קולות מביאים מהבית

דומיה של בית-עלמין מקדמת את פני הבאים לבניין בו שוכן מטה הבחירות המרכזי של יהדות התורה המאוחדת. המקום: בית חסון ברחוב אימבר, איזור התעשייה פתח-תקווה. הזמן: יום שני השבוע בשעה תשע בערב. מי שנקלע למקום לראשונה מגלה שהשומר בלובי הכניסה חתם כרטיס ונעלם לאי-שם. רק במאמצים ניכרים ניתן לאתר דף סטנדרטי של מדפסת משרדית המציין את הדרך למטה השוכן בקומה השלישית. שלטים וכרזות האופייניים למטות בחירות עדין אין. כנראה לקיים מה שנאמר אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין.

המעלית, למרבה השמחה, פועלת כסדרה גם לאחר שעות העבודה. לחיצה על הכפתור הנכון ויציאה למסדרון הראשון ימינה מפיגים מעט את תחושת הבדידות והחרדה. קולות אדם רכים נשמעים מבעד לדלת הנעולה ש'צעטיל' קטן מבשר על זהות הנעשה מאחוריה. צלצול ממושך מביא אותנו אל המטרה הנכספת: המקום ממנו תצא הבשורה הגדולה של יהדות התורה.

בשעת ליל כה מאוחרת (שלוש שעות לאחר תחילת זמן תפילת ערבית) אי-אפשר שלא להתרשם מהיקף הפעילות הנמרצת המתבצעת במקום. יהודי אחד בעמדת הקבלה, ושני ראשי מטה ההסברה, המסבים בצוותא עם שלושה אנשי משרד פרסום הבאים להציג את מרכולתם. יתר עשרות החדרים כבר התפנו מיושביהם הזמניים. יהודים טובים שמיהרו לשיעור הדף היומי או להטות כתף עם עקרת הבית בהשכבת הילדים הסוררים.

שלוש מאות מטר משם ניצב מטה הבחירות של תנועת קדימה. כל אורות החדרים שם בוהקים למרחקים. ההשוואה בין שני המטות כמובן אינה במקומה. שם עובדים יהודים קטני אמונה שחוששים שמא לא ירכיבו את הממשלה הבאה. שלומי אמוני ישראל, לעומת זאת, יודעים שהכל בידי שמים ואת חובת ההשתדלות יש לקיים במידה ובמשורה. בסך הכל יש שלושים יום תמימים עד הבחירות ועבודה בשעות הערב המאוחרות לא בהכרח שתוסיף משהו לתוצאות.

אבל עוול יהיה זה לומר ששום דבר מהותי בינתיים לא נעשה. כמי שזכה לבקר במטות בחירות קודמים של יהדות התורה, מחויב כותב השורות להעיד כי בנקודת הזמן של שלושים יום קודם לבחירות, הרי שהמטה הנוכחי נמצא ארבעה צעדים קדימה לעומת קודמיו. כל התפקידים מאוישים עד האחרון שבהם (במטה הקודם ששכן בבית כורזים בגבעתיים נמשכה ההתכתשות על חלוקת התפקידים עד השבוע השלישי והעבודה בפועל החלה עוד מספר ימים לאחר מכן) וכל תת מטה מתפקד יפה. בשעות העבודה המקובלות, כמובן.

את ההתקדמות המרשימה ביותר (יחסית, יחסית) רשם לעצמו מטה ההסברה בראשותם של העיתונאים החיפאים מ. גשייד וא. זיסמן. (דרך אגב, מישהו יודע מה יש בעיר הכרמל המנומנמת שזכתה להצמיח מתוכה את בכירי דור ההמשך של העיתונות המפלגתית החרדית? האם זה נוף המפרץ המרהיב שמשרה אווירת כתיבה נאותה. שמא זו פעילותם הברוכה של אדי הבנזין השרוף העולים מבתי הזיקוק וממריצים את פעילות תאי המוח. או ש...). הצמד הנמרץ החל את פעילותו מהרגע בו הודיע, כצפוי, ח"כ הרב יעקב ליצמן על נכונותו ליטול על עצמו את ראשות מטה ההסברה. בעשרת הימים שחלפו מאז הספיקו השניים להוציא מכרז מסובך להסברה במגזר החילוני, לבחור את הזוכים, להוציא מכרז נוסף למגזר החרדי, ולבחור גם כאן את הזוכה.

