התחיל ברגל שמאל

הוא ישב כמה שנים טובות באופוזיציה. הוא ראה כיצד 'יהדות התורה' יושבת בחיק הקואליציה החמים; את רביץ מסייר ברחבי הארץ כסגן שר הרווחה; את ליצמן שולט על ברז תקציב המדינה, בעוד הוא יושב על ספסלי האופוזציה השוממים והעקרים.

אבל אלי ישי קיבל את הסבל הזה עם מבט לעתיד. ליום בו יוכל לחזור ולחמם את כסא המיניסטר המרופד והנוח.

גם כותב שורות אלו פרגן לו. גם אם ההסכם הקואליציוני לא היה מזהיר במיוחד, ולא נרשמו בו הישגים משמעותיים, אבל בנקודת הזמן והנתונים בהם היה נתון ישי, החלטתו להיכנס לקואליציה, היתה סבירה בהחלט. הביקורת של גפני וליצמן (סיעת ג"ל חזרה, נכון לעכשיו, עד לקרע הבא) לא הייתה מוצדקת כלל ועיקר.

אבל לביזיון הזה לא ציפינו.

הכניעה של אלי ישי בפרשת ייקור מחיר הלחם, לאחר כותרות רעשניות והבטחות שיבטל את ההחלטה, הוציאו אותו בסופו של דבר, כפי שמכנים זאת בסלנג, פיסטוק.

כל התירוצים לא יועילו. זה אפילו מעורר חשד כבד, שישי היה מודע לכך לפני כניסתו לתפקיד, אבל ביקש, פשוט התחנן, מאולמרט, שיעשה עבורו את העבודה השחורה.

זו לא מנהיגות. בוודאי לא אמיתית. שלא לדבר על "מנהיג חברתי".

זה לא קשור לכל העליהום שעשו נגדו גפני וליצמן. זה כבר סיפור אחר לחלוטין – מאבק פוליטי מוכר, אבל בהחלט לא מוצדק. לשניים אין אלא להלין על עצמם, על שלא הסכימו לפעול כבלוק משותף, אז, ללא ספק, היו שני הצדדים מרוויחים, והרבה.

אבל לא רק אלי ישי התחיל את כהונתו ברגל שמאל.

לא כך קיווה אולמרט לראות את ראשית דרכה של ממשלתו. היום הוא קיבל שיעור מאלף: מורדים יש תמיד. הוא גילה שבשולי הכנסת עוד ישנם חכי"ם סוררים, שעומדים על עקרונותיהם ואינם מוכנים להיכנע לכל קפריזה קואליציונית.

שלי עומדת בלחצים

היא אף פעם לא היתה חביבת הציבור החרדי, אבל מותר לנו להביע הערכה לחברת הכנסת הטריה שלי יחימוביץ', ולח"כ טרי נוסף יורם מרציאנו.

השניים עמדו בפני לחצים אדירים של עמיר פרץ וראשי הקואליציה, אך לא נכנעו. הם הודיעו שלא ירימו את ידיהם בעד התקציב הרע שהוצג היום במליאת הכנסת - ועמדו בדבריהם.

סביר להניח שלא תמיד יוכלו לעמוד בכל אותם הררי לחצים ואיומים. זה בהחלט לא קל. אבל, עושה רושם, שקואליציית אולמרט הקטנה והדי מצומקת, אינה יציבה כלל ועיקר. כל מפלגה יכולה להפיל אותה לארוחת בוקר. למרות שבעתיד הנראה לעין, ממשלת אולמרט לא תתפרק כל-כך מהר.

אולמרט יכול בהחלט לבנות על ש"ס, שלא בקלות תפרד ממנעמי הקואליציה, כך גם על חבורת הקשישים, שלא תרשום כמעט שום הישג עבור ציבור בוחריהם. אבל את הכסא הם לא יעזבו בקלות. למרות שאף פעם אי-אפשר לדעת איך מתגלגלים הדברים.

די בעוד נושא חברתי חם שיסעיר את המדינה, או פינוי נוסף במסגרת תוכנית ההתכנסות, שירעיד את כסאותיהם של המינסטרים מדושני העונג של ש"ס והגימלאים.

האופוזיציה של הליכוד וליברמן לא תעשה חיים קלים לאלי ישי ולרפי איתן. תסמכו על גדעון סער וחבריו הכאובים שלא יתנו להם מנוחה אפילו יום אחד.

קישורים:
עוד פוליטיקה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!