ארץ אוכלת יושביה

יש הרבה מתנדבים שמוכנים לתת מימד אקטואלי לכותרת המאמר. תשאלו תושב דוגית והוא כבר יכוון אתכם לממסד הישראלי האטום, ששולח את הצבא לעקור יהודים מבתיהם ללא שום הגיון הנראה לעין. תשאלו תושב בני ברק והוא יפנה אתכם לבית המשפט העליון שמתעמר בציבור הדתי בישראל ובמנהגיו. אבל אם רציתם לקבל דוגמא מובהקת לתסמונת שכל כולה רוע צרוף ומזוקק - קיבלתם אותה בשבוע שעבר.

עיתון "מעריב" של חג השבועות הקדיש 4-5 עמודים בכדי לנסות לתקוע סיכה במפעל האדיר הזה ששמו "הרב פירר". נאמנים לכלל שלכל אדם יש שונא, יצאו צוות תחקירני העיתון לגלות אותם, ומסתבר שהמלאכה לא הייתה קלה. "הכתבה לוותה באין ספור טריקות טלפון" העידו הכתבים, אבל בסוף מצאו משהו. מספר רופאים ממורמרים שלא נשלחו אליהם חולים מהרב פירר ניצלו את ההזדמנות וביכו על מר גורלם. וכך, כמעשה בלעם, באו לקלל יצאו מברכים. מתברר, שרופאים שלא מופיעים בפנקסו של הרב פירר נתקלים בקליניקה כמעט שוממה.

"תחקירים עיתונאיים" הוא דבר מקובל במחוזותינו, אבל כשמסמנים מטרה ומתחילים לנבור סביבה בניסיון לגלות מעט שלדים, זו היא תופעת "ארץ אוכלת יושביה". הצד האפל של הנפש מצמיח לאדם תכונות כמו קנאה, צרות עין, חוסר פרגון ורדיפה חסרת מעצורים אחר כותרת, בדרך זו מגיחות לעולם כתבות מעין אלו, הטבולות בתמהיל השחור של התכונות השליליות הנ"ל.
כל שורה בכתבה מתפתלת ממאמץ למצוא את השלילי בתוך המרחבים החיוביים של האיש. וכשלא מוצאים כאלו, חוזרים לתמיהות הישנות כלפי הרב פירר: איך הוא יודע הכול? איך הוא מתמצא בכל תחומי הרפואה אם לא למד רפואה?

את הרב פירר פגשתי לפני מספר שנים במסגרת ראיון. קשה להתעלם מהקסם האישי של האיש ומפשטותו הכובשת. אבל כשהוא מדבר, אתה מבין שלפניך עומד אדם נחוש, עם מטרה ברורה לסייע לאנשים במצוקה ולקצר להם את ייסורי הבירוקרטיה בדרך לרופא המתאים. בכדי לפלס לו דרך בטוחה בתוך קיר הבטון המנופח והמתנשא שנקרא "פרופסורים" דרוש בטחון עצמי רב, ויותר מזה – אמונה בצדקת הדרך.

אתה לא חושש לחלוק על רופאים בכירים? שאלתי אותו. "מה זאת אומרת, למה שאחשוש?" ענה לי, "אם יש להם כח להכריע פירושו של דבר שהם מפעילים שיקול דעת מסוים אחרי שהם קיבלו את הנתונים. ולכן זה לא אומר שהרופא שמתעסק בתחום הזה יש לו כושר אנליטי יותר טוב ממני. אני יכול לקבל ממנו את כל הנתונים והניתוח שלי יכול להיות בארבע פרספקטיבות מעל כשהניתוח שלו הוא רק בפרספקטיבה אחת".

ולמרות הכול, הוא לא הסתיר ממני את הפחדים המלווים אותו במקצוע הזה. "אני בהחלט פוחד לפני החלטה, לא פעם לפני השינה אני מתחיל לחשוב על ההחלטות שקיבלתי היום וזה דברים שמפריעים בשנה. אתה יכול להתעורר באמצע שינה ולחשוב האם ההחלטות שקיבלתי היום היו נכונות וטובות".

שום דבר ממה שנכתב ב"מעריב" לא יעיב במשהו על האיש שהפך למוסד של חסד. אבל הסיפור הזה הוא רק דוגמא בתסמונת מרושעת הפורחת בארץ. לוקחים אדם, מרוממים ומהללים אותו, מעלים אותו לראש ההר, רק כדי שהנפילה שלו מהגבהים תהיה כואבת יותר. זו האמת המזוקקת מאחורי כל התשבחות המזויפות שמגיעות משם. לכן, גם אם לעיתים הארץ נראית פורחת ומלבבת, אסור לשכוח לרגע, שזו ארץ אוכלת יושביה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!