לעבור את החורף

בסך הכל, נימק אולמרט את צירופו של ליברמן לממשלה, בסך הכל רציתי לעבור את החורף בשלום. די, נמאס לי מהמרדפים אחרי יחימוביץ' ומרציאנו בוועדות הכנסת. החורף הזה הוא קריטי עבורי ועבור הממשלה. אם אעבור אותו בשלום, הממשלה תאריך ימים, אבל אם תימשך הקזת הדם בקואליציה, וכל אחד יעשה כטוב בעיניו – המצב ביש וניתן לספור את הימים לבחירות.

השר החרדי שניצל רגע של הפוגה במליאת הכנסת, רגע שבו ראש הממשלה שוקע בהרהורים לתוך כורסתו וחושב על מר גורלו, ניסה להבין את הרציונל שמאחורי הבחירה החדשה. את ליברמן אני מבין, עקץ בעדינות כשקיפץ כמה מושבים קדימה והתקרב אל אוזנו של ראש הממשלה, אבל אותך? ממש לא. איפה ההיגיון לבנות את היריב ולתת לליברמן בדיוק מה שחסר לו - ההילה הביטחונית? ליברמן כולו, צבר ניסיון ברכבות ובתשתיות, ואתה מכשיר אותו להיות ראש ממשלה. אתה יודע, התקרב השר סנטימטר נוסף, ברגע שתדבק בו ההילה שכה חסרה לכל מי שמבקש לשחק במגרש של הגדולים, הוא יזרוק לעברך את האיראנים ואת הזוגיות ויברח החוצה, ואז תפגוש אותו בצומת הקרוב כמועמד לראשות ממשלה שעומד בראש מחנה של מיליון עולים.

זהו השלב שבו הוארו פניו של ראש הממשלה בהארה משונה של חוזה בבקרים והוזה בלילות, הארה שמשוחה על פרצופם של אלו שהגיעו למסקנה כי איש על היקום כולו אינו רשאי או אינו ראוי להחכימם בדבר או שניים על סודותיה של הפוליטיקה.

אתה לא מבין, הישיר אולמרט את מבטו לעבר החבר הצעיר, גם מצדי, אינני בטוח שהשותפות עם ליברמן תאריך ימים. בוא נניח שבעוד שישה או שבעה חודשים אצא בתכנית מדינית חדשה, מן גרסה מצומצמת של תכנית ההתכנסות, שתביא בהכרח ליציאתו מהממשלה, האם אצטער על כך? איני בטוח. המטרה כעת, לעבור את החורף בשלום וברגיעות, ומשם הכול פתוח. אין לי היכולת לעבור חורף שיטלטל את כולנו. השקט יאפשר להתפנות לדברים הגדולים באמת.

נמצא הפושע


אז זהו, שכעת מתברר כי האופטימיות של אולמרט הייתה מעט מופרזת ובלתי מציאותית. חורף שקט? אפילו עשרים וארבע שעות של חסד לא ניתנו לו. במשולש הקטלני שאליו נקלע אולמרט, מחדלי לבנון-חקירות פליליות-קואליציה רעועה, רגעים של שקט ומנוחה הם מצרך נדיר. כמעט חסר סיכוי.
שקט הוא רוצה? לינדנשטראוס יראה לו מה זה שקט. המבקר, שהתכונה הטובה ביותר שבלטה אצלו הייתה היותו בלתי מזיק בעליל, מין שופט חיפני חביב המעדיף לעבור את ימי הפנסיה במשרד עם אנשים ולא בדיור מוגן לקשישים - מתגלה כרוטוויילר מורעב שנועץ את שיניו בטרף, מטלטל את הקרבן ברחובות העיר, ולרגע לא מוחק את חצי החיוך מזווית פיו.