מסתבר שהרגע בו זכינו להגיע אל המטה היה גם הרגע הנכסף בו התבשר משרד הפרסום החרדי המאושר על זכייתו. אנשי המשרד הציגו בפני שני הצפוניים את הסיסמאות שיובילו את ההסברה במגזר החרדי. בתוקף הסכם הכנסת האורחים אנו מנועים כמובן מלהציג אותם קודם זמנם. בימים הקרובים הם יתחילו לרוץ על דפי העיתונים ויעמדו למשפט הקהל בעיתם ובזמנים. בקווים כלליים ניתן רק לציין שניכר כי נוצקו ביד של קופירייטר מקצועי מיומן, היודע את נפש קהלו. ומה שחשוב יותר, את נפש מזמין העבודה. איך זה משתלב יחד? חכו ותראו.

אין קמח. אולי יהיו מנדטים

ובמקום שיש זוכה מאושר יש גם מפסידים עצובים. ובכן, לאחר מספר שיחות מאחורי הקלעים יורשה לנו לנחם את העמיתים שעמלו ולא קיבלו את המכרז. כסף גדול אין שם. מטה ההסברה רוכש ישירות את שטחי הפרסום מהעיתונים ומשלם להם באופן ישיר. המשרד הזוכה מקבל רק את שכר עמלו בגין הניסוח ועיצוב המודעות. זו הסיבה שכמה משרדים גדולים וידועים אמרו מראש "ישקני" ולא נגשו למכרז. הצו'פר בזכיה הוא היוקרה. משרד פרסום שברשימת לקוחותיו ישנה מפלגה ידועה, יתכן שיקבל עדיפות במכרזים מסחריים שיש בהם גם כסף אמיתי.

וזה מה שאין השנה בתקציב הבחירות של יהדות התורה. ביום ראשון השבוע התקיים במטה מצעד מנהלי השיווק והמכירות של כל העיתונות החרדית לגווניה השונים. מהעיתונים היומיים הגדולים, דרך השבועונים הנמכרים, ועד אחרון המקומונים. הצד השווה לכולם הוא היציאה מהמטה בפנים נפולות. הוסבר להם שלרגל הקיצוצים הנרחבים הם עוד יקבלו הרבה פחות מהבחירות הקודמות (התשלום הוא עבור מודעות בלבד. חוקי מערכת הבחירות אוסרים לקנות ידיעות וכתבות. אכי"ר). כמה מהם עוד ניסו להתמקח, אבל לשווא. חזקה על מנהלי המטה הוראתם של ראשי התנועה שהפעם לא חורגים בשקל אחד מהתקציב אותו מעמידה המדינה ליהדות התורה למימון מערכת הבחירות.

להחלטה זו ישנה השלכה מרחיקת לכת. הרבה יותר מפנים כעוסות אלו או אחרות. מדובר בהימור על כל הקופה הפוליטית והציבורית של יהדות התורה בארבע השנים הבאות. זו הפעם הראשונה, בעשור האחרון לפחות, שתקציב הבחירות של התנועה מושתת על מימון הבחירות השוטף בלבד. לפני שתי מערכות הבחירות גייסו חברי הכנסת של התנועה, ובמיוחד ח"כ הרב מאיר פרוש שהיה אז ראשון ברשימה, סכומים מסוימים, במסגרת המותר בחוק כמובן, למימון מערכת הבחירות. במקביל לקחו גם הלוואות נכבדות, שחלקן משולמות עד היום מכיסו של אחד הח"כים ואל תשאלו מי זה. בבחירות הקודמות לא גייסו תרומות והלוואות פרטיות, אבל לקחו מהבנקים הלוואות על חשבון מימון המפלגות החודשי השוטף.

