הנהגה בנבצרות קבועה

אם עשרה קבין של עליבות ירדו לעולם הרי שתשעה מהם נוטל המעמד האמור להתקיים בסוף השבוע בבניין הכנסת. לעיני כל ישראל תשביע שם יושבת ראש הבית את השופטת דורית בייניש לנשיאת בית המשפט העליון. התפאורה תהיה חגיגית, המשתתפים יחייכו אל המצלמות, אבל איש אחד שלא יהיה שם יעכיר עד מאוד את האווירה. עם כל הכבוד לגב' איציק, היא עדיין תחליף מלאכותי ובלתי ראוי לכבוד נשיא המדינה. למי שחושב שעדיין יש כבוד בתפקיד הזה.

העובדה כי מספרם של החושבים כך הולך ומתמעט באופן ישיר להקף חקירות המשטרה נגד הנשיא היא חלק בלתי נפרד מהעליבות האמורה. מזוית ראיה חרדית יש חשיבות כקליפת השום לשאלה מי ישביע את נשיא בית המשפט העליון בירושלים, האם יהיה זו פוליטיקאי כושל שהפך לנשיא או פוליטיקאית בסוף הדרך שבעצמה חולמת על נשיאות המדינה. אין לנו שמץ של רספקט לא למשביע ולא למושבע ושוטף רצפות במקווה טהרה חשוב בעינינו יותר משלושת האישים גם יחד.

אבל מזוית ראיה חילונית אין לך השפלה גדולה מזו. הטכס החגיגי בו מטיל נשיא המדינה, האזרח היחיד הפטור ממס הכנסה, את כתר השפיטה על ראשו של נשיא הבג"ץ הוא ללא ספק ה"מלכות שבמלכות" של דת האלילים הישראלית. הטכסים הקודמים של השבעות נשיאי בג"ץ נערכו בבית הנשיא ומי שלא ראה טכס פומפזי שכזה לא ראה הדר ממלכתי מימיו. וטוב שכך.

מה שהפעם יראה העם היושב בציון הוא יו"רית כנסת הנאבקת במבוכה בתפקיד שהוטל עליה באופן מוזר ובלתי צפוי. אם חלילה היה כבוד הנשיא חולה באופן שבאמת נבצר ממנו למלא את תפקידו עוד מילא. איציק היתה אולי מברכת את גורלה הטוב שזימן לה את החשיפה התקשורתית הגדולה (לפי החוק יו"ר הכנסת הוא ממלא מקום נשיא המדינה). אבל כאשר הנשיא, ב"ה, בריא כמו שור וסיבת ההעדרות היא חקירה פלילית - אבוי לעיניים שכך רואות.

הנחמה היחידה של משתתפי הטכס עשויה להיות בכך שהדרך לבזיון עצמה היתה גרועה עוד יותר. נשיא הנחשד בפלילים כבר היה לנו ועוד כזה שנאלץ לפרוש מתפקידו לאחר שהודה בקבלת טובות הנאה, אבל כזה שמאלץ את הכנסת להכריז עליו כבעל "נבצרות זמנית" , לא נצפה אפילו בחלומותיהם השחורים ביותר של מייסדי המדינה, ראשיה שריה ויועציה, וכל הכתובים בתפילה מסוימת הנאמרת בבתי כנסת מסוימים לפני קריאת התורה (עם הבקשה הידועה להפסיק לפטפט בבקשה).

ההכרזה על הנבצרות הזמנית אמורה להתקבל בועדת הכנסת רק לאחר שמדור זה יתגלגל על מכונות הדפוס. אך אם לא קרה בנתיים משהו בלתי צפוי לחלוטין מאזן הכוחות בוועדה הוא כזה שמבטיח את מילוי הדרישה המשונה של נשיא המדינה.

ולמה כל כך משונה? זה מתחיל בכך שעצם המושג "נבצרות זמנית", נולד בשדה הרפואה המשפטית והוא נועד למצב בו נושא תפקיד ממלכתי בכיר לא יכול פיסית למלא את תפקידו. לתודעת הציבור פרץ המינוח הנ"ל בימים שבין האירוע המוחי הקל של שרון (זה שבמהלכו הוא עוד התלוצץ עם רופאיו) ליום שבו הוא אמור היה לעבור צינתור לבבי קל ביותר. או אז נשאלה השאלה כיצד תתנהל המדינה בשעות הספורות בו יהיה אבי ההתנתקות והאומה בתרדמת קלה והתשובה היתה: האצלת סמכויות לרגל הנבצרות הזמנית. מאוחר יותר, כאשר התברר שמדובר בתרדמת מאוד עמוקה בדק היועץ המשפטי את מצבו של המאושפז והחיל עליו את הסעיף הנ"ל לפרק זמן נוסף עד להכרזת המצב של הנבצרות הקבועה.

