הראשון שיקום מההריסות

לפני כעשרה חודשים, בעיצומו של פינוי כפר דרום, הוזמַנו לראיון בלשכת ראש הממשלה, עורך העיתון אברהם רוזנטל ואנוכי. אריאל שרון רצה אז להשמיע את דעתו, אך ביקש להבין דבר או שניים על חרדים והתנתקות. "אני מבין שאתם באים מנווה דקלים", פתח אז שרון את השיחה שהתגלגלה קרוב לשעתיים. בחוץ הרחובות בערו, ובפנים שרון נאם, האזין והחריש.

פחות מעשרה חודשים חלפו מהראיון הזה ונדמה שחלף כבר נצח. בשלב הראשון של השיחה דיווח יועצו הקרוב, אסי שריב, על שמועות שמתרוצצות ביישובי עזה המפונים בנוגע למצב בריאותו של שרון, כאילו הוא לקה בשבץ מוחי ורופאיו נאבקים על חייו בבית החולים. שרון צחקק במבוכה. "סוגיית השמועות בציבור החרדי היא מרתקת למדי", פתח שרון ב'ויץ' אנתרופולוגי. "ענף השמועות במגזר שלכם שווה בהחלט מחקר יסודי. כל מילה שנאמרת במקום אחד, עוף השמים מוליכה מקצה הארץ ועד קצָהּ. אתם יודעים איך הדברים עובדים אצלכם, לפעמים מתפרסמים גם דברים שלא היו ולא נבראו".

ברגעים ההם, כשמצב בריאותו של שרון היה נראה איתן מתמיד, והתחושה באוויר הייתה כי גם אם אל-קעידה יפציץ את משרד ראש הממשלה מהאוויר, הראשון שיקום מההריסות ויניף את ידיו באוויר יהיה אריאל שרון, היה בהחלט מקום להתבדח על מצב בריאותו. שרון בחר לפנות לכמה מיועציו, שישבו לידו: "אני מקווה שלפחות אתם מאמינים לי כי מצב בריאותי הוא איתן ולא אושפזתי בשום בית חולים, כן?".

כולנו חייכנו.

"תספרו להם עוד על תופעת הביפרים אצלכם", פנה שרון אלינו וחייך לראשונה חיוך מריר וטפל.

מטבע הדברים התמקדה השיחה בשניים מהיסודות שעליהם נשענה אז תכנית ההתנתקות: הפסקת ירי הפצמ"רים על שדרות ואשקלון, וקביעת תקדים בנסיגה חד-צדדית ללא תמורה ובלי בר שיח. שרון היה פרקליט טוב של עצמו, הוא הסתער על הטיעונים שהצגנו, ניסה להפריכם ובחר להשפיל את אלו שהציגו אותם.

"בניגוד לשמועות שמתרוצצות, חובה להבהיר שלא מתקיימים שום דיבורים על נסיגות עתידיות", הרצה שרון בתקיפות. "איננו נמצאים בשלב הזה של מפת הדרכים. ראשית כל, אנו מצפים להפסקה מוחלטת של ההסתה נגד ישראל, לפירוק ארגוני הטרור ולרפורמות שונות ברשות הפלשתינית. ההתמודדות שלנו לא פשוטה. יש לנו בעיה קשה כי כולם שם מעורבים בטרור. הם מרכזים כוחות ומפזרים. פעם הם מעלימים עיניים ופעם כביכול נאבקים עם המחבלים.

"אני עובד על פי תכנית מדינית אחת: מפת הדרכים", הוסיף ואמר שרון. "היתרון של התכנית הוא ברור. כל עוד לא מתקיימת שורה של תהליכים, ישראל אינה מחויבת לעשות דבר. העולם מרתק למדי, הוא מלא ביזמות ובאנשים טובים שרוצים לבוא הנה. כולם רוצים לפתור את הצרות של המזרח התיכון, ואגב לפתור גם את בעיותיהם האישיות".

