למען צאן קדשים

אבא, מה אנחנו מצביעים בבחירות?

אמיתי הוא בן שש. עיניו נעוצות בי כדי לספק תשובה. שאלותיו רבות מני ספור. אבא, למה אסור לאכול חמץ בפסח? אבא, למה ה' ברא גויים אם הם לא שומרים תורה ומצוות? אבא, למה ה' נותן עונשים?

אבא עונה, עד כמה שאבא יכול. (חמץ – זכר ליציאת מצרים. גויים – ההורים שלהם לא רצו לקבל את התורה, אז הם הפסידו, אבל גוי שירצה תמיד יוכל להתגייר. עונשים – כדי לעורר את האדם לתשובה).

ועכשיו השאלות החדשות: אבא, אנחנו ג' או ש"ס?

איני יודע מה עונים.

אני שייך לקבוצה שהוגדרה ממש הבוקר ב'יתד נאמן' בתור אלו ש"חשים אי נוחות מסוימת מהרכב הרשימה וכו'".

אני מתנצל מכל הלב. בהסתמך על שיקול דעתי האישי, איני רוצה ואיני מתכוון להצביע ג'. אבל מה אומרים לילד? ומה הוא יאמר לחבריו?

זו לא הפעם הראשונה שאנו נתקלים בקשיים שאפשר לקרוא להם "חינוכיים". לא לפני זמן רב התחילה מלחמת-עולם למען הסלולרי הכשר. הילדים לא היו מעורבים כל-כך. הם קטנים מדי (ולגדולים אפשר להסביר מדוע אנו בכל זאת לא מחליפים את זה שברשותנו). אבל אז הגיעה אלינו החוברת של הוועד למען החינוך הטהור (או משהו כזה). היו שם מאמרים מרגשים, ותמונה של יוני, שתמיד חודרת לתוך הלב. ואזהרה שאי-אפשר להתעלם ממנה: מי שאינו מציית לגדולים, איך יצאו הילדים שלו?

זו הנקודה הכואבת ביותר והמפחידה ביותר.

באמת, מה אומר לאמיתי שרוצה לדעת למה על הסלולרי של אבא לא כתוב "כשר למהדרין", כמו אצל שאר האבות של הילדים בתלמוד-תורה שלו?

ועכשיו - המודעות צועקות אלינו ללא הרף עד כמה מצווה לשמוע בקול הגדולים. שחייבים להצביע רק למפלגה הנכונה שהם דוגלים בה.

כשלעצמי, מודעות מעולם לא עשו עלי רושם. אם זה אמור להיות פסק הלכתי, יש כללים שפסק אמור לעמוד בהם. הוא ניתן ללימוד, לעיון. יש מקום להקשות. יש מקום אפילו לא להסכים, למי שיודע על מה הוא מתבסס (ולא כדי להקניט, אלא כדי לברר את האמת).

אבל מה אפשר לומר לילד? מה אפשר לומר לילד שרוצה לומר לחבריו שכן, גם אצלנו מצביעים ג', גם אצלנו מחזיקים רק סלולרי שכתוב עליו "כשר"?

יש מצוות מן התורה. יש מצוות מדרבנן. יש תקנות ומנהגים. ויש – הכרזות פוליטיות ומבצעים מסחריים בחסות ועדת כשרות שקבעה כי ס.מ.ס אינו כשר.

האם החינוך לתורה ומצוות צריך להסתמך על ציות להחלטות מהסוג האחרון? האם בזה ייבחן האדם? האם זה המסר שאנו מעבירים לילדים – ולעצמנו?

אני שואל מפני שכואב לי: האם צריך להפעיל את כל התותחים כדי לשכנע ילדים שרק כך צריך לנהוג?

האם רבנים צריכים לצאת מישיבתם כדי לכפות על הציבור לוותר על שיקול דעתם בשאלות שהן בקושי הלכתיות? (לפי דעת כותב שורות אלו).

