בין דמיון לבדיון

שימו לב לעצמת התעוזה של התסריטאי שהתמנה (באיזו עסקה אפלה?) לאחראי על העלילות הפוליטיות שמתרחשות כאן בשנתיים האחרונות. בתיאטרון האבסורד שנראה יותר כקרקס של ליצנים, כל אחת מהעלילות מרתקת יותר מקודמתה.

ככל הנראה מדובר באדם בעל חוש הומור בריא וחסר אחריות בעליל, שמשבץ טיפוסים הזויים ובלתי מציאותיים לדמויות מרכזיות שבעלילה, וצולף ללא רחמים במיתרי הסבלנות של קהל הצופים. כוחו רב, מסתבר, בליהוק הגיבורים וביצירת המיתוסים, אך תפארת גבורתו היא בעיקר במעברים החדים שהוא יוצר בין הפרקים. אין להקל ראש במוחו המניפולטיבי של היוצר. מעבר לכל פינה יארוב גיבור חדש שמוביל את הצופה המרותק וההמום למסדרון אפל נוסף, תת קרקעי, כשרק אחרי מתקפה צפופה של טובים שהפכו לרעים ורעים שנעשו רעים יותר, אתה מבין שעד כה הגעת לקדימון שלפני המבוא לסיפור האמתי.

מסובך? האמינו לי שהמציאות יותר. מהיכן שרק מסתכלים על זה, אנו עדים לאחד ממעשי הפלא של הבריאה: זו הפעם הראשונה שבה העולם המציאותי מכה באכזריות את העולם הבדיוני בעקיפה שמותירה אותו הרבה מאחור, במרחק של מאות שנות 'קדימה'.

אז מה היה לנו רק השבוע? יועץ למלחמה בשחיתות של מבקר המדינה, ניצב לשעבר, משופם ובלתי מזיק, שחוקר באופן אישי את ראש הממשלה בעברות של שחיתות, נחשד, איך לא, ברקיחת עסקה אפלה על מינויו למפכ"ל תמורת סגירת התיק לעומרי שרון, זאת באמצעות פעיל ליכוד העונה לשם סלומון כרובי (טוב, עם שם שכזה, מה הפלא?), שאך לפני שנתיים שימש כעוזרו של נשוא החקירה, אהוד אולמרט, בימים שאלי אפללו היה סגן שר, לפני שהפך לאליהו אפללו.

כן. מדובר באותו עומרי שסופר את ימיו כאזרח חופשי ליד מיטת אביו, ראש הממשלה לשעבר, שהאבחנה הרפואית שלו עדיין לא סגורה, משהו בין שמים לארץ, באותה מדינה שנשיאה הנוכחי אף הוא סופר את ימיו בחוץ, לאחר שנאם בימים האחרונים בכינוס כלשהו בירושלים על החשיבות בקירוב רחוקים. "אל תכעסו על הרוסים שהתרחקו מחיי התורה", אמר לקהל שומעי לקחו, "דברו אליהם בסבלנות", הטיף כבוד הנשיא.

באותה שעה ממש נפתחה החקירה ה-67 של מבקר המדינה כשהיעד הפעם הוא מלאי העפרונות של האזרח מספר 1. ולא, שר הביטחון, זה ממזנון התחנה שלוהק לתפקיד, ועוד לא החליט אם לאשר את סבב המינויים המוזר של מפקדי אוגדות כושלים שמקבלים קידום באדיבות חלוץ, אינו קשור לתיק הזה; גם לא המאבטח של המזנון, נו איך קוראים לו? כן, אביגדור ליברמן אחד, ששובץ השבוע, 'ללא סמכויות' כהגדרת אולמרט, בתפקיד הגנרל שאחראי על סיכול ממוקד של אחמדינג'אד ועל טיפול אישי בכל משוגעי העולם, גם הוא אינו קשור לתיק הזה.

