'משחק הכסאות' בצל הקרבות

ימים ספורים. זה הזמן שמקציבים שרי העבודה ואנשי השמאל לסיום המבצע בלבנון. הם לא מוכנים לשמוע על יום אחד נוסף מעבר לשבוע השני של אב. החזית הפנימית המפתיעה שהתלכדה מאחורי הפעולה הצבאית, ממעוזי הכתומים בחוגי 'מרכז הרב' ועד לשוליים הסהרוריים של מר"צ, מערערת אצלם את שיווי המשקל. אם זיכרונם אינו מטעה אותם, הפעם האחרונה שחנן פורת ויוסי שריד עמדו במתרס אחד, הייתה במוצאי מלחמת ששת הימים. אידיליה, אידיליה, אבל יש גבול לאחדות המתקתקה ולאווירת 'עם ישראל חי' המעיקה.

צלילי החרדה שנשמעים היטב בין טורי המאמרים והדעות, כמו גם מאחורי פלפולי הסרק של פרשנים מבוהלים, מתמצתים את הסיפור כולו. במציאות הזויה שבה נקברים חיילים צעירים האחד אחרי השני, טורים צפופים של טנקים ונגמ"שים נעים לכיוון ביירות, והנשיא בוש מהגג כאחרון החברים בסניף 'מולדת' באלקנה, איך ייתכן שלא נמצאו ארבע אמהות צדקניות שיכתרו את לשכת ראש הממשלה עם פרחים וגיבובי מילים, ויעצרו מיד את הפארסה? האם משהו השתבש במכונת התעמולה של השמאל? ובכלל, לאן נעלם הנשיא הרוסי? מדוע הוא לא מגיע הנה, להציל אותנו מעצמנו.

שבועות בודדים. כך מגדיר אולמרט את המועד שנותר עד לתום הפעילות הישראלית בלבנון. מבחינתו, הפסקת אש במרווח של ימים, היא פשוט אסון. קטסטרופה. סיום מבצע שמותיר את השבויים בשבי, את נסראללה בחיים ואת אנשי החיזבאללה על הגבול, יחליש את כוח ההרתעה הישראלי ויהפוך את העורף לזמין ופגיע בפני כל מדינה ערבית. אז מה עושים? יורים בכל הכלים, מבצעים פעילויות כירורגיות בתוך שטח לבנון, מגבירים את הלחץ על סוריה.
ומתפללים לנס.

העניין הוא שאיש מגורמי המודיעין הרשמיים אינו מעריך שפעולות הלחץ הנוכחיות מסוגלות להביא לקיומם של אחד משלושת התהליכים הללו. אולמרט, אגב, מוכן להסתפק אפילו בישומו של אחד מהם. הוא חותר להכרעה, אבל מבין שהיא כנראה רחוקה, ולכן הוא זקוק לפחות לתמונה אחת ברורה. תמונה שתראה לעולם כי ישראל ניצחה במלחמה שנכפתה עליה; תמונה שתוכיח למאות אלפי הישראלים שסבלם היה כדאי; תמונה שתציג לפחות ניצחון ויזואלי.

הוא חייב להביא תצלום ברור של מטוס אנטבה נוחת בתל-אביב, משה דיין ליד הכותל, צילום אחד שאפשר יהיה לנופף עמו ולומר: נצחנו. האנטבה של לבנון יכולה לבוא בדמותו של נסראללה המת. אולמרט יהיה מוכן להתפשר בפחות, רק שיביאו לו הוכחה ויזואלית שניצחנו את החיזבאללה, ואז אולי יש מה לדבר על סיום המבצע בלי נסראללה וללא השבויים.

חודשים מעטים. זו התביעה הנחרצת של אנשי הצבא. מי שמדבר על פחות, טוען הרמטכ"ל חלוץ, כנראה לא ביקר מעולם בלבנון. מורת הרוח שמפגין הדרג המדיני מול ההישגים הדלים, מוציאה מהקצינים הבכירים תגובות נזעמות במיוחד.

קפלינסקי בקושי כבש את זעמו כששרי הממשלה תמהו בקול איך יכול להיות שאחרי כל פעילות הכתישה של צה"ל היכולת הצבאית של נסראללה לא נפגעה. אתם דורשים מאתנו לרוקן אגם שלם בכפית, התלונן. אין לכם מושג כמה קשה המלחמה בלבנון. הכוחות נאלצים להתמודד עם בונקרים ומנהרות שמסתתרות מתחת לעצים ולכרמים. זה נשמע לכם רציני שבשבועיים ימים נוכל להרוס תשתיות שנבנו במשך שש שנים בידי האיראנים והסורים?