והאם צריך לגייס את הילדים כדי ללחוץ על ההורים?

בשבוע שעבר, הביא אמיתי הביתה חוברת מצוירת, באותיות גדולות עם ניקוד, בנושאים פוליטיים. לילדים. חשבתי שזה בעד ג'. טעיתי. זו הייתה תעמולה נגד הצבעה בבחירות.

האם ילד בן שש צריך להיות מעורב במחלוקת שנחלקו בה, בין השאר, ה'חזון איש' ורבני 'העדה החרדית'?

איני בא לדון כלל בשאלה אם נכון או לא נכון להצביע בבחירות. מה שמפריע לי הוא הפניה אל הילדים כדי להשפיע עליהם ועל ההורים.

אסכם: יש כמה דברים שמפריעים לי בהתנהלות של הימים האלו ובהתנהלות שלנו בשנים האחרונות בכלל.

א. הטענה שכל דבר הוא שאלה הלכתית, ובכל דבר קיים "ועשית ככל אשר יורוך".

ב. שיעבוד חותמות של רבנים לשאלות פוליטיות ומסחריות.

ג. שיעבוד הילדים שלנו לתפיסה שמעמידה אותנו בפני דילמה בלתי אפשרית. או שתצביע ג', או שתאלץ לומר לילדיך: איני שומע בקול הרבנים. או שתקנה סלולרי עם חותמת, או שילדיך לא יבינו מדוע אבא "אינו שומע בקול הרבנים".

אני בטוח שאלו שמפרסמים את המודעות, את החוברות ואת ה"קול קורא" מכוונים לשם שמים. לפי דעתם.

אבל גם הם אמורים להבין שאין פניה אל האב כאל פניה אל הילד.

מצות חינוך, למי ששכח, מוטלת על האב, לא על מי שרוצה לכפות דעה פוליטית, ואפילו לא על גדולי הדור.

אילו הייתי רוצה להיות לא הגון, הייתי מזכיר כי גם הקומוניסטים וגם הפשיסטים ידעו תמיד לגייס את הילדים למפלגה, כדי לעצב אותם לפי הדגם של המנהיג, לא של הבית.

אבל איני רוצה להיות כזה. אז אני מבדיל ואומר כי רק מעשינו אינם רצויים, ולא הכוונות שמאחוריהם. אנו נגררים אחרי החלטות שנועדו לשם שמים. אבל אנחנו עדיין נגררים, ללא מחשבה, ללא שיקול דעת עצמאי, מתוך כפיה ולא מתוך שכנוע, הבנה ונימוקים הלכתיים כראוי.

איני יודע איך אפשר להפסיק את ההסתה, סליחה, התעמולה, למען ג' ולמען הסלולרי הכשר. לא לחינם יש חותמת על כל טלפון סלולרי, למען יראו וידעו, יראו וייראו.

וזה דבר שאיני יכול לעמוד בו. לא אכפת לי שחברי יראו שאני משתמש בטלפון בלי הכשר. איני מוצא בו שמץ פסול. לא אכפת לי לומר להם שלא אצביע ג', כי אני סבור שזה מזיק לאינטרסים שלנו, הציבור שאני נמנה עימו.

אבל אכפת לי שילדי יחשבו שאבא עושה בניגוד להלכה.

טוב שההצבעה בקלפי היא חשאית. טוב שאיני צריך לקחת את אמיתי איתי לקלפי כדי שיראה איזו אות אבא שם במעטפה.

אבל מה זה אומר? שכל מה שנשאר לי, כדי להגן עליו, הוא לשקר לבני. לומר לו שאבא עושה בדיוק לפי הרבנים. אחרת, זו תהיה פגיעה בחינוך שלו.

והחינוך הוא הדבר היקר ביותר שיש לי. לנו.

מה לעשות שאבא צריך לשקר כדי לא לפגוע בחינוך?

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!