מצד שני, קליינט אחר של המערכה המשפטית, אהוד ברק, זה שהדהיר את החיילים מלבנון והמיט בינתיים מלחמה אחת גדולה, שטרם נרשמו בה פרקי ההמשך, מופיע לפתע בתפקיד גואל ישראל חדש-ישן, כשלצדו ויצמן שירי, הקבלן מהדרום, גיבור נוסף במערכה, אם כי מתקופה קדמונית.

ובמקום טוב באמצע העלילות, ירון זליכה, בחור רציני שמרכיב משקפיים גדולים, יחסית למבנה פניו, מופיע באתנחתא עם עלילה משלו. הוא משובץ בתפקיד החשב הכללי, יעני, האחראי על קופת המדינה. בפרק זה חושף זליכה לקהל הצופים שראש הממשלה, המצחיק הזה שנכנס במפתיע לנעלי קודמו, ניסה למכור את בנק לאומי, משהו שגדול יותר מחנות מכולת שכונתית, למיליארדר אוסטרלי בהקלות מיוחדות.

כן, הם מכירים משכבר הימים, המיליארדר וראש הממשלה. אך כמה מפתיע - אותו זליכה, כנראה בן דודו של כרובי, הוא בכלל איש אמונו של שחקן אחר העונה לשם נתניהו, שר האוצר לשעבר, יריבו של אולמרט, שחשף השבוע פרוטוקולים מישיבת ממשלה ושיבח התנהגות של שר בממשלתו, שבח ראוי לכל הדעות, אלא שהשר ההגון עוד לא זכה לכהן בממשלתו, מנוחתו עדן בהר-הרצל.

מותשים? רוצים לצאת להפסקה קלה? לא בישראל. אל תלכו לשום מקום. בפרק הבא, סלומון כרובי בתפקיד ראש הממשלה עותר לבית הדין הבין-לאומי בהאג נגד נשיאת בית המשפט העליון רוחמה אברהם. רמז: העתירה נוגעת למצבורי הקלמנטינות והאפרסקים שממלאים את המחסנים התת-קרקעיים בכור האטומי בדימונה.

אז כפי שאמרנו, אל תלכו לשום מקום, הבריטים בדרך. רק תנו לסיים את התקרית עם ספינת חיל הים של הגרמנים, ולהזכיר לאלוף במיל' יום טוב סמיה, כיום יועץ לשר הביטחון, שרוני בראון ממש לא מרשה לו להתבטא נגד הפקרת ציר פילדלפי.

החבר מהצריף


סערת הרוחות שבה היה מצוי השבוע ח"כ ר' יעקב ליצמן הפתיעה את חברי ועדת הכספים שמתייגים אותו כנסיך הקרח של הפוליטיקה הישראלית. פחות משבוע ימים הוא שהה בסין, וזה הספיק לו לעשות סדר במחשבה ולקבוע כמה כללי ברזל במאבק מול שתי המפלגות החרדיות, זו שכבר בפנים - ש"ס, וזו שמשתוקקת מאוד להיכנס פנימה - דגל התורה. במונחים פוליטיים, הדהירה פנימה של עמיתיו למפלגה, כמוה כפוטש.

החמור מכל הוא: מישהו לחש על אוזנו לאמור, כי הנוסחה הנוכחית לריקוד המשותף בין יהדות התורה לקדימה, נוסחה שעמלו עליה כמה חברים מדגל התורה, היא הכל או לא כלום, ובמילים ברורות יותר, אם יהדות התורה לא תיכנס פנימה לממשלה עד לאישור התקציב, ליצמן יוחלף באחר.
לליצמן יש נוסחה אחרת, שאותה הוא מבקש להלביש על המשא ומתן עם קדימה. כניסה לממשלה? בבקשה, אין בעיה. הסכום של תשע מאות מיליון, שאותו מציעה הממשלה, מעליב אותו. עם פחות ממיליארד וחצי - אין על מה לדבר. גם אז מדובר בסך הכל בפחות משני שלישים מהקיצוצים שנלקחו מקצבאות הילדים. אם רביץ לא שומע, ליצמן גם מוכן לוותר על משרד הרווחה. מבחינתו, תקציב קצבאות הילדים הוא חזות הכל. יתנו - יקבלו, לא ייתנו - שגם לא יבלבלו את המוח עם שליחי סרק וספינים מעצבנים.

