המלך מזוז והגביר ארקדי

את השיממון הפוליטי בכנסת, זה שקדם למרתון התקציב, הפיג השבוע, בכישרון תיאטרלי בלתי מובטל, הגביר ארקדי גאידמק. כן, גאידמק בכנסת ישראל. טוב, עוד לא שר לעניינים אסטרטגיים ואפילו לא חבר כנסת, אבל כבר במזנון.

זה היה עוד ערב שגרתי ומעייף בחייה של הכנסת התשושה. הכתרת ליברמן לשר, נטלה את העוקץ מהקרבות המרתקים על התקציב, קרבות שבשנים כתקנן, כאלו של 'קואליציה שברירית', מניידים מיליונים מסעיף אחד למשנהו וגוזרים גורלות ליחידים ולרבים.

כעת, כשהאופוזיציה פונתה מהמאחז המשמעותי ביותר שהיה בידיה, כשליברמן פינה את עצמו ללא צו פינוי שנחתם בידי שר ביטחון שמחפש שיקום ביצהר, והאיום המשמעותי על ראשו של אולמרט ועל חיוכיו הוסר סופית, לפחות בשדה הפוליטי, יכול ראש הממשלה להתמסר לתחביב האהוב עליו יותר מכל: הפלגת שחקים מרעננת לעבר חופה המזרחי של ארה"ב, וחשוב מכל, התחככות קוקטיילית מדשנת עצמות, במחיצתם של ידוענים ואילי הון, אלו שיככבו, לפחות על פי ההיסטוריה האישית של אולמרט, בדוחות מבקר המדינה של הקיץ הבא והחורף של אחריו, אלו שיכתימו את סדר יומה של המדינה, וירחפו על ראשנו כעננים קודרים, עננים שראש ממשלתנו חוצה אותם באלגנטיות כמו מטוס ג'מבו, משאיר אותם הרחק מאחור, לצלמים חדי עין או לסתם חובבי טבע.

מאיזה כיוון שרק לא מסתכלים על זה, עשרת החיילים הממושמעים של איווט הם אלו שהכריעו את המערכה על התקציב עוד לפני שנשמעה תרועת הפתיחה. גם אם הנציגים החרדים ינדדו עם כמה מיליונים מכאן לשם ומשם לכאן.

אולמרט עוד יעשה כאן היסטוריה, אבחן באוזניי אחד הכתבים הכלכלים שראה בחייו יותר מתקציב אחד או שניים. במקום שבו נכשלו שרון וברק הגנרלים, ונתניהו הלהטוטן והאשף, הוא יצליח, ויעביר את התקציב עוד בשנה האזרחית הנוכחית, מה שהופך את מלחמת ההתשה המסורתית בוועדת הכספים למפגן של טחינת מים דלוחים שיכול להפיק אולי כמה כותרות דמה ותו לא.

ליצמן, שאלתי, ייתן לתהלוכה לעבור בלעדיו? ליצמן, נימק הכתב, יהיה עסוק במלחמת הישרדות משלו. בעבר הוא נאבק על חמישים מיליון נוספים למוסדות התורה, ועל העברה תקציבית לסעיף המקוואות. בהווה, מייעדת לו האסטרטגיה המורשעת של לשכת ראש הממשלה מאבק אחר וחסר רחמים - מאבק על הכס החמים, אך המתנדנד היטב, של ראשות ועדת הכספים. האמן לי, הוא הוסיף, ליצמן לא יצא משם בטובות. יצטרכו בולדוזר, גם כאן לא יעזור צו פינוי של שר ביטחון שמחפש שיקום על ראשם של כמה כיפות סרוגות, כבר אמרנו.

מבחינתו, מדובר לכאורה בכהונה האחרונה שלו כחבר כנסת, והאמן לי הוא מספיק ערמומי כדי להתיש אותם בחזרה, אבל הרווח של הלשכה כבר הושג בלי קשר לשאלה מי יחמם בסופו של דבר את הכיסא: ליצמן יהיה עסוק בליצמן. חברי הכנסת החרדים, הוסיף הכתב, אכן נמרים של ממש בכותרות העיתונות, אבל ממש לא אכפת להם לעזוב את הכנסת. הם בכלל היו מעדיפים לבלוע דפי גמרא בבית המדרש. התפקיד? ממש מיותר, אך כאשר מגיע הדוור לקחת את המפתחות - הם מגנים בציפורניהם על התפקיד כמו לביאה שמגוננת על בנה. למען כלל ישראל, כמובן.

