טור חדש: בין השורות

זר כי קרא את טורו השבועי של העיתונאי יעקב ריבלין בעיתון 'בקהילה', עשוי היה לסבור בטעות כי מדור 'אדרבה' של העיתונאי פ. חובב מ'יתד נאמן' נזדמן לידיו. למען הסר ספק, נבהיר מראש כי לא באנו חלילה להשוות, ודאי שלא לזלזל ביכולת הכתיבה חסרת המתחרים של כותב המדור.

אלא שלאחר הפתיחה בכבודה של אכסניה, אי-אפשר שלא להתייחס לאופן המגוחך בו מוצגת התנהלותה של סיעת ש"ס על-ידי הכותב. אמנם בכתבה נוספת המתפרסמת בעיתון, ניתן פתחון פה ליו"ר התנועה הקדושה, אך בטורו הפרשני, הנחשב יותר, מוצגת התנועה באור שלילי ביותר, המעלה חיוך של גיחוך על שפתי הקורא. באסוציאציה לכותרת המדור, ניתן לכנות את התנהלותם של אנשי תנועת ש"ס בעת ההצבעה השבוע כ"מצעד הבדיחה"...

שונה בתכלית השוני התייחסותו (יש שיאמרו: אי התייחסותו), של כתב עיתון 'משפחה', יוסי אליטוב, לאותו אירוע ממש. אובייקטיבית, מתייחס אליטוב לאירוע בשולי ידיעה צדדית, בעמוד נידח, כאל טקס יציאה מכובד, מעין שיתוף פעולה של התנועה הקדושה, בדרכה שלה, כנגד 'מצעד התועבה'.

מצד שני, הראיון השבועי מוקדש כולו לח"כ משה גפני, האיש והמלחמה. אליטוב, בצעד מתוחכם, נותר כל העת בצד המראיין הלוחמני, זה המציג את השאלות הקשות, כאילו נשאלו היישר מגרונו של יו"ר התנועה הקדושה, ואינו מאפשר למרואיין להיפטר בסיסמאות נבובות.

אין מה לומר. אליטוב יצא מהראיון כמי שאוחז את החבל משני קצותיו. מחד, הבמה ניתנה לח"כ הנמרץ ומה לו כי ילין. מאידך, הראיון הלוחמני זיכה אותו, ללא ספק, בטפיחת שכם הגונה מלווה בקריאת עידוד בנוסח "הכנסת לו כהוגן", מיו"ר התנועה.

לפרט או לא


הכותרת בעיתונים 'משפחה' ו'בקהילה' (כותרת דיקא, ולא כותרות, שכן הכותרת בשני העיתונים זהה), מבשרת על 'בין המצרים' העומדים בפתח, ולאו דווקא בהיבט ההיסטורי. אלא, שהכותרת הזהה מטעה. שכן, על אף הדיווח העובדתי המקביל, התכנים בעיתונים - שונים.

בעוד כתב 'בקהילה' שלמה קוק, מתאר אמנם כיאות את תמונת המצב, אך נמנע (כנראה בשל קוצר זמן) מלרדת לפרטי הפרטים של ארסנל הנשק המצוי בידי החיזבאללה ומציטוט מומחי מודיעין למיניהם, הרי שבעיתון 'משפחה' הנתונים הצבאיים המובאים בכתבתו של אליעזר שולמן, עד לפרטי פרטים של כמויות מספריות של סוגי הרקטות, נראים כאילו הודלפו היישר מישיבת העדכון הביטחונית אליה זימן ראש הממשלה את שני ח"כי יהדות התורה, כשרק את הבלעדיות על סוגיית הרקטות הדו-מנועיות, מותיר שולמן, כג'נטלמן אמיתי, לעיתון המתחרה...

האם יש טעם בפירוט יתר שכזה, ובפרט כשהכרתו של הקורא המצוי את הנושא הצבאי מתחילה ונגמרת בקפיצה שנתית לבקו"ם להגשת דיחוי, במקרה הטוב (או הרע, תלוי בעיני המתבונן)?

יש שיאמרו, כי הפירוט המופרז, משל בקוראי 'במחנה' עסקינן, מיותר על גבול המגוחך. לעומתם, יטענו אחרים, כי דווקא עובדת היותו של הקורא המצוי מנותק לחלוטין מההוויה הצבאית, היא הנותנת לרצונו העז להיחשף לכל שביב של מידע ולכל בדל של פרשנות.

להכריע בין שני הרים אלו, לא באנו, אלא לעורר את תשומת ליבו של הקורא הישר, המבכר להשקיע ברכישת עיתון על פני קניית כמות גדולה יותר של פיצוחים, ומבקש, באופן טבעי, לקבל תמורה הולמת לכספו...

החטא ועונשו


אין חולק כי גם בביקור רב הרושם של נשיא המדינה במכון הטכנולוגי להלכה, אין כדי לשנות את המציאות המצערת ולפיה רשמי השבוע החולף מבית נשיא המדינה הם בבחינת דברים שהשתיקה יפה להם. אך למרות זאת, ואולי דווקא עקב כך, מעניין להיווכח כיצד מתמודדת העיתונות החרדית עם המצב העדין, בבחינת "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי".

והנה, גם לעניין זה נחלקו העיתונים בסגנונם. בעוד ב'משפחה', בכתבתו של יוסי אליטוב, מוזכרים החטא ועונשו בנשימה אחת ובחצי מילה - עבור לנושא הבא: סוגיית ההתמודדות על הנשיאות, מבלי להתייחס למצבו הציבורי של קצב כתוצאה מהשלכות הפרשה, הרי ש'בקהילה', בכתבתו של יעקב ריבלין, מפריד הכותב 'הפרד ומשול', בין החטא שהשתיקה יפה לו כאמור, לבין עונשו - היינו, מצבו הציבורי-פוליטי של הנשיא, כשמציאותו הפוליטית-ציבורית של קצב הנגזרת מהאירוע, מתוארת לפרוטרוט, כמיטב המסורת הריבלינאית. רק אחר כך, עובר ריבלין לחזית הבאה - המרוץ הצפוי בדרך למשרה הנכספת.

ואם במחלוקות עסקינן, הרי שגם בפן הפרשני נחלקו הכותבים המלומדים. בעוד שלדעת אליטוב, הקדמתה הצפויה של ההתמודדות מחזקת את סיכויי בחירתו של הגרי"מ לאו, הרי שריבלין פוסק נחרצות ונימוקיו עמו, כי "אין ספק שאם יוקדמו הבחירות יגבר כוחם של ריבלין ופרס"...

כפרשני פרשנים, לא באנו חלילה לגמד את פרשנותו של מי מהשניים שהלא אם לתורה שבעים פנים, לפרשנות כפליים, אלא שכמנהגם של פרשנים הגונים, הבדלים שראינו, רשמנו...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!