איך עבר המינוח דנן הסבה לצרכיו התקשורתיים והציבוריים של נשיא החשוד בפלילים? רק במדינה שהטירוף הוא חלק בלתי נפרד מהוויתה אפשר לכנס ועדת כנסת לדון בכזאת בקשה. תארו לעצמיכם שבעצומה של פרשת ווטרגייט הידועה הנשיא ריצ'רד ניקסון היה מבקש מהקונגרס להכריז עליו כחסר כשירות זמנית כדי לחמוק מהזרקורים של איזה שהוא טכס שנוכחותו מחוייבת בו. החברים הנכבדים היו זורקים אותו מכל המדרגות ואפילו השומר בפתח הבית הלבן לא היה אומר לו בוקר טוב אדוני הנשיא.

הלב הטוב של הש"סניקים


נכון למועד כתיבת השורות (ובהנחה שההצבעה לא נדחתה בפרק הזמן עד שהעיתון יצא לחנויות) יש, למרבה הפלא והצער, רוב מוצק לבקשת הנשיא להכריז עליו כבעל נבצרות זמנית ליום אחד. בין התומכים בבקשה נמנים נציגי ש"ס שטרחו להודיע בקול רעש גדול על תמיכתם בהצעה המשונה. הנימוק הרשמי הוא הצורך למנוע אדם שאשמתו לא הוכחה (מה שנכון נכון) להגיע למצב שבו הוא נקלע לדרך ללא מוצא. מה יעשה המסכן שעניינו עשוי להיות נדון בפני זו שאותה הוא צריך למנות מכוח החוק? . אז שישב לו הבן אדם בבית, ילמד קצת חוק לישראל ומשניות אותיות נשמה, ועד שיגמר הטכס של השבעת הנשיאה תעבור לו, בעזרת השם, המחלה של נבצרות זמנית שלא כתובה בתורה.

כמו שהספקנו להכיר את ח"כי ש"ס, באמת שיש לחבר'ה האלה לב רחום וחנון. אפילו בצערו של ראש הממשלה אהוד אולמרט קשה להם לראות. לפני שבועיים שמענו את ח"כ הרב שלמה בניזרי עולה לבמת הכנסת ומנמק בלב יהודי נרגש למה אסור להקים ועדת חקירה ממלכתית לאירועי המלחמה בלבנון. רק רשע גמור יגיד שלש"סניקים יש נטיה מובנית נגד כל גוף ששופט חילוני עומד בראשו. ההסבר ההגיוני היחיד הוא שבש"ס באמת חושבים שלא צריך להשתמש כל הזמן בגליוטינה המשפטית. כל אדם מישראל, כולל ראש הממשלה, צריך לחיות בשקט בלי שופטים חוקרים ועדי מדינה. כולם בחזקת זכאים עד שיוכח אחרת, ולכן, מוטב שלא יוכח שום דבר ושלום על ישראל.

ולכן. מתוך גישה יהודית זו, הטבולה גם בניחוח ימי הרחמים והסליחות, יהיה זה עוול כפול ומכופל לייחס את תמיכת ש"ס בנשיא לעובדה הידועה שהם אלה שגרמו לבחירתו לתפקיד הרם והנישא. רק טיפוסים שמחפשים תמיד חשבונות שלמעלה מהטבע יאזכרו כעת את פרשת הפרת ההבטחה המפורשת שניתנה לשמעון פרס לפני שש שנים ויגידו שהנה דמו כעת נדרש. אז נכון שש"ס בחרה שלא לתגמל את פרס על תרומתו ההיסטורית לעולם התורה ( המייסד בפועל של תורתו אומנותו לדחיית שירות צבאי) והעדיפה פוליטיקאי שלא מגיע לקרסוליו רק בגלל מוצאו ומסורתיותו (מאמתי מועמד לתפקיד חילוני ממלכתי נמדד בקריטריונים של שמירת מצוות ועוד למחצה ורביע?). שש שנים זה עבד בסדר ורק עכשיו התברר שמי שלא רצה את פרס קיבל היום את הפארסה המתוארת ישר לפרצוף.