עוד לפני שנפתחה מערכת הבחירות הנוכחית הודיע ח"כ הרב יעקב ליצמן שהחגיגה נגמרה. והסיבה: במשך ארבע שנים תמימות העיק החזר ההלוואות על תקציב המפלגה, מה שלא אפשר לפתוח סניפים חדשים ובקושי רב להחזיק את הקיימים. יצוין, כי החזר ההלוואות התבצע גם על-ידי דגל התורה, אך זו הצליחה, השד יודע איך, לתחזק שני סניפים גדולים בבני-ברק ובירושלים, למרות ההחזרים. לאגודת ישראל זה העיק קצת יותר, מה שכנראה הביא את ליצמן להחלטה שהפעם עובדים רק עם מה שיש, ולא שקל אחד יותר.

האם להחלטה מפתיעה זו יהיו השלכות על מספר המנדטים שתקבל יהדות התורה. זוהי שאלת מיליון הדולר המעסיקה את כל מי שיד ורגל לו במטה הבחירות הארצי. המבחן יהיה רק בתוצאות הסופיות, שירשמו ביום שלאחר סגירת הקלפיות. אם תזכה התנועה לאותו מספר קולות (בתוספת הריבוי הטבעי הצפוי) תהיה זו הוכחה חותכת שאין משמעות אמיתית לגודל תקציב הבחירות. יהיו גם שיפליגו לומר שאולי אין בכלל צורך במערכת בחירות למעט פרסום הקול קורא הידוע. מאידך, אם תהיה נסיגה במספר המנדטים או הקולות, יהיו שיפנו אצבע מאשימה כלפי מי שקיבל את ההחלטה.

מה שברור הוא שקיצוץ התקציב נושא בחובו סיכון מסוים, מה שמלמד על סדרי העדיפות והתפיסה של מקבל ההחלטה המפתיעה. לא שהוא מתרגש מביקורת פנימית או חיצונית, ליצמן הוא איש הטפלון של הפוליטיקה החרדית, אבל אין ספק שהוא מעוניין בהצלחת המפלגה יותר מכל אחד אחר. גם מפני שמי שעומד בראש הפירמידה נושא במרבית האחריות, וגם כדי להוכיח למי שפרש משורות התנועה והחל לפלרטט עם מפלגה חרדית אחרת, שאפשר להסתדר יפה מאוד גם בלעדיו. ליצמן יראה במנדט נוסף הישג תנועתי ואישי, למרות שכידוע וכמפורסם הוא לא ידידו המושבע של מי שזכה לאכלס ברגע האחרון את מקום השישי. מדוע, אם כן, לא לקחת חובות שיכניסו מנדט נוסף שיוסיף מצידו מאות אלפי שקלים בחודש למימון השוטף?

אז ככה. ישנה מחשבה אפלה המתרוצצת בראשם של כמה גורמים פנים תנועתיים, בעיקר מאלה שלא זכו לתפקידים וגו'בות במטה הבחירות, האומרת כי בסתר הלב כולם יודעים שאין סיכוי של ממש לעלות במספר המנדטים. הציבור החרדי ילך, כרגיל, בהמוניו, אל הקלפי ומערי השדה הנשלטים על-ידי ש"ס אי-אפשר לגרד יותר מעשר עד שנים עשר אלף קולות, ושני הנתונים האלה שרירים וקיימים עם תעמולת בחירות או בלעדיה.

