גרב עם חורים

אם לא ייפלו השמים במהלך יום הזיכרון ויום העצמאות, או שחס וחלילה אישיות בכירה מאוד תחטוף פתאום אירוע מוחי או לבבי, ייכנס היום (חמישי) רבי אליהו ישי ללשכה המפוארת ביותר בקריית הממשלה בירושלים.

כל מה שידע קודם לכן על לשכות שרים ממשלתיות יחוויר למה שתחזינה עיניו כאשר יתרווח על כיסאו של שר התמ"ת לשעבר וראש הממשלה דהשתא אהוד אולמרט. פאר, נוחות והדר שאפילו שרון לא פרגן לעצמו לפני שהלך לישון. אולמרט טיפח את הלשכה מהרגע שנכנס אליה, ועוד הגדיל לעשות כאשר הפך לראש הממשלה בפועל עם כל הסמכויות והתקציבים.

וכל ההשקעה הרבה הזאת עומדת כעת לרשותו של המנהיג המנצח של המהפכה הספרדית החדשה. ממש בבחינת יכין רשע וילבש צדיק. יש רק לקוות שישי לא יקבל סחרחורת רק מעצם המעבר מהלשכה המרופטת ברחוב בית הדפוס לארמון המלכות לשעבר של מר אולמרט.

שוו בנפשכם אדם המתגורר בדירת שיכון בשכונת הרכבת בלוד, שביום בהיר אחד באה משאית ומעבירה אותו ואת מיטלטליו לטירה של שרי אריסון. פסיכולוגים ידועים אומרים שיש בכך סכנה מוחשית ומיידית ליציבות הנפשית של הזוכה המאושר.

אבל אלי ישי הוא אדם חזק ואין ספק שיעבור את הלם המעבר בתוך ימים או אפילו שעות ספורות. מהרגע שיצלול לתוככי העבודה הקדושה למען השכבות החלשות והילדים הרעבים, כל הנאה גשמית ממנעמי השלטון תהיה ממנו והלאה. כן חברים, כזה הוא יו"ר התנועה הקדושה. איש צנוע וענוותן שלא שכח מהיכן הוא בא ולהיכן הוא הולך.

וגם אם חלילה ירום לבו, יהיה מי שיטרח להזכיר לו זאת, בפרט את החלק השני. אם יהדות התורה לא תיכנס לקואליציה בשבועות הקרובים תהיה לשר התמ"ת החדש מעט מאוד נחת, אם בכלל, בתפקידו ובלשכתו החדשה.

משחנים שאיש לא שמע עליהם עד עתה יתחילו פתאום לנסוע בשבתות בכבישי ישראל. אנשי חברת החשמל, שכידוע מתנזרים מעבודות בסוף השבוע בגלל השכר הנמוך המשולם להם, יחלו לתקן טרנספורמטורים דווקא בעיצומה של שבת מלכתא, וגזירות חדשות על החינוך החרדי ינחתו בזו אחר זו.

כמובן שכל צרה מהמוזכרות לעיל תגרור בעקבותיה הצעת אי אמון על הפגיעה בקודשי ישראל ומי יצטרך לעלות על דוכן הנואמים בכנסת ולהסביר מדוע ש"ס נמנעת או תומכת בממשלה? כמובן ח"כ אלי ישי שיאבד במקביל את תואר הרב או הר"ר או אפילו הר', שעדיין שמור לו בעיתונות היומית החרדית.

נשמע גרוע? חכו. זו רק ההקדמה. אולמרט עשוי שלא לחכות ליהדות התורה יותר מחודש-חודשיים ולצרף לממשלתו את סיעת מר"צ עם יוסי ביילין כשר בממשלה. בלי לעצום את העיניים ולהפליג על כנפי הדמיון, אפשר לראות את הכותרות הזועקות נגד ממשלת קדימה-ש"ס-מר"צ. אחותה התאומה של ממשלת ליכוד-מפד"ל-שינוי, ובת הדודה הלא חורגת של ממשלת העבודה-ש"ס-מרצ בימי השותפות הנלבבת של רבין עם דרעי ואלוני יבדל"א.

בש"ס אומרים שבסרט הזה הם כבר היו ואין שום סיבה שיתרגשו מפני מהדורה חוזרת של התקפות על שותפות בממשלה שזכתה לברכתו החמה של נשיא מועצת החכמים הגר"ע יוסף.

איך אמר השבוע מזכיר מועצת החכמים, הרב רפאל פנחסי, לאחד מעיתוני הצהריים: "עברנו כבר את כל החרמות של האשכנזים ואנחנו לא מפחדים מהם".

