פלא יועץ

אורח נשוא פנים התקבל השבוע בחמימות יוצאת דופן בחדרי הישיבות הסיעתיים של יהדות התורה וש"ס. אולי יהיה זה מופרז לכנות בתואר נשוא פנים יהודי שאינו חובש כיפה, אפילו כשהוא נפגש עם חרדים, שפניו חלקות למשעי ואשר אורח חייו לא משייך אותו לעדת ל"ו הצדיקים. אבל כשמישהו עונה לשם ארקדי גאידמק ושמועות רצות אחרי המליונים הנוזלים מכיסו למטרות שונות ( לבנתיים בתחום הכדורגל והקמת עיר האוהלים לפליטים) לא ימצא גם ח"כ חרדי אחד שלא יפנה את סדר יומו לפגוש את האורח הנכבד. מי יודע. אולי פעם עוד אפשר יהיה להוציא ממנו כמה שקלים למוסדות המקורבים.

וכך נאספו להם כמעט חכ"י יהדות התורה לשמוע את דברו קודשו של הנ"ל באנגלית עם תרגום סימולטני צמוד במשך שעה ארוכה. הנושא המוצהר היה ההתנגדות למצעד התועבה, אך עד מהרה התברר לנאספים שתועבה אליבא דגאידמק זה קודם כל היועץ המשפטי לממשלה. גם בהקשר של המצעד המפורסם ,אך גם ובעיקר בשל נטיתו למרר את חייהם של אנשים רבים וטובים. המלך מזוז, סינן גאדימק בשפתיים חשוקות ובתיעוב בולט ( את זה דווקא הוא ידע לומר בעברית נקיה מאקצנט זר). המלך מזוז. כל גיחה של ערוץ אלקטרוני נוסף לחדר הישיבות זיכתה את הנוכחים בעוד המלך מזוז אחד. ולא יחי המלך.

היה זה מחזה מרשים לראות את חכי"נו האקטיביים בדרך כלל יושבים בשתיקה ושומעים בצמא את דברי החוכמה הנפלאים של בעל הממון והנכסים. כל כך מרשים עד שדומה היה שמזכרונם של הנאספים נעלם כליל שבתוך מספר ימים, כנראה עד אמצע החודש הלועזי, צפוי המלך מזוז להודיע על החלטתו האם להעמיד לדין את הפילנטרופ הידוע בחשדות המגוחכים להלבנת כספים. אם ח"כ הלפרט, לדוגמא, היה יודע זאת, ספק רב אם היה מנצל את המפגש כדי להעלות בפני האורח את מצוקתם של מאות אלפי הילדים הרעבים הזקוקים בדחיפות לתרומות עבור הקרן החדשה לקצבאות הילדים.

אבל גאידמק לא הגיע לשם כדי לשמוע על ילדים רעבים אלא כדי לנצל את המקום והשעה לסגירת חשבון עם היועץ המשפטי לממשלה. אם זו היתה המטרה, וכנראה שכן, היא הושגה במלואה. באיזה עוד עיתוי אחר יכול היה הנ"ל לכנס סביבו ח"י חכי"ם חרדים ולקבל כיסוי בפריים טיים בכל הערוצים המשודרים? רק כאשר הלב והדעת שקועים בסערת מצעד התועבה.

מה באמת רצה מזוז


דעתו של גאידמק על מזוז היא עניינו הפרטי ובהתאם לכך נגזרת מידת החשיבות שיש לייחס לה. אבל התמיהה על החלטתו של היועץ בקעה ועלתה כמעט מכל עברי בית הנבחרים. סקר של אחד הערוצים שנערך השבוע גילה כי שלושה עשר משרי הממשלה סבורים שאין מקום לאשר קיומו של מצעד פרובוקטיבי שכזה בירושלים. ראוי לשכר שיחה נאה גם ראש הממשלה אהוד אולמרט,שחרף החרב המשפטית המונפת על ראשו, לא היסס השבוע להצדיק את מחאת החרדים נגד המצעד המתוכנן. בראבו , אהוד, בראבו.

