אי-אפשר לצאת מהמשחק

במערכת הבחירות הנוכחית נשמעים, בפעם הראשונה, קולות בדבר הימנעות אידאולוגית מהצבעה. עד כה נמנעו מהצבעה רק אזרחים שחשו אדישות לענייני העם והארץ. הם העדיפו לנצל את שבתון הבחירות לטיולים או לעיסוקים אחרים. עכשיו מדובר דווקא באנשים מעורבים מאוד ואכפתיים מאוד, האומרים כי לא יצביעו בגלל אכזבתם מן המערכת הפוליטית.

ביניהם אפשר למצוא רבים ממגורשי גוש קטיף וצפון השומרון. הם מרגישים, ובצדק, כי המדינה בגדה בהם, החריבה את בתיהם ובעצם זרקה אותם לרחוב. יש בהם כעס עצום על כל המערכות שהיו שותפות לפשע הזה – הממשלה, הצבא, הכנסת, בית-המשפט, התקשורת. התסכול העמוק מביא אותם לידי תגובה של 'הינתקות' מענייני המדינה, ובכלל זה החרמת הבחירות.

חייבים להשתתף


עם כל ההבנה לתחושות הללו, אין לנו הזכות להתפנקות מעין זו. כשאדם מחליט שלא להצביע אין פירוש הדבר שהוא 'לא במשחק'. הוא ב'משחק' ועוד איך. הימנעות היא הצבעה לכל דבר. מי שאינו מצביע – מצביע בפועל למתנגדיו המרים ביותר ומחזק את כוחם.

יש פתגם, שכאשר אין ידידים שעמם אפשר להתייעץ, שואלים את השונאים ועושים ההפך. שאלו-נא את העומדים מעברו השני של המתרס מה היו מציעים לכם לעשות. הם ישיבו כי ישמחו מאוד אם תחליטו שלא להצביע. בדיוק כשם שאנחנו נשמח מאוד אם הם יישארו בבית, או אם הערבים יחרימו את הבחירות.

בעולם הזה אין רִיק. לכנסת ייבחרו מאה ועשרים חברים. אם לא ייכנסו האנשים הקרובים אליך, ייכנסו תחתיהם יריביך המרים ביותר. אולי אתה מאוכזב ממי שאמור לייצג אותך, אבל האומנם אתה מעדיף שבמקומם ייכנסו לכנסת אנשים בעלי השקפות מנוגדות לגמרי? זה מה שיקרה אם לא תצביע. פשוט מאוד.

הרבי מליובאוויטש הִרבה להדגיש נקודה זו, בעיקר במערכות הבחירות הראשונות. למשל: "כל אחד ואחת... מחוייב להשתתף בבחירות... והמניעה בזה מגדילה בדרך ממילא כוח רשימות המנַגְדִים על השם תורתו ומצוותיה" ('אגרות-קודש' כרך ד, עמ' רעט). הוא תובע לפעול "שלא ילך לאיבוד אפילו קול אחד" (שם עמ' שמה).

לצמצם נזקים


כשם שהימנעות מהצבעה אינה באה בחשבון, כך אין שום מקום לבזבז אפילו קול אחד בעבור רשימות שלא יעברו את אחוז החסימה. לרשימות הקטנות הללו אין שום סיכוי, נוכח אחוז החסימה העומד על כשבעים אלף קולות. יכולים להיות שם אנשים טובים וראויים, שמוטרדים מחסרונות אמיתיים ברשימות אחרות, אבל התוצאה תהיה אחת – אבדן קולות והכנסת עוד נציג או שניים מהצד השני, שיילחמו בכל היקר והקדוש לנו.

יש האומרים שכבר נמאס להם להצביע לרע במיעוטו. כדאי שיזכרו כי עצם הבחירות לכנסת, שאינה מתנהלת על-פי תורה, הן סוג של רע במיעוטו. רבות מההכרעות בחיינו עניינן בחירה ברע במיעוטו או בחלופה הגרועה פחות. רצוי מאוד לשאוף לטוב ולמושלם, אבל בפועל אנחנו בוחרים במה שקיים במציאות הממשית ולא בדברים דמיוניים שאינם קיימים.

כל יהודי שגורל ארץ-ישראל קרוב לליבו – חייב להצביע. כל מי שענייני היהדות בארץ חשובים לו – מוכרח להצביע. אם רשימה אחת אִכזבה אותו – שיבחר ברשימה אחרת, המייצגת את הערכים הללו, אבל שיבחר ויכניס בפועל נציגים לכנסת. עלינו להבטיח, למשל, שביום שתעלה להצבעה התכנית האומללה להחריב יישובים ביהודה ובשומרון – יהיו שם מי שיצביעו נגד.

עם כל המיאוס מהפוליטיקה, מתקבלות שם הכרעות הנוגעות לכולנו. מחובתנו לפעול שלא יהיה גרוע יותר. בכנסת הבאה עלולים להיות מוכרעים עניינים חשובים ביותר, הנוגעים ליהדותה של המדינה ולשלמות הארץ. הקולות שלנו חייבים להיות שם, להצביע ולהשפיע.

המאמר מתפרסם בגיליון 1002 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!