היפרדו לשלום

שקט מוזר למדי אפף השבוע את חדר הישיבות של סיעת יהדות התורה המאוחדת בכנסת ישראל. לפי כל הסימנים והתחזיות המוקדמות אמורה הייתה להתקיים במקום מלחמה מילולית קשה שהייתה, אולי, גורמת להיפרדות סופית של החבילה. לשני החלקים המרכיבים את הסיעה הייתה בטן מלאה על אירועי השבוע שעבר ואבק השריפה שעמד באוויר הדחוס חיכה רק לגפרור שיצית את הלהבה הגדולה.

אבל זכות מייסדיה הקדושים של התנועה עמדה לה ולא אירעה התלקחות. לא שחלילה ישבו הנצים והתפייסו זה עם זה. הפיצוץ שאמור היה להתרחש בישיבת הסיעה נמנע, לכאורה, מסיבה טריוויאלית פשוטה: סדר היום הדחוס לקראת אישור התקציב ביום רביעי לא אפשר לח"כי הסיעה הרותחת להזדמן ביחד לישיבת סיעה.

אחד היה עסוק בניהול זריז של ועדת הכספים לשביעות רצונה המלאה של הקואליציה. משנהו עסק במשא ומתן אד-הוק להימנעות מהצבעה מסוימת בתמורה לכמה מיליוני שקלים למטרה מסוימת. זה בכה וזה בכה. וכך חלף עבר היום בו ציפו הכול להתנגשות החזיתית הגלויה.

נס גלוי? לאו דווקא. ציפור אחת, ולא קטנה כל כך, לחשה באוזנינו שביטול ישיבת הסיעה נהגה ותוכנן בחלונות הגבוהים ביותר. שדרים ומסרים שהועברו מכאן לכאן הועברו לדרגים שמלמטה ושום מקריות לא הייתה בכך שישיבת הסיעה לא התקיימה.

מישהו לא רצה להגיע למצב ששני הצדדים יוצאים משולהבים מהחדר ורצים לרבותיהם כדי לקבל, או לטעון שקיבלו, אישור לפילוג הסיעה. אם זו הייתה הכוונה, התכנית עברה בהצלחה. השקט הזמני של השבוע עשוי בהחלט להרגיע את הרוחות עד ההתפרצות הבאה.

מעבר לרוח הרעה שנושבת בסיעה מאז שהתגלעו חילוקי הדעות הקשים אודות ניהול המו"מ הקואליציוני, היה זה המאמר שפורסם בשבוע שעבר במקומון שהעלה את מפלס הזעם לשיאים שכמותם לא נודעו מאז האיחוד מחדש בשנת תשנ"ב.

המותקף היה יו"ר סיעת דגל התורה שהולעג בשפה שאין הדעת הנקייה סובלתה. לרביץ לא היה, ואין גם היום צל של ספק שידידיו הטובים בסיעה המרכזית עומדים מאחורי הפרסום כתחליף לשתיקה שגזרו על עצמם בביטאונם הרשמי והמכובד.

הנאשמים כמובן טוענים: להד"ם ( לא שמענו, לא ידענו. לא ראינו) ומצביעים מצדם על ראיונות שנתן הנ"ל לעיתונים אחרים, ובהם התקפות חזיתיות וגלויות בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים ולפירושים שונים.

עד מתי יימשכו החיים המשותפים הבלתי נסבלים האלה? קשה לדעת. השבוע הצליח מי שהצליח למנוע את הפיצוץ הגדול, אבל אין שום ערובה שמחר בבוקר לא יפתח מישהו את הפה, או שישלח מאן דהו אחר לעשות עבורו את העבודה, ואז אלף כבאים לא יצליחו לכבות את הבעירה הגדולה. יש גבול לכושר הספיגה של שני הצדדים שבוודאי קמים כל בוקר ושואלים את עצמם מה לנו ולהמשך השותפות הכפויה.

מדובר בשלב שכבר אי אפשר לטייח דברים ולהפטיר כדאשתקד. אם ה"ה רביץ וליצמן היו ח"כים זוטרים בסיעותיהם עוד אפשר היה להחליק את האינצידנט הזה ולצרף אותו לשורה הבלתי נגמרת של העימותים והוויכוחים הפנימיים.

