מצעד הבריחה
יעקב ריבלין מספר מדוע היו ליצמן וגפני קרביים באי אמון ולמה העיר ולדר את אטיאס בשלוש וחצי לפנות בוקר
- יעקב ריבלין
- ט"ז תמוז התשס"ו
- 4 תגובות
מה לא אמרו על ראש הממשלה אהוד אולמרט בכל הקשור ליחס שהוא מפגין כלפי ידידיו הטובים בסיעת יהדות התורה. טענו שהוא איבד בהם כל עניין. פירשנו שהוא החליט להסתפק בשותפות הצייתנית והנכנעת של ש"ס. והיו שאף הרחיקו לכת בקביעה שמכאן ועד לסוף הפגרה בעוד שלושה חודשים הוא לא רואה אותם מטווח של מטר. סוג כזה של נוכחים נפקדים בעיניו של ראש הממשלה.
כך גם חשבו טובי בניה של הסיעה האמורה עד לצלצול הטלפון הגואל בלשכותיהם של ה"ה ליצמן וגפני בבוקר יום חמישי שעבר. מעברו השני של הקו הייתה מזכירה בכירה ביותר בלשכת ראש הממשלה שהזמינה את השניים, כל אחד בשיחת טלפון נפרדת כמובן, לפגישת עבודה דחופה עם האיש החזק ביותר במדינה. על מה ולמה יצאה פתאום ההזמנה, לא ידעה, או לא רצתה, שומרת הסוד הנאמנה, לספר.
דומה כי גם בלי תכונות מיוחדות אפשר לדעת מה עבר בראשם של השניים עם קבלת ההזמנה המפתיעה. במיוחד לאחר שנודע להם כי מתוך ששת ח"כי הסיעה רק הם יזכו לראות פנים בפנים את ראש הממשלה. אחד בוודאי כבר תכנן את גודל האותיות בעיתון התנועה שיבשרו על פריצת הדרך המדהימה שהשיג בנושא קצבאות הילדים. עמיתו, מן הסתם, כבר ראה בעיני רוחו את קבלת הפנים הנרגשת בבתיהם של גדולי התורה אליהם יחוש תכף ומיד להבאת הבשורה הגדולה של החוק להבטחת עתידם של מוסדות התורה.
לפחות לאחד משני המוזמנים לא היה ספק כי לקיומו של המפגש יש קשר ישיר למה שקרה יום קודם לכן במליאת הכנסת. ביום רביעי שעבר נחלה הממשלה כמה כישלונות בבלימת יוזמות חוק של האופוזיציה. באווירת איש הישר בעיניו יעשה בקואליציה חסרת ההנהגה, הצליח גדעון סער להעביר הצעת חוק המחייבת כל ראש ממשלה בהצהרת בריאות קודם שייכנס לתפקיד.
מבחינה מעשית, לא הייתה לכך כל משמעות. בסך הכול מדובר בהצעת חוק בקריאה טרומית והיא תיקבר זמן רב בוועדת הכנסת. וגם אם תצלח את כל משוכות החקיקה, לאולמרט עצמו אין כל סיבה לחשוש ממנה (הבן-אדם בריא כמו שור ורץ עשרה קילומטר ביום על מכשיר ההליכה במשרדו). אבל כך בדיוק מתחילים סדקים ראשונים בקואליציה. היום מפסידים בהצעה זוטרה, מחר בהצבעה חשובה, ומחרתיים מתקשים לגייס רוב נגד הצעת אי אימון.
כתוצאה מההפסד הודיע יו"ר הקואליציה, ח"כ אביגדור יצחקי, כי אם לא תצורפנה סיעות נוספות לקואליציה הוא ישקול לפרוש מתפקידו. מאוחר יותר הוא קצת ריכך את הדברים, אבל המסר היה ברור: כך אי-אפשר להמשיך לאורך זמן.
אז מה היה טבעי יותר מאשר להגיע למסקנה כי סוף-סוף נפל האסימון בראשו של ראש הממשלה, שהחליט להיכנס לעובי הקורה ולקדם את הכניסה לקואליציה. כל קורא ממוצע שנפשו כבר קצה בכתבות החוזרות ונשנות של השבועונים על המשא ומתן הקואליציוני, יכול לדקלם באמצע השינה שהכול כבר סגור ומסוכם בין הצדדים וצריך רק את ההכרעה של ראש הממשלה. וזו הרי האמת לאמיתה.
