ברוך שפטרנו

זה כבר סגור: פרופ' אוריאל רייכמן, שקיבל הבטחה תמורת הצטרפותו ל'קדימה' להתמנות לשר החינוך, לא יקבל את המינוי. מי שתהיה, ככל הנראה, שרת החינוך הבאה, היא פרופ' יולי תמיר ממפלגת העבודה.

מצוותי המו"מ של קדימה והעבודה נמסר על התקדמות דרמטית במגעים הקואליציוניים בין המפלגות. ראש הממשלה אהוד אולמרט ויו"ר העבודה עמיר פרץ, נפגשו ביום חמישי בלילה וסיכמו כי העבודה תקבל שבעה תיקים ובהם הביטחון, חינוך וחקלאות. עמיר פרץ ימונה, כנראה, לסגן ראש הממשלה, בנוסף לתפקיד שר הביטחון.

היום היה אמור אולמרט להיפגש עם ח"כ אוריאל רייכמן כדי להציע לו את תיק המשפטים. כבר בשלב הראשון לא היה ברור האם יסכים רייכמן יקבל את ההצעה, לאחר שהצהיר עד שוב ושוב, כי במידה ולא יקבל את תיק החינוך, יפרוש מהכנסת ויחזור לתפקידו הקודם כנשיא 'המרכז הבינתחומי בהרצליה'.

בינתיים, נרשמה התפתחות דרמטית. בשעות הבוקר הודיע רייכמן ללשכת אולמרט, שלא יגיע לפגישה שהייתה אמורה להתקיים בשעה שתיים בצהרים. מקורביו של אולמרט לא איחרו להגיב בחומרה על ביטול הפגישה, במטרה להקדים תרופה למכה. "אנו רואים בחומרה את ביטול הפגישה. דרך האיומים לא תסייע".

אם לי די בכך, בלשכת אולמרט אף רשמו נסיגה מהכוונה למנות את רייכמן לתיק המשפטים. מקורבי אולמרט טוענים: לא הופעלו שום לחצים על רייכמן לקבל את תיק המשפטים, שכן לא נערכה כל שיחה בין אולמרט לרייכמן בנושא זה. כך גם לא היו שיחות בין המקורבים בעניין.

בעקבות על זאת הודיע רייכמן, בשעות אחר-הצהריים, לאולמרט על פרישה מהחיים הפוליטיים.

נציין, כי כבר בשלבים מוקדמים של המו"מ הקואליציוני הביעו בכירים בש"ס בפני עמיתיהם ב'קדימה' וב'עבודה', את דעתם כי אם ימונה רייכמן לתיק החינוך, זו עלולה להיות 'מהדורה חוזרת' של ימי השרים שולמית אלוני ויוסי שריד - אז העימותים בין המשרד לבין ש"ס הביאו למשברים קואליציוניים.

גם יולי תמיר, שכרגע עושה רושם תקבל את התפקיד, אינה בדיוק בחירה אידיאלית עבור הציבור החרדי, אולם ההתנגדות כלפיה פחותה בהרבה מאשר כלפי רייכמן. דרישת מפלגת העבודה לתיק החינוך וגם ההתנגדות החריפה של המפלגות החרדיות לרייכמן, הביאה בסופו של דבר את אולמרט לסגת מההבטחה המפורשת שקיבל רייכמן משרון תמורת הצטרפותו ל'קדימה'.

חשוב לציין, כי פרופ' תמיר הביעה בעבר השקפה שונה בתכלית לקודמתה בתפקיד, לימור לבנת.

בעוד לבנת דחפה כל העת במהלך כהונתה את לימודי המורשת היהודית והציונית, הנפת הדגל, שירת ההמנון בבית הספר ואף יזמה את מסדרי הבוקר וכן תלבושת אחידה, הרי שהשקפותיה של תמיר - כפי שבאו לידי ביטוי במצע החינוכי של מפלגת העבודה – שונה בתכלית.

במצע מוצגת החברה הישראלית כרב-תרבותית, וכפועל יוצא מכך, זכותה של כל קהילה להנחיל את מורשתה וערכיה – השקפה שתסייע רבות להתבדלותו של החינוך החרדי ולעצמאותו המוחלטת בתכני הלימוד.

העובדה שרייכמן פורש מהחיים הפוליטיים מהווה התפתחות מעודדת מבחינת הציבור החרדי, שכן רייכמן כשר המשפטים היה מסוכן אולי יותר לציבור החרדי.

במאמר ארוך, שפורסם לפני מספר חודשים ציינו את העובדה, כי רייכמן ידוע כמי שעומד במשך שנים רבות בראש ארגון 'חוקה לישראל'. במרץ בלתי נדלה הוא פועל לממש את חקיקת החוקה, שלדעת כל בר בי רב, אין שיעור לסכנה הגדולה העולה ממנה.

תחום העיסוק העיקרי של רייכמן הוא משפטים. הוא סיים דוקטורט באוניברסיטת שיקגו, שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, אך את עיקר פרסומו קיבל כשעמד בראש 'חוקה לישראל'. רייכמן לא הזניח מעולם את התחום הזה, אך הוא העדיף לממש את שאיפתו באמצעות תיק החינוך. אם היה מקבל את תיק המשפטים – הוא היה עושה זאת בתיק שיש לו השפעה לא פחותה על הנושא ואולי אף יותר.

חשוב לציין, שאם היה נושא שהצליח להזיז את הציבור החרדי לעבר הקלפי, הרי שחקיקת החוקה היתה הגורם המרכזי לכך. עוד זכורים דבריו של הגראי"ל שטיינמן בישיבה המשותפת של שתי מועצות גדולי התורה בדבר הסכנה הגדולה ביותר של החוקה.

"שונאי הדת מתכננים כל הזמן דברים כנגד הדת, אם בכוונה ואם שלא בכוונה. הם רוצים לעשות עכשיו 'חוקה'. אני לא מבין בזה, אבל אומרים שזה דבר גרוע". אלה היו דבריו אז, וזה גם מה שהביא את הגראי"ל שטיינמן לצאת מביתו ומד' האמות של לימוד התורה, להסתובב מעיר לעיר ולעורר את הציבור להצביע עבור רשימת יהדות התורה.

נזכיר עוד פרט 'קטן': עד לא מכבר עמד רייכמן בראש מועצת 'שינוי'. האידיאולוגיה שלו ידועה וברורה. השקפותיו בנושאי דת ומדינה ידועים אף הם. אם המפלגות החרדיות התנגדו בתוקף למינויו כשר החינוך, הרי שאין צורך להכביר במילים איזה סכנה צפויה לנו במידה ורייכמן ימונה לשר המשפטים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!