצים להיכנס, אומר רביץ, אז מדוע שלא נעשה את זה ביחד? מצב הביניים הזה, שאחד נמצא בארץ, וכולם מביטים ברעבתנות עליו ומשתוקקים לחלוק עמו את פירותיה המושבחים של הארץ המובטחת, הוא לא באמת מצב אידיאלי.

ישי: נתנגד להדחתו של ליצמן

"מדוע שלא תיכנסו לקואליציה?" שאל השבוע אולמרט את ח"כ ר' משה גפני.

"אתם אנשים לא רציניים", ענה גפני. סיכום אתכם אינו סיכום.

"אם תמשיכו בסירובכם, אני אלך בסוף לרב אלישיב, הוא יהודי ענק. אני אשכנע אותו שתצטרפו לממשלה".

לא פחות משש פעמים ישב ליצמן עם אולמרט בחצי שנה האחרונה לשיחות עומק על התנאים להצטרפות לממשלה. בכל אותן שיחות, היה ליצמן גלוי וברור. "אין לנו שום אפשרות לרדת מגובה הסכום של מיליארד וחצי", הסביר ליצמן. אולמרט נחשף לקשיים ולהוראות שקיבל ליצמן מלמעלה. "חשוב לי שתישאר יו"ר ועדת כספים", אמר בכל פעם לבן השיח החרדי, "אתה עושה עבודה נפלאה". מהשיחות הללו נמצא אולמרט למד כי ליצמן רציני מאוד בדרישותיו, אך הממשלה כנראה לא יכולה להיענות לדרישות הללו. מסקנתו הייתה, לסחוב את מצב הביניים הזה עד לגבול האפשר.

בדגל התורה עוקבים בעניין אחרי מלחמתו של ליצמן. יש השמחים לאידו, אך לא כולם מתלהבים מהאפשרות שיפנה את ראשות ועדת הכספים. המשמעות ברורה להם היטב: ההדחה וכל טקס ההשפלה שיתלווה אליה יעמידו את ליצמן במקום שגם אם בעתיד יבקר שר האוצר בביתה של כל משפחה ברוכת ילדים ויעניק לה שיק אישי ומכובד, תגביר אגודת ישראל החסידית את מאבקה בממשלה.

"חשוב לי שידעו כולם", אומר ליצמן ל"משפחה", "שניסיון ההדחה של יצחקי אינו משום שעשיתי משהו לא טוב. כל חטאי ועווני הוא עזרתי למשפחות ברוכות הילדים. אם ידיחו אותי, זה יהיה לי לכבוד, אבל אני לא אתפטר מעצמי. עם זאת, הוריתי לאנשיי להתכונן למצב שבו יוציאו אותי מכאן". בתגובה לקולות השונים שנשמעו מתוך ש"ס על האפשרות להימנע בהצבעה, טוען ליצמן כי כלוחם בעד קצבאות הילדים הוא אינו מאמין שש"ס תדיח את מי שלוחם את מלחמתה.

יו"ר ש"ס ישי בוחר שלא להתייחס להצהרה של חברי כנסת מש"ס, לפיה יימנעו בהצבעה, ואומר: "אני מציע לכולם שלא להקשיב לאיש מלבדי. לא ניתן יד להדחתו של ליצמן, ואנשינו יצביעו בוועדת הכספים נגד, אם ההצעה תעלה".

כך או כך, מי שישלם בסופו של דבר את מחיר חילופי המשמרות בראשות ועדת הכספים יהיו מאות אלפי תלמידי הישיבות ואברכי הכוללים שמלגתם החודשית עומדת להתקצץ בחצי, בשנה האזרחית הבאה, אם לא יקרה נס כלשהו ויגויס סכום הקרוב לארבע מאות מיליון שקל.

על ליצמן אפשר לומר הכל, אומרים ביהדות התורה, אבל אם הוא לא יהיה שם, איש לא יעשה את העבודה במקומו.

המטבחון, טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!