האור בקצה


ואז, תחת שטף אבחנותיו של הכתב על הפרלמנטרים החרדים, אבחנות שחלק מהן מלאכת מחשבת וניסיון חיים, והחלק האחר נגוע בסטריאוטיפים שחוקים ולעוסים, הופיע הגביר בשערי מזנון הכנסת וכולו אומר הוד והדר.

באבחה אחת הפנו הכל את ראשיהם לעברו, מנתניהו ועד אחמד טיבי, כולם, והוא מרח על פניו מבלי משים הבעה של שביעות רצון, כאילו שאומר לעצמו, הנה שוב אתה עושה את זה, ארקאדי.

מזוז היה רוצה לראות אותך אסור באזיקים, מושלך בכלא צרפתי, אבל אתה כאן, בלב חיי הפרלמנט ובמחיצת שרים ונשיאים לעתיד, מנהל סמול טוק עם חברי פרלמנט. לא תאמינו, חושב הגביר המחייך בבושת פנים צנועה, הפכתי אפילו לתקווה עבור מספר לא קטן של אנשים. אני ארקדי, אני ולא אחר, הוא האור בקצה המנהרה החשוכה. כמה חשוכה היא המנהרה, אם זהו אורה המיוחל.

בצעדים מדודים פילס לו דרך בוטחת בין העיתונאים וחברי כנסת, מנסה לאתר בן שיח נעים, בעל יכולת הקשבה, שביכולתו לשאת את תפיסת עולמו המורכבת. נתניהו, כמה צפוי, הביט אנה ואנה, וכשהבחין כי האורח זוכה לאהדה מסוימת בקרב דיירי המשכן, קם לעברו ולחץ את ידיו בחום. "באתי הנה", הסביר גאידמק, "למנוע מלחמות בין יהודים בגלל המצעד בירושלים". באמת יפה מצדו. אז למה בוכים על שפסו אנשים טובים מן הכנסת? אם רק מכיוון שהוא אינו חבר כנסת, אל דאגה וחדל בכי, זה עוד יבוא.

השנוררים מבין חברי כנסת, בהם גם כמה אנשי שמאל וערבי גאה אחד, לא התרשמו במיוחד מעמדותיו המקוריות על כל נושא ובכל סוגיה, עיניהם היו נשואות בערגה מלוחה לעבר ארנקו עמוס המצלצלים של הגביר. אם לשפוט על פי הקורה עמו בשנה האחרונה, גם אם ניתן להתווכח על האומדן הסופי של נכסיו, הרי שעל יכולת מדהימה לשלוף, ברגע אחד של התעלות, סכומי עתק בני חמש ספרות ויותר, שאחרים המוערכים יותר ממנו מתקשים לעשות זאת - אין חולק.

החברים עמדו בתור, ולגאידמק יש את כל הזמן שבעולם כדי לשריין להם שעות יקרות ביומנו האישי. זה בפירוש לא בזבוז זמן. במקרה הגרוע, יאלצו לספוג כמה הערות מעליבות על מני מזוז, אישיות שבלאו הכי אינה נהנית מאהדה מיוחדת ומעודף סימפטיה במשכן הכנסת. במקרה היותר גרוע, יסתפקו בהבטחות בלתי מחייבות, בציפייה דרוכה לסבב הבא בין היועץ המשפטי לגביר הרוסי.

רוסי אחד שמבין עניין


בחדר סיעת "יהדות התורה" בקומה החמישית, הצטופפו חברי הכנסת משלוש המפלגות הדתיות, לקראת בואו של הגביר להשמיע קול נגד מצעד התועבה. עוזרו של חבר הכנסת שמואל הלפרט גייס את הנוכחים, תחילה למזנון הכנסת. החברים מחו. הם רצו לדבר תכל'ס, וביקשו להעתיק את הדיון לקומת הסיעות. גאידמק לא התנגד.

פניו של הלפרט הוארו במיוחד. עיניו נפערו לרווחה. בעיניו, שרשרת הקצבאות תחובר מחדש בזכות נדיבות לבו של האורח. מי צריך את ביבי כשיש את ארקדי? "חשוב לשבח בברכה את מר גאידמק", פתח הלפרט, "על כל תמיכתו ועזרתו למפעלי חינוך וחסד שונים ברחבי הארץ והעולם, ותרומתו לקהילה ולנזקקים, ועל התנגדותו לקיום המצעד".

למזלו של גאידמק, החיבוק הבא הגיע מח"כ נסים זאב, שנטל פסק זמן מהופעותיו התקשורתיות בנושא מצעד התועבה, הופעות שהקנו לו שם ומעמד בזכות השפה המקראית שהתברך בה והתאמתה למציאות. "אתה שונה מהרבה עשירים ואילי הון ברחבי תבל השומרים את ממונם לעצמם ופועלים רק לצבירת הון נוסף", החמיא הזאב, "אך אתה מבין שממונך אינו שלך בלבד". מתברר שגם פסק זמן יכול להיות מנוצל להעברת מסרים חיוביים.