החיוורון הקל על פניו, יבוא אישי מבייג'ין, ושערותיו הלבנות שהשתלטו על חלקים נרחבים מתוך זקנו ההדור, מעניקים לכעס שלו ממד אחר, יהודי משהו. חבר הכנסת האחרון שהתגורר בבית בגודל 67 מטרים היה דוד בן גוריון. מצד שני, כל מטר מה-67 גויס למערכות הציבוריות שניהל. בלי לפגוע בכבודו של ליצמן, אף הוא מין בן גוריון שכזה שמתגורר בבית שגודלו אינו עולה על שבעים מטרים אם תרצו תקראו לזה צריף. המטראז' המינימלי הזה מזין אף הוא את מלחמותיו של ליצמן ומעניק להן נופך מסוים של סגפנות והתמסרות למען המטרה.

"תסגור את הדלת", הוא ציווה על עוזרו הנאמן, ושנינו נותרנו לבד בחדר הישיבות הגדול של ועדת הכספים, חדר שבו תעלה, בעוד שבועיים, ההצגה הטובה בעיר של אישור חוק התקציב וחוק ההסדרים. מפעם לפעם, מציצים עיתונאים מזדמנים מבעד החרך כדי לראות לשם מה התכנס ליצמן בחדר הישיבות.

"יש לי הצעה הוגנת לאלי ישי", הוא פותח במונולוג ישיר מהלב. "אני מוכן לבוא אתו ביחד לראש הממשלה ולומר לו: זהו תו המחיר לשותפות שלנו אתך, סכום ברור של קצבאות ילדים. תן לנו את הקצבאות, מחר אנחנו שם. אבל אם תסרב לנו, גם אני יעקב ליצמן וגם אלי ישי מתפטרים מיד מהתפקידים שבהם אנו מחזיקים. לצערי, אלי ישי, אינו מוכן להתלכד לחזית משותפת אתי. עם כל הידידות בינינו, אני מאוד מופתע ממנו".

טוב, מה אתה משווה? הערתי לליצמן. לישי באמת יש מה להפסיד. הוא אינו רק יו"ר ועדה בכנסת.

"זו הטעות הגדולה של ש"ס. לאולמרט אין ממשלה בלעדיה. אני רק לא בטוח שש"ס הפנימה את זה מספיק. תראה, במוצאי הבחירות הצעתי, על פי הוראת מרן כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, לכל המפלגות החרדיות להקים חזית משותפת שתייצג את כל הצרכים של הציבור שלנו. ש"ס דווקא תמכה, אבל דגל התורה סיכלה זאת. כיום, כשכולם כבר מבינים את הצורך בחזית משותפת, מדוע שש"ס לא תצטרף אלינו וביחד נעמיד תנאי ברור להחזרת הקצבאות? האמן לי שכל הקיצוצים יחזרו, אין כאן בעיה אמתית של כסף".

אני מתקשה להבין אותך, אמרתי לליצמן. הממשלה מציעה לכם מענק של חמש מאות שקלים למשפחה בת ארבעה ילדים, מענק שיעלה לקופת המדינה 900 מיליון שקלים. מה ההיגיון לסרב להצעה ועוד למשוך את ש"ס החוצה?

"ראית את חוק התקציב? תסתכל בקיצוץ המיועד בקצבאות הילדים. הממשלה מתכוונת להקפיא את ההצמדה של קצבאות הילדים למדד, בניגוד להבטחה מפורשת שניתנה לש"ס בהסכם הקואליציוני. פירוש הדבר הוא קיצוץ בשלוש מאות מיליון שקלים. עכשיו, בוא תסביר לי אתה: בשלוש שנים האחרונות קיצצה הממשלה 2.5 מיליארד בקצבאות הילדים. על מה ניכנס פנימה? מדוע ש"ס נשארת שם? מכיוון שהחזירו לנו 900 פחות 300 כשמדובר ב-600 מיליון שקל? זוהי לדעתך תמורה סבירה למה שנגזל מאתנו?