חובה גמורה לציין בהקשר לכך שגם במפלגות אחרות שום דבר לא מתנהל על מי מנוחות, החל ממפלגת העבודה שאין בה יום אחד של שקט ושלווה, דרך הליכוד שחוץ מהשם אין בו שום דבר מלוכד ועד מפלגת הגמלאים שהמכנה המשותף בה הוא, כנראה, הגליונות הרפואיים הארוכים של החברים.

בהתאם לכך איש לא מצפה מיהדות התורה המאוחדת להתנהג כמו חברי מסדר האחווה או כמו לומדי בית המדרש הגבוה למוסר ומחשבה. יצרים פוליטיים ועימותים עד רמה מסוימת הם חלק בלתי נפרד מעצם מהותה של כל מפלגה, מימיו של קורח המנוח ועד שנתאחד כולנו תחת שרביטו של משיח צדקנו.

שני האישים האמורים לא חברים במפלגה אחת, שאנשיה מחויבים מראש לסבול זה את נוכחותו של זה, אלא בשתי מפלגות נפרדות שחברו לסיעה אחת רק כדי להרבות שלום ואחדות.

מבחינה פוליטית גרידא, לא היו ימים נושאי תשואה ותוצאות יעילות יותר לציבור הבוחרים מאשר התקופה בה פעלו שתי המפלגות בנפרד. השנים תשמ"ט-תשנ"ב היו תור הזהב של הציבור והפוליטיקה החרדית גם יחד, הן מבחינת מספר חברי הכנסת, התפקידים שקיבלו וההישגים שהושגו.

וכל זה הוקרב בהחלטת האיחוד של שנת תשנ"ב למען השלום והאחדות בהוראתם הישירה של גדולי התורה.

כחומר למחשבה בלבד, ולאחר האזכור הקבוע במדור זה שאין לנו שיג ושיח בשיקוליהם של גדולי התורה, דומה שמן הראוי לבדוק אם מה שמתרחש ביהדות התורה בשנתיים האחרונות עדיין מצדיק את קיומה של המסגרת המשותפת או שמא יוצא שכרה בהפסדה. לא היינו נכנסים לסוגיה רגישה זו, יען כי מי יכול לאמוד בכלל את שכר השלום והאחדות מול תועלות פוליטיות או גשמיות אחרות, אלמלא כבר עברנו שנה של פילוג בין שתי הסיעות, וראה זה פלא שום דבר רע בפועל לא קרה.

זה היה לפני שנה בסך הכול. אין צורך לעלעל בעיתונים ישנים ופרשנויות רטרואקטיביות מסובכות. מחודש אדר תשס"ה ועד כחודשיים לפני הבחירות האחרונות פעלו בכנסת שתי סיעות חרדיות אשכנזיות נפרדות. החבר'ה ירקו אש וגופרית זה על זה בעיתונים הלא מפלגתיים (והתעלמו זה מזה בביטאונים הרשמיים).

ובכל זאת הארץ לא רעדה והשמים לא נפלו. הרחוב החרדי היה שקט ורגוע והביט בצדדים הנצים כמו בהצגה משובחת. פשקווילים לא נזרקו ברחובות. אברכים ובני תשחורת לא התנצחו אהדדי. אף אחד לא העלה על דעתו לאזכר מחדש בהקשר לכך את הוויכוחים לשם שמים בין 'מתנגדים' ו'חסידים' של מאורי הדורות הקודמים.

הכול ידעו והבינו כי לא מדובר במחלוקת אידיאולוגית בין זרמים ושיטות, אלא בחוסר יכולת פרסונלית של חברי שתי הסיעות לפעול במשותף כגוף אחד. אי לכך לא גלש הפילוג הפוליטי אל תוך המחנה פנימה (עד כדי כך שאברכים יקרים המזירים עצמם מקריאת עיתונים לא ידעו על כך אלא מפטפוט אקראי שקלטה אוזנם במקוואות ובאוטובוסים) ואף לא אחד ממראות האימים של שנת תשמ"ט חזר ונצפה שוב בחוצות קריה נאמנה.

האם בתקופת הפילוג הקצרה נרשם איזשהו נזק בלתי הפיך לציבוריות החרדית? למיטב זיכרוננו הקצר התשובה היא לא באל"ף רבתי. שום חוק אנטי דתי לא עבר בתקופת הפילוג האחרונה. התקציבים החרדיים שעברו את המסננת של משרד המשפטים הגיעו ליעדם וגם בין הסיעות עצמן נרשמה ירידת מתח במידה ניכרת. הנה עובדה היא שאז לא זכינו לקרוא ראיונות כה חריפים מצד אחד וכתבות הכפשה יזומות מצד שני כפי שמתחולל כעת לנגד עינינו הלא מופתעות.

