מתחיל לשדר

חודש וחצי לאחר שנשבע אמונים למדינת ישראל וחוקיה, טרם הספיק השר הטרי, אריאל אטיאס, לסגל לעצמו את גינוני השררה בכלל, ואת המניירות המיוחדות של שרי ש"ס בפרט. הוא צועד במסדרונות הכנסת בלי צוות המשמשים, שאיש מחבריו השרים לא זז צעד אחד בלעדיו, ואפילו, אוי לעיניים שכך רואות, נושא במו ידיו את תיק המסמכים. כאילו שלא לשם כך נבראו בערב שבת בין השמשות עוזרים, יועצים ונושאי כלים.

יש בסיעתו האומרים שגם זה סוג של פוזה מסוימת. אם כולם הולכים עם פמליות ואפילו ממחטה לא מחזיקים בידיהם הענוגות, הוא דווקא משדר את הייחודיות שלו באמצעות הקצנה לצד השני. שיסתובבו להם שני שרים בלי תיק ואפס סמכויות בלוויית שבעה אנשי פמליה ודווקא הוא, השני בחשיבותו בתנועה ועם תיק ביצועי כבד, יראה לכולם שאפשר גם אחרת. שפוני יאנאס בהפוך על הפוך.

אבל הסיבה האמיתית היא כנראה הרבה פחות פרוזאית. דווקא בגלל הזינוק המטאורי, שאפילו בש"ס למודת הטלטלות והתהפוכות הוא בגדר הפתעה גדולה - חשוב לו להוריד פרופיל חיצוני ולתת לחבריו, ובעצם לכל הציבור בישראל, להסתגל לאט לאט לעובדה כי יש מספר שניים חדש בתנועה ("עזוב, עזוב את המספרים האלה. בש"ס יש יו"ר אחד וכולם שווים", הוא ממהר להסתייג מהדברים).

כמה שפחות לנקר עיניים בשלב זה, הרי זה מצווה מן המובחר. בפרט שיש אנשים ותיקים יותר בתנועה שיושבים בלשכות מהודרות, אך פרט מלעקוב אחרי מחוג השניות בשעון אין להם בעצם מה לעשות.

ואפשר גם להאמין לו, לפחות עד שיוכח אחרת, כי המעבר המהיר מחיים של אדם פרטי לאור הזרקורים של שר בכיר בישראל עדיין קשה לו. לפני שלושה חודשים הוא לא ידע באיזו קומה נמצאים משרדיה של תנועת ש"ס בכנסת, ופתאום, כמו ב'הפי אנד' מהסיפורים של ידידו ועמיתו הרב חיים ולדר, הוא מוצא את עצמו ליד שולחן אחד ובטווח יריקה משר הביטחון וראש הממשלה.
לדבריו, זו גם הסיבה המוצהרת לאלם התקשורתי שגזר על עצמו מאז שנכנס לתפקיד ועד לעצם יום אתמול, ולא עד בכלל. בעוד שהמקובל הוא שכל שר חדש הנכנס לתפקיד ממהר לשחרר הצהרות על מדיניותו החדשה ורק אחריהן משתתק קמעא, כאשר מתברר לו כמה קשה להזיז דברים במשרד ממשלתי, אטיאס נכנס לבונקר תקשורתי בעומק שחסין גם בפני התקפה גרעינית איראנית.

סהדם במרומים של הכתבים הפוליטיים מכל כלי התקשורת במדינה שהפעילו עליו כל כלי נשק אפשרי. החל מהבטחות לכפולות עמודים ועד לרמזים לא מוסווים שעוד מעט יתחילו לכתוב שלבן אדם באמת אין מה לומר בתחום שהופקד עליו.

היום הוא מרגיש בשל ומוכן לדבר. לדבריו, לא בגלל הלחצים אלא משום כך שרק עכשיו, לאחר שלמד היטב את מפת התקשורת המסובכת במדינה, הוא יודע מה הוא יכול להבטיח לציבור בוחריו ומה לא. בקטע הזה דומה שאפשר להאמין לו.

