טילים מול החלון

כשנסארללה הבטיח בסוף השבוע לתושבי חיפה "הפתעות", איש לא חשב שהוא מתכנן לשלוח לכאן שקיות יום הולדת. גם לא מתנות ומזכרות. היה ברור שהוא מתכנן מתקפה על העיר.

אבל כאשר זה הגיע, זה בכל זאת הפתיע.

בום. ועוד בום ועוד הרבה בומים. אחד אחרי השני. וכל זה מלווה בצפירות עולות ויורדות.

זה הבוקר שנחת היום על תושבי חיפה. מי היה מאמין. גם חיפה סופגת. העיר שלפני 15 שנים חטפה סקאדים, אך לא נגרם לה דבר, סופגת היום את המטח הכי קטלני. 8 הרוגים. עשרות פצועים, חלקם קשה, ואף אחד לא רואה את הסוף.

בדקות הראשונות היינו די מופתעים. ההפתעה הזו לא נתנה שהות לפחד להשתלט. כולם רצו לחלונות. ביתנו, ברחוב רבי עקיבא בחיפה (יש "רבי עקיבא" לא רק בבני-ברק), משקיף על המפרץ. ממעלה קומה 6 ניתן היה לראות את הפגיעות. עשן שחור היתמר מעל המפרץ. העשן הזה היה שונה מזה הרגיל, אותו אנו מכירים מבתי הזיקוק במפרץ ומכל איזור התעשייה.

עשן של טילים.

"הנה" "הנה", צעקו הילדים והצביעו על הפגיעות הישירות. מראה סוריאליסטי שקיים רק בישראל.

השכנים מהקומה שלנו נכנסו כולם לדירתנו הצופה למפרץ. אפילו בלי לדפוק. תחושה של ביחד. כולם רצו לראות מבעד לחלון את הפגיעות. איש לא חשב באותו רגע לרדת למקלטים. הההפתעה היתה רבה.

בשבוע שעבר נפל טיל בסטלה מאריס, שכונה מערבית בכרמל, המרוחקת מביתנו. "זה הכל?" - אמרנו זה לזה. איש לא חשב לעזוב את העיר בעקבות הטיל. ואכן, בשבת לא בוטלו השמחות. אורחים מחוץ לעיר הגיעו, והכל היה נראה כהרגלו. באוויר היתה תחושה שמשהו יקרה, אבל זה היה באוויר בלבד. לא מעבר לכך.

הבוקר זה קרה.

הראשונה שהתעשתה מההפתעה ומההלם, היתה כמובן הרעיה. הבומים הנוספים שהרעידו את חלונות הבתים, יחד עם המראות מהמפרץ, גרמו לה להלביש במהירות את הילדים, שזה עתה קמו משנתם. הטילים העירו אותם.

"אנחנו יורדים למקלט", הכריזה. חדר המדרגות בביתנו בן 9 הקומות היה מלא. איש לא ירד במעלית. לא לוקחים סיכונים. הבעל "הגיבור" נשאר בבית. צריך הלא מישהו שיכתוב ויתאר את מה שקרה ממרום הבית, שהפך לפתע חזית.

כמו לאחר פיגועים שידעה העיר, קורסים הטלפונים. לפני הקריסה מגיעות שיחות רבות ממשפחה וחברים. "מה קורה"? "בואו כבר"! ועוד כהנה וכהנה בקשות ופניות. ברקע רעש מטוסים, מסוקים והרבה יללות סירנה. תושבי חיפה לומדים בדרך קשה, מה עובר מידי יום על תושבי שדרות בדרום ואצבע הגליל בצפון.

מהחלון בסלון נראים רכבים עזובים. תושבים מפוחדים, עזבו אותם ורצו למקלטים. המשטרה קוראת ברקע לתושבים לפנות את הרכבים כדי לשמור על צירים פנויים. השמועות רצות במהירות. טיל ברחוב ארלוזרוב - מרכז השכונה. שמועה בלבד. שמועות גם על פגיעה בבתי הזיקוק. גם זה לא נכון. ה"לבניות" נותרו שלימות. עדות אישית מהחלון בסלון.

המקום היחיד שנפגע קשה הוא מוסך הרכבת בעיר התחתית. וגם שם יש סיפור מעניין. באותה שעה עסקו העובדים בתיקון הקרונות שנפגעו בתאונה בבית יהושע. טיל נכנס ישר לתוך המוסך וקטל 8 עובדים. ברכבת מבכים: "האסונות רודפים אחרינו לכל מקום".

ברקע ממשיך פיקוד העורף לחלק הוראות והנחיות. "להשאר במרחבים הממוגנים, לא לעזוב את הבתים".

וכי יש לאן ללכת? לפי שעה אין פאניקה בחיפה. תחושת ה"ביחד" במקלטים מסוככת על היושבים בהם. אם חלילה יצטרכו לשבת הרבה "ביחד" זה כמובן ישפיע. בינתיים מדברים כאן על "חוויה", כזו, שהילדים יוכלו לספר הלאה.

אם לא היו הרוגים בנפש, זו בהחלט יכולה היתה להיות חוויה. אבל בתוך שעות, להרוגים יהיו שמות ופנים. לכל אחד יש את הסיפור שלו. זו כבר לא תהיה חוויה. לכל היותר חוויה מצמררת וקשה.

פאניקה כאמור אין. תחושות קשות יש ויש. בעיקר חוסר ודאות למה שצפוי להיות בהמשך. יש המנסים להתנחם ב"צרת רבים" לאור ההודעה של פיקוד העורף לתושבי ת"א וצפונה להיות עירניים. "צרת הרבים" הזו עלולה להיות בכל הארץ. הדבר היחיד שנותר לעשות, והוא באמת היחיד - זה להתפלל ולהגיד תהילים.

הכתובת המוכרת "תהילים נגד טילים" הופכת להיות משמעותית ומוחשית ביותר. לא לתפארת המליצה, אלא כצורך מעשי. אגב, בשעה זו טרם נשמעה צפירת הרגעה. כולם עדיין במקלטים. חיפה העילית הפכה כולה לחיפה התחתית.

חיפה בתוך בונקר.

הכותב הוא הכתב המדיני של 'יתד נאמן'

קישורים:
טור קודם: גם חיפה בחזית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!