ואצל אולמרט, כמו אצל אולמרט, הצרות באות בצרורות. שעה קלה לאחר שהצליח להכניע את פרץ וזה הסכים לצירופה של ישראל ביתנו, השיקה בחגיגיות חברת ההפקות של לינדנשטראוס את הפרק החמישי בסדרה של 'ראש הממשלה בצרות', והפעם מככבים בו בנק למכירה, קשרים פסולים ואיל הון ישיש מאוסטרליה, לאו דווקא בסדר הזה.

יצר ההרפתקאות של אולמרט, כמו חוש ההומור האנין במיוחד של לינדנשטראוס, כנראה אינם יודעים שובע. ואולי ההגדרה הנכונה של מה שמתרחש כאן, היא מעשה במידתיות או יותר נכון, בחוסר מידתיות.

כי כאשר בוחנים את התנועה הצפופה של העננים המרחפים מעל ראשו של אולמרט, כמו גם את נוהל שלוש הדקות מינוס, שבו הופך המבקר כל רכילות לחקירה פלילית וכל תצהיר לעילה להקמת ועדת חקירה ממלכתית, נדמה כי שני בעלי הבית השתגעו. מדינה סבירה בעלת לב חלש כמו ישראל, יכולה אולי לחיות עם כל האשמה לכשעצמה או עם כל חקירה לבדה, אך קצב ההתרחשויות, שתיים לשבוע, וקולות המלחמה שבוקעים ללא הרף מתוך הבניין האפרורי של משרד מבקר המדינה, מהיר מדי עבור המדינה שעדיין לא מלאו לה שישים, ולנשיאה קוראים משה קצב.

גם אם נצא מנקודת הנחה שכל החשדות המיוחסים לאולמרט - הטיית מכרזים, מכירת דירות לאילי הון, גנבת עטים, העברת כספים למקורבים, מינויים לא ראויים, ולך תדע מה עוד, ועל איזה צד קם הבוקר העיתונאי יואב יצחק, תודו שאולמרט זקוק לפחות לעשרים שנים נוספות בחייו, כדי שפיזית, מבחינת לוח זמנים אנושי סביר, הוא יוכל לככב בכל כך הרבה תסריטים שמייעדים לו אנשי המבקר, ובכמות כה מרשימה של מסיבות עיתונאים שאותן מתכנן יואב יצחק.

מצד שני, מי יודע, אולי המבקר עלה כאן על תאים בתוך רשת סיציליאנית ששלחה זרועות לתוך לשכת ראש הממשלה וממנה, באמצעות מסדרונות תת קרקעיים, אל אוסטרליה וארצות הברית? בואו תהיו גלויים לרגע ותודו על האמת: לו היה מישהו מספר לכם לפני שנה או שנתיים על המתרחש בצמרת של ישראל, בלשכות השרים ובהיכלות בית הנשיא, האם הייתם מאמינים שאלו הם פניה האמתיים של הסמלים והנבחרים?

בשמחת רעים שהשתתפתי השבוע, פגש אותי חבר מהישיבה, בחור מסודר כמו שנוהגים לומר אצלנו, שהתעניינותו במתרחש בעולם הפוליטי, לא יותר ממנומסת. הבנו את הרעיון, הוא אמר לי. כולם שם בממשלה צדיקים ובעלי מעשים טובים. לא חבל על הכסף של החקירות? אתם העיתונאים - יש לכם השפעה, תשכנעו את האנשים שם למעלה לבצע העברה מסודרת של כל חברי הממשלה לכלא מעשיהו, ושבבקשה ינהלו משם את המאבק המשפטי, והעיקר שיתנו לנו כבר מנוחה.

חבר אחר ראה דווקא כאן את פניה של הגאולה. אתם העיתונאים שתהיו רק בריאים, קרא לעברי בשמחה בלתי מוסתרת. הכיצד אינכם רואים איך ההשגחה העליונה שוברת לרסיסים את כל הסמלים של המדינה הציונית, של אותה ישות שנשענת על כוחה ולא על אמונתה?! תפקחו את העיניים, המשיך החבר, ותבחינו איך הגנרלים, הנשיאים, ראשי הממשלה והשרים החילונים הסתבכו בכל המרעין בישין האפשריים. זו הכל עבודה מלמעלה: מנקים את המסדרונות, שוברים את המיתוסים - הכל כדי להכשיר את העולם להנהגה אמתית, הנהגה על פי תורה.