מתברר שמזוז הצליח להפתיע לא רק את החרדים וצמרת המשטרה (שכעת ניתן לגלות ששיתפה פעולה עם גורמים תקשורתיים חרדיים במטרה ליצור אווירה שתוביל לביטול המצעד) אלא גם את כל מכיריו במערכת הפוליטית והמשפטית. הזהו האיש ההססן שבורח מהכרעות קשות כשעינו פוזלת תמיד לרצונו של השר הממונה עליו ושל ראש הממשלה? מאז שנבחר לתפקידו לא נרשמה לזכותו של מזוז החלטה אמיצה אחת מהסוג שמזכה בהערכה מצידם של תומכיו ומתנגדיו.

מזוז, יש להזכיר, פתח את הקריירה שלו בהחלטה המבישה לסגור את תיק האי היווני נגד ראש הממשלה אריאל שרון, התמהמה מלהכריז על נבצרות קבועה שלו כאשר נפל למשכב ממנו לא קם עד עצם היום הזה, גילה חוסר החלטיות בהחלטה מוזרה נגד הרב הראשי לישראל,מקרטע כבר מספר שבועות בפרשת החקירה נגד נשיא המדינה.ופתאום, ביום לא בהיר אחד, הוא מחליט לדחות את המלצת המשטרה ולהבעיר את עיר הבירה, גם מול הסיכון שבעקבות המהומות יהיו נפגעים ותקום ועדת חקירה. אכן אומץ לב שכמותו טרם ראינו ממנו עד עתה.

אז ככה. במערכת הפוליטית משוכנעים שמזוז לא היה לוקח את האחריות על עצמו אלמלי שקיבל קודם לכן גיבוי מוחלט מהשר הממונה עליו מאיר שטרית. ולא צריך להכיר את כל ההסטוריה של שטרית ביחס לחרדים כדי לדעת עד כמה שהחלטה שכזאת אופיינית למי שלא החמיץ שום הזדמנות לפגוע בציבור זה , כולל שימוש בביטויים פוגעניים ומעליבים. על קצה המזלג ניתן לאזכר את ימיו העליזים כשר במשרד האוצר בתקופת כהונתו של נתניהו במשרד זה. עד כמה שנתניהו היה גרוע, אמרו לנו בשעתו מספר חכי"ם חרדים, שטרית היה גרוע עוד יותר.

ואין צל של ספק שמזוז נועד קודם לכן עם השר הממונה עליו בנושא זה. כך הוא נהג בפעם הקודמת שנושא מצעד התועבה עלה על הפרק לפני מספר חודשים. לסופר בקהילה נודע כי ישיבה בנושא זה התקיימה במשרדו של שר המשפטים דאז חיים רמון וההחלטה היתה כי אין לאפשר את קיום המצעד. הנימוק הרשמי היה המצב הבטחוני הקשה בעקבות המלחמה בצפון שלא אפשר להקצות אלפי שוטרים וחיילים לאבטחת המופרעים, אבל עובדה היא שגם בתום המלחמה לא עלתה שוב אפשרות זאת על הפרק.

דא עקא שרמון הלך ומי שבא במקומו עושה כל מאמץ להשכיח את מורשת קודמו. בשעתו, כאשר עלה שטרית על כסא ממלכתו אזכרנו כאן את ההחלטה המהירה שקיבל בעניין מינויה של השופטת בייניש לנשיאת בית המשפט הגבוה ואת ההשלכות שיהיו לכך על תוצאות משפטו של חיים רמון. המשפט טרם נגמר אך הגילויים היום יומיים על הקשר המשפטי- משטרתי נגד השר לשעבר , גורמים כעת ליותר ויותר אנשים במערכת הפוליטית לתהות האם יש קשר ברור בין החלטת היועץ מזוז להבעיר את עיר הבירה ולעיתוי בו מתפרסמים הגילויים המביכים.

תיאורית מסך העשן


על פניו ( בקמץ או, כמו שאומרים בישיבות) זה נשמע כמו קונספירציה נוסח הסרק – סרק של יגאל עמיר. כאילו התכנסו להם כמה מזקני הפרקליטות באיזה חדר אפל והחליטו להסיט את הכותרות הראשיות מהגילויים המביכים במשפט לפרשת המצעד והפגנות החרדים- הרי לא יעלה על הדעת שכן יעשה במדינת החוק הנאורה.