יש לזכור שעד לפני חודשיים הידע האישי שלו בתקשורת האלקטרונית הסתכם בכיבוי והדלקה של מכשיר הרדיו בביתו ושימוש בסיסי במכשיר הטלפון הסלולרי. והנה, לפני שהספיק ללמוד את שמות פקידי הלשכה שהועמדה לרשותו, הוא נדרש להתערב בפרשה המוזרה של ניתוק קווי הטלפון של חברת הוט מהתשתית של בזק, כחלק ממלחמת העולם בין שתי החברות.

היחס לא השתנה


היום הוא מרגיש בטוח לדבר על הכול. אפילו על המבוכה של הימים הראשונים בתפקיד. "אין ספק", הוא אומר, "בהתחלה הייתי קצת בהלם אך התכוננתי אליו מראש. הייתי זמן רב במחיצת הגר"ע יוסף וראיתי שרים וראשי ממשלות נכנסים אליו וידעתי מה טבעם של גינוני שררה. להגיד לך שלא הופתעתי להרגיש זאת בפועל, זה לא יהיה נכון. עדיין הופתעתי וגם עכשיו קצת קשה לי עם זה, אבל אני בהחלט בדרך לצאת לגמרי מהלם המעבר".

החלק היותר קשה הוא המבטים של האנשים ברחוב. "עד היום", הוא מגלה, "אני הולך כל בוקר לתפילה בבית של הגר"ע יוסף דרך המעבר בין הבניינים בקומות התחתונות ולא ברחוב הראשי כשכל עובר אורח לוטש עיניים במכונית ובצמד המאבטחים הצמודים". אבל גם זה כבר יעבור לו בשבועות הקרובים.

דווקא עם מה שנקרא מנעמי השלטון לא היה לו צורך בתקופת הסתגלות. "לא הגעתי ללשכת שר התקשורת מספסלי הכולל ועם כרטיס חודשי חופשי באגד. הייתי מנכ"ל הגוף הכשרותי הפרטי הגדול ביותר בארץ, עם צוות של עובדים ועם רכב צמוד. מבחינה זו אני לא חי היום יותר טוב מאתמול".

ההבדל הוא בעיקר במאבטחים הצמודים שבשמחה רבה היה מוותר עליהם. בפרט שכל טיול ערב עם בני המשפחה מחייב תהלוכה שלמה של מאבטח קדימה מאבטח אחורה, וכל ביקור בכותל המערבי הופך לתהלוכה של איש אחד שסביבו חצי פלוגה של אנשי מג"ב.

מה שחשוב לו, לדבריו, היא רמת היחס שהוא מקבל מהגר"ע יוסף שאינו מושפע מתארים של שרים ואנשי שררה. "אני מקבל היום ממרן אותו יחס שקיבלתי לפני חודשיים, אבל הפעם עם רמה של ציפייה. כשמרן שולח מישהו לשליחות ציבורית, ולא משנה אם זה בבד"צ בית יוסף כדי לספק לכל עם ישראל אוכל כשר, או למשרד התקשורת, הוא דורש ממנו תוצאות במבחן שהכי חשוב אצלו: האם אתה פועל לזיכוי הרבים והחזרת עטרה ליושנה או שאתה לא מצליח לעשות את זה. הגר"ע יוסף קיבל בביתו נשיאים וראשי ממשלות ותואר של שר לא עושה עליו שום רושם. היום הוא מינה אותך, מחר אם לא תצליח הוא מחזיר אותך הביתה".

העמידה במבחן התוצאה של הגר"ע יוסף היא , לדבריו של אטיאס, זו שהביאה אותו למקום בו הוא נמצא כעת. "היו הרבה אנשים בבד"ץ בית יוסף ואף אחד לא נהיה שר. הרב ראה מה שעשיתי בבד"ץ בתקופה שכיהנתי כמנכ"ל והחליט שהוא רוצה אותי כשר בממשלה לאותה מטרה בדיוק: מילוי שליחות וזיכוי הרבים.

