אוכלים אותה

לא ברור איזו קללה רובצת על מתחם 'דימול', שמלבד האולם המשגשג שבסיפונו העליון, מדשדש שוב ושוב מאז שהוקם. ממתחם קניות באזור הבורסה, אחד מאזורי העסקים היותר לוהטים במרכז הארץ, היית מצפה ליותר. בדיוק כמו תאומיו הכמעט סיאמים בהרצליה פיתוח, בהר חוצבים או בפתח-תקווה.

גם מ'קורוסין', המסעדה החדשה שנפתחה במתחם, ציפינו ליותר. אלו לא רק הזיכרונות הטובים והרחוקים מאחותה הירושלמית בקניון מלחה, אלא סתם ציפייה הגיונית מאנשים ששפכו שם לא מעט כסף שישימו לב. שיתנו דגש. לפתוח אלף עיניים על כספם, שבקלות יכול ללכת לריק. בטח כשהם לא צריכים להתחיל מאפס, אלא בסך הכל לחקות בהצלחה את הגרסה המצליחה למדי מעיר הקודש.

במה נתחיל? בדלתות המובילות לקניון שהיו מזוהמות עד חורמה? או שמא ברצפה שניסתה, בדביקות (חיריק מתחת לבי"ת), להשיל את נעלינו מעל רגלינו עד שהגענו, חסרי נשימה, אל הכסאות?

אז נכון. תמיד אפשר לטעון שדלתות המתחם, הסמוכות למסעדה, אינן באחריות המקום. מבחינה משפטית זה קביל. לא מבחינה הגיונית. כי מה בדיוק הבעיה לשלוח לשם מלצר בטל, והיו שם כמה כאלה, עם סמרטוט וספרי לכמה דקות? והרצפה? למה, פשוט למה?

בעודנו ממתינים למרקים, הבטנו בחלל המסעדה. הכסף שהושקע שם הביא תוצאות נעימות, יש להודות. עץ שחור ומזמין, תאורה רכה וכסאות הגונים. דווקא בגלל זה תמהנו על הליקוי האסטתי-תברואתי שקידם אותנו בבואנו, ודווקא בגלל זה, למרות הכל, ציפינו לארוחה סינית טובה, בדיוק כפי שזכרנו מירושלים.

וכך בדיוק קרה בתחילה. המרקים שהגיעו היו מצוינים, אחד-אחד. המרק תירס היה חביב מאוד, מרק הוון-טון היא מעולה וכמוהו ההוא עם כדורי הבשר, ועל המרק החמוץ מתוק, שסחט קריאות התפעלות וכמוהו לא נדגם עדיין באף מסעדה סינית, מי בכלל מדבר. החגורות נפתחו בקול תרועה, הציפיות עלו לחצי התורן והמלצר אץ-רץ להביא את העיקריות.

וכאן שוב פגשנו את האויב הרע והמר של המסעדות החדשות באשר הן: חוסר שימת הלב. האגרול היה יכול להיות בסדר גמור, לולי שחה בשמן שהיה מספיק בקלות לכל חנוכיות חב"ד באזור המרכז, ללא צורך בנס. אינפלציית השמן הכתה גם בעוף בלימון. שוב פרודוקטים הגונים, שוב יד קלה מדי על הדק השמן.

הנודלס היו חביבים, כמו גם העוף בנענע שהוגדר כ'מעניין'. הבקר החריף והעוף בשום החזירו קצת את הכבוד, אם כי זכו לכותרת 'זה בדיוק כמו שאתה עושה בבית', שקראה אחת מהאוכלות וטרם זכינו לעמוד על טיבה עד העת הזאת. הלהם היא אם לצריהם.

גם הקינוחים, מה לעשות, אכזבו. או שמישהו שכח לסגור שם את דלת הפריזר או שמישהו מחזר לשולחננו את הסחורה. כך או כך, בלתי אפשרי שבמסעדה שלא ממתגת את עצמה כמסעדת פועלים, ינוחו להם בשלווה גבישי קרח על הגלידה שהייתה נחמדה, כנראה, במקורה. שוב, כמה מרגיז, חזרנו לחוסר שימת הלב.

הסיכום? פחות גרוע ממה שאתם חושבים. 'קורוסין' היא מסעדה עם פוטנציאל. זה לא רק המקום הנעים שיצר שם המעצב, אלא גם המסורת רבת השנים והיינו אומרים, גם הניסיון, לולי הוא זעק לשמיים בחסרונו. השאלה היא אם יתעשתו הבעלים ויצעידו אותה על דרך המלך, או שהיא תלך לבית עולמה בדיוק כמו קודמותיה בבניין המקולל. וחבל.

הפתיחה של מסעדה והרושם הראשוני שנוצר, הם קריטים. זה בדיוק הזמן לתקן, ומהר.

מחיר: נסבל לחלוטין. קצת יותר מ-300 ₪ לארבעה סועדים, כולל תשר.

קישורים:
קורוסין

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!