מחיר מופרז לניקוי המצפון

מאחר שעדיין לא נקבע שם למלחמה שמתנהלת בימים האלה בלבנון וברצועת עזה, יורשה לנו להציע שם הולם: הלוא ההתפתחויות האלה היו צפויות לחלוטין. כל מי שעיניו בראשו הזהיר שזו תהיה תוצאת הבריחה מלבנון והמנוסה מרצועת עזה. ומה משיבים על כך מי שהיו שותפים למהלכים חסרי-האחריות? שבכל-זאת היה נכון לעשותם, כדי שעכשיו נוכל להכות באוייבינו במצפון נקי. מתאים אפוא לקרוא למלחמה – מלחמת ניקיון המצפון.

להתהלך בהרגשה של נפש יפה זה דבר נחמד מאוד, השאלה היא אם זה שווה את המחיר הנורא.

משפחות ההרוגים במתקפות הטילים על ערי ישראל היו מעדיפות שנתהלך במצפון מצוחצח קצת פחות, ובלבד שיקיריהן יהיו עמן. גם יותר ממיליון התושבים שעזבו את בתיהם היו מעדיפים לוותר על ההרפתקה הזאת. לא היה נופל דבר מתחושת הצדק שלנו אילו היינו מסתפקים בשכל הישר, ומבינים שבריחה ונסיגה לא יביאו שלום, במקום להתעקש לחוות זאת על בשרנו.

רצו שלום, הביאו מלחמה

שימו לב לתופעה מדהימה: כל הממשלות שניסו להביא את השלום על-ידי נסיגות וּויתורים, הביאו עלינו במקום זאת את אימי המלחמה. ממשלת רבין רצתה להביא שלום על-ידי הסכמי אוסלו, וגרמה לפרץ של טרור ופיצוצי אוטובוסים בלב ערינו, שכמוהו לא היה מעולם.

ממשלת ברק ביקשה לשים קץ לסכסוך על-ידי הוויתורים המפליגים ביותר בקמפ-דייוויד, והביאה עלינו את פרץ שפיכות-הדמים הנוראה, שנמשכת עד היום הזה. וממשלות שרון ואולמרט, שביקשו לפתור את הבעיות על-ידי 'התנתקות' ו'התכנסות', המיטו עלינו את המערכות הקשות של הימים האלה.

אומרים לנו: היינו חייבים לנסות, כדי שלא נתהלך בהרגשה שאולי החמצנו את הסיכוי לשלום.

אבל יש דברים שלא מוכרחים לנסות, כדי לדעת מה תהיה תוצאתם. ילד חסר בינה חייב להיכוות באש כדי לדעת שהיא שורפת. מי שיש שכל בקדקודו אינו מוכרח לדחוף את ידו לתוך הלהבה. אצלנו התעקשו לנסות להפוך את הזאב הטורף ליונת שלום, ועכשיו מצפונם נקי: אכן הוכח שהזאב נשאר זאב.

הלוואי שיכולנו להאמין כי הלקחים הופקו וכי מעתה לא נחזור למדיניות מטופשת ומסוכנת זו.

רבים סברו שכך יהיה אחרי מתקפת הטרור הרצחנית שבה פתחו ערביי יש"ע במענה להצעות הנדיבות בקמפ-דייוויד. באותם ימים היה נדמה שהלקח נלמד וכי לעולם לא נשוב עוד לדרך הנסיגות והוויתורים. אך לא חלפו אלא חמש שנים, ובאה ה'התנתקות', כאילו לא למדנו דבר.

עוצמה רוחנית

זה באמת הזמן להתפלל. קודם-כול, שאכן הלחימה בטרור תתנהל עד חיסולו והכנעתו. לצערנו הייתה לנו נטייה בעבר לסיים מבצעים כאלה ממש רגע לפני הניצחון וההכרעה, ואז כמעט הכול יורד לטמיון. נתפלל אפוא שהפעם ייתן הקב"ה למקבלי ההחלטות את הכוח והתבונה להילחם במחבלים ובתומכיהם עד כתישתם המוחלטת.

ואחרי כל זה ראוי להתפלל ולבקש מהקב"ה כי יפקח את עיני העם להבין את גודל הסכנה שבמדיניות הוויתורים והנסיגות, כדי שלא נשוב עוד למהלכים כאלה.

עם טרור אין פשרות ועם מחבלים לא עושים הסכמים. קל-וחומר שאין מעניקים להם הישגים בדמות נסיגות ומתן שטחים.

כדי לחזק את רוח העם, ראוי להוסיף בימים האלה בתורה, בתפילה ובצדקה. כדאי במיוחד שתושבי האזורים המאויימים יבדקו את מזוזות בתיהם. כדאי להחזיק בבית ובמכונית ספר חת"ת (חומש, תהילים, תניא). כמו-כן כדאי להתחזק בהנחת תפילין, שיש בה סגולה מיוחדת להפיל פחד על האוייב. כל האמצעים הללו יוסיפו הגנה רוחנית לעם-ישראל, ויביאו את ברכת ה' לפעולות ההגנה הגשמיות, עד שיֵהפכו ימים אלה לששון ולשמחה.

המאמר מתפרסם בגיליון 1020 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!