"קצבאות ילדים אינן סיפור של כסף. יש לנו כאן בעיה עם ממשלה שתנועת שינוי אמנם אינה חברה בה, אך מדיניותה כלפי משפחות ברוכות הילדים היא מדיניות שינוי. עבור הממשלה הנוכחית משפחה יהודית גדולה היא נטל, ומתווי המדיניות מתנים החזרה קטנה של הקיצוצים בקצבאות הילדים בכך שהכספים יעברו בצינורות אחרים, חלילה לא באמצעות קצבאות הילדים, כי הרי ילדים יהודים הם נטל עבורם, ואין להם זכות קיום. לכן, 'בואו נגניב להם כמה שקלים ושיהיו בשקט'. אני לא מוכן לקבל את ההסדר הזה".

"שלא תקנו את הלוקשים


בקדנציה הקודמת, אני שואל את ליצמן, ישבתם גם ישבתם עם שינוי. את קצבאות הילדים לא קיבלתם, ואף הואשמתם בתמיכה שקטה בהתנתקות. האם לדעתך אין כאן חוסר צדק בסיסי שאתם תובעים מהחברים מש"ס מה שלא תבעתם מעצמכם?

"מה אתה משווה בכלל? כניסתנו לקואליציה אז נועדה לשם דבר אחד: הצלת המדינה באמצעות הוצאת שינוי מהממשלה. הכיוונים המסוכנים שסחבה הממשלה אליהם, אילצו אותנו להיכנס פנימה כדי לדחוק אותה החוצה. ב"ה, עלה בידינו לעשות זאת. העמידה שלנו הביאה למחיקת שינוי מהממשלה. אבל היום, ששינוי כבר נמחקה מהתודעה הפוליטית, עלינו לעמוד על שלנו ולדרוש את המגיע לנו. לא יעלה על הדעת שלפיד נמצא היכן שנמצא, ומשנתו חיה וקיימת. תפקידנו כעת הוא לעקור מן השורש את הנחות היסוד שקבע לפיד.

"יש לי בכלל בעיה עם האמינות של הממשלה. בהסכם הקואליציוני שהיא חתמה עם המפלגות, נקבע שכל שינוי בחוק יסוד ייעשה בהסכמת כל סיעות הקואליציה. תסביר לי אתה, איך זה מסתדר עם שינוי שיטת הבחירות שנעשה ללא הסכמת ש"ס?"

הטון המטיף שאתה משתמש בו בפנייה לש"ס, הוא די חריג אצלך, אני מעיר לליצמן. דווקא אתה שבלטת בדבריך בזכות המוקנית להם לציית לדעת רבותיהם, דווקא אתה זה שקורא להם כעת לקום ולעזוב מיד את הממשלה?

"כן, דווקא אני שחפץ בכוחה של ש"ס ויודע שבמקרה שהיא לא תעמוד על קצבאות הילדים, בבחירות הבאות היא תספוג מכה קשה, דווקא אני הוא זה שעומד ומתריע ומבקש מהם להתנות את המשך השותפות בהחזרת הקצבאות, ואם הן לא תוחזרנה - לעזוב מיד את הממשלה. אני יכול להבטיח לאלי ישי שאם הוא יגלה עמידה תקיפה וידרוש את החזרת הקצבאות, גם אם בסופו של דבר הוא יצא מהממשלה, הציבור יכיר לו טובה וש"ס תעלה לעשרים מנדטים ויותר.

"לכן, אני אומר לאלי ישי: לא מאוחר. אל תתפתה לקנות את ה'לוקשים' שמוכרים לך בלשכת ראש הממשלה, תעמוד בתקיפות ותדרוש את מה שנלקח מאתנו. חשוב לי לומר שאת הדברים הללו אני אומר כידיד וכחבר שחפץ בהצלחתה של ש"ס".