אבל כשעוקבים בחלחלה אחרי הקולות הבוקעים מבית המשפט משהו מוזר מתגנב ללב. עצם החשדות נגד רמון - אי כבודם במקומם מונח. בעניין זה אין לנו להוסיף מילה וחצי מילה. אך הצורה שבה הושגו, הראיות, לכאורה , נגד השר רמון, היא ההוכחה החותכת ביותר לטענות שמושמעות כבר שנים על הקשר ההדוק בין הפרקליטות והמשטרה במטרה להגות מן המסילה אישים פוליטיים שהשקפותיהם ומעשיהם מאיימים על שלטון המערכת.

האמת. כשר' אריה דרעי טען זו במשך שנים- האמנו לו בערבון מוגבל מאוד.ועכשיו זה הפך פתאום לטיעון המושמע ביותר בחוגים משפטיים וציבוריים נרחבים. יש אפילו המפליגים לומר שמשפט רמון עוד יהפוך למשפט דרייפוס שיזעזע את כל אשיות המערכת המשפטית והמשטרתית הרקובה. זה החל בחשיפתם של עורכי דינו של רמון בדבר ההאזנות הסתר שנערכו במזכירות הממשלה ובשקר המחוצף של הפרקליטות שלא היו דברים מעולם. שבוע לאחר מכן החלה הקרקע לרעוד כאשר בלחץ חקירות הנגד של הסנגוריה נאלצה הפרקליטות להודות שבניגוד להצהרותיה הקודמות אכן נערכו האזנות סתר נרחבות לאישים רבים. כולל אלה שלא היו מעורבים ישירות בפרשה.

ההודאה בקיומן של ההאזנות חייבה גם לחשוף את תוכן התמלילים ואת השיחות שנערכו בין הגורם המרכזי בפרשה לבין חוקרי המשטרה ואנשי הפרקליטות. קודם כל הוברר שהופעל לחץ כבד להגשת התלונה נגד השר רמון , לחץ שנמשך שעות רבות עד שכמעט ניתן להגדיר אותו כשטיפת מוח.

את המרצע מן השק אל ראשו של השר, שלפה ראש יחידת החקירות במשטרה תנ"צ מירי גולן, באחד השלבים המכריעים של הלחץ נגד הגורם המרכזי בחקירה. כפי שנחשף בתמלילים אמרה גולן שהצורך בהגשת התלונה נובע, בין היתר, שאסור לתת לאיש הזה ( חיים רמון. י.ר) למנות את נשיא בית המשפט העליון". כך מילה במילה. והימים ימי ההתנגדות החריפה של רמון למינויה של בייניש לנשיאות הבג"ץ בטענה כי שיטת השופט הותיק , בה נבחרו עד עתה נשיאי המוסד דנן, אינה מחייבת אותו כשר משפטים.

אם מצרפים לאמירה חמורה זאת את האזנות הסתר המיותרות ואת השקר הבוטה של הפרקליטות לבית המשפט – אין מסקנה מתבקשת אחרת מאשר קשר פלילי כפול חמש של הגורמים האמורים לשמור על המשפט והצדק במדינה.

ההודאה הרשמית בכך שהחקירה נגד רמון נועדה בעצם לסלק אותו מלשכת שר המשפטים ולסלול את מינוייה של בייניש, היתה גורמת בכל מדינה, אפילו מטורפת יותר מישראל, לסערה ציבורית ותקשורתית בסדר גודל של צונאמי . פרשת ווטרגייט האמריקאית הידועה שגרמה להדחתו של נשיא מכהן היא משחק ילדים לעומת החשיפה האמורה. מה בסך הכל עשה הנשיא נקסון ז"ל ( את הסיומת הזאת חובה לצרף לשמו בגלל הרכבת האווירית הצבאית האמריקאית שהצילה את ישראל במלחמת יום הכיפורים) . הורה להטמין מכשירי האזנה במטה בחירות של מפלגה יריבה ושיקר כאשר נשאל על כך פעמים רבות. ועכשיו לך ותשווה האשמה פעוטה שכזאת ליוזמה משותפת של פרקליטות ומשטרה לשלוח שר לכלא כדי לסלול את הדרך למינוי של שופטת המקובלת עליהם לנשיאות בית המשפט העליון.

