סרט אימה בלשכת השר

מרחק של כמה פסיעות הפריד בין השניים. בחדר סיעת העבודה התכווץ שר הביטחון עמיר פרץ מתחת לתמונתו הגדולה של רבין, ועיניו שידרו בעיקר פחד, מצוקה וחוסר אונים. הביטחוניסטים המתוסכלים של העבודה, מתן וילנאי ודני יתום, הכריזו בדרמטיות כי הם נותנים לפרץ את כל הגיבוי הנדרש להצליח במלחמה נגד הטרור.

שפמו העבה של שר הביטחון ריקד למשמע ההודעה. רק זה מה שחסר לו כעת. מצד שני, גם עזאם עזאם הבטיח השבוע לבני משפחת שליט להעניק את כל הגיבוי הנדרש ולהשפיע על גורמים שונים לשחרר את הבן החטוף. כך זה בישראל. גם בפרקי אימה כמו שהתרחשו השבוע, יככבו תמיד דמויות משעשעות שמספקות כמה רגעי הפוגה של צחוק בריא.

אבל העיניים, העיניים של שר הביטחון, היו נטולות כל הבעה, מזכירות במעט את מבט האין-אונים של החטופים באשר הם, המתבקשים להישיר מבט למצלמה ולמסור הודעה למשפחה שבבית.

חייו של פרץ בארץ הביטחון קשים מנשוא. ביום שנכנס למשרד הביטחון זימן ללשכתו כמה פעילי שלום. פרץ, שעדיין לא הבין את כובד המעמסה שניחתה עליו, שלף שירונים מהמגירה, ובני החבורה החלו לזמר שירי הלל לשלום שמעבר לפינה, וכמעט פצחו במחול של דרבוקות.

אלא שבלילה ההוא הסתיים, פחות או יותר, פרק השירה במשרד הביטחון.

פרץ, ששום אירוע בחייו לא יכול היה להכשירו לקראת התפקיד שאליו נכנס, נזרק ברגע אחד אל קרקע המציאות. מאסת אירועים שכזאת מאיימת להכניע גם קומיקאי כמוהו שיצר לעצמו זהות כלאיים של 'גנרל חברתי לשלום'. נגזר עליו (ועלינו) להתנהל בין מפלגה מסוכסכת, עיר מגורים מופגזת, שכנים זועמים ופקודות צבא שלאפסנאי שכמותו נראות יותר ככתב סתרים. ואם לא די בכל המקדמים הללו, נאלץ כעת פרץ חסר הניסיון להתמודד עם משבר ביטחוני ראשון מאז יציאת צה"ל מעזה שבמרכזו - חייל ואזרח חטופים ברמאללה ובדרום הרצועה.

בשלושת הימים הראשונים של השבוע, עשה שר ביטחון את מה שבעיקר הוא יודע: להפחיד את אבו מאזן ואת חאלד משעל. "אני רוצה מכאן להפנות אזהרה חריפה לכל המחבלים ושולחיהם באשר הם", הרעים פרץ בנאום, שחוץ מרטוריקה ומדמגוגיה לא היה בו דבר.

וואהה, מה יעשה לאותם מחבלים אם יסרבו להתיישר ולהחזיר את הבנים הביתה. לרגע אין לשכוח כי הארסנל של פרץ עמוס בכלי נשק שונים שאיימו על יסודותיהן של כמה לשכות שרי אוצר. לכן אין כל סיבה שמי שהצליח להכניס את נתניהו ואת שוחט לבונקר ציבורי, לא יוכל לשחזר את הצלחתו מול יריבים אחרים. משעל, לדוגמה.

ולהאמין שהמקום היחידי שבו יכול שר הביטחון להניח את ראשו בבטחה, רחוק מהחברים מהמפלגה, מהידידים בלשכת אולמרט, ומהקצינים עם הכומתות המוזרות על הכתפיים, זמרי שלום מבוזבזים שכמותם - הוא הבית בשדרות, עם שובתי הרעב שבפתח, רעם התותחים בלילות, והאפלה שיורדת תכופות על העיר. במצב שכזה לא פלא שפרץ מתהלך כאדם אומלל, השרוי במצוקה, וזקוק נואשות לעזרה.