אם תשאלו, אגב, את דורשי הרשומות בשוליים הסהרוריים של הימין, הם ישיבו לכם במטבע לשון אמריקני. מטומטמים, זה הכל ההתנתקות, יסבירו. אולמרט שימש כסגנו של שרון בימי הרס מפעל ההתיישבות בעזה? בבקשה. יש לכם עוד שאלות? קטן עליו לשדוד בנקים ולסחור בווילות בשכונת רחביה.

תבדקו היטב בארכיון המשטרתי, יאמרו לכם אלו ששבילי הבריאה נהירים להם כמסדרונות בתיהם, וצפונותיה פרושים לפניהם בכל עת. מי יודע אם הוא אינו קשור לכמה מתעלומות הפשע הבלתי מפוענחות של ישראל? האם לא הגיע הזמן שליברמן, סליחה, פלמ"ח זאבי, יסירו כבר את האבק מאחורי התיקים החבויים ויחשפו מיהו הצעיר האדמוני, שהציץ מאחורי העץ בחוף הים בתל אביב כששלוש היריות ננעצו בלבו של אורלוזרוב?

נישט אהער און נישט אהין

השבוע נחשף אגף נוסף במבנה האישיות המרשימה של לינדנשטראוס. בדיון מיוחד שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה בנושא המינויים התמוהים במשרד התמ"ת בימים שבהם כיהן אולמרט כשר, בחר ראש הממשלה להיעדר. והייתה לו סיבה. כמי שעסוק כעת במלחמה נגד הפצצה האיראנית, אין לו פנאי לעסוק בזוטות, כך לפחות ניסו מקורביו להסביר ברצינות תהומית. אך לינדנשטראוס הוא האחרון שיבלע את הגלולה בשקט ויוותר על קרב מצולם, ראש בראש, שאמור לכבוש את כותרות המהדורות.

ופעולת התגמול הגיעה בדמות של ישיש כמוהו. טוב, לא צריך להיסחף, מדובר בקצין משטרה בדימוס שנמצא בגיל העמידה, יעקב בורובסקי שמו. ההיגיון הלינדנשטראוסי אמר כך: אם אולמרט בחר לשלוח את מנכ"ל משרדו לוועדה, אחוס על כבוד המבקר ואבוא בלוויית המשנה למבקר - תפקיד שאותו תפר המבקר, שישמיע הוא בקולו את ההאשמות הקשות נגד אולמרט. בורובסקי, כצפוי סיפק את הסחורה. הוא דיבר על כמה חקירות במקביל שמתנהלות נגד ראש הממשלה, וההמלצות המפלילות הועברו ליועץ המשפטי.

בורובסקי אמר במסיבת עיתונאים בתום הישיבה כי "הועבר חומר הקושר את ראש הממשלה למעורבות ישירה למינויים, וחומר חדש שנחשף לעינינו לאחר פרסום הדו"ח. כתוצאה מכך שונתה חוות דעתנו בדו"ח ל'חשש למינויים פוליטיים'. ח"כ משה גפני מדגל התורה, צייד סינקים ידוע שהפך לאמן של ממש בגנבת החגיגה במשפטים קצרים וקליטים, התייחס להיעדרות של אולמרט מהדיון וקרא לו "פחדן". "אריאל שרון", אמר גפני, "היה איש אמיץ והגיע לוועדה שדנה בנושא כפר מל"ל. שרון התמודד עם הטענות ויצא מהוועדה מצוין. כאן ראש הממשלה פחדן. הוא שולח את אנשיו להתעמת במקומו".