בסיפור הזה כבר היינו


מקובלנו אמנם שאין לדון אדם בשעת צערו אבל לנסות לרדת לסוף דעתם של היועצים והיחצני"ם הסובבים אותו אפשר עדיין שמותר. מאיפוא צץ להם בראש הרעיון המביך של הנבצרות הזמנית. אם מר קצב משוכנע בזכאותו, וכך הוא מצהיר לפחות, אין שום מניעה חוקית שילך לטכס בראש מורם וישביע את השופטת הידועה. ואם הוא לא כל כך בטוח ויש לו איזה חשש מסוים שיום יבוא והוא עוד עשוי להתייצב בפניה, לא היה קורה שום אסון לוא היה משעה את עצמו עד תום החקירה. בהשעיה מרצון אין שמץ של הפללה עצמית ואין בה שמץ של התבזות כמו הכרזה על נבצרות זמנית.

אין זאת אלא שבשעת לחץ מקבלים החלטות מוטעות. על אחת היתה לנו את הזכות ללמוד מקרוב ממש ימים ספורים לאחר בחירתו של קצב לנשיא. אחד מעמיתינו באכסניה קודמת (עיתונאי ותיק שלבנתיים פרש מהמקצוע) הדרים עד לביתו של קצב בקרית מלאכי לשיחה ראשונה עם הנשיא שנבחר. היה זו שיחה לבבית ובלתי מכופתרת. מה שנקרא בעגה המקצועית: ראיון בנעלי בית.

קצב התגלה כאישיות חמה ולבבית והשיחה גלשה ממש על מי מנוחות. במהלכה הועלו גם נושאים יהודיים וכבוד הנשיא הנבחר העיר שיש בציבור הישראלי חוגים מסוימים (כמדומנו שהוא הזכיר מפורשות את השמאל הישראלי) שמתנגדים לכל מה שריח של יהדות נודף ממנה. האימרה הטעונה זינקה כמובן לכותרת הראיון, ומשם לכלי התקשורת הכללים הדרך היתה באורך של שיחת טלפון קצרה.

החגיגה שפרצה בעקבות הפרסום היתה חלום של כל עיתונאי. פולו אפ בכל הערוצים הנחשבים, חברי כנסת שעולים להשמיע קולות מחאה. גינויים מצד אחד ותמיכה מצד שני. וואחד סיפור שלא נופל כל יום.

מי שלא אהב את החגיגה היה כמובן הנשיא הנבחר בכבודו ובעצמו. רק זה היה חסר לו לפתוח את הקדנציה בקרב מול האליטות החילוניות הישראליות (מן הסתם הוא זכר מה עלה בגורלו של נתניהו כאשר לחש באוזני הגר"י כדורי זצ"ל את דעתו על יהדותם של השמאלנים ואיבד את השלטון). אי לכך הוא לא חשב פעמיים ומיהר להוציא באמצעות הדובר הכחשה חד משמעית. לא היו דברים מעולם, במובן המדויק של הביטוי.

אבל עמיתינו דאז לא היה פראייר. כמו כל עיתונאי הרואה את הנולד הוא הצטייד מראש במכשיר הקלטה (תרופת פלא ידועה נגד פוליטיקאים הלוקים בשכחה. רק לפני חודשיים השתמשנו בה בהצלחה) ושמר את הקלטת במקום בטוח. ההכחשה של בית הנשיא יצאה בשעה שבע בבוקר. בשעה עשר כבר עלה הבחור באחת מתוכניות הבוקר והשמיע את ההקלטה לאוזני כל ישראל. מה יש לומר אחרי מהלומה כזאת? לא אומרים כלום. וזה בדיוק מה שעשה הנשיא. ברבות הימים נשתכחה הפרשה ולא הוצרכנו כעת להזכירה אלא מפני צורך השעה.