היגיון של מחלקת תברואה



בחדר הסמוך לחדרה של סיעת העבודה הזחיחות כובשת שיאים. במפגן של ביטחון עצמי מופרז, אולמרט מסדר את הקוביות בבטחה ויודע בדיוק מה הוא עומד לעשות בכל אחד מרגעי האימה שממתינים לו. אימת משעל? הצחקתם אותו. נסראללה? הוא אוכל אותו כמתאבן לארוחת בוקר עם הנשיא קצב.

האיש שהכניע את מובילי משאיות האשפה הקשוחים בירושלים, וצבר ידע ביטחוני רב בדיאלוגים תכופים עם נציגים חרדים בכיכר ספרא, אינו מוטרד יתר על המידה מקפריזות של כמה נודניקים פלשתינים, שהחליטו דווקא עתה, בעיצומו של המונדיאל החשוב, להפר את החגיגה. בפרפרזה על הילד האבוד במשרד הביטחון, אולמרט נחשב לאב האחראי, שכבר ראה כמה דברים בחייו והגיע לרמת בשלות שכזאת, שאין עוד מי שיכול להחכימו.

עם ניסיון ובשלות שכאלו, אין כל שאלה כיצד השיג אולמרט את התבונה הבאה: בעיצומם של הדיונים בוועדת חוץ וביטחון על ההידרדרות הביטחונית, חקר אולמרט ומצא מדוע דווקא כעת החליטו הפלשתינים לחטוף חיילים ולחמם את הגבול עם ישראל. אז זהו, שהכל נסוב מסביב להתכנסות.

מעקב צמוד של ראשי ארגון החמאס אחרי מסעו המזהיר של ראש הממשלה בעולם, ותפקודה המדהים של הקואליציה, הביא אותם למסקנה שהדרך היחידה לסכל את ההתכנסות היא באמצעות חטיפת חיילים.
במילים אחרות: החטיפה היא בכלל מזימה אפלה של החמאס לסכל את הרס מפעל ההתיישבות ביש"ע, ועל כן אולמרט מגיע למסקנה הבלתי נמנעת: הפלשתינים יחטפו חיילים? אנחנו ננקום בהם באכזריות ונפנה את אחרון תושבי עלי. הם יעזו לפגוע בשדרות? לא נהסס ונזרוק את אחרון תושבי המאחזים לתחנת הדלק הסמוכה.

זהו היגיון צרוף של מחלקת תברואה.

מי הם המטורללים?


בינתיים עד שיתפנו בישראל להתמודד עם הבעיות השוליות, נערכים כאן לטפל בסכנות האמתיות: מלאכי החבלה שאורבים בלילות בבתי הקברות. ינון מגל, עיתונאי חביב החובש כיפה לסירוגין, חשף בדרמטיות השמורה לאירוע של נפילת טילים על מרכז 'עזריאלי' בתל-אביב את דבר ביצוע טקס 'פולסא דנורא' על ראש הממשלה אולמרט, בהשתתפות כעשרים איש, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

שבועיים קודם נפל עיתונאי למארב אחר של תשושי נפש. מהדורת חדשות מרכזית נפתחה בהודעה דרמטית על תכנית סודית של הימין הקיצוני לפוצץ בסיסי צה"ל ביום שתכנית ההתכנסות תתממש, ואותו עיתונאי ישב והקריא ברצינות תהומית, מתוך נייר מקומט, שבמקרה הטוב עומדים מאחוריו שני נערים מתבגרים מיצהר, את התכנית המלאה של המבצע.

לעולם לא נוכל להעריך ולדעת איזה תוצר מרשים עלול להביא זיווג מדהים בין תשישות נפש ותימהונות, לבין עיתונות שמייצרת סיפורים שאינם. אבל מה שמדהים בכל מבזקי ההבל הללו, שהמאמינים הגדולים ביותר בכל הטקסים הללו אינם בוגרי ישיבת 'חברון' או מתפללי בית הכנסת היזדים. אלו שמלאכי החבלה מופיעים בחלומותיהם ומטרידים את מנוחתם, לא נפגשו עם ההשגחה הפרטית בשנים האחרונות, אך מתעקשים להאמין לכל סיפורי יצהר, ודבקים בעלילותיהם במין אמונה דתית.