בערב, כשנפתחו מהדורות החדשות, התעסקו המגישים בכמה פרשיות במקביל. נראה שבעידן אולמרט-לינדנשטראוס, המזכירות במשרד המבקר המדינה אינן מפעילות את המדפסת על פחות משלוש פרשיות לפחות.

אבל האמת היא שקשה לחדור לתוך מרבצי נפשו של מבקר המדינה, ולסרוק את תחנות חייו כדי למפות את התסכולים ואת משאלות הלב שאוכזבו, כמו שכמעט בלתי אפשרי לצנוח אל מעמקי מוחו של אולמרט, לנסות לעשות סדר בבלגן ששורר שם ולנסות להבין אחת ולתמיד - יהירות זו, על שום מה היא ועל שם מה? בכל מקרה, הקרב המתוקשר ביניהם כבר מזמן איבד את הטעם הטוב, ומעבר לסערה של אמוציות ושיקולי יוקרה, נדמה כי הצדדים גם עוסקים, בשוליים, בבדיקת החשדות ובחקר האמת.

בסוף השבוע זה כבר היה ברור. אם אולמרט חשב בלבו כי השר ליברמן מציל אותו מטלטולים בנסיעה המפותלת של ממשלתו במסלול שמזכיר יותר רכבת הרים שנוסקת וצונחת בדהירה בלתי פוסקת, הוא ייאלץ מעתה להשלים עם האבחנה הבאה: נישט אעהר און נישט אהין, ובעברית צברית משובחת: לא כאן ולא שם. אולמרט ימשיך לשאת בתואר ראש הממשלה ושריו ינהגו ברכבי שרד, אבל עם פנים שכאלו בקושי אפשר לעבור את החורף בשלום. על תכניות מדיניות וכלכליות מרחיקות לכת - אין על מה לדבר, ואולי טוב שכך.

השר ליברמן, מסתבר, מונע בצירופו לקואליציה את ניתוקה של הממשלה ממכונת ההחייאה. היא תשרוד, תתגלגל מפרשה לפרשה, תספוג חבטות וביזיונות ותמשיך להתגלגל. מצד שני, בנסיבות שאליהן הגיעה הממשלה, כל מחדלי לבנון, התיקים הפתוחים במשטרה, התפוררות קדימה ועוד, קשה להגדיר אותה כיצור חי שיוכל בעתיד לתפקד באופן סביר. מצד שלישי, תעודת פטירה לממשלה לא תונפק בשנה הקרובה, ובסיטואציה הנוכחית זה גם נתון שאפשר להתעודד בו.

חמש סיבות ועוד אחת


לש"ס היו כל הסיבות הטובות לחסום את דרכו של ליברמן לממשלה אך לא הייתה לה האפשרות לעשות זאת. ראשית, הנישה המיוחדת שאהובה על ראשי ש"ס, לשון מאזניים, נלקחה מהם. את אותה נישה ייאלצו לחלוק יחדיו שלושה - רפי איתן מהגמלאים, ליברמן וישי.

שנית, ראש ממשלה חזק, מעולם לא היה טוב לחרדים, האשכנזים והספרדים כאחד. ההיסטוריה הפוליטית בישראל מלמדת שראש ממשלה שיושב חזק על כיסאו - הדרך לענות את החרדים ואת האינטרסים שלהם פתוחה לפניו. לו היו צריכים לשרטט את ראש ממשלת החלומות של החרדים, המודל הנוח ביותר הוא ראש ממשלת מיעוט כמו רבין שפוקח את עיניו בכל בוקר בתפילה כי יצלח את היום בשלום, בסיוע השותפים החרדים כמובן, שיודעים לגבות תשלום על פי תעריף יום שנקבע בין הצדדים.

