משווק, אתה לא שוטר דת
עסקים תמיד מתקבלים בברכה בניו-יורק. תבוא, תציג את הסחורה, ואין ספק שתמצא קונים. אך דבר אחד ברור: מציאות חברתית הכופה רכישה על הצרכנים לא תצלח כאן
- רפי רוזינר
- ה' אייר התשס"ו
- 12 תגובות
אני מניח שכאשר נולד הרעיון של ה'סלולרי הכשר', היו לרבים בישראל דעות שונות ומגוונות. אולם, המציאות החרדית בארץ-ישראל, המכתיבה כללים קיצונים יותר מאשר בארצות הגולה, מציאות שלרוב נכתבת בצבעי שחור-לבן, לא אפשרה לשלול או לזלזל בריש-גלי במיזם קדוש שכזה.
אולם, בזמנו, כשהעיתונים החרדים היוצאים-לאור בישראל דיווחו לנו, יושבי הגולה, על ארגון קדוש בשם 'ועד הרבנים לענייני תקשורת', שהוקם כדי למנוע שימוש בטלפונים המכונים בישראל סדרת 'הדור השלישי', ולשווק תחת זאת טלפונים ללא חידושי מדיה ו-SMS, כולל חסימה לטכנולוגיה שכזו, חשבתי שזו עוד יוזמה עסקית, מצופה באצטלה הלכתית, שיכולה למכור 'לוקשען' לחרדים המתגוררים בארצנו הקדושה.
הקליינטורה הצרכנית סומנה כחרדים, שנראה שחרדו יותר מיחס החברה והעסקונה החרדית, ומיהרו להחליף את הסלולרי שברשותם לאחד 'כשר', מלבד אותם אלה שהאמינו באמת ובתמים ב"מצוות היום".
אין זה הדבר הראשון המסורס בארץ-ישראל על-ידי עסקנים, שנראה ושכחו את ההקשר של המילה - כשר. אבותינו יחסו את שלוש אותיות אלה רק לדברי מאכל (וגם לא לרוב מוצריו). בארץ-ישראל של שנות ה-60 והלאה שדרגו את הכשרות לכל דבר מאכל וניקיון. עסקני שנות אלפיים ייחסו זאת גם לאלקטרוניקה. מכאן ועד העתקת המודל לארצות-הברית הייתה הדרך קצרה, אם כי לא דרמטית ומוצלחת. לכן, קל לצפות שבמקום בו עד היום לא נרשמה תחרות דרמטית בין מעניקי הכשרות, מאחר שרוב יהודי ארצות הברית רוכשים את מגוון ה'כשרויות' , לא יהפוך הסלולרי ה'כשר' לגימיק מיוחד במינו.
אין לי בעיה עם יוזמה עסקית. הבעיה מתחילה כאשר הדת (לפי פירוש בעל ה'משווק') מחייבת אותי לצרוך את מוצריו. היא עוד יותר מוציאה מהכלים, כאשר הוא הופך אותי לעבריין ופושע, כאשר איני מסכים עם הגיגיו, וממשיך, על אפו וחמתו, לשוחח בסלולרי "טמא". לטעמו ושיטתו, כל הרוכש או משתמש בטלפונים שאינם 'כשרים', עובר על לווים רבים.
וכך יוצא, שאותו משווק הופך ל'שוטר דת' ומחליט שאיני מסוגל לשלוט ביצרי, גורס שרכשתי טלפון רק כדי לשלוח SMS ולקבל סרטון, וחוגר לסלולרי מיושן גרטל עבה ומגיש לי אותו במארז הלכתי משובח, בעל חותמת כשרות, ומודיע שזאת הלכה למשה מסיני.
ובאם לא חשקה נפשי במצווה זו, אזי מציאות חברתית תיכפה עלי, והחזקת מכשיר "טמא" תדמה כעובר במזיד על לאו מדאורייתא.
ובכן, ידידי המשווק. ראשית אני יכול להודיע לך בשמחה, שעסקים ויוזמות עיסקיות תמיד מתקבלים בברכה בניו-יורק. תבוא, תציג את הסחורה, ואין ספק שתמצא לך קונים. וכי מה גרוע טלפון ללא SMS, שגם כך לא מפותח אצלנו, או הגבלת דור שלישי שכמעט ולא נשמע במחוזותינו?! אם ה-Plan שלך (תוכנית למספר דקות שיחה הנרכשות מראש), כמו שאר התנאים, יהיו אטרקטיביים, אתה וחבריך תעשו, כנראה, ביזנס לא רע.