ברקע של הישיבות הללו מרחפת הטראומה של מלחמת לבנון. אולמרט מפחד פחד מוות מגל גדול של הרוגים בלבנון. הוא יודע ששרון היה זקוק להרוס את יישובי גוש קטיף כדי למחוק את חרפת לבנון. מצד שני, עמידה במקום מסכנת את ישראל לא פחות ומסכנת את אולמרט.

זו לא תהיה מלחמת הלבנון השנייה, הכריז ראש הממשלה בדרמטיות רגע לפני שאישר כניסה נוספת של חיילים ללבנון. קציני הצבא אף הם התבקשו לערפל את כניסת הכוחות ולהסתפק במניין החיילים שגויסו למשימות בלבנון, אבל אף מילה אחת על כמות היחידות שכבר שועטות פנימה.

פואד ודיכטר מול חלוץ


העימות בין השרים לאלופים מתנהל בעיקר סביב רמת ההישגים והעורף הפגיע. אנשי הצבא דורשים להיכנס לצור, לגייס יחידות נוספות ולהפסיק לסמוך על המערכה האווירית שצה"ל ניהל בעשרת הימים הראשונים של המבצע. מזה בדיוק חוששים השרים. הם מבינים שבהתמודדות קרקעית ידם של אנשי החיזבאללה תהיה על העליונה, וישראל תשלם מחיר יקר של אבדות תמורת כל כפר שתצליח להשתלט עליו. המשלוחים של הפצצות החכמות, חודרות בונקרים, שהגיעו ממדינה סמוכה, נכנסו כבר לפעילות במהלך השבוע. עם זאת, שום גורם רציני בצבא אינו מאמין שההכרעה תושג מהאוויר.

תוך שנתיים, חזה ראש השב"כ יובל דיסקין, תהפוך עזה ללבנון. אני מזהיר אתכם: תזכרו שאמרתי לכם. מהי התשובה שאנו נותנים לטונות חומרי הנפץ שעוברות בציר פלדלפי? סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי האריך מצדו בנאום על אפקט ההרתעה שיצרו הפעולות בלבנון. הצלחנו להפחיד כמה מדינות וגורמים שחשבו כי בעתיד הם יתקיפו אותנו ואנחנו לא נגיב. היום הכל יודעים את המחיר.

האלופים לא חשו בנוח בישיבת הממשלה. בכל פעם שאבי דיכטר, השר לביטחון פנים, פצה את פיו והצביע על הנקודות החלשות, חלוץ החל לנוע באי נוחות על מקומו. הופעתו הרהוטה של דיכטר מקשה על גורמי הביטחון, בעיקר בשל המידע הביטחוני הרב שהוא מביא עמו. ביום חמישי האחרון חוסל מפקד מסוים, בבית פלוני, באזור אלמוני, זרק בדרך אגב דיכטר, לפני שהציג את עמדתו. רסיסי המידע שהוא מביא עמו זכר לימי השב"כ בחייו, מפתיעים לעתים גם את ראשי זרועות הביטחון ששומרים לעצמם כמה מהפרשיות הכמוסות. הם לא מבינים מהיכן זורם לדיכטר המידע הנקודתי - שמות מפקדים וכתובות מדויקות.

התקפה משולבת של פואד ודיכטר, הופכת לפעמים את חדר ישיבות הממשלה למטרה עבור הקצינים. שני השרים עתירי הידע הביטחוני הללו, מדברים ביניהם בערבית מוטעמת ומחליפים פתקאות, אף הן בערבית. שר התקשורת אריאל אטיאס הפתיע לראשונה כשבחר להתייחס לנושא מדיני-ביטחוני. לאחר ש סיימו גורמי הביטחון להרצות את דבריהם, שאל ראש הממשלה אם למי מהשרים יש מה לומר. אני מבקש שאלות קצרות, סינן אולמרט בסרקזם. אתם יודעים, פשוט שאלות נקודתיות, שאלות ולא נאומים, בטח לא הגיגים.

