יצא למלחמה

מדובר בתופעה נדירה ומיוחדת במינה, שלא זכורה דוגמתה בדור האחרון: אחד מגדולי וזקני הדור, בגיל מופלג מאוד, מכתת רגליו ממקום למקום, בארץ ובעולם, כדי להביא את דבר ה' לכל מקום ומקום, לחזק ולעודד את כלל הציבור.

אבל בימים האחרונים, זה כבר מעורר מבטי פליאה והשתאות. היהודי הישיש, שעבר כבר לפני כמה שנים את גיל ה-90, יוצא לפעילות שטח כבחור צעיר ונמרץ. השיעורים נדחקים הצידה, הכל. וכך הוא יוצא מידי ערב מביתו ברח' חזון איש 5 בבני-ברק, בדרכו למספר ישובים.

בתוך ימים ספורים גרמו הנסיעות האלו לשינוי דרמטי, ועוררו את השטח שנם את שנתו. בביתר-עילית, בפתח-תקווה, בנתניה, ברחובות, בבני-ברק. במוצאי-שבת יגיע המסע לירושלים. ביום ראשון הוא יתחיל באלעד, ידרים לאופקים, ובדרך בוודאי יעבור ביישובים נוספים.

גם לא תאונת-הדרכים שעבר היום ברחובות תשנה את החלטתו להמשיך במסע.

כן, הכוונה, כמובן, להגראי"ל שטיינמן, שסחף עמו גם את האדמו"ר מגור, ובמוצאי-שבת גם את הגרי"ש אלישיב, שחרף חולשתו, ייצא מביתו לעצרת בחירות גדולה שתתקיים באולמי 'זוויעל' בירושלים.

הוא חש את האחריות הרבה שמוטלת עליו - ויצא לדרך. להעיר את מערכת הבחירות הרדומה, שעלולה להשאיר יהודים רבים בבתיהם ביום הבחירות, וגם השאירה אותם עד כה ספונים בבית בחוסר מעש ופעילות.

בימים האחרונים עמדו בני הבית אחוזים השתאות לנוכח החלטותיו והוראותיו הנחרצות. ראשי ישיבות, רבני ערים, מנהלי מוסדות תורה וחסד, נצטוו להישאר בארץ, עד לאחר הצבעתם בקלפי. מי שכבר נסע, קיבל הוראה לשוב להצביע, ולחזור שוב.

אין התחמקויות, אין תירוצים.

רק פיקוח-נפש יוכל להביא לשינוי ההוראה. שום תירוץ והסבר אחר לא מתקבל ונדחה על הסף.

התמונה הייתה ברורה. היא כתובה על הקיר באותיות קידוש לבנה. בציבור החרדי, לכל חוגיו ופלגיו, קיימת הצטברות של כעס גדול על הנציגים בכנסת. על דרך התנהלותם הציבורית והאישית, ההצמדות לכסא בכל מחיר ובכל תנאי, שלא לדבר על המחלוקות הקשות והחריפות שצצו מעל פני השטח במשך תקופה ארוכה, והביאו רבים וטובים למסקנה, שהפעם הם נשארים בבית. לא רק ערב הבחירות, אלא גם ביום הבחירות עצמו.

הגראי"ל שטיינמן, כרועה המכיר את צאן מרעיתו, יודע זאת היטב. מידי יום הוא שומע טענות מטענות שונות נגד הנציגים החרדיים בכנסת וברשויות המקומיות. הטענות קשות. לא כולן מוצדקות. לא כולן נכונות. אך מתוך ים הביקורת, אין ספק שחלק לא קטן מהם גם נכונות וצודקות.

בעיקר הוא שמע את רחשי הציבור וטענותיו כנגד הכניעה וההתרפסות בדיונים ובמו"מ עם נציגי אגו"י. אך הוא זה שקיבל את ההכרעה לוותר. למרות הכל. גם אם הוא לא חייב נימוקים והסברים, הרי כל מי ששמע את נימוקיו הגיע גם הוא לאותה תוצאה. לאותה החלטה.

כן, גם לו יש טענות כבדות משקל כלפי הנציגים. אבל כעת זה לא זמן להסקת מסקנות. בוודאי עוד יגיע גם הרגע הזה. עכשיו, הוא רואה לנגד עיניו את המערכה החשובה שניצבת בפני הציבור החרדי.

בכל מערכת בחירות ניצבת היהדות החרדית במצב דומה. איש אינו יודע מה ילד יום. אילו גזירות יוטלו על הציבור החרדי, אילו חוקים אנטי-דתיים יבקשו לחוקק, האם שוב תוקם ממשלת שמד שתבקש לעקור כל זיק של יהדות ומסורת ישראל?

ובמלחמה, כמו במלחמה.

המצביא נערך לקראתה עם כל העוצמה שבידו. הוא אינו חס על כבודו, לא על בריאותו, לא על כוחותיו הדלים. מולו עומדת מטרה אחת ויחידה: לנצח במלחמה. הוא יעבור בכל הבסיסים, בכל המחלקות, בין כל החיילים. כדי שכולם יהיו מוכנים. שידעו על הקרב הקשה הצפוי להם.

הוא יחדיר בהם רוח קרב. יספר להם שוב ושוב, מה עלול לקרות אם חס וחלילה המלחמה תסתיים בניצחונו של היריב. של האויב.

ואת ניצני השינוי והמהפכה כבר אפשר לראות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!