ובמילים אחרות: חבל על הזמן ועל הכסף. אלא מאי? יש מערכת בחירות, יש כסף של משלם המיסים, אז עוול לא לנצל אותו ולנסות. אולי בכל זאת יהיו קצת יותר קולות. אבל בשביל ספק קלוש ביותר להיכנס לחובות שלא מאפשרים להפעיל סניפים בכל ימות השנה?

ברי ושמא- הכסף עדיף.

הטבלה לא משקרת

יהיו הסיבות להחלטה אשר יהיו, זעקת הקיצוצים עולה לא רק ממטה הבחירות המקומי, אלא גם מהמטות האזורים. בסך הכל יעמוד תקציב הבחירות של יהדות התורה על שבעה וחצי מיליון ₪ עם אופציה מסוימת להגדלה בעוד חצי מיליון ₪, אם הנסיבות של השבוע האחרון יחייבו זאת. מתוך זה כמיליון ₪ לערך יופנו לניסיון רכישת הקולות במגזר החילוני (לבינו עם עמיתינו במטה ההסברה אך חוששנו שהם יאכלו את הגארטל עם פרסום התוצאות), עוד כמיליון ומשהו זורמים להסברה במגזר החרדי, וכל היתר למטה ארגון שאמור להקים סניפים פעילים בכל עיר ולא אם בישראל. נשמע לכם הרבה. מי שעסק פעם במערכת בחירות יודע שמדובר בפרוטות בודדות.

הנה, לדוגמא, מה שהולך לקרות בירושלים תובב"א. העיר הקדושה היא מאגר הקולות החרדי השני בגודלו אחרי העיר של ר' ישכר פרנקנטהל, והיא מספקת קרוב לשליש מכלל הקולות אשר לא כרעו לבעל ומצביעים ליהדות התורה. בעקבות גזירות תשס"ו קוצץ בהתאם תקציב הפעולה של המטה האזורי והוא עומד על פחות משש מאות וחמישים אלף שקלים. ועכשיו לך ותקים עם הסכום הזה מטות בכל השכונות, תגייס פעילים בשכר, תשלם להם פלאפונים, ותשכור מכוניות שיביאו את החולים והקשישים לקיום מצוות ההצבעה בקלפיות. בדיחה אחת גדולה.

גם כאן ניתן כמובן לשאול מי בכלל צריך מטות בחירות בשכונות חרדיות. וכי חשוד אדם שומר תורה ומצוות מישראל שלא ילך להצביע כהוראת גדולי התורה. למרבה הצער והכאב התשובה היא חד משמעית: כן.

יש בתוכינו רבים ולא טובים שאם לא ימריצו אותם לקלפיות, או שישכנעו אותם שיש בכלל צורך להצביע אחרי קדנציה כה עלובה, הם לא יצאו מהבית. או שיצאו למקומות אחרים.

הטלת דופי שכזאת בעם קדושים מחייבת הוכחות חותכות ומוצקות. והרי הם לפנינו באדיבות האתר של ועדת הבחירות המרכזית. בדקנו את אחוזי ההצבעה באזורים פרופר חרדים בירושלים רבתי. לא שתנו ליבנו אל נתוני קלפיות באזורים מעורבים וגם לא במקומות מסופקים. אך ורק בקלפיות היושבות בתוך מחננו ומשקפות את הנעשה בקהלינו.

עיון קל בטבלה שהוכנה בדי עמל (ואשר מחייבת לדעתנו תוספת משכורת מתאימה) מלמד כי האגדה שהציבור החרדי נוהר כאיש אחד לקלפיות נכונה בערך כמו העלילה על הצבעת מתים במגזר החרדי. אם במגזר הכללי עמד שיעור ההצבעה הארצי על שישים ותשעה אחוז מסתבר כי אצלנו יש תוספת של כמה אחוזים ותו לא. הכיצד יתכן כי בקלפיות הממוקמות בקרית הילד בירושלים, בלב ליבו של הגטו החרדי בצפון ירושלים, מגיע שיעור ההצבעה לשבעים וחמשה אחוז בלבד. למען הסר כל טעות אפשרית נציין בהדגשה כי אחוז ההצבעה נמדד ביחס למספר המצביעים המופיעים בספר הבוחרים. כלומר: מראש לא נכללו בו בעלי אזרחות זרה או מי שאינו זכאי להצביע מכל סיבה שהיא. לכן לא יתקבלו שום תירוצים על מספר גבוה של חוצניקים שרכשו להם דירות בשכונות החרדיות. להיכן, אפוא, נעלמו עשרים וחמשה אחוז מכלל המצביעים.

