כאיש אחד, בלב אחד

היהודים הם עם מיוחד במינו. אצלנו, יותר מבכל עם אחר, לכל אחד ואחד דעה משלו. כל אחד ואחד משוכנע שבידו המפתח לכל הבעיות. איפה יש עוד עם בעולם שכל-כך הרבה אנשים הולכים כשהאמת בכיסם, וכולם משוכנעים שכל הצרות נובעות מכך שלא שומעים בקולם, ושאם רק ייתנו להם לנהל את העניינים – מיד יהיה העולם כולו גן-עדן עלי-אדמות.

אין ספק שזו תכונה חיובית, המעידה על מקוריות המחשבה, אבל אולי התכונה הזאת אחראית גם לכך, שההיסטוריה היהודית משופעת במחלוקות ובפילוגים רבים כל-כך. חז"ל מספרים לנו על המחלוקות שהיו בקרב בני-ישראל בגלות מצרים. את המשך המחלוקות והטרוניות אנו מוצאים בתורה שבכתב עצמה. אפילו מול משה איש האלוקים היו שסברו כי רעיונותיהם ועצותיהם טובים משלו.

למרגלות הר-סיני


אולם פעם אחת בהיסטוריה אירע אירוע יוצא מן הכלל. זה היה בשעה שעם-ישראל עמד למרגלות הר-סיני והתכונן לקבלת התורה. הדבר קרה השבוע, לפני 3318 שנים. התורה מתארת זאת במילים: "ויחן שם ישראל נגד ההר", ומפרשים חז"ל: "ויחן – לשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד".
פתאום הרגישו כל המוני היהודים שיש דבר גדול מדעותיהם ומרצונותיהם האישיים. התחושה שהם עומדים עתה לפני הדבר הגדול ביותר שבן-תמותה יכול לצפות לו – לזכות לראות את התגלות השכינה על הר-סיני ולקבל מפי ה' תורה ומצוות – גברה על כל ההבדלים ואיחדה את העם, עד שהוא נעשה כאיש אחד ממש.

אלא שהתאחדות זו – אף שהייתה דבר מופלא ביותר – לא החזיקה מעמד זמן רב מדיי, ושוב חזרו הפרשיות העגומות של מחלוקות ותלונות ותרעומות. בכל פעם שילם העם כולו מחיר כבד על כל המחלוקות הללו, אבל יצר המחלוקת גבר, כך נראה, על יצר החיים.

כולנו נכשלים, למרבה הצער, בחטא זה. תמיד נדמה למישהו שחייבים לצאת למלחמת חרמה נגד תופעה כלשהי, ושכדאי אפילו להתפלג כדי להשיג מטרה כלשהי. רק אחרי-כן מגלים – את מה שהיה אפשר בנקל לצפות מראש – שכל העניין היה מיותר, ושהנזק שנגרם על-ידי המחלוקת גדול עשרת מונים מהנזק שניסו למנוע על-יד המתקפות וההתפלגויות.

לאחד כוחות


הסיבה העיקרית ליריבויות ולמחלוקות היא, שאנו חושבים מעט מדיי על הקב"ה ועל האמת, ויותר מדיי על עצמנו. לוּ היינו חושבים באמת על הקב"ה, היינו חשים שכל יהודי הוא יהלום יקר מפז, ושצריך לעשות כל מאמץ כדי להגביר אהבת-ישראל. אבל, לצערנו, גם כשאנו עוסקים בתורה ובמצוות, אין הדבר מסלק את האנוכיות וההרגשה העצמית, ומכאן שורש הפירוד והמחלוקת.

הסיבות האובייקטיביות למחלוקת הן שוליות למדיי. מחלוקות רבות מבוססות על שקר ולשון-הרע, ואילו באחרות יש אולי גרעין קטן של בעיה אמיתית (שהייתה יכולה להיפתר על-נקלה לוּ היה רצון כן לפתרה), וכל השאר אינו אלא ניפוח חסר ממשות.

כל מי שיחשוב בכנות וביושר יגלה כי אין מניעה אמיתית לאחדות בתוכנו, וכי אין הדבר תלוי אלא ברצוננו. מה טבעי ונכון יותר משיתוף-פעולה ומאיחוד הכוחות והמעלות המיוחדות שיש לכל פרט ולכל קבוצה בעם-ישראל, לטובת העם כולו. כמה טוב היה יכול להיות לכולנו, לוּ יכולנו להתאחד, להבין זה את זה ולעזור זה לזה.

שבת זו, שלפני חג השבועות, היא הזמן להתעורר ולחזק את האחדות כהכנה לקבלתה המחודשת של התורה. חג השבועות מזכיר לנו את הייעוד הנשגב של העם היהודי, שכדי להגיע אליו נדרשים כולנו לאחד כוחות, כאיש אחד בלב אחד. כשנהיה "כולנו כאחד" נזכה ל"ברכנו אבינו", עד ברכת הגאולה האמיתית והשלמה.

המאמר מתפרסם בגיליון 1012 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!