תפיסות שגויות שגרמו למחדל

כשרואים איך מסתיימת המערכה שניהל עם-ישראל כנגד מבקשי נפשו, אי-אפשר שלא להיזכר בדברים שאמר פעם הרבי מליובאוויטש זי"ע לאיש-ציבור מישראל: "כל הדורות ניתנו לעם-ישראל הזדמנויות, ולמרבה הצער, רבות מהן הוחמצו. אבל לא הייתה תקופה שבה ניתנו כל-כל הרבה הזדמנויות, והייתה בה החמצה גדולה כל-כך של ההזדמנויות".

לא היה מעולם מצב שבו העולם כולו, ובכלל זה חלקים מהעולם הערבי, נתנו לעם-ישראל את כל הזמן והאפשרויות להכות באויביו. לא זכורה מציאות שבה המדינות החזקות בעולם העבירו לנו מסרים שהמלחמה הזאת היא בעצם מלחמת העולם כולו בציר הרשע והטרור המאיים על שלום העולם כולו. כבר מזמן לא הייתה התלכדות כזאת של כל חלקי העם בישראל סביב מלחמה באויביו.

וכאשר המלחמה מסתיימת מתברר עד כמה הייתה ההחמצה גדולה ונוראה. בצדק עולה זעקה ציבורית לחקירה יסודית של כל התנהלות העניינים, מהחלטות הדרג המדיני ועד ניהול המלחמה על-ידי הצבא.

אין מלחמות היי-טק


ראוי לציין כמה כשלים שמקורם בהשקפות מוטעות, שלמרבה הצער הלעיטו אותנו בהן. תפיסות שגויות אלה, שקנו להן שביתה בלב חלקים מהציבור, ובכלל זה במקבלי ההחלטות, הן שגרמו במידה רבה להתנהלות הבעייתית.

שנים רבות הפריחו אצלנו את הססמה שבעידן הטילים אין חשיבות לשטח קרקעי. זו שטות גמורה, שאין לה שום אחיזה במציאות. אכן, טילים יכולים לנחות גם ממרחקים, אבל מלחמה אינה מוכרעת על-ידי טילים. ארה"ב לא הכריעה את עיראק בהתקפות אוויריות ובטילי שיוט, אלא דווקא בכניסה קרקעית.

אבל אצלנו חשבו שאפשר לנצח במלחמה על-ידי חיל-האוויר, כאילו זה משחק היי-טק שמתנהל על מרקעי מחשב. רק אחרי שבוזבזו שבועות יקרים ואבד אפקט ההסתערות, הגיעו למסקנה שכדי לנצח חייבים להיכנס אל תוך השטח ולהכריע את האוייב במלחמה על-גבי הקרקע.

כאן נכנסה לתמונה תפיסה שגויה נוספת, האומרת שאי-אפשר לנצח ארגוני טרור המנהלים לוחמת גרילה. העובדה היא, שבנחישות הדרושה נוצחו ארגוני טרור כאלה בעולם כולו. גם בארץ הצלחנו להכות מכה אנושה את ארגוני הטרור ביהודה ושומרון, כאשר נלחמנו בהם בלי עכבות מדיניות ובלי היסוסים. אבל עדיין היו היסוסים להיכנס ללבנון ולהכות שם במחבלים, מתוך אותה מחשבה מוטעית שאי-אפשר לנצח במלחמה זו.

ומה התברר, שכאשר ניתן לצה"ל האור הירוק, והוא נכנס ללבנון בעוצמות הדרושות, הוא הצליח להכות את המחבלים ולחסל מאות מהם. למרבה הצער, הפסקת-האש נכנסה לתוקפה דווקא בנקודה שבה החל מערך החזבאללה להישבר, ואנשיו החלו לזעוק לעזרה. הניצחון כבר היה בהישג-יד, והוא אבד לנו רק בגלל ההססנות בקבלת ההחלטה בזמן.

העם אינו עייף


התפיסה השגויה השלישית, שגרמה הרבה צרות בשנים האחרונות, היא ההנחה שהעם עייף ואינו מוכן להקריב. והנה נתגלה כי העם דווקא מוכן להקריב ולשלם מחיר יקר, ובלבד שהנהגתו תהיה נחושה ותעשה את הדברים הנכונים. אנשי מילואים באו מרצונם כדי להילחם, ותושבי הצפון העניקו לממשלה ולצה"ל את כל מרחב האפשרויות לסיים את המלחמה.

לא, העם אינו עייף ואינו מפונק. זה אותו עם יהודי, שיש בו נכונות אין-סופית למסירות-נפש ולהקרבה שאינה יודעת גבולות. למרבה הצער, יש לו הנהגה עייפה ותקשורת רקובה, והן המשרות את הרוחות הרעות של מורך ודכדוך.

אולי חשבון-הנפש שנפתח עכשיו יוליך לתיקון הבעיות מהשורש, ושנתחיל סוף-סוף לנצל את ההזדמנויות הכבירות שהקב"ה נותן לנו, כדי להגיע לגאולת-עולמים.

המאמר מתפרסם בגיליון 1024 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!