עסקת המיליון

ה'חיידרים' של היום, זה לא מה שהיה פעם. פעם, בעבר, גם לא היו בכלל 'חיידרים'. מלמד אחד לימד מספר קטן של תלמידים. הם היו מסורים מאוד לתלמידיהם. את שכרם היו מקבלים ישירות מההורים, ששילמו את שכר הלימוד מפתם ומלחמם.

עם חלוף השנים, התמסדו ה'חיידרים'. מלמד אחד כבר לימד יותר תלמידים, אבל גם אז את שכר הלימוד שילמו ההורים ישירות למלמד.

אבל אז קמה המדינה, ורובם המוחלט של ה'חיידרים' החלו לקבל תקציבים מהשלטון. מוסדות החינוך העצמאי ויתר בתי הספר שזכו וקיבלו מעמד של 'מוכר שאינו רשמי', מקבלים את הרוב המוחלט של הוצאותיהם מקופת משרד החינוך, בעוד היתר, המכונים 'מוסדות פטור' מקבלים תקציבים 'פר ראש'.

אבל ההורים המשיכו לשלם - והרבה. התשלומים נעים היום בין 65 ל-100 דולר לחודש. האברכים, שבקושי רב מקיימים את משפחותיהם, כאשר רבים מהם חיים בעוני ובדחקות נוראיים, מתקשים מאוד לשלם את שכר הלימוד.

כל עוד זה היה מוצדק, ניחא. אבל כל מי שקצת מודע למה שנעשה בתלמודי-תורה כבר הגיע מזמן למסקנה, כי מדובר בעסק כלכלי מהמדרגה הראשונה. וגם ריווחי מאוד.

די אם נעשה חשבון קטן, כמה משלמים ההורים, כמה מקבלים ה'חיידרים' ממשרד החינוך, לעיתים גם מהרשויות המקומיות, רובם ככולם גם עושים 'שנור' בארץ ובניכר, ותגיעו לבד לשורה התחתונה:

מדובר ברווחים אדירים.

ומי שיודע קצת יותר על מה שקורה ב'חיידרים', גם מכיר את משכורות העתק שמקבלים המנהלים, שלא לדבר על בעלי הבית. מדובר במשכורות שלעיתים מסתכמות באלפי דולרים בחודש, לזה יש להוסיף גם מנהלים לא מעטים שמקבלים הוצאות רכב, טלפון, נופש ועוד כהנה הטבות שמסתכמות בכסף רב.

ב'חיידרים' רבים, גם משמשים ה'מקלטים' או אולמות הכינוסים, לאולמות שמחה, שמכניסים כסף רב לבעלים. הטיולים בחו"ל של הבעלים/מנהלים, ההפרשות של כמחצית מכספי ה'שנור' לקופתם האישית, יכולה לתת לכל אחד מושג במה בדיוק הדברים אמורים.

אנחנו לא מדברים על 'חיידרים' שאינם לוקחים כספים מקופת המדינה. על 'חיידרים' שאינם מקבלים מבנים ממשרד החינוך או הרשויות המקומיות. הכוונה היא לאותם שמקבלים כספים מהמדינה, מקבלים מבנים וכל הדרוש, וגם אם לא בשנים הראשונות, הרי שתוך זמן קצר רובם ככולם מקבלים קראוונים על חשבון משרד החינוך או הרשות המקומית, ומאוחר יותר גם מבני קבע.

לא מעט 'חיידרים' הוקמו על-ידי מספר שותפים, שמתחלקים שווה בשווה, ברווחים האדירים. המנהל בפועל מקבל בנפרד שכר עבור עבודתו, והרווחים הנותרים, מתחלקים בין השותפים. כך, למשל, אחד ה'חיידרים' בקרית ספר, הוקם על-ידי לא פחות מארבעה שותפים, וכל אחד גורף, ככל הידוע, חמשת אלפים דולרים ירוקים בחודש, בעוד המנהל, מקבל עוד כמה אלפי דולרים 'דמי ניהול'.

כל ההקדמה הארוכה הזו תוכל לתת את ההסבר הדרוש, על עסקת המיליון שנסגרה בימים אלו בקרית ספר.

מדובר באחד ה'חיידרים' הוותיקים ביישוב, שנוסד על-ידי שני שותפים. אחד השותפים, הפך לאחד האנשים הקרובים לשלטון המקומי. בזכות קירבה זו זכה גם לתקציבי ענק ל'חיידר' שבבעלותו, בעוד שותפו אינו מתגורר כלל ביישוב, אך ההכנסות זורמות לכיסו מידי חודש בחודשו.

לאחרונה הגיע השותף/המקורב למסקנה, כי אין שום סיבה שיתחלק בסכומים האדירים שהוא מצליח לגייס עבור ה'חיידר' עם שותפו. כל עוד ההכנסות הסתכמו מתשלום שכר הלימוד, כספי משרד החינוך וה'שנור' – מילא. אבל בכספים שהוא מצליח לגייס לבדו בזכות קשריו, את זה הוא רוצה לשמור לעצמו.

מצב זה הביא לחיכוכים לא מעטים בין השותפים, אבל אז הוא הגיע למסקנה, שכדאי לו לשלם גם סכום גדול, ולהוציא את השותף החוצה.

מו"מ קשוח התנהל בין הצדדים, עד שהצדדים התרצו והגיעו לסכום שהביא לפירוק השותפות. לא פחות ממיליון דולר טבין ותקילין שכנעו אותו לצאת החוצה, ולהניח לשותפו לגרוף לבדו את הכספים.

עסקת המיליון הפכה לשיחת היום בעיר וכולם דשים בה הלוך ושוב.

אבל אנחנו לא דואגים לשותף שיצא עם מיליון דולר בכיס. למיטב ידעתנו, הוא שותף ב'חיידר' נוסף, אותו הקים ביישוב חרדי אחר. אך מרווחי ה'חיידר' בקרית ספר, ייהנה מעתה רק אדם אחד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!