ח"כ הרב חיים אמסלם ששב השבוע משליחות תורנית בז'נבה, סיפר לחברי הכנסת על דאגת יהדות העולם מקיום המצעד. "השתוממתי להיווכח עד כמה הציבור היהודי שם מעודכן במה שעומד להתרחש כאן בארץ, ומביע חרדה גדולה לנוכח המצעד הצפוי". בצאתו מהמפגש המרגש והצפוף משהו בחדרה של "יהדות התורה", טען גאידמק שבששת החודשים האחרונים קולו נשמע בארץ. "אני מדבר וכולם מקשיבים לי", סח בסיפוק.

בינתיים הוליכו עופות השמים את הקול במשכן הכנסת כי הגביר הגדול מאחיו מתהלך עדנות בין מבואות הבית. בש"ס לא חשבו פעמיים, אפילו לא פעם אחת. תוך דקות ספורות ביצעו גאידמק וישי כניסה מרשימה לתוך חדר הישיבות של הסיעה כשהתהלוכה של הגביר משתרכת מאחוריהם. כשגאידמק התבקש להשמיע את דבריו, נתקלו הש"סניקים בבעיה זוטא: מי יתרגם את דבריו? ההכרעה כבדת המשקל התגלגלה ליו"ר ישי שהמליץ על ח"כ אמנון כהן דובר הרוסית, בלי שהבחין במהומה שעלולה להתחולל אצל יוצאי העדה, על ענפיה ופלגיה, והמבין יבין.

הוא, הוא, הצביע גאידמק לעברו של חבר הכנסת אמסלם שדובר צרפתית רהוטה, שפתו השנייה של האורח. אחת אפס לטובת גאידמק בוויכוחו הראשון עם ישי. אף שאיש פיקח הוא אמסלם שהתבקש לתרגם כל שלוש מילים לציבור, הוא התקשה בביצוע מלאכתו. המעברים החדים בנאומו הארוך של האורח שהיה רצוף השוואות בלתי נגמרות בין המלך מזוז למלך שלמה, הביאו אותו לבצע תיקונים ומקצה שיפורים, כשעוזריו של הגביר אינם מתנגדים לשיפוצים בגוף הטקסט. להפך, כל מילה פחות תצמצם את הנזק במוניטין שלו, שגם כך הוא אינו מהגבוהים.

על רקע החלטתו של מזוז לחייב את המשטרה להקצות כוחות לשמירה על מצעד התועבה, בניגוד לעמדת מפקד מחוז ירושלים, אמר גאידמק: "מזוז מתנהג כמו 'שליט עליון', והוא מבקש לשנות את המסורת היהודית בנימוקים שונים ומשונים של 'חופש ביטוי ודמוקרטיה'. האיש הזה מזוז שכלל לא נבחר על ידי הציבור, מינה עצמו למלוך בארץ, ולוקח לעצמו סמכויות של מלך ללא שאיש נתן לו אותן. בימי ישראל היו מלכים כמו שלמה המלך ודוד המלך שהנהיגו את ישראל לפי הזהות היהודית המיוחדת, אך לא יכול להיות מלך שמתכחש לדת היהודית, לזהות היהודית ולמסורת היהודית", הביע גאידמק את עמדתו, והש"סניקים לא ידעו את נפשם מרוב שמחה: סוף סוף, רוסי אחד שמבין עניין. אחד פון אונזערע. גם לא אוהב את המערכת המשפטית וגם דואג לזהות היהודית של המדינה. הוא זכאי.

"הזכות להיות חופשי"

נראה שאתה אוהב את המקום, אני מעיר לגאידמק. ההתחככות עם חברי הכנסת עושה לך טוב.
"אני כאן כדי להתריע", עונה גאידמק באמצעות המתורגמן החרדי, יד ימינו, ר' ישראל גולדשמידט. הוא מסתפק בפיתה חרוכה לארוחת ערב. מפעם לפעם הוא סורק את המרחב שממולו כדי ללכוד אישיות ציבורית שווה שנקלעת לתוך שדה ראייתו, וללחוש באוזנה כמה דברי שבח ותהילה על מזוז וחבריו. "באתי להעיר את עיניהם של הפוליטיקאים. צריך להקפיד שהם לא יבואו לכאן רק כדי לאכול במזנון הכנסת, אלא גם לחשוב כיצד יכול להיות שסמכויותיו של מני מזוז כמותן כסמכויותיו של מלך".