"תחכו ותראו"


לאחר שקבר ראש הממשלה סופית את התכנית המדינית העתידית על סכנותיה ונסיגותיה, הוא התפנה לפזר את החששות מקאסמים עתידיים שינחתו על ישראל לאחר הנסיגה. שרון דיבר על ביבי בלי להזכיר את שמו: "מטילי האימה, שפועלים מתוך אינטרס אישי, מאיימים עלינו שהפלשתינים יפגיזו את אשקלון ואת אשדוד. אולי הגיע הזמן להפסיק להפחיד את העם הזה?! כל היום הם מאיימים. פשוט, הגיע הזמן להפסיק להפחיד. מדינת ישראל חזקה, עם ישראל אמיץ, מערכת הביטחון שלנו היא הטובה בעולם ואנו סומכים עליה. תפסיקו להפחיד, כן?".

המודל של שדרות - עיר מופגזת ללא הגנה - מדיר שינה מרבים במדינה, הערנו. אתה יכול להבטיח כאן שנפילת הפצמ"רים תיפסק סופית לאחר הנסיגה המלאה של ישראל מגוש קטיף? שרון נרתם למשימה ומיהר להציף בהתחייבויות: "העובדה שלא הגבנו עד כה בכל הכוח מול הירי על שדרות היא לא משום שאיננו יכולים להגיב, אלא מפני שאנו נמצאים בעיצומו של מבצע רחב שגוזל מאתנו כוחות גדולים. לא בכל תקופה אפשר להגיב בכל הכוח מול אויב. לעתים אנו נדרשים לאיפוק".

וכאן הגיעה שורת המחץ שראש הממשלה חזר עליה בכמה וריאציות: "אני יכול לומר רק דבר אחד: כעת לאחר שיצאנו מעזה, התגובה לירי על שדרות תהיה הרבה יותר חריפה. אינני מציע לאיש לנסות אותנו. ברגע שנצא החוצה ונסתלק מהאזור, הפלשתינים איבדו את הזכות כלפי העולם לתקוף יישובים ישראלים, אבל אם הם יעזו בכל זאת לעשות זאת, לא נהסס להפציץ את עזה ולעקור מן השורש את מחשבתו של מישהו לפגוע בנו".

אבל העולם לא ייתן לך, הערנו. תמונה אחת של ילדים בוכים ליד גופת אביהם תכבול את ידך מלפגוע בעזה.

"אתם חייבים להבין משהו", ביקש ראש הממשלה להוכיח את אורחיו החרדים. "אתם יודעים מדוע כעת איננו פוגעים בהם בכל הכוח? זה משום שאנחנו נמצאים שם עדיין בתוך עזה. חכו ותראו שכאשר החייל האחרון יעזוב את עזה והשטחים המפונים יימסרו לפלשתינים, אם מישהו שם יבחר לעשות את השטות הזאת ולירות על שדרות, הרי שמדובר בהתקפה של מדינה אחת על מדינה שנייה, ולנו יהיה מלוא הזכות להנחית מכה קשה מאוד על עזה. ואז העולם כבר יבין אותנו ויעמוד לצדנו".

לא הפחידו מספיק


עשרה חודשים חלפו מאז אותה פגישה טעונה במשרד ראש הממשלה. כיום כבר לא מדובר בשמועות של חרדים וביפרים. שרון עבר אכן אירוע מוחי - לא אחד, שניים. רופאיו נאבקו על חייו, בינתיים ללא הצלחה מרשימה. בשעה שהפגזים נוחתים בצרורות על העיירה שדרות, אין עם מי להתנצח ואין עם מי לדבר. שרון מיטלטל בין חיים למוות במרכז רפואי, ושמו נשכח מהציבור.

לעולם לא נדע עד כמה האמין שרון בטיעונים שהציג. מצד שני, המציאות חזקה מהם, גם אם בעל הדין אינו נוכח בדיון: החייל האחרון של צה"ל עזב כבר מזמן את עזה, שדרות מופגזת ללא הפסקה והעולם, אותו עולם ששרון האמין בנאיביות כי יעמוד לצדנו, מראה פנים צהובות, כאילו לא הסתלקנו מהשטח וחייהם של אלפים לא הוקרבו על מזבח האשליות.

מתברר שתחזיותיהם של אותם מטילי האימה מסוגו של נתניהו שכל-כך הכעיסו את שרון – עוד היו צנועות. ייתכן שנתניהו המפחידן, נכשל בתפקידו: הוא לא הפחיד דיו.

