אני והאדמו"ר זצ"ל

היה זה שעת צהרים מאוחרת של ערב ט"ו שבט, לפני ארבע שנים. צעדנו חרישית מאחורי האדמו"ר מסאטמר, לאורך טיילת ה'בורד-ווק' של מיאמי. האדמו"ר צעד כשפמליה של גבאים, יח"צנים, בעלי ממון, אוס-בחורים ומפקד המשטרה ושוטריו משמשים לו כבני לוויה.

אז, כמו בכל חודשי החורף, הפכה עיר השמש והים להעתק של ווילאמסבורג. הצבע השחור שלט אז בכל. גרביונים חומים, חלוקים וראשים בעלי טיכאלאך ירושלמיים. באותה שעה ישבו כל המי ומי משכונת היואלי'ש והרוחלעך על ספסלי העץ. היו שם סבים וסבתות הונגריים עם יוצאי חלציהם. כשעבר האדמו"ר, מיד קמו ביראה כילדים צעירים ונדו בראשם.

האדמו"ר מסטמאר היה מגיע למיאמי לחודשי החורף, ואף חזר לפעמים למקום לאחר חג הפסח. חודשים אלו היוו עבורו סם חיים. הוא היה מתנתק מהאווירה הלוחצת של ווילימסבורג ויושב ולומד בחברת בני גילו, מוקף לא יותר ממניין אנשים. למסע זה היו מצטרפים יואלי האוס-בחור הצעיר ופטרונו, הגבאי הוותיק, משה פרידמן, הידוע בכינוי 'משה גבאי' על-שם תפקידו.

'משה גבאי' קבלני בסבר פנים יפות וסתר באחת את כל הרושם הקנאי השחצני או הרכילותי שחסידות סאטמר והוא ייצגו.

בערב נערך 'טיש' חלוקת הפירות. בזמן שמשפחתו ואלפי חסידיו ישבו בניו-יורק, חילק הרבי הזקן בחדרון קטן לעשרה פלוס משתתפים משבעת המינים, כשהוא מקפיד לחלק עוד 15 מיני פירות שונים, וסיפר על ימי אביו בעל ה'עצי חיים' זצ"ל מסיגט. לא היו דחיפות, לא היו רעשים. זו היתה חוויה רוחנית של עמידה וישיבה, לצד אחד מזקני הדור הקודם ומנהיג העדה החסידית מהגדולות בעולם.

האדמו"ר מסטמאר היה, ללא ספק, מאחורני שארית הפליטה שעוד כיהנו ברבנות לפני השואה. היותו תלמיד-חכם הוסתרה לעיתים בעקבות קנאות שיטת דודו, אך הוא ידע לצנן במעט את האש החיה ולשפר יחסים בקהילות נוגדות.

דף היסטוריה נחתם הלילה ותם פרק בחסידות סטמאר.

זכותו תגן עלינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!