אכן דברים כדורבנות. בפרט כאשר הם יוצאים מפיו של מזכיר המועצגה"ת הש"סית. אבל השמחה המאולצת על פני יו"ר התנועה, ח"כ ר' אלי ישי, בעת חתימת ההסכם הקואליציוני מלמדת כי הוא עצמו, רחוק מאוד מלשוש אלי קרב. עד למשבר הנוכחי היה אלי ישי אורח רצוי בחנן 10, וכמעט בן בית בחזו"א 5.

שלא יהיו ספקות בעניין.

במצב של מלחמה הוא ילך אחרי הגר"ע יוסף באש ובמים, אך בינתיים יעשה ככל יכולתו שלא תהיה אש ולא יהיו מים. אם וכאשר הדברים יהיו בשליטתו המלאה.

לישי יש גם זיכרון מצוין (בכל הקשור להפגנת ידע בהיסטוריה הפוליטית החרדית של העשור האחרון, הוא שני רק לפרוש ושווה ערך לגפני. בדוק ומנוסה), ומי כמוהו לדעת איך נגמרו שתי הקדנציות האחרונות בהן ישבה ש"ס בקואליציה כאשר יהדות התורה מזנבת בה מהאופוזיציה.

בשנת תשנ"ב, בימי ממשלת השמד הידועה זה נגמר בבכי (ויש המוסיפים גם ראשית הפורענות של היו"ר דאז), ובתקופת ממשלת ברק זה החל במשחן ונגמר בכאב גדול.

ועכשיו לך תדע איזה צרות ופגעים בנושאי יהדות ממתינים על אם הדרך של הממשלה החדשה. כבר עתה ישנם מספר מטעני צד שנמצאים בתוככי קווי היסוד של הממשלה החדשה. כמו, למשל, חוק ברית הזוגיות וההכנות לתכנית ההתכנסות, שכוללת פינוי ברוטלי מיידי של כמה עשרות היאחזויות לא חוקיות, שכל אחת היא הצגה חוזרת על אירועי עמונה הידועים.

התסריט השחור ביותר של אלי ישי הוא שליד כל מטען-צד כזה ישב איש יהדות התורה, שילחץ על מתג ההפעלה ברגע שהשיירה של אלי ישי תעבור לידו. על דרך האנלוגיה כמובן.

לזכותו של ר' אלי ישי ייאמר מיד שהפעם הוא לא זה שיזם במכוון את המשבר עם יהדות התורה.

וכאן טמון ההבדל היסודי בין הפרשה הנוכחית ובין המשברים הקודמים. בשנת תשנ"ב ש"ס פסעה בעיניים פקוחות לקרע הגדול והצטרפה לממשלת השמאל בידיעה ברורה של המחיר. כדי לא להזכיר עוונות ישנים מוטב שלא לדוש שוב באותה פרשייה כואבת. גם במשבר ההצטרפות לממשלת ברק היה זה מהלך יזום לצרכיו של המנהיג (הדחת זה שקדם לו).

הפעם סהדו במרומים של אלי ישי שהוא מצדו עשה מאמצים רבים לבלוק משותף עם יהדות התורה, מה שהיה מונע את המשבר הנוכחי. אך כאשר נטרפה לו השעה החליט לחתוך פנימה, גם במחיר ספיגת אש התותחים הכבדה של יהדות התורה.

המלחמה על דעת הקהל


אחרי שבעוונות קרה מה שקרה, המלחמה בין שתי המפלגות החרדיות היא על דעת הקהל. בעוד ש"ס מנופפת במיליארד ושמונה מאות מיליוני השקלים לקצבאות הילדים ובמכתב המאפשר לה שלא לתמוך בתוכנית ההתכנסות, ביהדות התורה מצביעים על הפגמים הרבים, לדעתם, של ההסכם, וטוענים כי אין בו פתרון של ממש. באמונה, רחמי שמים על הכתבים לענייני מפלגות שאין להם מנוחה לרגע משני הצדדים.

אז ככה. עוד לפני שקוראים את ההסכם הקואליציוני בן עשרת העמודים שנחתם בין קדימה וש"ס, דבר אחד חייב להיות ברור כבר מההתחלה. ש"ס לא עשתה כאן עסקה של מכירת ערכים תמורת תיקים. יען כי בגלל תיקים כל כך לא משמעותיים אין מקום להעלות חשדות מפוקפקים.

לו ראינו את מר ישי מתרווח במשרד הפנים ונציגיו שולטים לפחות בעוד שני משרדים חשובים, אפשר היה לחשוד בשר דנן שהוא לא שלט ביצרו ומיהר לחתום על הסכם חפוז שאין בו מילוי כל צרכיה של היהדות הנאמנה.

אבל ישי לא נמצא במשרד הפנים, גם לא במשרד השיכון, אלא במשרד שלא ידעה התנועה לטוב או לרע מאז הקמתה.