ואכן, משהו באמת נפל במהלך השיחה. אך לא האסימון בראשו של אולמרט, אלא פטיש של חמישה קילו על ראשם של שני המוזמנים המופתעים. במקום לדבר על מצוקת הילדים הרעבים ושאר ירקות קואליציוניות רקובים, נשא אולמרט את דברותיו אודות טווח הטילים החדש של ארגוני הטרור הפלסטינים.
בשל המצב המתוח באזור הלחימה לא יכול היה אולמרט לחשוף בפני אורחיו יותר מטפח. כך, למשל, למדו השניים כי הטיל ששוגר לעבר אשקלון היה דו-מנועי (וזו הסיבה כנראה שלשיחה זומנו שני ח"כים ולא אחד, י.ר.) וכי ארגוני הטרור מנסים להגדיל את טווח הפגיעה של הקסאמים לאזורים נוספים.
מאחר וכאמור מדובר בפגישה ביטחונית סודית ביותר, לא ניתן להרחיב אודות על חילופי הדברים שהיו במהלכה (גם כך, מתבקשים הקוראים להשמיד את הטור דנן לאחר הקריאה ולא לשוחח אודותיו במקוואות ובמפגשים בערב שבת ליד מאפיות החלות). מה שניתן רק לציין כי בתום הפגישה העיר אחד המוזמנים באכזבה כי לא החכים דבר מעבר למה שכבר פורסם באותו בוקר בעיתונים ובאתרים השונים.
אולמרט מאוד לא אהב את האמירה. אל תעליב אותי, השיב בתגובה. יש הבדל כאשר קוראים דברים בעיתון ובין ששומעים עליהם ישירות מראש הממשלה.
אינו נוכח
בעוד השניים יוצאים מבואסים כהוגן מהפגישה, החלה תסיסה זוטא בתוככי הסיעה סביב השאלה מדוע הוזמנו דווקא שני הנלבבים דנן ולא זומנו גם אישים אחרים, כמו, למשל, יו"ר דגל התורה הרב אברהם רביץ.
אבל כאשר נודעו תוצאות הפגישה נשמו כל הנרגזים לרווחה. אם מדובר בפגישה להקראת כותרות עיתוני הבוקר, אומר לנו אחד ממקורבי יו"ר התנועה, אפשר להסתפק גם במספר שתיים בסיעה. להערכתו הסובייקטיבית מאוד של הלה, רביץ לא הוזמן לפגישה מאחר ואולמרט ידע כי הוא עלול להגיב בחריפות כאשר יתברר לו כי הורד מירושלים לבטלה.
כך או אחרת, שני האישים שבזבזו את זמנם היקר (ומדובר באנשים חרוצים באמת) הגיעו במצב רוח קרבי לחלוטין להצבעת אי האמון שנערכה ביום שני השבוע. היוזמה להצעה יצאה אמנם מביתו של מרן הגרי"ש אלישיב ולא מחדר הסיעה, אבל השניים נרתמו למערכה עם ברק מחודש בעיניים. מהסוג שראינו אצלם רק בימים של אופוזיציה לוחמת אמיתית.
אם המטרה הייתה להביך את ש"ס היא הושגה במלואה. לא כל-כך בגלל הכישורים הפרלמנטריים הידועים של יהדות התורה, אלא בגלל חוסר התושייה הידוע של האחרונים במצב של מבוכה. בשעות הבוקר של יום שני פורסמה בערוצים האלקטרוניים הידיעה כי ש"ס החליטה לתמוך בממשלה בהצבעה, תוך גלגול האחריות לעברה של עיריית ירושלים שבראשה עומד איש דגל התורה.
לא חלפו עברו אלא מספר שעות וכבר נשמעו זמירות אחרות. לא תמיכה בממשלה אלא היעדרות מהמליאה. לבל חלילה יתעורר חשש לשלומה של הממשלה מיהרה התנועה הקדושה להבהיר כי תמורת כל ח"כ שיעדר מההצבעה היא תדאג לקיזוז מול ח"כ אחר מהאופוזיציה.
את פשר המישמש הזה ידעו רק בודדים בצמרת התנועה. כל היתר קיבלו הוראות וביצעו כמו חיילים נאמנים. מה שקרה הוא שבשעות הבוקר סמוכים ובטוחים היו ראשי הסיעה כי השר יעקב אדרי, זה הממונה על הקשר בין הכנסת לממשלה, יאות לשתף אתם פעולה בתרגיל העברת האחריות לעירייה ולעומד בראשה. לאמור: הממשלה מצדה תגנה את המצעד ותקרא לראש העירייה לטפל בנושא הנמצא בתחום אחריותו.