מצעד המחאה הפרטי של גאידמק נגד מזוז כבר צועד שישה חודשים, בהתרסה גלויה ובהנאה מושלמת. השבוע, כשהחליט מזוז, באופן משונה ותמוה, לדחות את המלצת המשטרה על ביטול המצעד ולהורות על קיומה בתוואי אחר - עלו שתי התהלוכות, זו של ארקאדי וזו של 'הבית הפתוח' על מסלול התנגשות. מבחינתו של גאידמק, זו אותה יד מרושעת שמנענעת את שתי העריסות, ומישהו צריך לטפל ביד הזאת.

שאלתי את גאידמק מה דעתו של הפוליטיקאים החרדים שהוא מרבה לפגוש אותם לאחרונה, אבל הוא העדיף לדבר על מזוז ועל המצעד. "באתי לכאן היום כדי לבטל את המצעד. נדמה לי שאני יכול לעשות את זה. אני אשכנע אותם להעביר את המצעד לעיר אחרת. זלזול מופגן כלפי מסורת הדת וערכים קהילתיים, אי יכולת והעדר רצון להפריד בין הצדדים המסוכסכים ושלהוב יצרים למען עקרונות ערטילאיים אינם סימן לדמוקרטיה, כי אם לדיקטטורה. לאנשים המופקדים על קבלת החלטות לטובת המדינה, כמו מזוז, אין זכות לסכן את יציבות החברה. עליהם לדאוג לטובת החברה כולה, ולא רק לקבוצה שלה הם רוחשים אהדה מיוחדת.

"דווקא בשל כך, תמיכתו של היועץ המשפטי לממשלה בניסויים חברתיים מסוכנים בהיקף כה רחב כמו בירושלים, היא יותר מסתם טעות. מדובר בצעד בלתי מוסמך ובלתי נסלח - במיוחד כאשר דברים אמורים באדם הקורא לעצמו משפטן, היות שהוא יוצר תקדים. פקיד רם דרג, המקבל החלטות מסוכנות, חייב לשאת באחריות על ההשלכות של יישומן. כיום נותר רק לקוות כי יהיה ניתן למנוע את ההיתקלות בירושלים. אם הדבר יקרה האחריות תהיה לא על השוטרים, אשר יעשו כל מה שיוכלו, אלא על מני מזוז אישית".

ולו היית מכהן כראש עיריית ירושלים, שאלתי, מה היית עושה כדי לבטל את המצעד?

"חד וחלק", הוא משיב בפאתוס, "לא הייתי מתיר את קיומו. אני מכבד כל אדם כאדם, אבל, אין טעם לפגוע ברגשות של כולם. אמרתי לך כבר מקודם, האחראי היחיד לכל הוא מזוז".

ולבסוף הוא נעתר לדבר על הפוליטיקאים החרדים. "הם יהודים, יהודים טובים", הוא צוחק בקול רם ואומר את המשפט הבא, שמלמד כי מאחורי הקרקס שהוא מוביל בחודשים האחרונים, מסתתר יהודי פיקח, ממוקד במטרות וביעדים, שרכש כמה תובנות על מבנה החברה בישראל.

"הבעיה בישראל היא שאנשים רבים חושבים כי ההבדל בין אשכנזים לספרדים אינו רק הבדל בנוסח של תפילה אלא גם בצורת חיים, במצב כלכלי וכמובן, בזכויות ובחובות. עלינו לזכור כל העת כי אנחנו עם אחד, ולהפסיק עם ההגדרות של רוסים מפיונרים, מרוקנים סכינים, ואני לא צריך להמשיך".

מה דעתך על ליצמן?, תהיתי בקול. "הוא יהודי טוב כמוך", עונה גאידמק. "לובש מגבעת, יש לו זקן, ממש כמו היהודים של פעם. אני חושב שהיהודים הדתיים יש להם יותר מעורבות בחיים היהודיים מאשר האחרים".

לפני שנפרדנו, שאלתי אותו מה מניע אותו בכל המאבקים האחרונים שהוא מנהל בשנים האחרונות, לאן הוא חותר. במתכוון או שלא במתכוון, הוא חושף את מנוע הטורבו הענק שפועם בגופו הצנום והמעט סגפני שלו. "משמים נתנו לי הזכות להיות חופשי", הוא מסכם. "ברוך השם, אני לא תלוי כלכלית באיש. מדוע שלא אעזור ליהודים? אתה יודע, אנשים טובים בישראל עבדו קשה לפגוע בתדמית שלי, כך שאינני חושש מהדימוי, הוא הרוס בלאו הכי, אבל יש לי אמונה לעזור לאנשים ולשם כך הגעתי לכאן".

