כניסת השבת של אבישי

הערת פתיחה: הראיון המופיע כאן, התפרסם בפורום 'בחדרי חרדים' לפני כשנתיים וחצי, במסגרת סדרת ראיונות עם עיתונאים המסקרים את המגזר החרדי בתקשורת הישראלית. השבוע, בל"ג בעומר, הופיעה ב'בחדרי חרדים' ההודעה ה-500,000. לרגל האירוע אנו מביאים כאן ראיון שקיימו יעקב בן דוד וקובי סלע עם הכתב לענייני חרדים של עיתון 'מעריב', אבישי בן חיים.

***

עוד כאשר ישבתי לשיחת המסנג'ר הראשונה עם קובי סלע, בעניין הרעיון הזה, לפני שגיבשנו את הרעיון לפרטיו, כבר ידענו מי יהיה המרואיין הראשון. היה זה שחר אילן, ולא משנה למה. מי יהיה השני – גם ידענו. מדובר במי שלעולם אינך יודע מתי הוא מכניס את השבת, אבל יציאת השבת שלו, כמו שעון, מופיעה מדי שבוע. בדובר במי שאת 'פרשת השבוע' שלו מקפידים חרדים רבים לקרוא באותה אדיקות בה הקשיבו לקריאת 'פרשת השבוע' בבית הכנסת. אם הם היו מקפידים בפרשה הכתובה בתורה כפי שהקפידו בפרשתו של אבישי בן חיים – הרי של'בעל קורא' בבתי הכנסת היו חיים קשים...

מדובר באבישי בן חיים, כמובן. מי שזכה להתייחסויות רבות מאוד בפורום.

הכנת הראיון הזה ארכה זמן רב יותר מאשר הראיון הקודם. לצורך ראיון זה נערכו שיחות טלפון טראנס-יבשתיות, מהמזרח התיכון למזרח אירופה, ביני ובין קובי סלע. וכל-כך למה? משום שאבישי בן חיים, מעצבן שכמותו, החליט "להקדיש" זמן לתשובות. הוא לא עונה מהר, אמר. הוא רוצה לחשוב לפני שהוא עונה. ועד שהוא סיים לחשוב אני כבר הייתי באומן, וקובי מודיע לי "החומר אצלך בתיבה האישית".

ואיך בדיוק – לכל המחשבים והתיבות האישיות – אני מגיע לתיבה האישית שלי, כאשר אין לי שם חיבור לרשת? אז הנה, זה נאלץ להמתין, אבל בסוף זה הגיע, ובגדול.

כפי שכותב אבישי עצמו, באחת השורות שלו כאן (ויש הרבה כאלה), ישנם שני סוגי כתבים לענייני חרדים. מהם, שמביאים רק ידיעות ומהם שמתרכזים יותר בפרשנות – נכונה פחות או נכונה יותר (בדרך-כלל פחות). ואם הסיכון – ואולי היכולת האינטלקטואלית – הגדול יותר שייך לפרשנים, הרי שהם ביכולתם לטעות. הכתבים מהזן הראשון (שאולי נקרא להם כתבים, לעומת הפרשנים – "עיתונאים"), המביאים עובדות, גם חייבים לעמוד יותר עם היד על הדופק, על מנת לא לפספס ידיעות. הם גם מבוקרים הרבה יותר.

אני מניח שאבישי בן חיים זוכה לביקורת קטלנית. אחרי הכל, אין ציבור ביקורתי יותר – וחושש מתקשורת יותר – מאשר הציבור החרדי על גווניו. למרות הכל, זוכה בן חיים לעשות את המוות באמצעות מקורות מהשורה הראשונה.

אך לפני שנתחיל עם הראיון, הנה 'תעודת זהות' שלו:

אפילו אבישי בן חיים, הוא תוצר המהפכה הספרדית.

ואף על פי כן, אין מי שיאשר או יכחיש באשר לנוסח בו הוא מתפלל (רמז, לא ספרד).

חבריו בתנזים (שאגת אריה קורפוריישן) לא יכולים להישבע בנקיטת חפץ אם בן חיים נהג לחבוש טלית בתפילות. ואולם, העובדה שהוא יודע לבטא את שם משפחתו של הרב "אליושיב" במנגינה הנכונה, מזכה אותו בהודעת SMS ראשונה כל אימת שאלי ישי מוזעק לבית מרן. לא לחינם, אגב, מעוטרים קירות ביתו בתמונות הצדיקים. הזדהות הכותב עם פרי כתיבתו – מוחלטת.

