כ"ג חשון התשפ"ה
24.11.2024

מלכודת העוני

ניסיון העבר ביישוב הישן בירושלים ובמזרח-אירופה, לפני השואה, עשוי ללמד כי עוני וחרפת רעב עלולים להגדיל בשיעור ניכר את מספר פורקי העול

מלכודת העוני
דב האזרחי

ההסתפקות במועט וחיי צניעות, זוכים להוקרה והערכה רבה במחנינו. רבים מגדולי התורה מתוארים כסגפנים המתרחקים בכל כוחם מהנאות העולם הזה, ובקרב בתי אב רבים ניתן לראות אנשים החיים את חייהם במינימום ההכרחי בדיור, בלבוש, במזון ובשאר הדברים החומריים. בפרט אנו מעלים על נס אורח חיים הנובע מהקרבה לערכים נעלים יותר - כדוגמת התמסרות הבעל ללימוד תורה או התמסרות האישה לגידול משפחה ברוכת ילדים וכיו"ב.

הרדיפה אחר הנאות העולם הזה החומריות נתפס כחסרון, שכן על האדם להתמקד בהכנתו לעולם הבא הרוחני, באמצעות קיום מצוות ולימוד תורה.

בהקשר זה מן הראוי לעורר את תשומת הלב לשתי נקודות חשובות:

האחת, נועדה להבדיל בין ההסתפקות במועט לבין עוני ומחסור, ועל אחת כמה וכמה בין ויתור על חומריות לבין הזדקקות לבריות בדרך של נטילת צדקה או הלוואות תדירות למחיה. כל עוד הצרכים המינימליים של בני הבית בדיור, בלבוש ובמזון ניתנים במלואם, ניתן להוקיר ולהעריך את התופעה. אולם כשישנה פגיעה בדברים יסודיים אלו, אין מקום להצדקת הדבר, אלא אם כן אבי המשפחה, מסיבה כלשהי, אינו מסוגל ליותר מכך. עוני ומחסור גורמים פגיעה קשה בקרב בני הבית לטווח המיידי ולאורך זמן, וחובתו של אבי המשפחה, על-פי דין תורה לספק את כל צורכיהם.

קביעת הגבול בין הדברים תלוי בזמן ובמקום. ברור שמה שהיה נחשב לפני שני דורות כמותרות, כדוגמת מקרר ומכונת כביסה, ייחשב היום כצורך חיוני. חשוב מאוד שמעמדם של בני הבית בחברה בה הם חיים לא ייפגע. שהם יחושו שלמים ומרוצים במצבם, לאור הערכים שעל פיהם הם חיים. מקרים המצריכים הזדקקות לקבלת עזרה מהקהילה בדרך של קבלת צדקה או נטילת הלוואות למחיה, בוודאי אינם ראויים לשום הערכה, והם עומדים בסתירה מוחלטת לבקשתנו בכל ברכת המזון "ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם".

הנקודה השנייה, נוגעת בצורך שאורח החיים המתואר יבוא מתוך בחירה חופשית ורצון, ולא מתוך הכרח וחוסר ברירה. זאת משום שבמצב בו לא מדובר בהתנזרות מהנאות העולם הזה, אלא בהעדר אלטרנטיבה, הדבר גורם לתסכול ומרירות והשלכות שליליות נוספות.

למרבה הצער ניתן למצוא כיום רבים וטובים הנקלעים למצוקה כלכלית קשה שלא בטובתם, כשהם אינם מוצאים את הדרך להיחלץ ממנה. כך, למשל, אברכי כולל בעלי משפחות, אשר לא רכשו ידע מינימאלי הנדרש לעולם העבודה ואינם מסוגלים לפרנס את משפחתם בכבוד, ניצבים חסרי אונים, שהרי עזיבת הכולל ורכישת המקצוע רק תחמיר את מצבם הקשה באובדן מלגת הלימודים ובתשלום עבור לימוד המקצוע.

במצב דומה מוצאים את עצמם הורים לילדים בני עשרים ומעלה, הנדרשים לממן מכיסם דירות לילדיהם, כשאין בידם שום אפשרות לעשות זאת ללא טביעה בים של חובות ובנטל כספי קשה מנשוא.

אלו הן 'מלכודות עוני', היוצרות בקרב הציבור תחושות קשות של חוסר אונים, מרירות וחוסר אימון בחברה כולה ובמנהיגיה. כל עוד לא יתאפשר לבחור מרצון בין רווחה כלכלית לבין הסתפקות במועט לא ניתן גם לכבד את הנוהג כך, כמאמר החכם "ההכרח לא יגונה ולא ישובח".

חשוב לציין כי לבעיית ה'נושרים' ונוער השוליים המעיקה כיום במידה רבה על הקהילה החרדית, ישנו כפי הנראה קשר עם המצוקה הכלכלית שנובעת מאורח החיים המקובל. צעירים אלו אינם מעוניינים לכבול את עצמם לאורח חיים המחייב חיי עוני ומחסור.

ניסיון העבר ביישוב הישן בירושלים ובמזרח אירופה, בשנות טרום השואה, עשוי ללמד כי עוני וחרפת רעב עלולים להגדיל בשיעור ניכר את מספר פורקי העול בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות.

פעילות נמרצת ליצירת פתרונות ואפשרויות להיחלץ מ'מלכודות עוני' אלו, הינה ללא ספק חובת השעה.
תורה

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 34 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}