השאלה הגדולה צריכה להיות מופנית לעיתונאים החביבים, אלו שיש להם נגיעה לדת ישראל ולמסורת. הם הלא יודעים שמדובר בהבלים ובסיפורים המצוצים מהאצבע, מעשיות שמאחוריהן לא עומדים גם שני אנשים שפויים. הם הרי יודעים שבכל רגע נתון ניתן לכנס עשרה או עשרים יהודים ולקיים עמם טקס כלשהו, עם לפידים ונרות, על אקולוגיה, חייזרים ופולסות דנורות. מדוע להכתים את מסורת ישראל ומאמיניה ולפרסם דברים שלא היו ולא נבראו?

וגם אם בסופו של דבר העיתונאים הללו מתעקשים לפרסם את הטקסים וסיבותיהם עימהם, לפחות שיואילו נא לעשות זאת בקונטקסט הנכון. את הפנים חמורות הסבר ניתן להשאיר לאייטמים האחרים שאינם חסרים, ועל מופע הזוי של כמה תימהונים, שאין בינו לבין דת ישראל דבר, אפשר לדווח בחצי חיוך.

אשתקד, כאשר התקיים טקס דומה נגד ראש הממשלה דאז שרון, דרשו חברי הכנסת מהשמאל לפתוח בחקירה נגד הרבנים, כלשונם, שהשתתפו בטקס. אלא שמה לעשות, והמשנה לפרקליט המדינה, שי ניצן, החליט שהמדינה לא תפתח בחקירה ולא תעמיד אותם לדין. "לאחר בחינת הדברים החליט היועץ המשפטי לממשלה לא לפתוח בחקירה בעניין שבנידון. בחינת המקרה העלתה שקיים קושי לטעון שהיו כאן קריאה או עידוד או דברי שבח למעשי אלימות, שכן הטקס עסק בפנייה לשמים לגרום למותו של אדם", כתב ניצן בתשובתו.

ח"כ רן כהן ממר"צ ביקש באותם ימים להעמיד לדין את המשתתפים בטקס, לפי סעיף בחוק העונשין: "המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשי אלימות או טרור, תמיכה בו או בהזדהות עמו, ועל-פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור דינו".

ניצן הוסיף: "קיים קושי להוכיח אפשרות ממשית כנדרש בחוק שהדברים יגרמו לעשיית מעשי אלימות, זאת בין היתר משום שמשתתפי הטקס הדגישו גם בראיונות שנתנו לאחר פרסום דבר עריכת הטקס שהתפילה היא למוות שייגרם מדי שמים", הסביר ניצן את החלטתו. עם זאת הוא ציין: "היועץ המשפטי לממשלה רואה פעולות בוטות ומקוממות מעין אלו בחומרה, וראוי שסוג פעולה שכזה לא יהיה חלק מהשיח הציבורי".

בתגובה התקומם חבר הכנסת כהן: "מי מבטיח שלא יהיה מישהו הזוי ומטורלל שיפרש את הדברים כאילו הוא זרועו הארוכה של השמים? מדובר בהסתה לשמה ובקריאה מפורשת לרצח, ובתשובתו זו, היועץ המשפטי לממשלה כאילו עומד מנגד ואינו עושה דבר".

המטורללים היחידים בינתיים יושבים כנראה בכמה ערוצי תקשורת, וכן, גם בכנסת.

גם ישיבת ההסדר


שר הביטחון עמיר פרץ וח"כ יעקב ליצמן נפגשו בשבועיים האחרונים שלא בנסיבות חיוביות. הכל החל בהופעות חוזרות ונשנות של נציגי יישובים הסמוכים לעזה בוועדת הכספים. כמה מהם התלוננו בפני היו"ר ליצמן על כך ששמם נעדר ממבצע המיגון הגדול של מבני הציבור מפני חדירות מחבלים ונפילת קסאמים.