את בן חיים עיצב וגיבש אמנון לוי, גם אם הוא לא יודה בזה. בהמשך הסתופף תחת כנפיו של נסים משעל (ע"ע 'עוד דתי'), קצת ב-YNET, מקומוני "ידיעות-תקשורת", הטלוויזיה בלווין, לאחרונה 'מעריב' ואיפה לא בעצם.

בן חיים נהנה מגישה ישירה אל ליבותיהם של נשוא כתבותיו באמצעות קשרים ענפים. מאזרד ועד אפרתי, ומיוסי אליטוב דרך אלי ישי ועד ליצמן.

שיטת הפעולה שלו מוכחת ונבדקה מדעית: הוא מגיע תמיד רבע שעה לפני, חמוש בחיוך, קוקו מעוצב וכיפה תואמת. מתערה בקהל, מחזיר הכיפה למקומה הטבעי, ומשם קצרה הדרך לקומפלימנט בלשכת העורך הראשי – דנקנר. (ואח"כ גם של כלל הציבור, אבל זה פחות חשוב).

לא מעט אנשים ניסו (וככל הנראה ימשיכו לנסות) לתפוס את האיש בטעויות, אך לא בן חיים ייפול במלכודת, האיש מקצוען אמיתי, ועל מקורותיו הענפים - תהילתו.

"שבעתי מהפורום הרבה תובנות והגיגים"


- מתי ואיך התוודעת לפורום?

עוד כשהדור הקודם כיכב בפורום. קורא חרדי נאמן שלי, שהיה מקפיד להתקשר ולהגיב לכתבות שכתבתי ב-ynet הפסיק להתקשר ולצעוק עלי שטעיתי ושהשמצתי ועוד. כששאלתי אותו מה קרה, הוא הסביר שכבר לא יוצא לו לקרוא אותי וסיפר לי על התמכרותו לפורום.

- האם לדעתך הפורום אכן מייצג את הציבור החרדי?

אם תחייבו אותי לענות בכן ולא, התשובה היא יותר לא מאשר כן, גם אם לא "לא" מוחלט.
בכל זאת התשובה היא כן, מאוד.

- האם דעותך על החרדים השתנו, או הכרותך עימם העמיקה, בעקבות הפורום?

ההיכרות שלי עם החרדים מעמיקה כל יום. רוב היום האנשים סביבי הם חרדים , אני רבע חי את החרדיות, אני לא מציץ אליה. את הקניות שלי אני עורך אצל חרדים, אני מקשיב לתחנות רדיו חרדיות (פחות או יותר, התחנות – לא ההקשבה), רואה כדורגל וכדורסל בטלביזיה עם חרדים שקופצים "לראות רק את המחצית הראשונה" ומבטיחים "אחר כך נלמד בחברותא" ואני גם צרכן תקשורת חרדית, ש"בחדרי חרדים" הוא חלק ממנה.

- האם הפורום מהווה עבורך מקור מידע על הנעשה בציבור החרדי?

ידיעות עיתונאיות לא ממש ראיתי מכם (למרות שפעם הואשמתי כי גנבתי מכאן את הכותרת "מצעד הגאב"ד", האשמה שכנראה נובעת מההנחה שלא יכול להיות שעיתונאי מסתובב בין חרדים ושומע כל חרדי רביעי ברחוב מספר את הבדיחה הזאת). אבל מאידך הרווחתי מפגש עם קבוצה של אנשים שעם רובם (חוץ משלושה, אם לדייק) הייתי שמח לבלות ארבע שעות שמירה במילואים, שניים הייתי לוקח איתי לאי בודד. שבעתי מהפורום הרבה הרבה פובליציסטיקה משובחת, תובנות והגיגים. לא נעים לומר, אבל על טקסטים ברמה הרבה פחות גבוהה מחלק מהאשכולות שהופיעו בפורום, אנשים מקבלים דוקטורט באוניברסיטה.

- איך אתה רואה את תפקידו של עיתונאי לענייני חרדים?

