'אלול' בין השורות

האווירה האלולית אפופת חרדת הדין, שהשתלטה על כותרות עיתוני סוף השבוע, לא פוסחת גם על מדור קדוש זה.

'שלום זמן אלול', ל'זמן הזה' - זועקות כותרות שני השבועונים הגדולים, שהתעלו אף על הביטאונים המפלגתיים – מעתיקי השמועה, שלא הניחו לנושא לגלוש אל מעבר לקרן הזווית הקבועה של 'המוספים הקדושים'.

אלא שבעוד 'משפחה', מעבר לכותרת הראשית ולכתבה על תלמידי הישיבות החוזרים לתלמודם, לוקחים את ה'אלול' בפרופורציה – ב'פנקסו של אלול' בן העמוד וחצי, פרי קולמוסו של הרב יעקב ב. פרידמן, הרי שב'בקהילה' נתקפו העורכים באווירת 'פלצות' אלולית, כמיטב המסורת. מעבר לטור המוסרי הקבוע של 'איש הרוח' במוסף 'בקהילה פלוס', מוקדשים לא פחות משישה עמודים נוספים במוסף 'קולות', לראיון שעורך איש הרוח צביקה יעקבזון עם המשגיח הגה"צ רבי דב יפה שליט"א.

הראיון כשלעצמו מרתק ומעניין, אלא שכותב השורות מוצא לנכון לתמוה בקול, באשר לסיבות העומדות מאחורי ששת העמודים המרכזיים: האם אכן מדובר ב'חרדת הדין' שאפפה את המראיין ועורכי העיתון, או שמא רצון אישי יש כאן להציג את הטלפיים הכשרים מפריסי הפרסה, ולהוכיח למותחי הביקורת התמידית מרחוב ז'בוטינסקי בבני-ברק כי גם לשבועון יש זכות קיום, ולא רק כצהובון.

"המשגיח חולק על ביטוי שאמרתי 'עיתונות זו מלאכה בזויה' ומשיב: כיוון שיש לכם כישרון כתיבה וזכות אבות, אז צריך להשתדל להרבות כבוד שמיים, זה דבר לא פשוט, זו לא מלאכה בזויה, זה דבר חשוב מאוד", ממסגר יעקבזון את 'תעודת ההכשר' שמעניק המשגיח, לו ולשבועון ---

ועל 'תעודת הכשר' שכזאת, יאמרו המבינים, שווה לשלם גם במס שפתיים של שישה עמודים.

הנושא שיש צורך לכתוב עליו


כשהוא מכה עוד שבוע על חזה זולתו, ומסיק את המסקנות הנכונות, לדידם של העומדים בצד השני של המתרס ההשקפתי, חוזר יצחק רוט על המנטרה הלעוסה של קריסת תזת "כוחי ועוצם ידי".

לדידו של כותב המאמר, ולא בפעם הראשונה, הביקורת כמו גם הסקת המסקנות הנכונות, נאה ויאה, כל עוד מדובר בחשיפת מחדלי האחר, והפקת לקחיו. תובנות רבות לו לכותב מכישלון המלחמה, אך כמו תמיד, המכנה המשותף לכולן אחד הוא – הצבעה זחוחת דעת, חוזרת ונשנית, על קריסת הקונספציה החילונית הקלאסית, שתופסיה נדרשים להסיק את המסקנות הנכונות, בעוד שהכותב עצמו, לעולם אינו נדרש לחשבון נפש כלשהו, יהא אשר יהא.

דומה שגם רוט עצמו חש בכך ובנימה מתנצלת מה, הוא מעניק לטורו את הכותרת 'הנושא שאין צורך לכתוב עליו' – ההבנה הבסיסית, כך מסתבר, לא נעלמה מעיניו, אלא שמהבנה ועד להקלדה, הדרך ארוכה.

בניגוד לרוט, שכדרכו, מוליך את הפקת הלקחים למחוזות לא לו, הרי שמשה גרילק לא נמנע מלקחת אחריות בבחינת 'תן לחכם ויוסיף לקח', אף כלפי הקורה בתוככי ה'משפחה'.

תחת הכותרת 'הצדעה לקצין הבכיר', משבח גרילק את תת-אלוף יוסי היימן על תרומתו שלא תסולא בפז: "האיש, כמדווח בתקשורת, עמד קבל עם ועדה והודה... שטעה, שנכשל. פשוט לא ייאמן", פותח גרילק ומיטיב להתבונן ולהסיק מסקנות לא רק כלפי האחר - הציבוריות הישראלית הכללית, אלא גם, שלא לומר בעיקר, כלפי התנהגותו ומעשיו שלו עצמו: "אולי בכלל ילמדו הבריות", מסכם גרילק, "שזה לא אסון להודות בטעויות שעשו, כאשר למעשה, ההודאה הינה אקט מטהר את הנפש. הרי זו בשורתו הגדולה של חודש אלול, חודש חשבון הנפש לקראת יום הדין".

ולוואי ו"בשורתו הגדולה של חודש אלול", תגיע גם לאוזני הכותבים בביטאון חסין הביקורת, אם לא השבוע, לכל הפחות בעוד שבוע.

לו יהי.

הפקרות תקשורתית


בעזרתו האדיבה של עורך המוסף 'יתד השבוע' מקבל שם הטור השבועי של הפרשן אריה זיסמן 'מקור נאמן', משמעות כפולה ומכופלת.

