לשמור על הזהות היהודית

סערה גדולה פרצה בארה"ב כאשר סופר ישראלי נודע אמר בסימפוזיון של הוועד היהודי האמריקני דברים שנתפסו כפגיעה ביהדותם של יהודים שאינם חיים בישראל. כשקוראים את הדברים לעומקם יש בהחלט מקום לסערה, לאו-דווקא באותם היבטים שקוממו את המארחים האמריקנים.

מטרידה מאוד הדרך שבה הסופר הנכבד תופס את עצם הזהות היהודית. הוא אומר, למשל, כי הזהות שלו היא ישראלית, הדת היהודית אינה ממלאת תפקיד בחייו, הטריטוריה והשפה – הן הבונות את זהותו.

במאמר הסבר הוא מפרט: "המולדת והלשון הלאומית והמסגרת המחייבת – הם מרכיבי יסוד בזהות הלאומית".

בהמשך באה הקביעה: "אינני יכול להצביע על ישראלי אחד שהוא מתבולל, כשם שאין צרפתי בצרפת שהוא צרפתי מתבולל".

התבוללות בישראל


אמירות אלה אינן פליטת-פה אקראית. זו השקפת-עולם סדורה, שלמרבה הצער מניעה תהליכים רבים בארץ. התפיסה הזאת גורסת, שיש לתת גט-כריתות לזהות היהודית כפי שהייתה קיימת מדורי-דורות, וליצור כאן יהודי מזן חדש, שזהותו אינה מבוססת על אותם מרכיבים המלווים אותנו מאז מעמד הר-סיני, אלא על סממנים לאומיים מקובלים במדינות העולם.

המשפט "אינני יכול להצביע על ישראלי אחד שהוא מתבולל" מבטא תפיסה זו במלוא חריפותה. בעיני הסופר, יהודי המתגורר בארץ, שנשא אישה ערבייה, וילדיו לומדים בבית-ספר ערבי – אינו מתבולל. בכל העולם כולו נקראים נישואין כאלה התבוללות. על-ידי כך העם היהודי מאבד רבים מבניו, שאינם ממשיכים את השרשרת היהודית אלא מתבוללים בין העמים. אולם כשעושה זאת יהודי החי בישראל, קובע הסופר שהוא אינו מתבולל.

משמעות הדבר, שהזהות הישראלית שונה לגמרי מהזהות היהודית. ואכן, מדינת ישראל רושמת כיהודים בני-אדם שאינם יהודים על-פי הגדרת היהדות המקובלת מדורי-דורות. גויים גמורים עולים לארץ מכוח חוק השבות, ומקבלים את כל הזכויות, כאילו היו יהודים. בכך מתממשת השאיפה ליצור כאן עם חדש, שאינו המשך לעם-ישראל ההיסטורי, אלא יצירה לאומית חדשה.

עוסקים אצלנו הרבה בשאלה אם המדינה צריכה להיות מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה. פתאום אנחנו קולטים, שגם 'מדינה יהודית' יכולה להיות שונה לגמרי מכפי שהבינו זאת יהודים מאז ומעולם. ייתכן מאוד שיקראו למדינה 'מדינה יהודית', אבל היא תהיה אוסף של עמים, שזהותם ה'יהודית-ישראלית' תיבנה על-ידי השפה העברית, התרבות הישראלית ו'המסגרת המחייבת'.

לשמור על הרציפות


אם אכן תהליך זה יתקדם, אנחנו עלולים להגיע למציאות של התבוללות קבוצתית. שלא כדעת הסופר, יש למרבה הצער התבוללות גם בישראל. יהודים שנישאים ללא-יהודים, גם אם הם חיים בארץ – הם מתבוללים. מאות-אלפי לא-יהודים, שעלו לארץ וקיבלו אזרחות ישראלית, מגבירים את סכנת ההתבוללות. אבל עדיין זו התבוללות של יחידים. הסכנה הגדולה היא, שההתבוללות תלבש אופי קבוצתי, ותיווצר כאן זהות לאומית שמנותקת לגמרי מהזהות היהודית המקורית.

רוח ההתבוללות הזאת היא העומדת מאחורי ההתנכרות לחבלי ארץ-ישראל. אם מתנתקים מהזהות היהודית ומההיסטוריה היהודית, מדוע לא להתנתק מחלקי ארץ-ישראל ההיסטוריים. הלוא אין אנחנו מרגישים מחוייבות למסורת הדורות, אלא יוצרים עם חדש וזהות חדשה. בשביל זה מספיקה תל-אביב.

אם חפצי חיים אנחנו, ואם הזהות היהודית יקרה לנו – עלינו להיות ערים לסכנה הזאת. מחובתנו לדאוג לחיזוק הזהות היהודית המקורית, כדי שנהיה חוליה נוספת ברציפות היהודית, המתקדמת עד הגאולה האמיתית והשלמה.

המאמר מתפרסם בגיליון 1011 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!