כמה מהשרים העירו, ואז הציג אטיאס את השאלה הבאה: סגן הרמטכ"ל דיבר על אפקט ההרתעה, ואני מבקש להבין איך ייתכן שהחיזבאללה יורה כיום את אותו מניין פגזים שירה ביום הראשון לפני שצה"ל נכנס ללבנון. אתם מדברים על מאזן ההרתעה. חזרתי השבוע מצרפת, נפגשתי עם שרים ופקידים בכירים וכולם שאלו אותי: איפה הייתם שש שנים? מדוע נתתם להם להתעצם? אולי טוב יהיה אם הממשלה תיתן מנדט כעת לנצל את האשראי העולמי ולהפסיק את העברות הנשק בפילדלפי, לפני שיהיה מאוחר ונכה בעוד שנתיים על חטא.

השר שלום שמחון היה התוקפני מהשרים. אהוד תקשיב לי, קרא בקול. אנחנו מנותקים מהעורף. לציבור אין יותר כוח לשבת במקלטים. די נמאס להם. אם מישהו חושב שנוכל לשבת כאן ולהאריך עוד עוד את הפעילות הצבאית כאילו חצי מדינה אינה משותקת, הוא כנראה לא ביקר בצפון ולא ראה מה מתחולל שם. הציבור רעב אין לו מה לאכול, המקלטים סגורים, אנשים מתהלכים עצבניים ומדוכאים. אהוד תקשיב, אין לנו בעיה רק עם האירופים. יש לנו בעיה אמתית עם העורף.

אני מבקש להשיב לשר שדיבר על הרקטות, התייחס סגן הרמטכ"ל לדברי אטיאס שאת שמו לא ידע. אנחנו עושים את הכל לפגוע בתשתיות של חיזבאללה. חוללנו אצלם הרס וחורבן. אני מודה שמבחינה מספרית לא הצלחנו הרבה, אבל אי אפשר בזמן קצר להשיג יעדים מורכבים כמו כאלו.

במהלך ישיבת הממשלה הבהירו הרמטכ"ל חלוץ וסגנו קפלינסקי שאם חיזבאללה לא יספוג מכה כואבת על הקרקע בדרום לבנון, אי-אפשר יהיה לכופף אותו לקבל את התנאים של הסדר מדיני שיביא לפריסת צבא לבנון וכוחות בין-לאומיים בגבול הצפון. ישיבת הקבינט שתתכנס ביום חמישי בתל אביב תכריע בין המתנגדים לפעילות קרקעית לאלו שטוענים כי אין ברירה וחייבים להגיע לצור.

מבחינת האמריקנים, האשראי הוא כמעט בלתי מוגבל. הם מוכנים גם שישראל תצפין גם מעבר לצור. על פי גורמים במשרד ראש הממשלה, מסרים שהגיעו מארה"ב טענו כבר בתחילת המבצע שישראל חייבת לפגוע בסוריה ודרכה להכניע את החיזבאללה, אחרת אין שום דרך לצאת בשלום מהמלחמה הזו.

אותם מקורות ידעו לומר על התחייבות אמריקנית שניתנה למקרה שאירן תבחר להגיב על הפעילות הישראלית נגד סוריה. במילים אחרות: ארה"ב מעדיפה שלא ליזום את המלחמה הבאה עם אירן. מצד שני, היא בהחלט תשמח שגורם שלישי יבקע ראשון והיא תיכנס למערכה בשלב הבא.

גם בסוף השבוע, התשובה של גורמי המודיעין לשאלה איפה נסראללה איננה חד משמעית. שתי הגרסאות המקובלות הן מקום מסתור בסוריה ושגרירות איראן בביירות. הממשלה נוטה להאמין יותר לגרסה כי הוא כבר נמלט על נפשו. מצד שני, ידיעות עקשניות מדווחות על אורח בכיר מאוד שמסתתר במקלט השגרירות, וההתרחשויות שמתקיימות סביבו מצדיקות את האפשרות כי אורח בדרג בכיר מאוד, ברמתו של נסראללה, יושב שם ומנהל את הפיקוד הצבאי של החיזבאללה.

'אורנים הקטנה' של אולמרט


חושיו המחודדים של אולמרט ניבאו את נקודת המפנה בדעת הקהל. בישיבה לילית שהתקיימה השבוע בביתו, נחשף ראש הממשלה לנתונים שהביאו יועציו לשינוי המגמה בתמיכה. אנו עוברים מצל"ש לטר"ש, ביטא זאת אחד היועצים. לא תצליח לשכנע אף אזרח אחד במדינה שהמבצע מתנהל נכון אם ביום הראשון של המלחמה וביום ה-14, נופלים בישראל אותם מאה טילים. מבחינתם, אתה יכול לפתוח את שער הגיהינום לתושבי לבנון ולפורר את אחרון הגשרים במדינה, אבל אם לא נביא להאטת הנפילות בישראל, אם לא יפסיקו אנשים למות בבתיהם, אז לא עשינו שום דבר.