אשקלון הופגזה כבר יותר מפעם אחת. לא תמיד הצנזורה מתירה לעיתונות לדווח על המטרות המדויקות שבהן נוחתים הפגזים, אבל גם נתניהו לא האמין שנבואותיו השחורות יתממשו אחת לאחת.

ושדרות? היא הופכת בבטחה לנצרים של 2006. האימה, יללות הסירנות, חוסר האונים של התושבים ואטימות השלטון - כל אלו קמו לתחייה בשדרות, כאילו לא חלפה שנה. כאילו שאון הילדים עוד נשמע בגנים של נווה דקלים והוריהם אינם מושלכים בשולי החיים, פגועים וממורמרים.

רק עשרה חודשים עברו ואיש אינו קם ושואל את השאלות. לא צריך להיות תושב גני טל או אריאל זילבר כדי לדעת שהיסודות שעליהם הושתתה תכנית ההתנתקות התפוררו, ולא נותר מהם דבר. גם מי שנקודת המוצא שלו בדיון על שטחים והתנחלויות איננה אימונית, מבין שהנוסחה התגלתה כנוסחת כזב, וכל התפיסה המחשבתית שנלוותה אליה לא הוכיחה את עצמה. או יותר נכון, הוכיחה את עצמה ככזאת שלא תעבוד בשום מקום אחר שאליו היא תועתק בעתיד.

בתוך בליל הקולות שנשמע השבוע לא הופיע קול צלול ובהיר שיאמר את המשפט הבא: הבטחתם לנו שהסתלקות מהשטח תביא לשקט ביישובי הדרום ולעלייתם של כוחות מתונים ברשות הפלשתינית. אמרתם לנו שהפינוי מגוש קטיף ישפר את יכולת התגובה של ישראל ואם שדרות תותקף, סוף סוף יזכו ההפצצות בעזה להכשר האו"ם והבית הלבן.

ועדיין האכזבה הגדולה ביותר קשורה לניסיון הפתטי של אולמרט להסתלק מהשטחים, כמה שיותר מהר ובלי לקבל תמורה כלשהי. כל מי שנחשף למשנה המדינית של שרון ערב יישום תכנית ההתנתקות, ידע כי בתוך לבו הוא נשא תקווה גדולה שהפינוי מעזה ישקיט במעט את תיאבון העולם ויפחית את הלחץ הבין-לאומי מסביב לישראל, כדי שזו תוכל לשבת בשקט ולתכנן את גבולותיה. שרון, שהאמין כי ישרוד בשלטון לפחות חמש שנים נוספות, לא הבין שהפרשנות הסודית איננה מחייבת את יורשיו. המהלכים בשטח, בהחלט כן.

והנה יורשיו הפוליטיים לא די שהם אינם רואים בהתנתקות פרק זמן למנוחה ולהיחלצות מהצבת של הבושים והבליירים, אלא מבקשים כעת להעתיק את המודל שנכשל לשטחים נוספים. הם משווקים את התכנית החדשה לציבור בלי למצמץ וללא שהתקיים דיון אחד בשאלה: האם הושגו היעדים שהוצבו בתכנית ההתנתקות הראשונה. ואם לא, מדוע להעתיק את הסכנות והאיומים לאזורים נוספים?

בעוד חודש או חודשיים כאשר יתקיימו אירועי היארצייט השונים לפינוי יישובי גוש קטיף, מעניין אם מישהו מיורשיו של שרון יידרש להבטחותיו של ראש הממשלה על שדרות השלווה, על העולם שעומד לימין ישראל, על מטילי האימה והמפחידנים, ועל התקדים שלא נקבע בחולות עזה.

לו רק היה ניתן להחזיר את שרון להכרה לפרק זמן של שעה אחת, ביום היארצייט של גוש קטיף למשל, ולהמשיך את אותה פגישה הזויה במשרד ראש הממשלה. במקום ה'ויצים' על החרדים והשמועות, היינו מתייצבים כשאנו מלווים בילד משדרות שהבטיחו לו שקט, במפונה מנווה דקלים שמחכה עדיין לטלפון מבשיא ובשישה מיליון אזרחים שהיו שואלים: למה?

