אופוזיציית החלומות

בעוד חמשה או שבעה ימים, בשוך החגיגות והטקסים על גג העולם בוושינגטון, ייזמן ראש הממשלה אהוד אולמרט את יועציו ועוזריו לדיון נוקב תחת הכותרת: מי אשם במחדל הגדול של השארת יהדות התורה באופוזיציה, והאם המצב מחייב את צירופו של ליברמן לממשלה, גם במחיר פגיעה ישירה במקורבים כמו רוני בראון וזאב בוים.

שעה קלה לפני שעלה למטוס, ניסה אחד המקורבים להסביר לו את חומרת המצב, אבל אולמרט הגיב במשיכת כתפיים. כשנחזור מוושינגטון נגמור את הסיפור איתם מהר, הבטיח ראש הממשלה מבלי לדעת את חומרת המצב. כזה הוא אולמרט: יהיר יותר מברק; זחוח יותר מנתניהו; עם מעט טיפת מזל יותר משניהם.

וכשרגליו ייגעו בקרקע והתבוסות הבלתי נגמרות בוועדות הכנסת יחברו אותו למציאות, אולמרט בוודאי יקרא לחשבון-נפש נוקב כיצד כדררו את יהדות התורה מחוץ למגרש הקואליציוני ועשו את כל הטעויות האפשריות בפרק קצבאות הילדים – שהובילו, לבסוף, לפער הבלתי נתפס בין התיאבון של אגודת ישראל לקו האשראי של אולמרט, פער שכיום כמעט לא ניתן לסגירה.

הכוורת שרוחשת סביב ראש הממשלה ומורכבת מאנשי שרון, מקורבי אולמרט ויועצים חדשים מסוגו של טורבוביץ, תשמיע כל מיני תובנות על הסכסוכים הבלתי נגמרים אצל החרדים האשכנזים ועל הצד החלש של גפני, מול הצד החזק של הלפרט.

ואף אחד, כמובן, לא יפנה אצבע מאשימה ויאמר שהמלך הוא עירום ולאן נעלמה עורמתו. ואיש לא יתלה את האשמה בזחיחות המשתפכת ממנו בכל פעם ששמם של החרדים עולה על השולחן ("מי מכיר אותם יותר ממני"). אין גם שום סיכוי שאחד היועצים יעמוד על רגליו ויודה כי אחוז ניכר מהמידע הגולמי שזורם ללשכה על המניעים, היכולות ויחסי הכוחות של חצרות רבני יהדות התורה, מקורו בבעלי עניין מובהקים, שמייצגים חבילות של אינטרסים, או בחובבנים שמלהטטים בסיסמאות ובסטיגמות, ובפעם האחרונה עודכנו על המפה החרדית בשבתם בלשכת ראש עיריית ירושלים.

וכאן אולי אנו נוגעים בכשל המבני שבמערכת היחסים בין אולמרט לחרדים: אגף החרדים בחייו של ראש הממשלה מונה קרוב למאתיים עסקנים, עשירים, פוליטיקאים, מאכערים וסתם יהודים טובים. כולם נקרו בדרכו מאז נכנס לממשלה בסוף שנות ה-80. חלקם באו אליו מרצונם הטוב ואת האחרים פגש בפתח חדרי האוכל של בתי המלון בירושלים, בחגים ובימים טובים, והרעיף עליהם אהבה וחיבה. מה הם הרעיפו עליו, אם בכלל, כנראה לא נדע לעולם.

הדי. אן. אי. של הזן החרדי, אותו הרכיב אולמרט על בסיס ההתוועדויות עם השכבה המגוונת של הידידים, לא קידם אותו במילימטר בדיאלוג הקואליציוני שהוא מנהל מול יהדות התורה זה החודש השני. אולמרט תעה בין סבך הלחשנים והאינטרסים הסותרים. הנחות העבודה שנקבעו למשא ומתן הפכו לבני ערובה של צבא האינטרסנטיים ולא להיפך. פיסות מידע חשובות נעלמו מידיעתו בזמן אמת וכשכבר כן הגיעו, הן היו מתובלות בהדגשים החשובים לדוורים-הידידים.

תהיה לבסוף המסקנה אשר תהיה, חייבים להודות שהתגלה כאן מעשה אומנות של ממש מצד אולמרט ואנשיו: המפלגה שהייתה קרובה לקואליציה יותר מהעבודה והגימלאים, הגיעה באופוזיציה כמעט לנקודת אל חזור, וסנגורו של אולמרט בסיעה המרכזית של גור הפך לקטגור של הממשלה.
המשמעות מבחינת הממשלה - ברורה: השנתיים שניתנו לה, נראות כעת כחלום בלתי ניתן למימוש.

