מרנן ורבנן

ראה הקב"ה שצדיקים מועטין, עמד ושתלן בכל דור ודור. מתנה זו שהנחיל לנו הקב"ה היא אחד מיסודות היהדות והיא שעמדה לנו בכל עת צרה, אשר אז עיני כל ישראל נשואות אל מנהיגי העדה, צדיקי הדור אשר כלל ישראל מאמינים בני מאמינים נאחז בהם כקרש הצלה אחרון בים הגלות.

אמונת צדיקים היא אחד מהדברים היסודיים ביותר בחיינו היום, ואם פעם היה זה מנת חלקם של בני היכלא קדישא, תלמידי הבעש"ט זיע"א, אשר עוררו חיזקו והרחיבו בכל עת מצוא על העניין הזה, הרי שבדורות האחרונים זכינו ונתפשט הדבר בכל תפוצות ישראל, אשר לא ירים איש את רגלו ולא יעשה שום צעד מבלי לשמוע בקול רבו אשר ממנו שואב הוא מעיינות התורה והחכמה, ממש בבחינת יפוצו מעיינותך חוצה.

כמה כואב הלב לראות כיצד אלו אשר הכוח בידם, תחת שיראו לסייע ולנטור את כרמינו מפני גורמים קיצוניים אשר מנסים לחדור מבעד לפרצות ולקרר את כלל ישראל מאמונה זו, לא עוד אלא שאף מסייעים בידם בדרכים שונות ומשונות.

עלינו להזכיר לעצמינו היטב, ולשנן זאת בפני צעירי הצאן שלנו, שתואר קדוש זה 'מרנן ורבנן גדולי ישראל' אינו ניתן סתם ככיסוי על דברים שעושים אנשים שונים, ומנסים לנכס לעצמם בצורה זו או אחרת את גדולי ישראל. דבר כזה הוא ניצול ציני של דבר קדוש שאסור לתת לו שיקרה במחנינו, ועלינו לזכור ולראות שלא על כל טעות אישית, פוליטית או אחרת, ניתן לקחת את גדולי ישראל ולהשתמש בהם כעטיפה רכה ומגינה.

גם אם מדבר מישהו חלילה נגד גדולי הדור שליט"א, ההוקעה וההתרעה על כך תגיע ממילא מן הציבור. ב"ה זכינו וכיום באופן אוטומטי אחד שכזה מתקבל בסלידה עמוקה בין כל שכבות הציבור כך שתיכף שבולעו פולטו, אולם הרבה יותר גרוע זה מעשיהם של עסקנים קטנים הנוטלים את כביסתם האישית המלוכלכת וטוענים לאמור לא שלי זה אלא של..., דבר כזה מחלחל בלא משים לתודעת הציבור מבלתי תת להבדיל בין חושך לאור ונמצא שם שמים מתחלל על ידם.

אם כבר נגענו בנקודה זו, יש לציין דבר נוסף ללא קשר לעיל, אך התוצאה היא זהה. כאשר אותם סוגי אינטרסנטים דואגים בצורות שונות שגדול זה או אחר שלא הולך בדיוק במסלול אותו 'הם' סוללים, אזי חושבים הם כי בהשמטת או הפחתת תואר כזה או אחר לא יזכו צעירי הצאן לקלוט ולהבין כי הוא גדול בישראל ורבבות אלפי ישראל נוהרים למשמע דבריו וכפופים למוצא פיו.

ברור לכולם, שאין כל קשר בין גדולתם האמיתית בישראל לבין מה שנכתב, או ליתר דיוק, מה שלא נכתב עליהם בעיתון. וכבר אמר החזון איש זצ"ל שהקב"ה נתן לכלל ישראל את חוש הריח לדעת להכיר ולהסתופף בצל גדולי ישראל, אך בכל אופן יש בכך משום טעם לפגם שיהיה זה כלל נושא לדיון מיהו הרב ומיהו מרן הרב.

לכשתמצי לומר, שני עוולות שנינו כאן, אחת לקיחת התואר הקדוש והשימוש בו לכל מטרה הצריכה להם, לעסקנים זוטא, באותה עת, וגדולה מזו לקיחת התואר הקדוש ואי השימוש בו בעת איזכור שמו של כל מי שאינו הולך במאת האחוזים בתלם המוכתב על ידי אינטרסנט פלוני או אלמוני.

כמערכת, אנו מקפידים מאוד על כל זה, ולא לחינם מרגישים אנו את המשוב החיובי החוזר מן הקהל לאמור המשיכו, עלו והצליחו, לא יהיה זה המשפט הנכון לומר שאנו נזהרים בכבודם של גדולי ישראל, כשם שלא נאמר שאנו נזהרים בכבודה של השבת. אלו הם דברים שמעל לכל ואין הם בכלל נושא לדיון כלשהוא, לא בגלוי ולא ברמז, לא בין השורות ולא בתוכם, לא במה שנכתב וגם לא במה שלא נכתב. לפיכך גם לא תמצאו אצלינו מעולם הודעה בסגנון 'אנו מתנצלים בפני גדולי ישראל' מכיוון ומעולם ב"ה לא היתה צל של מחשבה כזו חלילה ובעזרת ה' גם לעולם לא תהיה, אדרבה, בשם השם נעשה ונצליח מתוך אמונת צדיקים טהורה.

נ.ב. זו ההזדמנות להבהיר, כי מערכת 'עניינים' אינה רואה עצמה כמי שזכותה לכתור כתרים לגדולי ישראל ובטח לא להסירם מהם, לפיכך תוארם של כל גדולי ישראל, מנהיגיהם של כל החוגים והעדות שווה בהזכרתם ועפר אנו תחת כפות רגליהם מכדי שננסה למדוד את רום מעלת ערכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!