"למה דווקא אותי ולא אנשים מוכשרים אחרים שיש בתנועה ולמה שר התקשורת ולא משהו אחר? תאמין לי שעם כל הקשרים והיחס המיוחד קטונתי מלשאול אותו למה. הרב לא חייב לי הסברים ולא לאף אחד אחר. אני מצדי אמרת לו שאני קצת חושש מהתפקיד וגם המשפחה קצת מסתייגת, אבל אחרי שהחליט מה שהחליט, דעתי האישית לא מעלה ולא מורידה".

וכל ההסבר הארוך והמנומק הזה בא לענות לשאלה המתבקשת איך מקבל טירון פוליטי (פוליטי, לא מפלגתי; בתחום הפנים מפלגתי בש"ס אטיאס עשה בית ספר לגדולים וחזקים ממנו), תפקיד של שר בכיר בזמן שוותיקים ממנו ממתינים עדיין לחסדיו הרעים של אהוד אולמרט. הרב החליט. הרב קבע, ומי ילך להרהר חלילה אחר החלטותיו.

מעבר למילוי השליחות, חשובה מאוד לגר"ע יוסף ההרמוניה ושיתוף הפעולה בתוך הנהגת המפלגה. הוא כמובן לא רוצה לדבר על מה שקורה במפלגות חרדיות אחרות, אבל חשוב לו להדגיש, למען ידעו וישמעו, שמערכת היחסים בינו ליו"ר התנועה היא סימפוניה של אחדות. "יש יו"ר אחד לתנועה ואף אחד לא מנסה לומר אחרת. אין גם סגנים וממלאי מקום".

רוב הסיכויים שייענו


אחרי מס החובה לשלום הבית של המפלגה, המתקיימת בלשכת שר התקשורת מעל סניף הדואר הראשי ברחוב יפו בירושלים (אפילו הלשכה שלו בבד"צ בית יוסף נראית טוב יותר והיינו גם שם בימים הלא רחוקים ההם), הגיע הזמן לדבר על תכל'ס. כלומר: לנסות להבין מה יש לנציג ציבור חרדי לחפש במשרד שחלק נכבד מעיסוקו הוא פיקוח על הרבדים הגרועים ביותר של התרבות החילונית, חלוצת הזבל ההולכת לפני המחנה.

* כמי שהקשר היחיד שלו עם התקשורת היה מכשיר רדיו, איך התחושה לצלול לעולם שכולו בידור ותועבה?

"אני רוצה להעמיד דברים על דיוקם. מבחינת הנפח של הפעילות בשוק שעליו מפקח משרד התקשורת הדברים הגדולים הם תחום הטלפוניה הקווית, רשות הדואר, הסלולרי ורק אחר כך באים הערוצים האלקטרוניים המשודרים. זה נכון. אני מתעסק גם בזה כחלק מהתפקיד שלי כשר תקשורת במדינת ישראל. ממש כמו שראש עיר חרדי בירושלים חייב לעסוק גם בתרבות ובידור למגזר החילוני.

"להגיד שאני מרגיש מאושר מזה, בוודאי שלא. אבל כאשר נשלחתי על ידי מרן לתפקיד שר התקשורת לא נשלחתי להיות רק שר של החרדים, אלא של כל המדינה. המוטו של מרן הוא תמיד: 'ויגזול את החנית מיד המצרי'. להשתמש בכלים שהמדינה החילונית נותנת לנו כדי להפיק מהם את המיטב שאפשר לתועלת כלל ישראל.

יש פער מסוים, כך משדר לנו שר התקשורת החדש, בין סכומי העתק שמגלגל שוק התקשורת בישראל, משהו בסביבות השלושים מיליארד שקל לשנה, לבין הסמכויות והתקציב של מי שלכאורה ממונה על תחום ענק זה. בניגוד לשרים אחרים, לאטיאס אין גרוש אחד לחלק לאף אחד. כל תקציב המשרד הוא ארבעים ושישה מיליון שקל (קצת פחות מהתמיכה של המדינה לפנימיות של משרד הרווחה) ומאה אחוז ממנו משוריין למשכורות עובדים ונותני שירותים מקצועיים חיצוניים. לתשומת לבם של המאכערים והעסקנים מכל הסוגים.