קצין הקולות?


מצד שני, ייתכן שהכשל המבני נמצא בכלל בעולמם של הפרשנים והעיתונים, ומערכת היחסים המרתקת שבין יהדות התורה לממשלה מעניקה משמעות חדשה למונחים של קואליציה ואופוזיציה.
שימו לב לאופוזיציה הלוחמנית והמפוארת שמציגה יהדות התורה: ראשיה באים ויוצאים בלשכת ראש הממשלה. ראש יהדות התורה, ח"כ ליצמן, משמש דה-יורה ודה-פאקטו כיו"ר ועדת הכספים לכל דבר, כשהוא משמש כקצין הקולות של קדימה. מרבית התביעות התקציביות שהועלו על-ידי החרדים במשא ומתן הקואליציוני, ייענו על-ידי הממשלה בתמורה לתמיכה בתקציב, והאופוזיציונרים הלוחמניים של יהדות התורה ייעלמו מהמליאה בקריצה אחת של אולמרט. תודו שעם אופוזיציה תועלתית שכזאת, מי זקוק בכלל לקואליציה. ממש אופוזיציית החלומות.

הראשון שעלה על התגלית החדשה, אופוזיציה על הנייר, קואליציה בשטח, היה סגן השר היוצא - ר' אברהם רביץ. בעיצומה של הדהירה על רכבת ההרים הקואליציונית, בין חילופי הערות עם עמיתו ח"כ יעקב כהן לבין מסע ראש הממשלה לוושינגטון, נוצרו דפוסי פעילות חדשים שהעלו ריח של קנוניה, והם אלו שעוררו לתחייה את חושיו המחודדים והמשובחים של סגן השר.

המסקנה הכואבת שאליה הגיע סגן השר קשורה כמובן לפרידתו ממשרד הרווחה, במקביל לבחירתו של ליצמן לכהונה נוספת בראשות ועדת הכספים.

עולם הפוך מצא ר' אברהם. דווקא הסמן הקיצוני בתוך יהדות התורה נגד כניסת המפלגה לקואליציה, הופך לאחד מעמודי התווך של הממשלה, בעוד שהגורם המתון ביותר, זה שחשב כי בנסיבות הקיימות כדאי וראוי להיכנס פנימה, הוא זה שנותר בחוץ. רביץ הבין לפתע, שבניגוד לרצונו, הוא מככב בסרט טראגי-קומי. "זוהי הציניות בתפארתה", אמר השבוע רביץ. ליצמן מלקק דבש ואותנו הוא זורק החוצה.

ניתוח מדויק יותר של האירועים הוביל את רביץ לפרק הבא במערכה: פרצי טוב הלב שיצאו מלשכת ראש הממשלה לכיוונו של ליצמן מחשידים אותו מאוד. מדוע ממנה אולמרט את האיש ליו"ר ועדת הכספים ומעניק את התפקיד דווקא לנציג המגזר שמונע את כניסת החרדים לממשלה? האם יש כאן הסכמה שבשתיקה בין אולמרט לליצמן, לשמר את המצב הבלתי אפשרי שבו ליצמן מפתח עליונות על פני עמיתיו חברי הכנסת, כיחיד שנושא בתפקיד ממשלתי ושולח את האחרים לעשות מילואים בוועדת הכנסת אצל רוחמה אברהם?

פעלתנות היתר של ליצמן למען הממשלה בוועדת הכספים, כבר הוציאה אותו ממש מהכלים: בעבור מי ובעבור מה פוטרו מניין של יועצים במשרד הרווחה, שאל רביץ. מדוע הוא נאלץ לעזוב את משרד הרווחה ולוותר על מוקדי השפעה חשובים לציבור החרדי. אצל חלק ממקורבי רביץ, החשדנות מטפסת לגבהים. הם לגמרי לא שוללים את האפשרות שהסחבת בכניסה לממשלה מטרתה העיקרית היא להפריד בין רביץ למשרד הרווחה, וכאשר יהדות התורה תיכנס לממשלה, יזכו גפני ורביץ בהזדמנות שווה, והחוויה הלא נעימה של הדחת רביץ לא תהיה מרכיב בשיקול הדעת של גדולי התורה.