אבל השר אדרי גילה קצת יותר תבונה ממה שבש"ס נטו לייחס לו. הוא סירב, כך לדברי גורמים בסיעת קדימה, לטבול בתוך הבוץ הפנים חרדי הזה, ולא הסכים לפרסם גינוי בשם הממשלה למצעד התועבה תוך גלגול האחריות למשהו אחר. תחת זאת הוא קבע כי המצעד הוא אירוע פרטי לחלוטין שלממשלה אין בו כל יד וחלק. אם יש בעיה של ביטחון בנושא, אמר, צריכה לדון בזה המשטרה.
בשלב זה עמדו בפני ראשי ש"ס שתי האפשרויות הבאות. להתייצב באומץ מול המליאה והבוחרים ולומר את האמת כמות שהיא: אין לממשלה כל זיקה ישירה למצעד , ואם אכן תחליט להתערב בכך הרי שהבג"ץ שלא יאחר לבוא יזרוק אותה מכל המדרגות. אי לכך מדובר בהצעת אי אימון הצהרתית בלבד שסיעה שנהנית מכל טוב הקואליציה אינה יכולה שלא להתנגד לה. אלא מאי? האחים האשכנזים קצת יכעסו? לנו יש את הרבנים שלנו הסוברים כי בניית בתי כנסת ומקוואות שקולה כנגד כל הצרות האחרות.
האפשרות השנייה הייתה להימנע. כלומר: להישאר באולם המליאה ולהודיע על הימנעות. וגם את זה ניתן היה לנמק בלי קושי רב. מצד אחד מדובר בנושא שאין בו זיקה לממשלה, מצד שני, הרצון להביע סלידה מעצם קיומו של האירוע המתועב.
אבל לזה אולמרט כבר לא היה מוכן. במהלך היום הוא שלח מסרים למי שהיה צריך לשלוח שאם תהיה הימנעות שתביך אותו במליאה הוא ידאג לעכב את מילוי ההתחייבות הקואליציוניות בכמה נושאים תקציבים שש"ס מחכה להם בכיליון עיניים. מסתבר שגם בלשכת אולמרט קלטו את המתח שיש בש"ס סביב הנושאים התקציביים שנפש כמה ממוסדות התנועה תלויים בהם. מותר גם להניח שנודע להם שאחד מראשי התנועה נשאל על כך כמעט מדי בוקר במקום בו מתקבלות ההחלטות האמיתיות.
וכך התקבלה ההחלטה הגוזרת על ח"כי התנועה ושריה להמתין מחוץ לאולם המליאה בזמן ההצעה. בו במקביל הושג קיזוז מול כמה מח"כי האופוזיציה. הח"כים המשופשפים של יהדות התורה לא אחרו לקפוץ על המציאה. חיש קל הם אספו עשרים חתימות לעריכת הצבעה שמית והתענגו לשמוע את מזכיר הכנסת מכריז: "אינו נוכח", כל אימת שהוקרא שמו של אחד מח"כי ש"ס ושריה.
החלק המשעשע יותר היה בתום ההצבעה על מצעד התועבה ותחילת ההצבעות על ההצעות שהוגשו על ידי סיעות האופוזיציה בנושאים אחרים. כמו יש מאין צצו לפתע ח"כי ש"ס משתי הכניסות למליאה ועשו את דרכם בריצה לספסליהם כדי לתמוך בממשלה. המחזה היה משעשע למדי גם בלי הקריאות הלגלגניות שהפנו לעברם ח"כי יהדות התורה.
רק שני אנשים בש"ס חסכו לעצמם את המחזה המביך הזה. היו אלה שני ראשי ש"ס (הגיע הזמן שתתרגלו לביטוי הזה) שבחרו להיות במקומות פחות נלעגים. לאלי ישי היה יארצייט על אביו המנוח וביום שכזה מוקדש כידוע לדברים המועילים לעילוי נשמה ולא ההפך. אטיאס מצדו העדיף, כנראה, להסתגר בלשכתו שבמרכז ירושלים כדי להעמיק למוד את סוגיית הרגולציה ואת השיטות השונות במחלוקת בין הכבלים וחברת הלוויין, שכל שרי התקשורת הקודמים נלאו מלרדת לעומקה.