הנה עובדה היא, שבכל הממשלות להן חברה ש"ס מאז הקמתה היו בידה תיקים בעלי חשיבות ומשקל רבים יותר. המפתיע הוא שדווקא בנקודת השיא של שנים-עשר מנדטים (במצב של הצבעה בפתק אחד) וכאשר לא ניתן להקים ממשלה יציבה ללא ש"ס, קיבל ישי תמורה חסרת כל פרופורציה, כלפי מטה, למספר האצבעות שיש לו במליאה.

מי יודע מה עבר לישי בראש כאשר הסכים להוציא ממשרד התמ"ת את הנתח המרכזי של מנהל מקרקעי ישראל. מי שקצת מצוי במסדרונות השלטון בישראל יודע שמשרד התמ"ת בלי מנהל המקרקעין, זה כמו פיתה פלאפל בלי הכדורים העגולים. רק עם הצ'יפס והסלטים. מדובר אמנם בתפקיד יוקרתי שצמודה לו גם סגנות ראשות הממשלה, אבל בתכל'ס, חוץ מטיפול בבעיות האבטלה והתעסוקה, כל יתר הפונקציות שלו הן חסרות ערך לציבור אותו מייצגת ש"ס.

מה למפלגה חרדית המייצגת גם שכבות חלשות ולרשות להגבלים עסקיים, הדנה במיזוגים בין דור אלון לסונול, וברכישת קלאב מרקט על ידי רשת הסופרסל. אלא מאי? ניתן לקבוע את גובה המענק שתקבל אינטל להקמת המפעל החדש בקריית-גת. ישמחו ויעלוזו ראשי המפעל ומהנדסי המפעל שאיש מהם לא נמנה עם השכבות החלשות ולא מאזין לשידורי הלוויין של מרן.

הקייס החרדי היחיד במשרד נעוץ בקידום ופיתוח מרכזי התעסוקה לציבור החרדי בערים החדשות. עוד חברה כמו אימג' סטור (של האחים רייך) או מטריקס במודיעין עילית, עוד קול סנטר בביתר עילית. עוד קורסי הכשרה מקצועיים למגזר החרדי (ולא סופרים ומוהלים, כאלה יש לנו גם בלי משרד התמ"ת). אם אלי ישי ישנה את אורחותיו ממשרד הפנים ויחליט להזיז דברים במשרד גם למורת רוחם של פקידיו החילונים - לפחות עוד ייצא לנו משהו מהצטרפות הזאת לממשלה.

הצרה היא שבשאר התיקים שבידי ש"ס גם זה לא ייצא. במיוחד בתיק התקשורת לאחר שהוציאו ממנו את רשות השידור. אחרי ששיחות התועבה כבר נחסמו על-ידי אולמרט והציבור החרדי ממילא מחזיק מכשירים חסומי תכנים לחלוטין, מה שיישאר לשר החדש זה לעסוק בעיקר בפיקוח על מחירי השיחות הסלולריות וקידום חוק הרדיו הדיגיטלי, שכבר הועבר במרבית שלבי החקיקה על-ידי השרים הקודמים. כמו כן יוכל השר להפעיל את קשריו ברשות הדואר (שהפכה אמנם לחברה פרטית אך היא זקוקה עדיין לאישורים שונים ממשרד התקשורת), כדי שסדרת הבולים החדשה לשנה הבאה תנציח את זכרו של הגר"י כדורי זצוק"ל וגדולי תורה ספרדים נוספים.

הדובדבן היחיד בחבילה של ש"ס הוא מינוי השר ללא תיק במשרד ראש הממשלה שיהיה אחראי לשירותי הדת. כסף נוסף לשירותי דת לא יעמוד אמנם לרשותו, אך הוא יוכל לנסות להחזיר את עטרת מינוי ראשי המועצות הדתיות מטעם ש"ס ליושנה, כל זמן שהשר הממונה עליו, ראש הממשלה אהוד אולמרט, לא יחליט להתערב (דוגמת המועה"ד בירושלים, שם הבטיח אולמרט למי שהבטיח כי תוצא מתחום שליטתו של השר ללא תיק).

על השר ללא תיק שמעמדו טרם נקבע, דומה שמיותר אפילו לדבר.

של מי הילד הזה


העימות האמיתי בין ש"ס ויהדות התורה הוא סביב קצבאות הילדים.

מדובר כאן בהיפוך יוצרות מוזר ומרתק. בקדנציה הקודמת היו הקצבאות דגל המאבק של ש"ס, שאף סירבה לקבל מאות מיליונים למטרות אחרות מלבד רווחת הילדים הרעבים. יהדות התורה, לעומת זאת, נכנסה לקואליציה בתרועת ניצחון בלי שקל אחד נוסף לקצבאות תחת הדגל של הוצאת שינוי מהקואליציה.