נראה אותך בהפגנת הנגד, ביום שישי הקרוב?, שאלתי אותו רגע לפני ששר מקדימה לקח אותו לשיחה צדדית. גאידמק התמהמה לרגע, הסתכל לצדדים ושקל את מילותיו. "כן, אני אבוא להפריד בין המפגינים שלא תהיה כאן שפיכות דמים".

הראש של הראשים


זה כמה חודשים ששר התקשורת הרומני, זסולט נאגי בן ה-34, יושב ובולע כל מאמר שנכתב באינטרנט על עמיתו הישראלי-חרדי. הוא למד על האתגרים והמכשולים שניצבים בפני אלו שחייבים להוכיח כי הגיל הצעיר הוא דווקא מקדם חיובי ומרענן. מעבר לשנתון הלידה הזהה, שניהם זוכים בתואר המחייב של השר הצעיר ביותר בממשלה, ומטבע הדברים צעדיהם נלמדים בעניין. שניהם אף נאלצים להתמודד עם עמיתים ועם יריבים שרואים בגילם הצעיר תכונה שניתן לתקוף אותה, בלי שיש להם לומר מילה אחת רעה על תפקודם.

השבוע, בוועידת טלקום 2006 שהתקיימה בתל אביב, נאגי היה לבר-מזל: לראשונה פגש את מקבילו הישראלי, אריאל, פנים אל פנים. עמם יחד השתתפו לפחות 15 שרי תקשורת ממדינות בעולם כמו סין, אוסטרליה, ניגריה וכמובן משלחות רבות מכל קצות תבל. כולם הגיעו לכאן כדי להתחקות מקרוב אחר הפיתוחים הטכנולוגים של ההיי-טק הישראלי בתחום התקשורת.

נעים לי לפגוש אותך, לחץ השר הרומני בחום את ידיו של אטיאס. נאגי רצה להבין איך מדינה כמו ישראל שאין לה משאבים טבעיים, הצליחה לפתח עליונות טכנולוגית בתקשורת על פני ארצות מערביות עשירות. "נדהמתי לשמוע שבישראל יש יותר מכשירי טלפון ניידים מאשר תושבים", סיפר השר הרומני בהתלהבות. טוב אל תסחף, אמר לו אטיאס, משאבים אמנם אין לנו, אבל הראש היהודי הוא המשאב החשוב ביותר ואת זה יש לנו בשפע. נאגי הרומני בחר להחניף לשר: "אם כן, הראש של הראשים היהודים במשרד התקשורת האחראי על פיתוחים רבים, הוא בהחלט ראש מיוחד".

בעבור אטיאס זו הייתה הזדמנות לפגוש בשבוע ימים מאות מקבלי החלטות בענף העולמי, אנשים שמניעים את גלגלי התקשורת ויכולים בשיחת טלפון אחת להעביר השקעות של מאות מיליוני דולרים. שר התקשורת של סרביה וסגן ראש הממשלה, דיבר על פוליטיקה ועל קשרים עם מדינות ערב, אך בעיקר רצה לשמוע איך הממשלה מצליחה לכופף את האינטרסים של המשקיעים לטובת הצרכנים בשורה של צעדים חברתיים שמקטינים את מלאי המוזמנים של המשקיעים.

זה היה בסופה של מסיבת עיתונאים שבה סגר אטיאס סופית ברז נוסף של חברות הטלפונים הסלולריים, והודיע כי מעתה כל משתמש שיתקשר לטלפון נייד ויגיע לתא הקולי אך לא ישאיר הודעה, לא יחויב בעד התשלום. "לא אסכים בשום אופן שהחברות תגבנה כספים עבור שירותים שהיא אינה מעניקה", הכריז אטיאס, והשר הסרבי החמיא לו.

"מי יודע", אמר לאחד מאנשיו, "אולי דווקא העובדה שהשר הוא רבי יהודי שלא בא מהתחום, מאפשרת לו להנהיג יד קשה מול העשירים". "לא למדתי באוניברסיטה תקשורת", כמו התנצל אטיאס באוזניו, "אבל ההיגיון הבסיסי מחייב אותנו לשלוח את המשקיעים לגרוף כסף גדול במקומות שבהם אפשר לעשות כסף, ולא ליצור כסף באמצעות תרגילים. לא פחות מ-18% מהתשלומים עבור שיחות, הם עבור שיחות שאורכן פחות משש שניות".

המטבחון, טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!