אינך חושש מפני כניסה נפרדת של דגל התורה לממשלה? שאלתי.

"אינני משער שדגל התורה תעשה זאת. היא יודעת שמהלך כזה יביא מיד לפילוג בינינו. די אם נחזור לרגע לימים שאחרי הבחירות, ימים שבהם נאבקתי לחזית משותפת עם ש"ס, ודגל התעקשה שלא להסכים למהלך. בזמנים ההם יכולנו גם לפעול באופן חד צדדי, אך החשש מפני פילוג אפשרי הביא אותנו להשלים עם עמדתם. אינני מעלה על הדעת ש'דגל' תעשה מצדה מהלכים שכאלו".

"בסרט הזה היינו"


אלי ישי שומע את הדברים ומחייך במבוכה. על שום מה החיוך?, שאלתי. "אני מחייך", הוא מהרהר בקול ותוהה, "מה קרה ליהודי פיקח כמו ליצמן שהחליט ללכת על מהלך של הכל או לא כלום, אבל אתה צודק שאני מחייך במבוכה, כי בכל זאת מדובר בידיד גדול של ש"ס, אדם שמעולם לא פנה אלינו בדברים מהסוג הזה.

"בסרט הזה כבר הייתי", מזכיר ישי נשכחות. "אתה זוכר איך שרון פיטר אותנו בברוטליות לאחר שהצבענו נגד הקיצוץ בקצבאות הילדים? מה אירע לבסוף? שבועיים היינו בחוץ, ובסופו של דבר חזרנו במחיר נמוך יותר, ויהדות התורה נכנסה בהמשך במחיר נמוך עוד יותר. לכן, אני לא מאמין ביציאה שלנו מהממשלה. אין בה שום תועלת. הישיבות יינזקו קשות, ברית הזוגיות תבוא לעולם, קצבאות הילדים יפגעו עוד יותר, בניית המקוואות תיפסק... בשביל מה לנו כל המאבק הזה?"

לטענת ליצמן, אני מעיר, אולמרט צוחק עליכם. הוא אינו עומד בסיכומים ולא מחזיר את הקיצוצים בקצבאות הילדים.

"בוקר טוב לכולם. מי שחושב כי הסכם קואליציוני כמוהו כשטר ערבות, הוא כנראה הגיע לפוליטיקה רק אתמול. אין הסכם קואליציוני אחד שנחתם בחמישים השנים האחרונות וקוים עד תומו. זו הפוליטיקה. בשלב ראשון מקבלים את החלק הארי, ולאחר מכן ממתינים למשברים הבאים שמהם אפשר להפיק תועלת של עוד כמה מאות מיליונים.

"אני לא רוצה להשוות בין השותפות שלנו לשותפות שלהם עם שרון, שותפות שהביאה גם לאישור תכנית ההתנתקות, ולמרות זאת, כשיהדות התורה נכנסה פנימה, נעמדתי מעל דוכן הנואמים בכנסת ואמרתי להם, אתם אחים שלנו ולא נתקוף אתכם לרגע. יש לכם החובה והזכות לשמוע בקול רבותיכם, וממני לא תשמעו מילה אחת רעה.

"כואב לי שיהדות התורה בחוץ. אינני אוהב את הוויכוחים הפנימיים בתוך המפלגה, אבל מי כמו ליצמן יודע שאחרי הבחירות אני הוא זה שפניתי אליו בהצעה להקים חזית משותפת. נכון, לא הוא אשם באי הקמת החזית, אבל כיום, אחרי שכל מפלגה פעלה לבדה, ואנחנו השגנו הישגים מרשימים במיליארדי שקלים - וליצמן מכיר אותם היטב - היום לבוא אלינו ולומר תצאו מהממשלה ותיאבקו אתנו? מדוע שלא נגיד ההפך: הרב ליצמן, בוא תיכנס פנימה ותאבק אתנו יחד להחזרת קצבאות הילדים? הממשלה הזאת, ואין זה סוד, תעבור עוד משברים רבים, ומכל משבר אפשר להוציא תועלת לעם ישראל.