כאילו כדי להוכיח את מהימנות המקור, מופיעים במקביל הקטעים המתפרסמים בטור, אחד לאחד כמעט, ככתבות נפרדות במוסף. כך, לדוגמא, הסקירה הפוליטית תחת כותרת המשנה 'בדידות בצמרת' מהווה לא יותר מסיכום קצרצר של כתבתו של ר. קולינס באותו מוסף, תחת הכותרת 'מפל(ג)ת קדימה', כשלעניין זה, התקציר (של זיסמן) עולה על כתבת המקור (של קולינס), שתחת לתאר נאמנה את תמונת המצב הפוליטית העדכנית, גולשת לתיאור טרחני ומיותר של השתלשלות מהלכי המלחמה, כאילו בסיכום הטור 'יומן מלחמה' עסקינן.

גם סיפורו של תא"ל היימן, 'הקצין שסרח' והודה, מופיע במקביל, הן בטור תחת השם 'חטא היוהרה' והן במוסף ככתבה נפרדת של ט. כץ תחת הכותרת 'מופקרים מחזית ומעורף'.

אולם דומה שמקורותיו הנאמנים של הקטע הבא עולים על כולם: תחת השם 'הפקרות תקשורתית' מתאר זיסמן את סיפורה העגום של ההפקרות התקשורתית שהביאה לגילוי הסודות לאויב תוך כדי לחימה. כחכם לאחר מעשה מפנה העורך (בסוגריים), את הקורא המבולבל, לדיווח מקביל בכתבו של יחיאל סבר במוסף, תחת הכותרת 'פטפטת מזיקה'.

אלא שבכך לא די. הואיל וזיסמן עצמו תחת הכותרת 'ביקורת התקשורת' כבר העלה את הנושא בטורו, בשבוע שעבר, כשהפתיח לקטע: "רבות נכתב ועוד ייכתב" (על התנהגות התקשורת במהלך המלחמה), משוחזר גם הוא מאותו דיווח.

'הפקרות תקשורתית' - לא אמרנו אנחנו. ונאה היא הכותרת למי שאמרה.

יושב אוהלים...


מעורך שבאותו גיליון, מבריק בכותרתו, ניתן לצפות ליותר.

שלמה קוק, כתב 'בקהילה', מביא את סיפורם של אנשי המילואים ופעילי התנועה לאיכות השלטון, המפגינים בגן הוורדים בקריאה להדחת השלישייה אולמרט-פרץ-חלוץ.

הכתבה יפה כשלעצמה, אך לעומתה, הכותרת והתמונות שהודבקו לה על-ידי העורך אינן במקומן. 'עיר אוהלים' זועקת כותרת הכתבה, כשהקורא המחפש 'בין השורות' את העיר הגדולה, מגלה עד מהרה כי "מיעוט אוהלים – שניים"... ואם המדובר היה רק בכותרת שאינה משקפת כלל ועיקר את תוכן הכתבה, החרשנו, אולם דא עקא וגם שתי התמונות המצורפות לכתבה מתעדות את האוהלים בשיממונם – בניגוד גמור לפעילות שוקקת החיים והמפגינים, המתוארת בכתבה.

את מנת הברק השבועית, הותיר כנראה העורך לכותרת שבעמוד הבא, כשהוא מכתיר את כתבתו של יעקב רייניץ על המרוץ הצמוד בין הרב לאו לרובי ריבלין, כל הדרך אל בית נשיא המדינה, בכותרת השנונה והמלוטשת 'הרב ורובי'.

חיפשו ואימצו


יציאתם של שני ה'מאורות הגדולים' אליטוב את ריבלין לחופשה הביאה לשינוי סדרי בראשית, בזעיר אנפין, בשני השבועונים הגדולים.

כך מאבד באחת יקיר 'חדשות משפחה', הגנרל אלי ישי, את מקומו הבטוח בקדמת הבמה של דיווחי השבועון, כשהכתב המחליף דני שפירא מראיין אחד לאחד את ח"כי יהדות התורה, גפני, ליצמן ופורוש, כשהוא אינו טורח לחון בקולמוסו את 'גנרל השבועון', עטור השורות.

ב'בקהילה', לעומת זאת, מתהפכים היוצרות דווקא לצידה השני של המפה, כשאת הראיון המרכזי תופס הגנרל המודח מהשבועון המתחרה.

הקרדיטים על הישגי השבוע, מחולקים גם הם בהתאם. בעוד ששפירא מ'משפחה' נותן את הבמה לח"כ יעקב ליצמן, שמתפאר בהצלחתו להוציא מהממונה על התקציבים באוצר, קובי הבר, מכתב הבהרה בעניין תקציב הישיבות, הרי שרייניץ מ'בקהילה' מאפשר לישי לאחוז באותו מכתב, מקצהו השני. "אני שמח לבשר שבפגישה שהייתה לי השבוע עם קובי הבר סוכם להקטין את הקיצוץ", מתאר ישי בהתרגשות יתירה, את ההישג הגדול הנזקף דווקא לזכותו.

פינת הצל"ש השבועי


* שבוע אחרי שהורד מהעץ, מתקן כתב המודיע מ.כרמלי את דרכיו, כשהוא טורח לציין טרם ציטוט, כי בקטע של העיתונאי עתיר הזכויות נחום ברנע, עסקינן.

* ובאווירה הפייסנית של חודש הרחמים והסליחות, 'ידיעות אחרונות' מאוזכרות, ומשכחות את הראשונות המועתקות...

קישורים:
לטורים קודמים של בין השורות - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!