כמה צפוי היה שתפקודו של שר הביטחון פרץ יעסיק את המשתתפים. בשבוע השני המלחמה, מתברר, פרץ אינו זוכה לנקודות שליליות בתפקוד המעשי שלו מהסיבה הפשוטה: הוא פשוט אימץ לגמרי את המדיניות של הצבא. קולו של חלוץ בוקע מגרונו. אותם יועצים מכוונים בעיקר לדימוי הבעייתי של פרץ שפוגע אנושות בדימוי של הממשלה.

כל עוד שהציבור הריע למפציצים מרמת דוד והתחושה באוויר הייתה כי הנה אנו מתקרבים ליעד וסמוכים מאוד למטרה, כולם הסכימו לבלוע את הגלולה ולהאמין שהמלחמה מתנהלת נכון. כעת שמתברר כי המערך הפיקודי של החיזבאללה מתנהל בדייקנות, והנפילות ביישובי הצפון לא נגמרות, אור הזרקורים מופנה לפרץ ולפטרונו אולמרט. בחירתו של פרץ לשר ביטחון נתפסת כקומבינה פוליטית זולה שנועדה לסדר כמה משרות למקורבי אולמרט. קומבינה שהפקירה את האינטרס הביטחוני של ישראל וכופפה אותו לטובת שיקולים קטנים ואישיים.

אם נתמצת לרגע במשפט אחד את תחושת הבטן של היועצים, אז אפשר לומר שקרוב היום שבו ההכרעה לא תושג והשאלות יתעוררו. הטענה הרציונלית ביותר שתושמע היא: שש שנים מדינת ישראל תוחזקה בידי שני ביטחוניסטים שרון ומופז. חצי שנה אחרי שהשניים פינו את כיסאם ועליהם התיישבו שני טירונים, התרחשו כל הצרות.

מכאן נולדה תכנית 'אורנים הקטנה' ששותפים לה כמה יועצים בכירים ושני שרים. על פי התכנית, אם אמון הציבור בממשלה ימשיך לפחות והדימוי ייפגע באופן קשה, יבצע אולמרט את השינוי הבא: שאול מופז יוחזר לתיק הביטחון, שר האוצר אברהם הירשזון יואיל לפנות את מקומו ויעבור למשרד התחבורה, ואילו עמיר פרץ יזכה סוף סוף במבוקשו ויקבל את משרד האוצר.

הסכמה אחת נרשמה בין כל הנוכחים. לו ידע אולמרט אחרי הבחירות איזה קיץ ממתין לו, הוא לא היה מעז להושיב את פרץ על הכיסא ולשלוח את מופז לגלות בכבישי התנועה. איש גם לא חלק על הקביעה שעשר דקות מצולמות עם מופז יכולות לחולל פלאים בעורף הישראלי ולהעניק תחושת ביטחון באזרחים המפוחדים. ההתלבטות היא בשני צירים: דעת הקהל ועמיר פרץ.

חילופי שרים בתוך משרד הביטחון בעיצומה של מלחמה עלולים להקצין את דימוי הקומבינה במינוי המקורי של פרץ. יש במהלך זה יותר מהודאה פומבית מול ועדת החקירה של הציבור כי המינוי נכשל, ומי יודע אולי הוא אף נושא באחריות לכל ההידרדרות הביטחונית הלא צפויה. מצד שני, איש עדיין אינו יודע מה צופן בחובו יום המחר. ואולי עדיפה התבזות של יממה על פני ברוך שיתפרש על פני חודשים.

דווקא ציר פרץ הוא הקל יותר. אנשי אולמרט משוכנעים כי פרץ פשוט סובל במשרד הביטחון ונאנק תחת עול הקרבות והמלחמות. הוא ישמח לעזוב את חלוץ עם המפות ולנחות במשרד האהוב עליו שהוא ניהל מלחמה קשה כדי לקבלו. מצד שני, ייתכן שפרץ - איש של כבוד וגינונים - יתעקש להישאר כלוא בקריה בתל אביב, יוותר על חלום האוצר ולו כדי שאיש לא יוכל להכתים את קורות חייו ולהאשים אותו כמי שנכשל בעת מילוי תפקידו.