שלישית, קצבאות הילדים. הסיכום הקואליציוני האחרון שנפל בין ש"ס לקדימה, אחרי שכבר התברר כי יהדות התורה בחוץ, היה שסוגיית קצבאות הילדים תפתח לדיון מחודש, ערב אישור התקציב בכנסת, בסוף השנה האזרחית. כעת שהתקציב עובר חלק, באצבעותיהם של אנשי ישראל ביתנו, כוח המיקוח החרדי יורד פלאים. מה שיינתן יינתן בטובות, ואם קצבאות הילדים תלויות ברוחב לבו של אולמרט, המצב הוא בכי רע.

רביעית, חוק ברית הזוגיות. ערמומיותו של ליברמן, שהיא מן המפורסמות, הגניבה אותו לממשלה, בלי שדרש כמעט מאומה. החשבונית תוגש במהלך החורף, והיא תגבה מחיר יקר מהחרדים. ברית הזוגיות תופיע גם תופיע בפירוט, והיא טובה לשני הצדדים שנאבקים על כל קול ממיליון ומאה אלף קולות העולים ומצביעי שינוי. בסיטואציה אפשרית של ערב בחירות, קשה שלא לראות את ליברמן ואולמרט דוהרים על סוס ברית הזוגיות כל הדרך אל הקלפי, גם במחיר שש"ס פורשת מן הממשלה.

חמישית, זוהרו של ישי יעומם בהכרח. בחצי השנה האחרונה, הוא מייצב את עצמו כמספר שתיים של אולמרט בתרומתו הפעילה של עמיר פרץ. כל מהלך שלא נעשה, הצריך את תמיכתו של ישי ותמיכת ש"ס. עתה, שהתרחב השולחן באחד עשר חברים נוספים, אך טבעי הוא שהזרקורים יופנו לעברו של ליברמן שיודע היטב למקד אליו תשומת לב ועניין.

מצד שני, כמה שזה נשמע פרדוכסלי, לש"ס יש כל הסיבות, אבל באמת כל הסיבות, לשמוח בצירופו של ליברמן. מהיכן שלא מסתכלים על זה, ש"ס זקוקה לפחות לשנתיים נוספות, כדי להציג באופן מרשים את הישגיה בפני בוחריה. במדינה משונה כמו שלנו, השנה הראשונה בממשלה היא בעצם מכינה בבית הספר לפוליטיקה שמכשירה או לא את השר להתחיל לפעול בשטח, לנתב תקציבים, לצבוע סעיפים ולמנות אנשי אמון במשרות ביצועיות.

בחירות בסיוון, הן אסון לש"ס. ועוד לא דיברנו על הגירעונות שמעיקים על המפלגה. בחירות בעוד שנתיים יאפשרו לשרים להציג גיליון מרשים של הישגים שיהיה ניתן להתהדר בו, גיליון שיחדד את היתרון שבין הבטחות למעשים בשטח, יתרון שיכול להיות מושג רק בשנה השנייה לכהונת השר, אחרי שסדר היום הרעיוני של השר אומץ באופן מלא על ידי המשרד, והחוזים של אלו שמפריעים ליישם את האג'נדה פג ומסתיים.

אז נכון שאין סיבה לחגיגות ניצחון במשרדי ש"ס, אבל יש בהחלט מקום לפקיחת עין גדולה על ליברמן ועל תנועותיו העתידיות. בניגוד למה שאולי חושבים אחרים, מקרב כל מנהיגי המפלגות החילוניות בישראל, מביילין ועד לפיד, ליברמן הוא הטוב שבהם. מסורתי בדרך שלו, רגיש במידה מסוימת לזהות היהודית של המדינה, ובעיקר - יש לו כבוד בסיסי ללאום היהודי. הצרות מופיעות כשליברמן מפסיק לחשוב באופן עצמאי ומתחיל לשקלל את האינטרסים של מצביעיו. שם קיימים הסיכונים האמתיים.