וזו הסיבה ואין בלתה לקלות היחסית בה עבר האיחוד מחדש. אחרי שגדולי התורה החליטו מה שהחליטו, ישבו שני הצדדים למשא ומתן באווירה שניתן כמעט להגדיר אותה כידידותית ועניינית. בפרק זמן קצר יחסית נקבעה הנוסחה של חלוקת המקומות בשיטת הרוטציה הגואלת (למעט הפרשה העגומה של אי-צירוף בעלזא שנבעה מבעיות פנימיות באגודת-ישראל ולא בגין נוסחת האיחוד מחדש בין שתי הסיעות) ושני הצדדים יצאו למערכת בחירות שלא לוותה אפילו בציוץ אחד של מחלוקת במהלך מערכת הבחירות.

דומה שמותר להעריך ששיתוף פעולה כזה לא היה מתרחש אלמלא תקופת הצינון המבורכת ששני הצדדים לקחו זה מזה במהלך השנה שלפני האיחוד מחדש.

נזקי השותפות המחודשת


האם המסקנה המתבקשת מהדברים היא שמן הראוי היה ללכת גם בתקופת הבחירות בשני ראשים נפרדים? התשובה היא חד משמעית לא. שקט ברחוב החרדי לא יכול לשרור בזמן מערכת בחירות שבמהלכה היו נאבקות הסיעות החרדיות על כל קול וקול שהיה נדרש להם לעבור את אחוז החסימה.

כאן כבר אי אפשר היה לדבר על חוסר כימיה בין חברי כנסת ועל חוסר יכולת לתפקד במשותף. ברגע שתופי מערכת הבחירות רועמים וצריך היה לשכנע את הבוחרים, חזקה על התועמלנים והמסבירים שהם היו מדליקים את הרחוב ומפלגים בין שבטים, חוגים ואפילו אחים. במובן זה החלטת גדולי התורה לאחד מחדש את שתי הסיעות הייתה צפויה וידועה מראש.

אבל מערכת הבחירות מאחורינו ושלוש-ארבע שנות כהונה נוספת של ח"כי יהדות התורה לפנינו. אם לשפוט בהתאם לאווירה השוררת היום בסיעה, צפויות לנו עוד כמה שנים של זיקוקין, ברקים ורעמים. מעל גיל ארבעים, אומרים הפסיכולוגים ויועצי הנישואין, אנשים לא משתנים. אף אחד לא משנה הרגלים ולא לומד לחיות מחדש עם אישים שמבחינתו הם ממש לא רצויים. הפיצוץ הבא ביהדות התורה הוא אפוא שאלה של זמן בלבד, ורק העוצמה והנזקים שהוא יגרום בעקבותיו אינם ידועים.

את הנזקים האלה אנחנו, קרי: ציבור הבוחרים, כבר משלמים בריבית כפולה מכופלת ומרגיזה ביותר (לח"כים יש לפחות את הנחמה שמביאה בכנפיה השררה והמשכורת הגבוהה). מה שמתרחש בשבועות האחרונים במשא ומתן עם תנועת קדימה היא אנרכיה המתחוללת רק בגלל שהוא מתנהל בשני ראשים מצדה של יהדות התורה.

הגרסה הרשמית של התנועה היא, שהסחבת במו"מ היא פועל יוצא של חוסר הניסיון של אולמרט ושות' בניהול משא ומתן קואליציוני מצד אחד וחוסר רגישות לצרכים של הציבור החרדי מצד שני. ויש בזה הרבה מן האמת.

אבל בשיחות שלא לציטוט עם ח"כים בשתי הסיעות מצטיירת תמונה מדאיגה אחרת. "איך אפשר לנהל משא ומתן על הגדלת קצבאות הילדים כאשר אחד השותפים שלנו אומר שהנושא הזה לא מעניין אותו כי העיקר זה להיכנס ולהשפיע מפנים", מתלונן אחד הנציגים האגודאים. ומנגד: "איך אפשר לנהל מאבק על עצמאות החינוך החרדי ולקבל חוק, שכמותו טרם היה מקום המדינה, כאשר הצד השני אומר בתחילת כל פגישה שאין מה לדבר אם לא שמים על השולחן שנים וחצי מיליארד שקלים שאין סיכוי בעולם להשיג אותם לקצבאות הילדים", עונה כנגדו נציג דגלאי בשיחה שלא לציטוט נזעמת אחרת.