אבל לא בכדי נחשב תפקיד שר התקשורת אחד המבוקשים בשורה השנייה של מדרוג השרים בממשלה (אחרי חוץ, אוצר, ביטחון, חינוך, שיכון ותחבורה). גם אחרי שלקחו מהמשרד, במסגרת מכירת החיסול של ש"ס במו"מ הקואליציוני הכושל, את האחריות לרשות השידור – עדיין כל החלטה של השר הממונה שווה לגורמים הפעילים בשוק מיליארדי שקלים. תשאלו את חיים סבן, מיליארדר התקשורת הידוע, כמה הוא היה משלם היום לשיחה סגורה של שעתיים בארבע עיניים עם שר התקשורת אריאל אטיאס.

"למזלי הרב", אומר אטיאס, "אני לא מכיר אף אחד בתחום הזה. אין לי חברים מעולם התקשורת ואין לי גם פריימריס במפלגה. הדבר היחיד שיש לי זו אפשרות להשפיע על השחקנים בשוק כאשר היעד הוא טובת הצרכנים. אני לא מתבייש גם לומר שאני מנצל את ההשפעה הזאת גם לנושאי יהדות. כמו, למשל, אם יש סעיף בחוזה של אחד הערוצים לשדר שעה יהדות בשבוע והוא תוקע את זה בשתיים בלילה, אז אם אני מבקש להחזיר את השידור ביהדות לזמן נורמלי, רוב הסיכויים שייענו לבקשה שלי ואין צורך להרחיב מדוע".

חשוב לו מאוד להדגיש כי מה שיש לו ביד היא בעיקר השפעה. "אני לא אוהב את המילה שליטה. זה בומבסטי מדי. עולם התקשורת היום מתנהל לפי חוקים שאין לי כל אפשרות לשנות אותם. אני לא יכול להתערב בתכנים של מה שישודר. אין לי שום סמכות של צנזור. אני רק רגולטור שקובע כללי משחק במטרה לעורר תחרות בריאה בענף".

אטיאס, יש לזכור, הוא לא שר התקשורת החרדי הראשון בישראל. קדם לו הרב רפאל פנחסי באמצע שנות התשעים. פנחסי נחשב עד היום כחלוץ פתיחת עולם התקשורת הסלולרי לתחרות בריאה והורדת מחירים של עד שמונים אחוזים בתעריפים לצרכנים.

התקדים הזה משמש את אטיאס כמענה לכל הפרשנים הכלכליים בתקשורת החילונית התמהים מה לבן ישיבה לשעבר ולרגולציה בשוק התקשורת המסובך. "הדוגמא של הרב פנחסי מלמדת שמי שיש לו ראש של גמרא יכול להיכנס במהירות לנושאים הכלכליים הסבוכים ביותר ולהצליח. עם כל הצניעות, חודש וחצי אני במשרד, ואני יודע כל מה שאפשר לדעת על עולם התקשורת".

היכונו למכרז הגדול


אבל אטיאס לא נשלח למשרד ללמוד את עולם התקשורת ולעשות שם סדר. מי ששלח אותו מצפה, כפי שהוא עצמו אומר, לתוצאות מעשיות. וקצת יותר מאשר הזזת שעת שידור של תכנית יהדות. ש"ס אומרת בגלוי שהיא רוצה ערוץ רדיו חרדי כשר למהדרין והיא שולחת לשם את הבחור הכי מוצלח שלה כדי להשיג את המטרה.

אטיאס מודע לכך היטב. לאן שהוא הולך ברחוב החרדי מדברים אתו רק על זה. את טולדאנו ומועלם לא מעניין מי יזכה במכרז לערוץ הבידור החדש, אלא רק מתי יגיע היום בו יוכלו להוציא מהמחסן את מכשיר הרדיו שנזרק לשם לפני מספר שנים. מה שיש היום אינו מספיק חרדי לטעמם ואטיאס מסכים בהחלט עם ההגדרה.

"אנחנו לא רוצים רדיו חצי חרדי אלא רדיו סופר חרדי. לציבור שלנו אין אלף ערוצי רדיו ותקשורת אלקטרונית ואחרי שסגרו את ערוצי הקודש ששידרו בלי רישיון, למאות אלפים אין פשוט מה לשמוע".