לעצור ולחשוב


אם יש תובנה אחת שנלמדת ממסעותיו של ראש הממשלה בבירות העולם, היא קשורה לעמדה הבין-לאומית כלפי תכנית ההתכנסות שאותה פרש אולמרט בפני ראשי המדינות. שימו לב להיגיון הברזל שמאחוריה: העולם, מתברר, בהחלט אינו מתנגד לנסיגה חד-צדדית. להפך, הוא אפילו נלהב במיוחד לשמוע על פרטי התכניות של הרס יישובים, מאחזים והתנחלויות. מתוך רצון לא לסבך את ישראל, מוכנים באירופה ובארה"ב להתאמץ במיוחד, ואף לא ליטול חלק במימון הפינוי והיישוב מחדש, שנאמד בכמה עשרות מיליארדים.

הנוסחה – פשוטה: אנחנו, האמריקנים, נעצום עיניים ונתעלם מתנועת השופלים; אתם, הישראלים, תעברו לכלכלת חירום, תהרסו כמה שיותר יישובים בגדה, ותפקידו את גורל המפונים החדשים בידיהם של יורשיו של בשיא. בתמורה, ישראל לא תככב במשך חודשים ברשימת הננזפים של הבית הלבן, ואת כל הודעות הגינוי של אפגניסטן ופקיסטן על הפעולות הברבריות של הציונים בהרס הבתים בשטחים הכבושים, יירט שגריר ארה"ב באו"ם.

על פניה, העסקה נראית סבירה וידידותית לישראל. היא בהחלט מעניקה משמעות לחיוך שמשוח על פניו של ראש הממשלה מרגע צאתו לארצות-הברית ועד חזרתו בסוף השבוע מצרפת. תגידו אתם, לו היה בן גוריון חוזר מוושינגטון לפני חמישים שנה עם עסקה דומה, שהמרכיב המרכזי שלה הוא פינוי מוחלט של רמת גן ופתח תקווה ומסירת השטח לירדן, הוא לא היה רוקד על רצפת המטוס כל הדרך לישראל? ועוד איך היה רוקד! כל חברה מערבית הייתה גאה באיש מכירות מסוגו שדוחף את המוצר בכוח ללקוח. ממש על גבול הכפייה.

אלא שהשמחה מתפוגגת במעט כאשר באים לדון במרכיב השני של התכנית: ההכרה העולמית בגבולות החדשים. כאן הדוד סם והדודים בלונדון ובפריז מושכים בכתפיהם. בכל זאת, יש גבול לנדיבות הלב של העולם, ויש גבול גם לחוצפה הישראלית.

אם נתרגם במשפט אחד את צלילי המוזיקה שנשמעים כלפי ישראל, בכל פעם שפקיד בירושלים מעז לדרוש הכרה בגבולות החדשים, ניתן לומר זאת כך: הישראלים מתעקשים לפנות, להרוס ולהחריב את היישובים? יש על מה לדבר. אנחנו, האמריקנים, נזיע ונתווכח, אך לבסוף נעניק לכם את האישור המיוחל. מעבר לזה, אין על מה לדבר. במקרה הטוב, וושינגטון תסכים לשלוח במייל את המפה החדשה אל ארמון הנשיאות ברמאללה, כדי שאבו מאזן יוכל לשקוד על רשימת התביעות החדשה לקראת המשא ומתן הבא.

עליצותו של אולמרט בשובו לישראל מזכירה במעט את עליזותו של שדכן פולני שעמל קשות להצליח במיזם שידוכין מיוחד: נישואי בן הפחח של העיירה עם בת המלך. מאמציו של השדכן נשאו לבסוף פרי: זה היה בוקר אחד כשחברו של השדכן פגש אותו ונוכח לראות שפניו זורחים מאושר.

"לשמחה זו מה היא עושה?", שאל החבר.

"אסביר לך מיד", נימק השדכן. "התכנית שלי כבר זוכה בחמישים אחוז של הצלחה - בנו של הפחח נאות לתת את הסכמתו לנישואים. מה שנותר כעת הוא רק לשכנע את בת המלך..."

גם אולמרט יכול לצחוק כל הדרך מלונדון לפריז וממנה לישראל: הוא הצליח לשכנע את מנהיגי העולם שהישראלים אוחזים בשטחים כבושים, וכי עליהם לפנות את רוב היישובים בגדה. על החמישים האחוזים הבאים הוא יזדכה במסגרת מאה ימי החסד שעומדים לרשות ממשלתו.