הנבצרות והבושה


הצד המקל היחיד בהתנהלותו של קצב הוא שכל נורמות של התנהלות נאותה כבר נמחקו כליל מהתרבות הפוליטית מאז תחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית. במיוחד אמורים הדברים בהתנהלותו של ראש הממשלה שמשבוע לשבוע שוברת שיאים חדשים ומפתיעים לרעה. הצד השווה המשותף הנוסף בין השניים הוא הקשר בין הנבצרות להתנהלות המבישה. ככל שיכולת התפקוד הציבורית יורדת הקף ההחלטות השערוריתיות עולה בהתאם.

הדוגמא הבולטת ביותר היא ההחלטה שקיבל השבוע כבוד רהא"מ על הקמת ועדת בדיקה ממשלתית בראשות שופט בדימוס. שעתיים לאחר שקיבל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה המאשרת לו למנות את נחום אדמוני ליו"ר ועדת הבדיקה (למרות שרעייתו מונתה על ידי אולמרט לתפקידים בכירים בתקופת כהונתו במשרד התמ"ת) יצאה ההודעה המפתיעה על מינויו של שופט בדימוס לראשות הוועדה.

האם עלתה שוועת דעת הקהל באוזניו של ראש הממשלה , או שמא החשש מבג"ץ שיפסול את אדמוני מהנימוק המוזכר? כנראה שהתשובה השניה היא הנכונה. אולמרט אף פעם לא התחשב במיוחד בדעת קהל, ובמיוחד לא עכשיו כשמעמד האתרוג שלו הולך ומתחזק בעקבות האופק המדיני החדש שהוא עומד לפתוח עם ממשלת האחדות הפלשתינאית .

חוסר הבושה הוא בכך שמראש נקבע כי ועדת הבדיקה תדון בהתנהלות הדרג המדיני והצבאי כדי להפיק לקחים לקראת העתיד. כלומר: לא להעיף ראשים של אחראים למחדלים. את זה כמובן לא ניתן היה להכתיב לוועדת חקירה ממלכתית שבראשה יעמוד פיגורה כמו השופט הפורש אהרון ברק. אולמרט בוודאי צפה מראש שהפרשנים בתקשורת יחשפו את הבלוף אבל כאמור לעיל זה לא מה שמפריע לו . יצפצף הקהל ויהמה עוד כמה שבועות או חודשים והצרות הבאות שיבואו ישכיחו את הראשונות.

ההחלטה האמורה (שתזכה ברוב בממשלה הודות לליבה הרחום של ש"ס) התקבלה בעיתוי שההגדרה היחידה למצב הממשלה בכלל ולמצבו של אולמרט בכלל הוא של נבצרות זמנית העשויה להתפתח גם לנבצרות של קבע בחודשים הקרובים. למעט מלחמת קיום בסיסית מול הקמים עליו לא מסוגל ראש הממשלה לנקוט בצעד מדיני או פוליטי מסוג כלשהו. כשחברת תעופה אחת מקטאר מודיעה שתפרוץ את המצור על לבנון הוא לא מסוגל להגיב בהתראה שכל מטוס שיחצה את קו המצור יופל מיד, וכאשר ספינות מקפריסין מפליגות לעבר ביירות הוא מודיע על הסגרת הסגר עוד לפני שספינות הכוח הרב לאומי מגיעות למקום. ואם מישהו חושב ששחרור ראשי החמאס היה באמת פרי החלטתו של שופט צבאי עצמאי - הגיע הזמן שיתעורר אל המציאות המרה של ממשלה רופסת והמומה המחפשת כותרות שישכיחו מעט את מצוקתה.

קשה באמת לבוא בטענות למי שקם כל בוקר ומוצא בעיתון כותרת שהורסת לו את היום. אם זה פרשה נוספת על דירה שנמכרה לתורמים במחיר מדהים (מול המחיר המוזל בו נרכשה הדירה ברחוב כרמיה) או התקפת מצח של שר התחבורה המטיל עליו את כל תחלואי המלחמה. מה עוד אפשר חוץ מלסחוב את הזמן ולנסות לשרוד? ממש מעט מאוד.

ואם כבר מדברים במונחים רפואיים של נבצרות בהקשרים שלא שערום אבותינו הרי שיש בהחלט הקבלה בין מצבו הבריאותי של ראש הממשלה לשעבר למצבו הפוליטי בין יורשו ולא ממשיך דרכו. שניהם חיים, לא מתפקדים, ותוחלת ההשרדות שלהם נעה בין שבוע ימים לפרק זמן בלתי ידוע.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!