רביץ, אגב, הוא איש של כבוד. ברגע שהושבעה הממשלה הוא מיהר להסתלק ממשרד הרווחה ונמנע מלעסוק במחטפים של מינויים והחלטות. כמה מעוזריו שהרהרו בקול בקרבתו על פנייה אישית לידידו ראש הממשלה להשאיר את המצב על כנו, עד שתתבהר התמונה, נדחו על ידו בתקיפות. לפחות אחד העוזרים ידע לומר על איתותים מכיוונו של אולמרט שרמזו לסגן השר כי יש מה לדבר, אבל רביץ בשלו. עלינו לשחק משחק הוגן, הסביר. או שאנחנו בפנים או שאנחנו בחוץ. המאחז העיקרי שהשאיר רביץ במשרד הרווחה הוא מנכ"ל בפועל של המשרד, משה ציון, שנבחר על ידו לתפקיד והוא שומר לו אמונים.

תובנותיו של רביץ התקבלו די בהפתעה אצל ליצמן. אם נדלג לרגע על חילופי המחמאות וההערכות האישיות שחייבים לקשט כמעט כל דיאלוג שמתנהל בין השניים, ליצמן מצהיר כי לא יישאר בוועדת הכספים יום אחד נוסף אם מועצת גדולי התורה תכריע על הישארות באופוזיציה. "אין מצב שאני אשאר בפנים ורביץ בחוץ", אומר ליצמן.

"התפקיד של ראשות ועדת הכספים הוצע לי על ידי הקואליציה והאופוזיציה יחד, כולל חמשת עמיתיי לסיעת יהדות התורה לכנסת. במידה וגדולי התורה יחליטו שאנחנו בחוץ, הסיפור יסתיים. לא אהיה שם".

ליצמן מתייחס גם להאשמה כי הפך לקצין הקולות של קדימה. "מה קורה כאן?", הוא שואל בתימהון. "כל מי שהציץ לרגע לתוך הכנסת יודע שלא מתקיימות שום הצבעות בוועדת הכספים. מאיפה כל הסיפור הזה שאני מגייס קולות להצבעות שלא באו לעולם? ככל הנראה יש אנשים שאינם אוהבים את העובדה כי כל חברי הבית היו מעוניינים שאקח את התפקיד. האם המקובלות שלי מפריעה למישהו?"

הגראפים אומרים : הלפרט


את ימי הקיץ הארוכים של מלחמת ההתשה מול אולמרט, בצל מסע החיזוק, מעבירים חברי הכנסת בנשיאת הספדים על הקואליציה והממשלה, וגם במעט הומור שחור על האופוזיציה שאורבת להם בפתח. סגן שר התחבורה היוצא ח"כ הלפרט, לדוגמא, חקר ומצא שמאז עזיבתו את התפקיד, חלה עלייה דראסטית בהרוגים בתאונות דרכים.

ושלא תטעו לרגע, גם אחרון היועצים האופטימיים של הלפרט אינו מייחס לו כוחות סגוליים שכאלו, אבל מה לעשות שהגרפים מדברים בעד עצמם והם אומרים - הלפרט. עמיתו, סגן שר הרווחה, זיהה גם הוא מפולת במשרד הרווחה מאז לכתו. ברמה של הסעיפים היבשים, הם צודקים.

חוש הומור אנין במיוחד מפגין הח"כ החדש ר' יעקב כהן, בעיקר בסבבים של פינג פונג מול רביץ. כאיש סיעתו של ליצמן הוא חש צורך לשמש לו חגורת ביטחון, ועוד לפני שרביץ מניח את המקל בצד ומתחיל להתפייט על חשבונו של היו"ר, כהן מציק לו קלות במעשי קונדס שובבים, ורביץ שאישיותו מגלמת את תשעת הקבים של חכמה שבהם התברכה ירושלים, לא מצליח תמיד לרדת לסוף דעתו.

תמונת המצב של הקואליציה בישיבת סיעת יהדות התורה - חמורה בהחלט. ח"כ ר' מאיר פרוש מדווח מוועדת הכנסת על קשיי הקואליציה לאשר מהלכים משלה, ולעצור תהליכים של היריבים. "אתה לא מבדיל בין אנשי קדימה לחברי הליכוד", סיפר פרוש. "יד ימין אינה יודעת מיד שמאל. הגימלאים לא משדרים על אותו גל עם אנשי קדימה, וחלק מחברי העבודה לא שמעו בכלל כי נבחרו לכהן בקואליציה".

רסיסי המידע שזרמו מוועדות הכנסת הקשיחו את עמדתו של פרוש. "בכל הבלגן הזה, אולמרט זקוק לנו כאוויר לנשימה. אם קדימה אינה יודעת לשלם על סחורה, אז שבבקשה לא תבוא לסחור ביריד".