למען ההגינות יש לציין כי החידה מתייחסת לחמשה עשר אחוז בלבד. אין פלח אוכלוסיה שמסוגל להגיע ליותר מתשעים אחוז. יש יורדים לחו"ל, יש חולים המרותקים למיטותיהם, יש שלומיאלים שאבדו תעודות זהות וסתם אידיוטים ששכחו שהיום יום בחירות. אפילו במודיעין עילית, עיר הציות וההגשמה שרגל חילוני או דתל"י לא דורכת בחוצותיהם אין יותר מתשעים אחוזי הצבעה.

עיון קליל נוסף בטבלה מגלה את הנתון המדאיג הבא. בכל אזורי ההצבעה החרדים, וללא יוצא מן הכלל - יש ירידה באחוז ההצבעה. נתון זה היה בגדר סוד כמוס ביהדות התורה שנפנפה בגידול הטבעי המבורך באזורים החרדים. ואכן, יש עליה במספר הקולות החרדים בכל השכונות החרדיות, אבל הירידה באחוז ההצבעה מלמדת שלא כל הגידול הטבעי נוקז לקלפיות. כלומר: אם אחוז ההצבעה היה נשאר או עולה הרי שיהדות התורה הייתה מקבלת עוד כמה אלפי קולות רק מהריכוזים החרדים בירושלים.

אם מביאים בחשבון את העובדה שרק שלושת אלפים קול הפרידו בין יהדות התורה ובין המנדט השישי, המסקנה היא שלא רק את ברוך מרזל ורשימת הסרק שלו צריך להאשים באבדן המנדט (אם כי לולא הקולות שירדו לטמיון בגינו המנדט השישי היה בכל זאת מושג), אלא יש להפנות את המבט והאשמה לתוככי מחננו אנו. על מה ולמה הייתה ירידה ממוצעת של חמשה אחוז יקרים באחוזי ההצבעה?

מגוון הסיבות האפשרי יכול להעסיק צוות של חוקרים ופרשנים פוליטיים במשך שנה תמימה. אפשר שחלק מהציבור מאס בקטטות והמריבות של הסיעה המאוחדת, עד כדי כך שמיאוס זה הביאו אותו לצעד הנמהר של אי ציות לדברי חכמים. אפשר שיש שנואשו בכלל מהאפשרות לשפר את תנאי הציבור החרדי על-ידי נציגות בכנסת, ואפשר גם שהירידה בתקציב הבחירות של הפעם שעברה הוריד את מספר הפעילים שפעלו בשכונות החרדיות.

כל הסיבות האמורות קיימות וביתר שאת בבחירות העומדות בפתח. המסקנה המתבקשת היא כי המנדט השישי, ויתכן שגם החמישי, תלויים הרבה יותר ממה שיעשה בתוך הבית פנימה, מאשר בקריאטיביות של הסיסמאות במגזר החילוני ויופיים של הסלוגנים שיפורסמו במגזר החרדי.

אם לא תהיה פעילות הסברה נמרצת וממוקדת בתוך השכונות החרדיות שתביא להעלאת אחוז ההצבעה באופן משמעותי, אזי גם מקומו של ח"כ הלפרט אינו מובטח כלל ועיקר.

ראשי יהדות התורה - קבלו זאת כאזהרה חמורה.

קישורים:
לטבלת הבחירות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!