זו שאלה קשה. ברשותכם, אני אענה חפיף. כתב לענייני חרדים אמור להיות קצת היסטוריון שטחי להמונים, של היסטוריה יהודית בת זמננו (מתוך הדברים אפשר להבין את כניעתי, ללא תנאי, לטענת המונופול האורתודוקסית על היהדות). הכתב הזה מסקר זרם דתי ולכן אמור להקדיש מקום נרחב לענייני אמונות, דעות, הנהגות דתיות, התבטאויות שערורייתיות שמבהירות את פערי השפה והחשיבה (פרטים אצל אקדמאי) בינם לבין הישראלי המצוי ופסקי הלכה שפרסומם גורם ל"חילול השם", אבל גם מעורר מחשבה. הוא מוכרח לסקר פחות את החסידים ויותר את הליטאים שהרלבנטיות שלהם לחייו של הישראלי הממוצע גבוהה יותר. כמובן גם את הש"סניקים, לא רק החרדים, גם המסורתיים המזרחים. מן הסתם הוא אמור לא להצליח להתאפק ולגלוש מידי פעם אל המגרש הד"לי והחרד"לי, קורים שם דברים מרתקים בפני עצמם, שגם מקרינים וגם מאפשרים השוואה. אם הוא ממש טוב הוא אמור להבין גם את הציבור החרדי בחו"ל.

ועוד דבר: אסור לו להיסחף אחר הקו השולט, שהופך את הכתבים לענייני חרדים לכתבים לענייני כלכלה. מעבר לעובדה שהגישה על פיה החרדים חרדים רק בגלל הכסף, יונקת משורשים היסטוריים מאד לא טובים - זה טיפשי, לפעמים גובל באבסורדום. עיתונאי לא יכול לסקר את סיפור חנה ושבעת בניה ולהסביר שהיא ילדה שבעה ילדים בגלל מענקי הלידה וקצבאות הילדים וחינכה את ילדיה למות על קידוש השם כי הבטיחו לה מענק מארגון נפגעי הטרור.

- אתה נחשב עיתונאי די הוגן. האם אתה מוותר לעתים על דיווחים שנראה לך שיפגעו בציבור החרדי, על מנת לזכות באימונו?

כמו שפעם הייתה תאווה לעבודה זרה ככה יש בי תאווה לסתם ידיעות בלעדיות, כמו גם תאווה בלתי נשלטת לקרבות רחוב מחשבתיים שמעמתים את היהדות הנאמנה עם העולם החיצון. אני לא מסוגל לוותר על סיפור עיתונאי ולא דרך זה רוצה לזכות באמון. למרות שאני חף משנאת חרדים, אני חושב שבתקופת עבודתי אין עיתונאי שפרסם כמות ידיעות (להבדיל מדברי פרשנות) שמתקרבת למספר הידיעות שפרסמתי ושעל פי המקובל אפשר להחשיב אותן ככאלה שהסבו לציבור החרדי נזק תדמיתי וגרמו ל"חילול השם". למרות זאת, יש אמון.

"הציבור החרדי לא רגיש מספיק לדיווחים אודותיו"


- האם אתה מסכים עם הטענה כאילו ורוב חברי הפורום הם "חרדים חדשים"?

שוב, אם תחייבו אותי לענות בכן ולא, התשובה תהייה כן. אתם חלק מזרם חדש שבעתיד יאלץ בין היתר לגייס את כל יכולות האפולוגטיקה שלו כדי לתת תשובה מוסרית הנוגעת לשורש הסכסוך החרדי – חילוני. כן, גיוס בחורי ישיבות. אני יודע שנשבר לכם לשמוע על זה, אבל בכל זאת. מבחינה מוסרית, חלקכם בבעיה. אני אסביר: אפשר לקבל את הטענה החרדית שהחרדים לא מתגייסים כי הם מאמינים שלימוד התורה שלהם מגן על עם ישראל. אפשרי לא פחות לדעתי להבין את הלגיטימציה להתחמקות משירות צבאי של אלה שלא ממש לומדים בישיבות - היציאה מהגטו באמת עלולה לקלקל אותם.