אם יצליחו השסניקים לנהל עמו מערכת יחסים הוגנת וסבירה, נטולת מאבקים תקשורתיים עקרים שאינם תורמים דבר ליהדותה של המדינה, ילך הפער ויצטמצם למינימום. הפחד הגדול הוא מריבים מתוקשרים שינוהלו מתוך מודעות ברורה לגרוף קולות, כל אחד במחנהו, אלו עלולים באמת לגרום להרמת ראשו של החילוני המכוער, השונא והמשמיץ, שמסתער על כל דבר שיהדות מריחה ממנו. כוס קפה פעם בחודש, בין אלי ישי וליברמן, לא תזיק, להיפך. אבל בבקשה, בלי מניפולציות תקשורתיות.

לאצבעותיו שלום


חברי הכנסת החרדים עקבו השבוע בדאגה אחרי אצבעותיו של השר החדש משולם נהרי מש"ס. מאבק שניהל בירכתי המליאה נגד רדיפת נערות שמשתחררות מצבא מטעמי מצפון ודת הוכתר בהצלחה, אך הסתיים בחדר המיון של בית החולים שערי צדק. נהרי שכינס מיני קואליציה ליד דלתות העץ האימתניות של המליאה, הואשם על ידי יו"רית הכנסת בהפרעה לדיון הרשמי שהתקיים במליאה. הסדרנים טרקו את הדלת בגסות בלתי מובנת על אצבעותיו של השר, והוא הובהל מיד לבית החולים בחשש לפציעה קשה.

לו ידעו שכניו של נהרי, משמאל, כמה אפקטיביות האצבעות הללו, היה ניתן להרהר בקול על קונספירציות כלשהן, אלא שנהרי הוא מסוג השרים וחברי הכנסת שהכל נהנים מארוחותיו ורבים מתהדרים בנוצותיו. צמד התכונות שבולטות באישיותו הוא הרצינות שהוא מייחס לתפקידו והעקביות במילוי המשימה.

להוציא ציבור החשבים והיועצים המשפטיים - מן קהילה מצומצמת וסגורה במשרדי הממשלה המרכזיים, איש אינו יודע כמה עשרות מיליונים מועברים מידי חודש הודות לעקשנותו חסר הפשרות של נהרי. אגב, חיפוש אקראי בכותרות הבולטות של העיתונות היומי, יעלה כי טרמפיסטים לא מעטים, נוטלים את הישגיו ויוצאים לרחובה של עיר. די אם נאמר בזהירות ובלי לעורר דובים, כי ההפשרה האחרונה בתקציב ההסעות של החינוך החרדי, שרבים התהדרו בה, נזקפת כולה לזכותו של נהרי. תשאלו את דה הרטוך, דווקא הוא יודע את האמת.

בשעות הלילה של שני האחרון, כשמסדרונות משרד האוצר כבר היו ריקים מהאדם, בלשכתו של הירשזון הורמו הכיסאות על השולחנות והמנקים פעלו במרץ, חדרו של נהרי האיר למרחוק. הסמכויות הנרחבות שקיבל לידיו בשבועיים האחרונים, נוסף על תקציבי הרווחה והחינוך, הופכות אותו לאיש עסוק מאוד. בשבע בערב הוא שוחרר ממיון עם כאבים לא מבוטלים בידו. שעה לאחר מכן הוא כינס דיון מיוחד במשרדו שעסק בבעיות של נוער חרדי בסיכון. גם הפעם, נהרי לא יחרוג מהרגלו. המיליונים ידברו. לא ההכרזות. תבואו בסוף, הוא אומר לי, ועולם הפוך מצאתי. עד היום, הורגלנו בפוליטיקאים שמכריזים בבטחה על כל שקל שמעבירים ליעד חרדי, בטרם בא לעולם ועוד לפני שיש תיעוד כלשהו לגביו במסמך ממשלתי כלשהו. בעולמו של נהרי, גם כאשר מבני מוסדות החינוך מזדקפים בגאווה, שניים או שלושה אנשים ידעו באמת של מי המבנה הזה ולמי הכבוד.

נכון לסוף השבוע, לאצבעותיו של נהרי שלום וטוב שכך.

המטבחון, טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!