"הוא לא אמר שהוא לא יתמוך בתכנית ההתכנסות", דיווחו בצהלה הכתבים המדיניים שנלוו לאולמרט במסעו השבוע לבריטניה. במילים אחרות: גם בלייר מוכן להעניק את חתימתו לשטר ההרס של יישובי יהודה ושומרון. איפה יש עוד אנשים כמו האיש ההוא?

מציע. לא ממליץ


בש"ס עוקבים בעניין אחרי מהלכיו המדיניים של אולמרט ולא אוהבים את מה שרואים. מצד שני, ש"ס החליטה הפעם לברור בקפדנות את המשברים שלה עם הממשלה. זהו הלקח מימי שרון שהופנם בצמרת המפלגה: לא ממהרים לשבור את הכלים. נזהרים לא להרגיז לשווא את ראש הממשלה ומסירים את הסגנון המתלהם מהדיאלוג המתמשך בינה לבין הקואליציה.

בינתיים היו"ר אלי ישי מתפלל בסתר לבו שתפוח האדמה הלוהט הזה יונח על פתחו לפחות עוד שנה ויותר. עד אז הוא מקווה להוזיל את הלחם בארבעה אחוזים נוספים, להתגייס בכל הכוח למען הנושרים בחברה החרדית ולהוכיח לכל העולם, כי ש"ס היא השחקן החברתי היחידי בשטח, לאחר שפרץ נשלח לעשות מילואים במשרד הביטחון. זו הסיבה מדוע קולה של ש"ס אינו נשמע בתחום המדיני.

ולמרות זאת, בשיחה עם 'משפחה', מפגין ישי, לראשונה, סימנים של אי נוחות מההתנהלות המדינית של הממשלה. השבוע, כשישב בלשכתו המהודרת שבמשרד התעשייה והמסחר, והאזין לקולות מבירות העולם, הבין ישי שזהו הזמן לבוא לאולמרט ולהציע לו פסק זמן מדיני. ישי החדש אינו תובע ודורש. אולטימטומים? הס מלהזכיר. מצד שני, כצלע השלישית בממשלתו של אולמרט, יש לו הזכות לבוא ולומר לראש הממשלה כי האווירה הצוננת שבה התקבלה תכניתו בעולם, יכולה להיות זרז טוב לרדת מעץ ההתכנסות ולהמתין בשקט עד שיווצרו התנאים הנוחים לקיום משא ומתן מדיני.
"אין שום טעם בהתנתקות נוספת", אומר ישי. "אם נתנתק משטחים נוספים, הפלשתינים ימשיכו לתקוף אותנו כפי שהם עושים בשדרות וכמו שהלבנוניים פוגעים בנו בגלל אדמות חוות שבעא. בתכנית ההתנתקות, שלה התנגדנו בנחרצות, היה יתרון אחד. החזרה לגבולות 1967 בשטח שמול עזה מציבה אותנו על הגבול הבין-לאומי שהאמריקנים והאירופים מכירים בו, כך שאיננו צפויים שם לתביעות נוספות.

"באזורים הנוספים של יהודה ושומרון, גם אולמרט אינו מתכוון לפנות את כל היישובים עד לגבולות של 1967", מסביר ישי. "אם אלו הם פני הדברים, מה הטעם לפנות את השטחים, לחטוף פגזים במרכז הארץ ולא לזכות בהכרת העולם? לכן בדעתי לבוא לראש הממשלה ולומר לו שאם הירדנים, הבריטים ושאר מדינות העולם אינם מעוניינים בהתכנסות, צריכים לרדת מהתכנית ולחזור למשא ומתן. בנקודת זמן זו שהחמאס שולט שם, חובה עלינו להמתין ולראות מה מתפתח ברשות הפלשתינית".

מסכם ישי: "התפיסה שלי אומרת כעת כי צריך לעצור ולחשוב. אין מה למהר. עלינו גם להסיק מסקנות מפינוי גוש קטיף. בוא נאמר את האמת: מה יצא לנו מההתנתקות מעזה? אסור לחזור על טעות פעמיים. כעת שראינו את תגובת העולם, ש"ס תאמר לאולמרט שאין כל טעם להמשיך בהתכנסות. חייבים לחזור למסלול של משא ומתן".

'המטבחון', טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בעיתון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!