אבל עכשיו נוצר זרם שגם אין תורתו אומנותו וגם יוצא מהגטו וגם עושה זאת בפומבי – חברי הזרם הנייטרלי הזה לא מפחדים לקחת את הסיכון של מגע הדוק עם העולם החיצון. אז למה בעצם שלא תבואו לשכב לידי במארב בלבנון? ואם לא לידי, אז לפחות ליד הסדרניק, או נחלאי חרדי. ואף מילה על השערורייה המוסרית של הצגת שלב ב' כשירות צבאי. "אנחנו לומדים תורה ומבטיחים את המשך קיומו של עם ישראל" נשמע כבר יותר משכנע, לא מיסטית - רציונאלית.

- איך אתה מסביר את נפילתם של חלק גדול מהעיתונאים לענייני חרדים, כאילו והיחס החרדי – בעיקר מצד הרבנים – לאינטרנט הוא שלילי לחלוטין, בעוד המציאות היא שרוב הרבנים אינם שוללים שימוש באינטרנט לצרכי עבודה?

אני אחד מהעיתונאים האלה, למרות שנדמה לי שמעולם לא יצא לי לכתוב על כך. השאלה קצת פגומה מבחינת יושרה האינטלקטואלי. לעניות דעתי ולעניות ידיעותיי אין שום פוסק רציני, גם כזה שאינו רוצה לקפח פרנסתם של ישראל ולכן מתיר שימוש באינטרנט לצורכי עבודה, שאם יישאל יתיר לבקר באתרי אינטרנט אפילו כמו 'בחדרי חרדים', עם הסיכון להיפגש בשכלתנות המפתה והמסוכנת של מיימוני, שלא לדבר על להבדיל אלף אלפי הבדלות הפורומים השכנים לכם.

- האם גם אתה חושב, כאילן שחר, שהציבור החרדי רגיש מדי לדיווחים עליו בכלי התקשורת הכלליים?

הפוך. אני חושב שהציבור החרדי לא רגיש מספיק לדיווחים התקשורתיים אודותיו. אני מכבד חרדים (כמו גם בני מיעוטים אחרים) שאומרים שהם שמים פס על מה שחושבת עליהם הקבוצה השלטת, אבל השנאה הקשה לחרדים היא בעיקר, גם אם ממש לא רק, תוצאה של סוג הסיקור התקשורתי לו החרדים זוכים.

- בכלליות, מה דעתך על פורום "בחדרי חרדים"?

אני לא ממש אובייקטיבי, אני מכור לפורום. מעבר לעובדה שיש איזה סוג של הגינות מכובדת מאד בניהול הפורום, אומנות ניהול הפורום, שומרת על מין סוג של מתח ממכר, כולל בשאלות איזו הודעה תימחק ומי ייחסם. בטלביזיה כישורים מקצועיים כאלה שווים הרבה הרבה כסף.

- מה דעתך על הראיון עם שחר אילן ועל הרעיון הזה בכללותו (מותר פעם לקבל דעה ממישהו מחוץ לפורום...)

הראיון היה קריא וזרם היטב. אבל שחר אילן שווה העמקה הרבה יותר רצינית - "יש עליו".

- ושאלת מיליון הפרוטות (אתה לא חייב לענות) האם גם אתה בז לאנשים בני הציבור שלנו שמתקשרים אליך ממספר טלפון לא מזוהה או שמשאירים לך ביפר עם טיפ לסיפור שמשחיר את פנינו?

אני לא בז למקורותיי. אין מקור פסול בעיני, אני מסוגל לקבל ידיעה שולית על המועצה הדתית בראש העין משודד ארנקי זקנות (פעם, במסגרת מלאכת הדיבוב הייתי מסוגל אפילו להחמיא לו על יפי הארנקים בביתו ולחפש את החיובי במלאכתו, היום ויתרתי על הנוהג הבזוי הזה). לשמחתי רוב מקורותיי אינם כאלה. רק פעם אחת בזתי. עיתונאי חרדי כתב טקסט אנטי חרדי חריף, כאילו בתור ביקורת פנים חרדית וטרח להסב את תשומת ליבי כדי שגם החילונים יקראו על כך. אם כי יש לציין שבסוף השתכנעתי שהוא עשה זאת, כי הוא חשב שהפרסום אצל החילונים יועיל לטלטול הציבור החרדי.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!