גם בישראל למודת השחיתויות השלטוניות ( שהשיא שלהם היה פינוי אלפי משפחות מבתיהם תמורת סגירת תיק פלילי) היתה פרשה חמורה כזאת מככבת בכותרות לא יום או יומיים אלא במשך שבועיים לפחות. אם ניקח לדוגמא פרשיות אחרות, המחווירות לעומת הנוכחית, כמו האי היווני ותיק סיריל קרן ( עבירת שוחד פחותה בחמרתה מקשר נגד שר בישראל) נמצא כי אורך החיים התקשורתי שלהם היה ארוך פי כמה וכמה.

האם החליט מזוז את מה שהחליט בפרשת מצעד התועבה רק כדי להסיח את הדעת הציבורית מחדשות בית המשפט המחוזי בתל אביב? הוכחה מוצקת לחשד זה אין וגם לא תהיה. אין גם הוכחה משפטית שמזוז ידע על דבריה של תנ"צ גולן, אבל אין ספק שהוא ידע הייטב על האזנות הסתר ואף נתן להם קודם את אישורו. מכאן ועד להשערה שהיה לו מאוד נוח להסיט השבוע את הכותרות הדרך ממש לא ארוכה.

הכה בחרדים ותגיע לעליון


תיאוריה מעניינת אחרת, וקצת פחות קונספירטיבית, אודות העיזוז והגבורה שגילה בפרשה זו היועץ המשפטי לממשלה, קושרת בין הנוהג הנפוץ אצל יועצים משפטיים המסיימים את תפקידם הרם לסלול את דרכם לבית המשפט הגבוה בירושלים. אין שום חוק המחייב בנושא זה אבל עובדה היא שכמעט כל היועצים המשפטיים לממשלה, כולל הבדחן עם הכיפה, הגיעו לבית בו מתקבלות כל ההחלטות הקובעות במדינה.

אלא שכלל ברזל אחד נשמר תמיד: הסכמה מראש של נשיא בית המשפט למינוי הנכסף. עוד לפני שרמון העז לקרוא תגר על הכפיפות של שרי המשפטים לנשיא בית המשפט כבר היה מקובל שיועץ משפטי המכבד את הקריירה העתידית שלו דואג ליחסים שפירים במיוחד עם נשיא בית המשפט. לרובינשטיין חובש הכיפה היו לא מעט בעיות בתחום זה אבל שר המשפטים דאז השכיל לסגור עסקת חבילה שבמסגרתה קיבל ברק את כל מומלציו ונאמניו ונאלץ לבלוע בתמורה את אליקום והבדיחות האידישסטיות הבלתי נגמרות שלו.

גם למר מזוז יש שאיפות לגיטימיות בהחלט להגיע לעליון, וגם הוא יודע שבלי ברכת הדרך מראש של הנשיאה הדומיננטית והתקיפה דורית בייניש הוא לא יכול אפילו לחלום על זה. מזוז לא שוכח לרגע, וגם בייניש לא שוכחת, שהצעד הראשון של הראשון בתפקידו כיועץ משפטי לממשלה היה לבטל את ההמלצה של פרקליטת המדינה לשעבר, עדנה ארבל, להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אריאל שרון. ארבל היא כיום שופטת בג"ץ והיא אשת סודה ובת בריתה של הנשיאה דורית בייניש. ועכשיו לך ותמתין להסכמה של הקליקה הזאת למינוי של היועץ המשפטי הנוכחי לשופט בג"ץ בתקופה הקרובה.

אם אכן ישנו חשש כזה, הדרך הטובה ביותר להפיג אותו היא באמצעות פסיקות מתקדמות וליברליות שהנפגע היחיד מהם הוא הציבור החרדי. גישה אמיצה וחסרת פשרות שכזאת- כך אוהבים בבית המשפט הגבוה את היועצים המשפטיים הממתינים בפתחם בדרך לקריירה חדשה.

ואם כבר מדובר על פזילה לעליון, האם יהיה זה פרי הדמיון הפרוע לקשר בין האזנות הסתר וההתנהלות המוזרה של הפרקליטות בפרשת רמון לבין חוסר הסימפטיה בין כבוד הנשיאה והשר לשעבר ? לנשיאה עצמה לא יכול להיות כל קשר לכך אבל שמא יש עניין כזה למי שרוצה לקבל את ברכתה למינוי הנכסף? לא ולא. יש דברים שלא עולים במחשבה אפילו בחלום לילה מזוויע במיוחד. יש צדק במדינה והוא מתפתל לאורך כל המסלול החדש שנקבע השבוע למצעד התועבה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!