אך דבר אחד ברור: מציאות חברתית הכופה רכישה על ציבור הצרכנים - לא תצלח כאן. הצורה היחידה בא תוכלו לשווק את המותג הכשר שלכם היא רק על-ידי הסברה ואטרקטיביות של המוצר.
אולם, בזמנו, כשהעיתונים החרדים היוצאים-לאור בישראל דיווחו לנו, יושבי הגולה, על ארגון קדוש בשם 'ועד הרבנים לענייני תקשורת', שהוקם כדי למנוע שימוש בטלפונים המכונים בישראל סדרת 'הדור השלישי', ולשווק תחת זאת טלפונים ללא חידושי מדיה ו-SMS, כולל חסימה לטכנולוגיה שכזו, חשבתי שזו עוד יוזמה עסקית, מצופה באצטלה הלכתית, שיכולה למכור 'לוקשען' לחרדים המתגוררים בארצנו הקדושה.
הקליינטורה הצרכנית סומנה כחרדים, שנראה שחרדו יותר מיחס החברה והעסקונה החרדית, ומיהרו להחליף את הסלולרי שברשותם לאחד 'כשר', מלבד אותם אלה שהאמינו באמת ובתמים ב"מצוות היום".
אין זה הדבר הראשון המסורס בארץ-ישראל על-ידי עסקנים, שנראה ושכחו את ההקשר של המילה - כשר. אבותינו יחסו את שלוש אותיות אלה רק לדברי מאכל (וגם לא לרוב מוצריו). בארץ-ישראל של שנות ה-60 והלאה שדרגו את הכשרות לכל דבר מאכל וניקיון. עסקני שנות אלפיים ייחסו זאת גם לאלקטרוניקה. מכאן ועד העתקת המודל לארצות-הברית הייתה הדרך קצרה, אם כי לא דרמטית ומוצלחת. לכן, קל לצפות שבמקום בו עד היום לא נרשמה תחרות דרמטית בין מעניקי הכשרות, מאחר שרוב יהודי ארצות הברית רוכשים את מגוון ה'כשרויות' , לא יהפוך הסלולרי ה'כשר' לגימיק מיוחד במינו.
אין לי בעיה עם יוזמה עסקית. הבעיה מתחילה כאשר הדת (לפי פירוש בעל ה'משווק') מחייבת אותי לצרוך את מוצריו. היא עוד יותר מוציאה מהכלים, כאשר הוא הופך אותי לעבריין ופושע, כאשר איני מסכים עם הגיגיו, וממשיך, על אפו וחמתו, לשוחח בסלולרי "טמא". לטעמו ושיטתו, כל הרוכש או משתמש בטלפונים שאינם 'כשרים', עובר על לווים רבים.
וכך יוצא, שאותו משווק הופך ל'שוטר דת' ומחליט שאיני מסוגל לשלוט ביצרי, גורס שרכשתי טלפון רק כדי לשלוח SMS ולקבל סרטון, וחוגר לסלולרי מיושן גרטל עבה ומגיש לי אותו במארז הלכתי משובח, בעל חותמת כשרות, ומודיע שזאת הלכה למשה מסיני.
ובאם לא חשקה נפשי במצווה זו, אזי מציאות חברתית תיכפה עלי, והחזקת מכשיר "טמא" תדמה כעובר במזיד על לאו מדאורייתא.
ובכן, ידידי המשווק. ראשית אני יכול להודיע לך בשמחה, שעסקים ויוזמות עיסקיות תמיד מתקבלים בברכה בניו-יורק. תבוא, תציג את הסחורה, ואין ספק שתמצא לך קונים. וכי מה גרוע טלפון ללא SMS, שגם כך לא מפותח אצלנו, או הגבלת דור שלישי שכמעט ולא נשמע במחוזותינו?! אם ה-Plan שלך (תוכנית למספר דקות שיחה הנרכשות מראש), כמו שאר התנאים, יהיו אטרקטיביים, אתה וחבריך תעשו, כנראה, ביזנס לא רע.
אך דבר אחד ברור: מציאות חברתית הכופה רכישה על ציבור הצרכנים - לא תצלח כאן. הצורה היחידה בא תוכלו לשווק את המותג הכשר שלכם היא רק על-ידי הסברה ואטרקטיביות של המוצר.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 12 תגובות