ההחלטה שקיבל אולמרט לעת עתה היא לשמור על אופציית חילופי השרים ולהמתין ולראות איך מתפתחת המערכה. ירידה דרסטית בגלי התמיכה באולמרט תהפוך את האופציה למעשית. אחרי הכל, בחירתו האפשרית של מופז לשר ביטחון איננה משפרת רק את הדימוי הביטחוני של הממשלה, היא בעיקר מכסה את ערוותו של העומד בראשה ומסתירה במעט את הניסיון הביטחוני שאין לאולמרט.

אבודים ונעלמים


לא קל להיות חבר כנסת חרדי בימים אלו. קשה במיוחד להיות חבר סיעת 'יהדות התורה'. כמה שזה נשמע מוזר, ששת חברי הכנסת נראו אבודים בתוך ימי המלחמה. אנחנו באמת לא שותפים לשיח המלחמתי, נימק אחד הנציגים של הפזורה החרדית בכנסת. אין לנו בנים ביחידות מובחרות, נכדינו אינם מפציצים את הבונקרים של נסראללה, אז במה אנחנו שותפים לכל המלחמה? אחד מחברי הכנסת החרדים שהעז ועלה לצפון, התכסה במדי שריון ונמלט מהאזור אחרי שעתיים. הקטיושות הללו הורגות, הסביר לעוזרו.

סיפורי ההסעות של החינוך העצמאי, הנושא המרכזי שמעסיק את המפלגה בשבועות האחרונים, יכולים להזין אולי כמה טורים פנימיים ביומונים המפלגתיים. מנגד, פנייה של גורם חרדי ללשכת ראש הממשלה בנושאים כמו אלו כמוה כהפרעה ללחימה השוטפת. גם נושא כבד משקל כבחירת הדיין החסידי שביום של שגרה מצדיק שלושה משברים קואליציוניים, לא יכול להחזיק מים בזמן שכזה.

האם יש מקום להתבטאויות מלחמתיות מצד חברי הכנסת? תלוי את מי שואלים. ליצמן לדוגמה דבק בעקשנות בעמדה המסורתית של אגודה. לא תשמע ממני אף מילה אחת על המלחמה. החלק שלי הוא בעזרה לנפגעים ובהעברת כספים ליישובים המופגזים. כניסה קרקעית ללבנון? התקפה על סוריה? תעשה לי טובה. עקרונית, לא אסכים להתבטא בנושא.

גפני הקולני ירד אף הוא למקלט עד יעבור זעם. "אני נזהר שלא לדבר על המלחמה", הסביר לאחד מחבריו בשיחה סגורה. "כמי שמייצג את עולם התורה, איך אני יכול לבוא ולומר שצריך להילחם פה וצריך להילחם כאן?". מצד שני, הוא מחמיא לאולמרט על תפקודו. "עד לרגע זה הממשלה מתפקדת נכון. אולמרט לא עשה אף טעות אחת". בשיחה אקראית עם ראש הממשלה, הוא אמר לו: "בשגרה אתה מתנהל גרוע. במצבי לחץ, אין מילה אחת רעה לומר על התמודדות שלך".

יו"ר "דגל התורה" הרב רביץ מציג את המשנה החרדית בהרחבה: "העובדה שאיננו חלק מהמערכת גורמת לנו באופן להתנהג בצניעות יתירה עד כדי היעלמות. יש כאן בעיה אמתית שבאה לידי ביטוי כל השנה, אבל בזמן מלחמה היא מופיעה בחריפות יתר. איך נאמר זאת? כשהתותחים יורים החרדים שותקים והח"כים החרדים פשוט נעלמים כי הם פשוט אינם בעסק". גם רביץ נותן ציון טוב לאולמרט. "בינתיים הוא עושה את העבודה נכון. אני לא רואה שמישהו אחר היה עושה את זה טוב יותר".

ביום חמישי יישבו נציגי 'יהדות התורה' לשיחת עדכון על המצב עם אולמרט. אם לא יקרה אירוע משמעותי, הוא יארוז להם את הכותרות המהדורות של עיתוני השבוע במעטה של חשאיות וילחש לתוך אוזנם דברי חיבה והערכה על עמידתם האחראית בשעות קשות. הוא יבקש מהם פסק זמן עד שאחרון החיילים יחזור הביתה, ובינתיים שלא יטרידו אותו בבקשה בסיפורים על דיינים וטנדרים, והוא מבטיח שעוד חודשיים שלושה, מקסימום שנה או שנתיים, הם יוזמנו לקואליציה המובטחת וכל בקשותיהם ייענו אחת לאחת.

'המטבחון', טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!