אלא מה? יש בסך הכול שני תדרי רדיו פנויים היום במדינת ישראל. ואת השניים האלה אפשר למכור רק במכרז למי שיעמוד בתנאים. אחד מהם, אומר אטיאס, מיועד מראש לרדיו חרדי למהדרין ועובדים כעת על תנאי המכרז הסופיים. הוא מודע לכך שכבר מדברים עשר שנים על רדיו חרדי, אבל הוא מבטיח שאצלו לא רק ידברו אלא גם יעשו. אחרת, הוא מבהיר, אין לי מה לחפש במשרד הזה.

ועד שיצא המכרז הוא צריך לשבת ולראות כיצד אגף הפיקוח במשרדו פושט על הערוצים הלא חוקיים וסוגר אותם בזה אחר זה. אם עדיין נותר מה לסגור. "יש אגף פיקוח במשרד שפועל על פי חוק ומי שחושב שאני יכול לסגור אותו לא יודע מה זו מערכת שלטונית ואיך היא בכלל עובדת".

לאלה שחושבים להתמודד על המכרז מבהיר אטיאס שזה רחוק מאוד מלהיות גן העדן הכלכלי של התחנות הפירטיות. צריך לשלם תמלוגים גבוהים למדינה. צריך לעמוד במגבלות של פרסומת ותכנים ואי אפשר לעשות כל היום התרמות של "אחים יקרים עזרו ליתום וליתומה" ולגרוף עשרות אחוזים לכיס בלי קבלות ובלי חשבוניות. הכול חוקי ומסודר. זו הסיבה, לדבריו, שמרבית תחנות הרדיו האזורי במדינה מפסידות הרבה כסף מדי חודש בחודשו.

ובכל זאת הוא בטוח שיהיה מי שייגש למכרז ויהיה גם מי שיזכה. "זה יהיה רדיו חרדי חזק ומבוסס שימשיך לשדר, בעז"ה, גם עשרים שנה אחרי שאעזוב את המשרד הזה".

האם העתיד נמצא ברדיו הדיגיטלי שיש לו אין ספור ערוצים פנויים? אטיאס חושב שכן, אבל אין לו זמן לחכות. "אנחנו צריכים תשובות מיידיות והרדיו הדיגיטלי יהיה זמין רק בעוד שנתיים-שלוש. מה גם שעלות המכשירים תהיה מאה דולר לפחות. עד אז אני כבר רוצה לראות רדיו חרדי עולה לאוויר ומשדר סוף סוף דברים שאפשר לשמוע".

בלי רעש וצלצולים


השבוע נפגש אטיאס, בלי רעש וצלצולים, עם אנשי משמרת הקודש והחינוך בבני ברק. על מה הם דיברו. דומה שלא צריך להתאמץ לנחש. מה שמטרידה אותם היא התועבה הסלולרית המשודרת. וזה גם מה שמטריד מאוד גם את אטיאס. "זה חלק מהשליחות שקיבלתי ממרן הגר"ע יוסף. לצמצם ככל שניתן את הנגישות לתועבה הסלולרית". איך בדיוק הוא יבצע את זה הוא מסרב לפרט. חשוב לו רק להדגיש כי קודמו לתפקיד, אהוד אולמרט, טיפל על קצה המזלג בסוגיה ויש עוד הרבה מאוד מה לעשות.

* מה בעצם אכפת לנו מה ישדרו בסלולריים החילוניים? לציבור שלנו יש ממילא מכשירים כשרים שאפילו הודעות כתובות לא מעבירים.

"אין לך מושג כמה שזה חשוב לנו. מהנתונים שלנו עולה כי יש בערך שלושים אלף מכשירים כשרים לעומת מאתיים אלף לערך שמוחזקים בידי שומרי תורה ומצוות שעדיין לא עברו, למרבה הצער, לסלולרי הכשר. אבל צריך לדעת שהמוטו של ש"ס זה לדאוג לא רק לחרדים אלא לכלל ישראל. לכן אפעל להגבלות על הנגישות לתכני תועבה בכל הכלים שהחוק מעמיד היום לרשותי. ויש לי בהחלט כלים מתאימים", נאום שר התקשורת החדש.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!