פרוש העריך שאם ההצעה של קדימה לא תשופר פלאים, אין שום טעם להיכנס לממשלה. "אין לנו כאן לא עולם הזה ולא עולם הבא. לא כסף לקצבאות ולא עקרונות המקודשים לנו. במצב שכזה, אין שום טעום לנדב את הכיפה. מדוע שנסכים לסחוב על גבינו את מנועי החיתון ותוכנית ההתכנסות?"

כשהתבקשו חברי הכנסת להעריך את מידת הסיכויים להצטרפות לקואליציה, הם תלו את מבטם במי שקרוב ביותר לאיש שהמפתח בידו, ולאחר מכן הסכימו להסתכן ולהעריך.

שקלול משותף של עמדת ששת חברי הכנסת הביא את התוצאה הבאה: פחות משלושים אחוזים שרביץ יחזור למשרד הרווחה ופרוש יכנס או לא למשרד החינוך. מרבית הסיכויים שהמפלגה נשארת בחוץ.

קצבאות עם יהלומים


שבעה ק"מ מהקריה של משרד הביטחון, שבועיים לאחר שיו"ר העבודה עמיר פרץ התקבל בשערי הקריה במשמר של כבוד, סקר יו"ר המפלגה החברתית ישי את מאות היהלומנים שהתייצבו בפתח הבורסה להריע לבוס החדש של בורסת היהלומים - שר התעשייה והמסחר.

קבלת הפנים הלבבית לה זכה ישי היא, קודם כל, ביטוי לעובדה שבפעם הראשונה מאז קום המדינה, יהודי חרדי עומד בראש המשרד שאחראי על ענף הייצוא מס' 1 של ישראל (עשרה מיליארד שקל בשנה) ענף היהלומים - ואותו חרדי אינו איש נדל"ן מסוגו של שיינפלד או בן לאחת המשפחות העשירות בציבור החרדי.

העובדה שבן שכונת מלחה הירושלמית, שגדל במשפחה מזרחית קשת יום, וברזומה שלו מופיעים בעיקר נאומים והצהרות על קצבאות ילדים ושכבות חלשות, הוא דווקא זה שהבורסה מסונפת למשרדו, אומרת משהו לאילי ההון שמכירים את העניים מהקצה השני של הפירמידה: הקוקטילים וערבי ההתרמה לטובת אי אלו ארגוני צדקה וחסד.

ההלם התרבותי היה בהחלט הדדי. אותו מבט תוהה ובוחן שתקעו אלופי המטכ"ל בעת שעמיר פרץ נכנס לאולם הישיבות במשרד הביטחון, נשקף מעיניהם של היהלומנים מדושני העונג בעת שישי פילס דרך למרכז שולחן הכבוד.

ישי שהתרועעות עם שועי עולם לא הייתה מעולם הצד החזק באישיותו השיב להם אף הוא מבט בוחן של בן כפר שנקלע לכרך הגדול. המגדלים האימתניים ומאות העשירים שעולים ויורדים בהם, גרמו לו לסחרור קל שהוציא ממנו בעיקר חיוך מבויש ופשטני. מבויש במובן היפה של המילה.

הוא הוקסם בעיקר מהכיפה השלטת בענף: הפינות גדשו מניינים לתפילת מנחה. חרדים בלבוש ירושלמי חצו את המסדרונות בראש זקוף ומורם, וישי לא הבין כיצד נעלמה מנוף חייו רצועת ארץ מקסימה כזאת, שניתן להפיק ממנה בעתות משבר ומצוקה של המפלגה, יהלומים ואבנים טובות.

המיליה חיבקה בחום את ישי וביקשה בעיקר הנחות והטבות. יו"ר ש"ס, שהסתגר כמה שעות קודם ללמוד על המגזר וצרכיו, עטף אותם בהבטחות. נעזור לכם לשחרר חסמים, הבטיח. הוא דיבר בהתרגשות על שיעורי הדף היומי שנלמדים בבורסה ומנייני התפילה לאורך כל שעות היום. "בזכות זה, רק בזכות זה, אתם מצליחים".

ארבע שנים אחרי שלירושלים יש ראש עיר חרדי. שנה לפני שלמדינת ישראל יש נשיא חרדי, אפשר לומר שהבורסה נכבשה סופית: מלשכת השר ועד אחרון הסוחרים החרדיים בבורו-פארק, ידיים חרדיות הן אלו שעומדות לאורך כל הציר ומנענעות את העריסה הכי יצרנית של ישראל.

אז מי אמר שהחרדים לא יצרניים?

'המטבחון', טורו של יוסי אליטוב, מתפרסם בשבועון 'משפחה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!