שבו בשקט

מבלי להיות ולו דקה אחת במטה 'יהדות התורה והשבת', הרשו לי לנחש, כמעט אחת לאחת, מה התרחש שם מאז נודעו תוצאות הבחירות. המתמטיקה ב'יהדות התורה' הרי תמיד הייתה מסובכת. לכו תחלקו מנדט אחד בין חמישה חברי-כנסת המנכסים זאת לפעילותם הענפה בארבע השנים האחרונות, לבין מנהלי הקמפיין, ומנהלי יום הבחירות והאחראים על הסנדוויצ'ים, ובין סתם עסקנים יד שנייה שאף פעם לא יתעייפו מלספר איך שיחת הטלפון שלהם לז'וז'ו מבית-שאן סחפה אחריה את המוני בית ישראל.

להצלחה, כמו שאומרת הקלישאה, יש אבות רבים או בסלנג העכשווי: משפחה יהודית גדולה.

שום דבר ממה שייכתב כאן אינו פרוגרסיבי, למעט, אולי, לקבוצה מצומצמת של העסקנים ובני משפחותיהם הכוללת חמישים-שישים איש, החיה לה באיזו גלקסיה נידחת ושואפת לריאותיה דברי חנופה של כמה אינטרסנטים. אין הרי מפלגה ומועמדי ציבור שבוחריה מצביעים לה במיאוס שכזה, שנושמת, ולעיתים אף גדלה, בזכותו של הפרדוקס הגדול: המיאוס הגובר וחוסר החשק, לצד הרצון התמידי לציית לדעת גדולי התורה.

זו בדיוק הסיבה לעלייתה של 'יהדות התורה', כמו גם ניהול הקמפיין המבריק, אם יורשה לי, של אנשי המקצוע. בלי להעליב, זה לא המשפחה הגדולה או הנפש ההומיה שעשו את זה לציבור, אלא בעיקר הגאונות, מכוונת או מחוסר תקציב, שבהסתרת הפוליטיקאים מעיננו. לכו תספרו את עיתוני המטעם - או בלי הטעם כמו שאמר פעם בגין המנוח בהקשר אחר – ואת מודעות הרחוב עם תמונות הענק שיצאו מתחת ידה של 'יהדות התורה' במערכות הבחירות הקודמות, ותבינו על מה אני מדבר.

אם רוצים להתעמק קצת יותר, אולי זו הנקודה, או לפחות אחת מהן, שגרמה ל'שינוי' להעלם מהנוף הפוליטי בישראל. הורדת הפרופיל המסיבית שעברה 'יהדות התורה' בשנים האחרונות הודות לספסלי האופוזיציה, גרמה באופן ברור להורדת מפלס השנאה הבלתי אפשרי כלפי הציבור החרדי ונציגיו.

ולכן כעת, רגע לפני ששלוחי דרבנן מקבלים עליהם את הדין בגבורה ואצים רצים אל הקואליציה, משרדי הממשלה והוולוואים, מחלחל לו הפחד שמא כל זה יחזור. אף אחד משונאי החרדים, תאמינו לי, הרי לא נגמל משנאתו. הם רק מחכים לגאון שיעורר אותם.

יש נציגים שאין לי כל תקוות מהם. נואשתי כבר מזמן מהרעיון שיום אחד הם יחוקקו חוקים, יקבלו קהל, או יעזרו לציבור הפונה אליהם. הם הרי עסוקים בעיקר לשבת במזנון הכנסת ולהריץ בדיחות עם עיתונאים על הנודניקים שלא מצליחים להסתדר בעצמם, או במקרה הטוב: בטיולים ברחבי הארץ.

מצד שני, זכותו המינימאלית של הציבור שהוביל אותם לכנסת, עם אף סתום, לבקש דבר אחד: שבו בשקט. הניחו למיקרופונים ולאנשי התקשורת שרק מחכים שתגידו למיקרופון שלהם את השטות התורנית. אף אחד מאיתנו לא באמת מתגעגע ל'שינוי'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!