"מה ההיגיון הלא ברור הזה לדחות מענק של חמש מאות שקל למשפחות ברוכות ילדים, לעכב את אישור חוק החינוך החרדי, ולומר - או שנקבל את כל ה-2.5 מיליארד של קצבאות הילדים או שאנחנו יוצאים החוצה ונלחמים בממשלה? ומי ייאבק למען הישיבות? מה נעשה אם הממשלה תיקח את 80 מיליון השקלים שש"ס הביאה להקמת מקוואות חדשים? האם מישהו מוכן לקחת אחריות מפני קיצוצים שיסגרו ישיבות כפי שהיה בתשס"ג?

"אדרבה, אני מחזיר לרב ליצמן ידידי בקריאה משלי: אתה מכיר את הממשלה, ויודע את הקונפליקטים שקיימים בין העבודה לבין ישראל ביתנו. תיכנסו פנימה, ועוד כמה חודשים כשהעבודה תצא או כאשר יזמות מדיניות יוציאו את ליברמן, נוכל לדרוש עוד מאות מיליונים לתקציבי חינוך ורווחה. במצב המטורף של היום, אין שום יכולת לבוא ולומר: שוברים את הכלים ואנחנו לא משחקים במשחק הזה עד שנקבל את כל מה שלבנו חפץ.

"אני חייב להיות גלוי לב ולומר: מעולם לא ליקקתי דבש בממשלות ישראל, וכנראה לא אלקק גם בעתיד. למרות זאת, הבאנו תקציבי עתק למוסדות התורה והחינוך. התמיהה שלי כלפי יהדות התורה גדולה שבעתיים: מילא הייתה הממשלה נערכת לתכנית ההתכנסות, יכולתי להבין מדוע דוחים את המענק החודשי של חמש מאות שקל לכל משפחה, אבל עכשיו, כשההתכנסות ירדה מהפרק בעידודה של ש"ס, יש סיבה כלשהי להישאר בחוץ ולראות איך שליברמן ופרץ משנים את פני המדינה, מכרסמים בתקציבים של החרדים והורסים כל חלקה טובה שנשארה כאן?!

"חשוב לי לומר לליצמן משפט נוסף: אינה דומה תחילתה של קדנציה לסופה. השיקול להיכנס או לצאת בשנה הראשונה של הממשלה, הוא שיקול אחר מאשר בשנה האחרונה של הממשלה. ליצמן מכיר היטב את התהפוכות בממשלה. האם אני יכול לקחת סיכון לאיים ולצאת מהממשלה ולבסוף למצוא שם את המפד"ל ואת האיחוד הלאומי מכשירים את ליברמן להוביל כאן מהפכה דומה לזו של שינוי? ומה נאמר אז? אין חכם כבעל הניסיון".

אם יהדות התורה תישאר מחוץ לממשלה, אני שואל, האם תתמוך בהישארותו של ליצמן כיו"ר ועדת הכספים?

"איזו שאלה?! האם לנו טוב יותר שישב שם אדם מישראל ביתנו או ממפלגת העבודה? ברור שליצמן הוא טוב לנו. יש לנו אותן ישיבות וכוללים ואותן משפחות ברוכות ילדים. אנו מחויבים להן באותה מידה. לסיכום אני אומר, אסור ליהדות החרדית לצאת החוצה ולראות איך הרכבות של ליברמן ושל אורלב דוהרות, ואנו נסתפק בכותרות לוחמניות שאין מאחוריהן כל תועלת לאיש. ש"ס היא מפלגה פרגמטית. כשאתה מייצג צרכים בסיסיים של ציבור, צרכים קיומיים, הדבר האחרון שהנך יכול לעשות הוא לבוא ולומר, 'אם לא נקבל את השקל האחרון, נצא מהממשלה'. ואז במה נאכיל את המשפחות הרעבות? בכותרות של עיתונים? במה?"

המטבחון, טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!