והנה עולם הפוך ראינו. ש"ס נכנסת לקואליציה על בסיס ביטול הקיצוצים הבאים בקצבאות, דבר שהיה ברור ומוסכם מראש, ואילו יהדות התורה מקדשת מלחמה בגלל התוספות שלדעתה היו צריכות להינתן ולא ניתנו לקצבאות.

עם מי הצדק, קשה מאוד להכריע.

בשפת המספרים היבשים ההישג של ש"ס נראה מדהים. מיליארד ושמונה מאות מיליון שקלים ביטול קיצוצים זה בהחלט לא הולך ברגל. בפרט שמתלווים לזה מאות מיליוני שקלים כל שנה לנושאים חברתיים כמו ילדים בסיכון ושאר מסכנים.

אבל בחינה מדוקדקת יותר מגלה כי מאחורי המספרים הגדולים מסתתרת אמת עצובה אחת: לטווח ארוך הקיץ הקץ על קצבאות הילדים כגורם בעל משמעות בהכנסת המשפחה ברוכת הילדים. וכל כך למה? מפני שביטול הקיצוצים מתייחס אך ורק למה שעוד תכננו לקצץ לילדים שנולדו לפני שנת תשס"ג.

כל ילד שנולד לאחר שנה זו, ובכלל זה מי שייוולד עתה, גם אם יהיה העשירי למניין ילדי הבית, יקבל רק מאה וארבעה שקלים עלובים. את הסעיף המרושע הזה לא הסכימו בקדימה להוריד. זה אומר שמשנה לשנה ירד מספרם של הילדים המקבלים קצבה שראוי בכלל לדבר עליה.

ביהדות התורה מספרים כי בשלב מסוים של הדיונים עמם נכנס אולמרט לחדר הדיונים והתבקש להתערב במחלוקת שהייתה בנושא זה בדיוק בין צוותי המשא ומתן. על זה אנחנו לא מוכנים לוותר - פסק אולמרט, אליבא דח"כי יהדות התורה. הנימוק: אין לנו שום עניין להחזיר מחדש את התמריצים לעידוד המשפחות מרובות הילדים.

איך זה מתיישב עם ביטול הקיצוצים שהובטח לש"ס? פשוט מאוד. ביטול הקיצוצים מתייחס רק לילדים שכבר נולדו. אלה שיבואו אחריהם יקבלו רק סכום זעום שלדעת הפרעונים החדשים יביאו לצמצום בריבוי הילדים. כל כך מחושב. כל כך אכזרי.

אבל בעוד המחלוקת ניטשת האם דגל קצבאות הילדים ירד לחצי התורן, אין ספק כי דגל אחר הושלך כלאחר יד לאשפתות. מדובר בדגל ההתנגדות לתכנית ההתכנסות שנישא ברמה במערכת הבחירות.

ההסכם הקואליציוני קובע כי ש"ס תהיה זכאית להצביע כרצונה בנושא זה לפי פסיקתו של נשיא מועצת החכמים.

כאן, למרבה הצער, מדובר באחיזת עיניים מוחלטת. אולמרט לא זקוק לקולות ש"ס בזמן ההצבעות על תכנית ההתכנסות. לשם כך מובטחים לו קולות מר"צ והערבים. הבעיה של אולמרט היא שעם מפלגות המתעניינות יותר בזכויות הערבים מאשר בחיי יהודים אי-אפשר להקים קואליציה יציבה עד למועד ההתכנסות.

ש"ס המספקת לו נאמנה צורך זה היא, איפוא, הגשר עליו יצעדו קלגסיו של אולמרט לקראת היעד של גירוש יהודים מאדמתם. מהאמת הבסיסית הזאת לא יוכלו ישי וחבריו לחמוק גם עם אלף מכתבים חתומים על זכות הימנעות או התנגדות.

האם היה עדיף לוותר על כל ההישגים שיש בכל זאת בהסכם הקואליציוני, ולחכות מבחוץ למקצה שיפורים נוסף? המחלוקת בנושא זה בין ש"ס ויהדות התורה מזכירה את הוויכוח הפילוסופי הידוע בסוגיית הגרב עם החורים. יש שיטענו כי הוא עדיין מכסה תשעים אחוז מהרגל ויש שיעדיפו ללכת יחפים מאשר לצאת בו לרשות הרבים.

איש בגרבו יחיה ונהרא נהרא ופשטיה.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בשבועון 'בקהילה'

קישורים:
עוד ידיעות ומאמרי פרשנות פוליטיים

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!