מעבר לעובדה שניהול משא ומתן בשני ראשים הוא אבסורד שאין הדעת סובלתו, איך אפשר לצפות להתייחסות רצינית שתישא פירות מהצד השני.

משל למה הדבר דומה. לזוג המנהל משא ומתן על מכירת דירה, מכונית או מכונת כביסה משומשת. בעל הבית זורק מחיר וזוגתו שתחי' העומדת מאחוריו לוחשת לו באוזן: מוישה, למה אתה מתעקש על מחיר כל כך יקר. הצד השני קולט מיד עם מי יש לו עסק ולא זז שקל אחד למעלה בהצעת המחיר הראשונה שהגיש. נחשו לבד מי יוצא כשידו על העליונה. אם נרצה או לא נרצה, זה מה שקורה כעת במו"מ המתנהל עם יהדות התורה.

וכל זה לא היה קורה אם מלכתחילה המשא ומתן הייתה מתנהל מול שתי סיעות עצמאיות. נתאר לעצמנו מחזה מאוד לא דמיוני ולפיו מיד לאחר הבחירות והתוצאות שהושגו, היו חוזרות שתי הסיעות למסגרת הנפרדת בה פעלו בשנה שלפני הבחירות.

לא בקטטות ומריבות חלילה אלא בידידות וברוח טובה (המסגרת הטכנית לכך כבר מוכנה מאחר ושתי הסיעות צפו את הנולד ובערב הבחירות נרשמו בוועדת הבחירות כשתי סיעות נפרדות המאוחדות בבלוק טכני הניתן לפירוק בכל עת שירצו).

טקס הפרידה היה מתקיים בחדר האוכל של מלון ניר עציון בסיומו של יום הדיונים והפקת הלקחים ממערכת הבחירות. ליצמן ורביץ היו נופלים בחיבה זה על כתפו של זה ומבטיחים לחזור ולהתאחד מחדש כחודשיים לפני הבחירות הבאות.

השלב הבא היה ניהול משא ומתן נפרד עם קדימה, עם תיאום מוקדם, כמובן, שלא לבזבז כוח מיקוח על דרישות מקבילות. דגל התורה על שני ח"כיה הייתה מתמקדת בחוק החינוך ומניעת השליטה המוחלטת של ש"ס במועצות הדתיות. אגו"י הייתה מנהלת את המערכה על קצבאות הילדים ותקציבים לבתי חולים של חוגים מקורבים.

את שמירת הסטטוס-קוו ומניעת חוק פסולי חיתון, ש"ס כבר השיגה לעצמה והתשלומים לישיבות והכוללים מוקצבים מראש בהתאם למספר האצבעות החרדיות האשכנזיות התומכות בממשלה בהצבעות החשובות.

משא ומתן נפרד שכזה היה בהכרח מוביל לאחת משתי התוצאות הבאות: או ששתי הסיעות היו יוצאות בידיים ריקות, בדיוק בהתאם לתמונת המצב, נכון למועד כתיבת השורות ולפני הפגישה הנוספת שנקבעה ליום רביעי השבוע. או שאחת מהן לפחות הייתה משיגה את דרישותיה ונכנסת לקואליציה בלי קטטות, ראיונות תוקפניים ואיומים בפילוגים.

סביר להניח שהייתה זו דגל התורה שדרישותיה התקציביות נמוכות יותר, אך לא מן הנמנע שדווקא אגודת ישראל, המשוחררת מהשותפות הכפויה, הייתה מצליחה לתפוס את אולמרט בגרון ולהוציא ממנו יותר מחמש מאות השקלים העלובים שהוא מוכן לתת כעת לקצבאות הילדים. אם לא עכשיו אז בתוך מספר חודשים כאשר מוסרות הקואליציה הרעועה היו מתחילות להתפרק.

אבל את מקומו של התסריט רווי האופטימיות הזה תפסה המציאות המכוערת של משפחה יהודית גדולה שהצעקות והמריבות היוצאות מביתה מטרידות את מנוחת השכנים. אם עדיין לא מאוחר מדי, כדאי לפעול להיפרדות בהסכמה עוד לפני השלב שהצלחות מתנפצות על הרצפה ונדרשת התערבות המשטרה. ויפה שעה רעה אחת קודם.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!