עם מפוזר ומפורד

עם שוך מערכת הבחירות, אשר נידונה בהרחבה מכל זווית אפשרית, בעוד הפרשנים עסוקים בהסברים מלומדים על מנצחים ומובסים, כשבמפלגות השונות נשמעת צהלת הצלחה מחד וקולות קרב מאידך, מן הראוי להתייחס למגמה הנמשכת והולכת זה מספר מערכות בחירות.

המפלגות הגדולות נעלמו ואינן ובמקומן צצו רסיסי מפלגות קטנות ובינוניות. בתחילה ניסו לשייך את התופעה לשינוי שיטת הבחירות, אולם כעת, משהוחזרה השיטה הישנה, נדמה שאין בכך ממש.

המפלגות כיום מתאפיינות בסקטוריאליות ובהומוגניות, עובדה המצביעה על אובדן המאחד והמלכד בחברה הישראלית. הדאגה של נבחרי הציבור אך ורק לאינטרסים הצרים של קבוצתם, עולים; מתנחלים; גמלאים; מעמד הביניים; אשכנזים; ספרדים; נעשתה לגיטימית ומובנת מאליה. כשאיש איננו מעלה על דעתו כי תפקידם של נבחרי הציבור הינו דאגה לכלל העם ולאינטרס המשותף של כלל תושבי המדינה.

המצב הקיים, בו דואג כל אחד אך ורק לאנשיו ולבני חוגו, פוגע בסופו של דבר בכולנו. הדאגה לכל קבוצה בפני עצמה נשארת בסופו של יום נחלתו של מיעוט, כשהדאגה לאינטרס המשותף של כלל הציבור איננה מדאגתו של איש. וכי כלכלת המדינה מנקודת מבט כללית או ארוכת טווח אמורה להיות מעניינה של תנועה כלשהי? האם מערכת החינוך הישראלית, על חלקיה השונים, עשויה לעמוד בראש מעייניה של מפלגה מסוימת? האם ישנו מי שידאג לרווחתם הכלכלית והבריאותית של כלל תושבי המדינה? ההתפצלות המפלגתית איננה סיבה לאובדן הסולידאריות, אבל היא מהווה בהחלט סימן גרוע מאוד לתמונת המצב.

האם תופעה זו רווחת בציבור הכללי יותר מאשר בחברה החרדית? האם אנו איננו לוקים באותה אגוצנטריות, בה כל אדם דואג רק למעגלים הקרובים אליו? המושגים אשר היו שגורים תמיד אצל כל יהודי חרדי כדוגמת "כל ישראל ערבים זה לזה", כבר אינם מופנמים כבעבר. אם נשמעים בקרבינו קולות למנוע עזרה וסיוע מפלוני ומאלמוני, מפני שהצביע למפלגה אחרת או מפני שנמנע מלהצביע בהוראת רבותיו, הרי שאבדנו את הנכס היקר לנו מכל. לשמחתנו מנעו גדולי התורה בכל כוחם את התפצלותה של 'יהדות התורה' פעם נוספת, אולם עדיין ישנו מקום גדול לשיפור בהתייחסותו של הציבור עצמו לצרכיו של האחר.

הדיבורים החוזרים ונשנים בכל מערכת בחירות על הקמת חזית דתית מאוחדת מעוררים, בצדק, יחס מזלזל על מידת הנאיביות של המציעים. הפערים האידיאולוגים בין היהדות החרדית לדתית לאומית אמנם אינם ניתנים לגישור, אולם לכל הפחות קריאות אלו מגלות על הרצון והכמיהה של אנשים בתוכנו לראות את כלל שומרי התורה והמצוות מלוכדים ומאוחדים. את מסר האחדות עלינו להבליט לאורך כל השנים ולא רק בתקופת בחירות. האחדות איננה סותרת חילוקי דעות קשים ונוקבים, אבל היא מצריכה הבנה ואכפתיות לצרכיו ולמצוקותיו של האחר.

האם ישנו סיכוי להחזרת תחושת האחדות והסולידאריות בחברה הישראלית בכלל ובמחנה החרדי בפרט?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!