"אל תאיימו עלינו!"

הרמוניה וחיי שלוה אינם באים מעצמם, והם אף לא שוררים בכל מקום. אשדוד זכתה להם, ולא בכדי. הדבר הושג בזכות מאמצים רבים והשקעה משותפת של שני הצדדים. השקעה שנבנתה על רצון טוב, ומעל לכל הרבה וויתורים ופשרות הן מצד הציבור והן מצד המשטרה.

אבל יש לזכור כי כדי להגיע להרמוניה וחיים משותפים חובה להקפיד על שני כללי ברזל: האחד, שלעולם אסור להביא את השני למצב שבו הוא לא יוכל לוותר, או לדברים שהם מבחינתו קווים אדומים. והכלל השני, לעולם אסור לך להשפיל את הצד שכנגד.

החיים המשותפים באשדוד – שהפכו לסמל של דו קיום, סמל של שותפות והתנדבות הדדית - חשובים לכולנו. הם חשובים לרשויות החוק לא פחות מאשר הם חשובים לציבור החרדי. אולם נדמה כי הפעם, בתחילת השבוע, הצדדים שברו את כללי הברזל. שני הצדדים.

המשטרה הושפלה. היא ספגה מכה קשה וברור שהיא אינה יכולה לעבור על כך לסדר היום. אבל גם אותנו, את הציבור החרדי, העמידו בפני מצב שהוא קו אדום. אצלנו חוקי התורה הם מעל הכל, אין כח בעולם החזק בעינינו מהם – והיהודים נכונים לשלם על כך כל מחיר. אך מצד שני, אין לנו עניין במאבק או בהתרסה ותמיד, וכך גם בפרשה האחרונה, נעשה כל מאמץ להגיע להבנה.

וזאת יש לזכור: בעוד שההשפלה של המשטרה נעשתה על-ידי בודדים ובניגוד לדעת הרבנים, הרי שהתנהגות שלטון החוק היתה מחפירה: שום רצון טוב, שום ניסיון להגיע להבנות או להסכמות. הרבנים ניסו להגיע לפשרה, להבנות, להידברות – והצד השני היה אטום. ההוראה להעבירה דווקא לאבו כביר, לידיו של היס, האיש שאיבד את אמונו בכלל תושבי ישראל ולאו דווקא הציבור החרדי, ולא לקחת את הדגימה בבית העלמין, גילמה את האטימות במיטבה.

"שיתוף הפעולה היה", אומרים כעת במשטרה. "היה והוא נגמר".

"יש בינינו משבר אמון חמור, ויקח לכם שנים לשקם את היחסים", טורחים אנשי המשטרה להבהיר לכל מי שמוכן לשמוע. "זה יעלה לכם ביוקר, עכשיו תצטרכו להתמודד לבד, שיתוף הפעולה שייך לעבר".

במשטרה שוכחים דבר אחד: שיתוף הפעולה שבין המשטרה לקהילה החרדית באשדוד נחוץ למשטרה בדיוק באותה מידה שהוא נחוץ לקהילה. ההידברות הרצופה תרמה למשטרה והביאה לה תועלת לא פחות מאשר התועלת שהפיקו ממנה התושבים. הדיונים הרצופים שנערכו ואשר בהם דנו בשורה של מקרים שאירעו בתחומי הקריות החרדיות, הצליחו להביא לפתרונות שמהם נהנו התושבים, אך מי שברך עליהם בעיקר היו אנשי המשטרה.

הצלחתה של תחנת משטרה אזורית נמדדת ביחסים שאותה היא מצליחה לפתח וליצור עם האוכלוסיה שתחת חסותה, לרבדיה ולסוגיה. מדובר במשימה לא קלה בפרט שהמרקם האנושי ממנו בנויה העיר אינו עשוי עור אחד, אך מפקד המשטרה הצליח. בחדשים המועטים שחלפו מאז נכנס לתפקידו הוא הצליח לרכוש את הערכתם של רבני העיר שמצידם נתנו לו כתף ופעלו עמו בשיתוף פעולה הדוק. הדבר הביא לשורה של הישגים בולטים, שבראשם מיגור הפשע מצידו של נוער שוליים ששוטט בקריות החרדיות, וגיבוש תכנית מוסכמת להקמת 'משמר אזרחי' שיורכב מתושבי הקריות.

אבל עם כל הכבוד ועם כל ההערכה, האיומים על ניתוק הקשרים ויצירת משבר אמון מדומה, אין בהם כדי לאיים. פשוט כך. אם יש גורמים במשטרה שרוצים להביא כללים אחרים לאשדוד, כלל לא בטוח מי יצא נפסד יותר – המשטרה או התושבים. גם הוועדה בראשותו של פלד כדאי שתקח בחשבון את התנהגותו הראויה עד כה של משטרת אשדוד.

חשוב מאד שהטיפול בפרשה הקשה יהיה בלי איומים. שיהיה ענייני. נכון, המשטרה ספגה אמנם מכה קשה, יוקרתה נפגעה אנושות, ומצער לומר כי דווקא מי שקרובים לליבם של התושבים – יאלצו אולי לתת את הדין ולשלם על כך במשרתם. אבל מכאן ועד לאבדן עשתונות טוטאלי שבו עוצרים כל מי שזז וכל שם שלגביו יש מי שאומר כי נכח בזירה הופך ל'מבוקש', עדיין רחוקה הדרך.

אבל הצעדים שננקטו על-ידי המשטרה מעידים על היסטריה. חבל לבצע צעדים שלאחר מכן מי שיצטער עליהם בעיקר יהיו אנשי התחנה שברובע ה'. במקום לחפש מתחת לפנס ולהשתולל ברחבי הרובעים החרדיים, מומלץ להפנות את אותם כוחות ומוחות למיגור הפשיעה.

ועוד מלה לסיום: כמו בכל מערכת, פוליטית או חברתית, ישנם מלחכי פינכא המציגים את עצמם כאנשי הקשר וכמבינים של הציבור החרדי. אלו מעוניינים כעת לחדש את הקשרים שבינם לבין צמרת המשטרה, ולשם כך הם מוכנים לשלם כל מחיר, גם כשהדבר פוגע בחבריהם לקהילה. למשטרה כדאי ללמוד מנסיונו של רה"מ, שגילה עד כמה שווה עצתם של אותם מלחכי פינכא וכמה אפשר לסמוך עליהם.

במשך היום שבו נערכו דיונים בבית המשפט הם טרחו לרמוז כי "הפשרה תושג", הצהרה שבסופו של דבר התגלתה כחסרת כיסוי. גם המידע שהם מנדבים כעת שווה לצור על פי צלוחית, וכדאי שהמשטרה תהיה מודעת לכך.

והציבור? הציבור ידע כיצד לנהוג במי שקם עליו, והוא מגיע מתוכו.

קישורים:
אלפים בבית העלמין באשדוד
דרמה באשדוד: הגופה נעלמה!
התינוקת מאשדוד נקברה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!