הנחמה היחידה של ראשי ש"ס היא בכך שההצתה האופוזיציונית של יהדות התורה הגיע באיחור רב מאוד. מהלומות על יציבות הקואליציה לא מנחיתים בשבוע שלפני האחרון של מושב הכנסת. לו השכילה יהדות התורה להבין כבר לפני חודשיים שאולמרט משחק אתה בנדמה לי ומושך זמן עד לפגרת הכנסת, אין ספק שהם היו מוצאים נושאים לא פחות מהותיים וחשובים מאשר מצעדי תועבה, שלממשלה אכן אין כל יד וחלק בהם. חסרים חילולי שבת רשמיים במדינה? וכי לא הייתה החלטה שערורייתית של הממשלה על מתן אזרחות לילדי גויים זרים? אבל ביהדות התורה העדיפו לנמנם בחלומות מתוקים על הצטרפות קרובה לקואליציה, חלומות שההתפכחות מהם הייתה כאובה, וגם קצת מבישה.
אנשים טובים באמצע הלילה
אם מחפשים נסיבות מקלות להיעדרותו של שר התקשורת מהצבעות אי האמון של יום שני השבוע, הסיפור האנושי דלהלן יכול להמיס גם את לבו של התובע המשטרתי הקשוח ביותר.
ומעשה שהיה כך היה. בשעה שלוש ושלושים של טרום בוקר יום שני התעורר אטיאס לצלצולו הצורם של הטלפון בביתו. לצלצל לביתו של שר בשעה כזאת יכולים רק אנשי צוות הביטחון המלווה אותו, אחד מבני ביתו של הגר"ע יוסף, או חבר ילדות כמו הרב חיים ולדר, וגם זה רק בנסיבות מאוד-מאוד יוצאות דופן.
ואין ספק כי הפרשה העגומה של טביעת הילד מאיתמר בפרק ניצנים היא בהחלט סיבה כבדת משקל המתירה לעורר שר בישראל משנתו המתוקה. אטיאס, נכון לעכשיו, עדיין אינו נמנה עם כוחות החילוץ וההצלה ואומרים שעם הנתונים שיש לו אפילו לזק"א הוא לא היה מתקבל.
אלא שדווקא הוא, בעמדה הממשלתית הבכירה בה הוא נמצא כעת, מסוגל להקפיץ באמצע הלילה את ראשי חברת בזק למען יתרמו הם את חלקם למאמצי הסיוע. למרות שבזמן השיחה הבהולה עם ולדר היה אטיאס אפוף בחבלי שינה ותנומה על עפעפיו הוא הבין מיד את אשר נדרש ממנו לעשות.
היה זה בעיצומם של החיפושים אחרי הילד האובד. לכוחות המחפשים בשטח נלווה האב השכול (מה שהתברר רק בבוקר שלמחרת) וזה העלה את ההשערה כי הילד הלך לאיבוד בשטח ומנסה ליצור קשר עם בני הבית. דרכו של הילד (ז"ל), סיפר האב, היא להתקשר הביתה ובאין מענה הוא משאיר הודעות בתא הקולי. אפשר, אמר האב, כי הוא מנסה לעשות זאת גם עתה אלא שלמרבה הצער נותק קו הטלפון בבית מסיבות טכניות שונות.
אבל לך תמצא מי שיחבר קו בזק מנותק באמצע הלילה. מנהל חפ"ק החיפושים, ר' יהודה משי זהב, לא אמר נואש. הוא צלצל מיידית לביתו של ולדר וביקש ממנו להעיר את ידידו השר אטיאס משנתו. ולדר לא היסס, חייג ישירות לביתו של השר (חכו לסדרה החדשה: שרים מספרים על עצמם) והסביר לו את נסיבות האירוע.
וכך החלה שרשרת של שיחות שהעירה סדרה שלמה של אנשים שממש לא הבינו מה בדיוק רוצים מהם בשעה ארבע לפנות בוקר. אטיאס העיר את יועצו המיוחד ניר שלום. זה העיר את ראש אגף התפעול בבזק שהעיר את מנהל מחוז השרון שהעיר את תורן התחזוקה של המרכזייה הרלוונטית.
הלוואי וסופו של הסיפור כולו היה טוב כמו החלק של ההתגייסות הטלפונית. תוך שעה חובר מחדש הטלפון, ואבוי, שום הודעה לא נשמעה בו עד לרגע בו מצאו הכוחות המחפשים את גופת הילד האומלל.
ומעשה טוב ששמענו רשמנו.
טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 4 תגובות