באחת מהקואליציות המעניינות ביותר, הפך ליצמן למושיעם של אנשי הקיבוצים, והשיג בעבורם תקציב של 44 מיליון שקל למיגון מבני הציבור. הכסף הגיע והונח לאישור חברי הוועדה, אבל אז הופיע בוועדה תת אלוף יוסי קורפרווסר, האחראי על מיגון יישובי עוטף עזה, והודיע שהתקציב שהביא ליצמן מיועד בכלל למיגון מוסדות החינוך בשדרות ולא ביישובים שמסביב. המדובר הוא בסדרי עדיפויות, טען קופרווסר.

ליצמן שבר את הכלים. הוא הקפיא את כל ההעברות, והזמין את אלוף פיקוד העורף, יצחק גרשון, לדיון מיוחד בוועדה. כמה ימים לפני שהוועדה התכנסה הגיע ראש ישיבת שדרות, הרב דוד פנדל, אל לשכתו של ליצמן ובפיו מעשה. מתברר שהצבא החליט, משום מה, שישיבת ההסדר בשדרות לא תזכה למיגון. כל ניסיונותיו של הרב פנדל להבין מה פשר האפליה בין תיכונים אחרים בעיר לישיבה, נתקלו בהסברים תמוהים. מה שמדהים בכל הפרשייה הזאת הוא שנציגי הציבור האותנטיים של הרב פנדל, חברי הכנסת מהציונות הדתית, הרימו ידיים ונכנענו להחלטה השרירותית.

ליצמן, שבעבר כבר הפנה מכתבים לראש הממשלה בנושא, החליט להרחיב את הברית בוועדת הכספים. הוא זימן את נציגי האוצר והביטחון לוועדה, והודיע כי רק אם מוסדות החינוך העצמאי, ישיבת ההסדר ומכללה נוספת ייכנסו לרשימת המוסדות שייהנו ממיגון, יאושר התקציב. אחרת הכל יוקפא. עמיר פרץ ניסה לעשות שרירים, האלוף גרשון נע באי נוחות, אבל לבסוף נכנע. השבוע הסתובבו ראשי ישיבת שדרות בכנסת ולא הפסיקו לספר בהתפעלות על הח"כ החרדי שהשיג תקציב למיגון ישיבה תיכונית.

השבוע יכלו חברי הכנסת של 'יהדות התורה' לרשום וי נוסף. בתוך ציבור ראשי הישיבות והכוללים ניטש מאבק גדול על הדרך הנכונה שבה יחולקו 183 מיליון השקלים שיועדו לישיבות ולכוללים, במסגרת התקציבים שאושרו. הדעות היו חלוקות לשתיים: קבוצה אחת טענה בלהט שהתוספת הזאת צריכה להתחלק בשווה בין כל שנים עשר החודשים של 2006, ויש לתת את ההפרשים כעת עבור ששת החודשים הראשונים של השנה.

מנגד, טענה קבוצה אחרת שאין כל טעם להתעסק בהפרשים. בהסדר התשלומים הקיים כלפי מוסדות תורה, שבו נקבע כי סך הכסף השמור בסעיף מוסדות התורה מתחלק בשווה בין כל התלמידים המתוקצבים על-ידי משרד החינוך, יש להפנות את כל התוספת לששת החודשים הנוספים, ומנהלי המוסדות יעשו בעצמם את הקיזוז הנכון בין החודשים הראשונים והאחרונים של השנה.

הוויכוח הנוכחי, שאיים על אחדות מוסדות התורה, הביא את ליצמן לקיים ישיבה מרתונית במשרד האוצר ולחתוך בפשרה המפא"יניקית הבאה: ביום הראשון של חודש תמוז קיבל כל מוסד תורני מענק מיוחד בגובה של תקציב חודשי מלא, ומענק זה מיועד להשלים את מה שנגרע בחצי השנה הראשונה, ואילו יתר התקציב יופנה לששת החודשים האחרונים של השנה. ובא לציון גואל.

'המטבחון', טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!