אנחנו מ-פ-ח-ד-י-ם!

פרופ' אוריאל רייכמן, נשיא "המרכז הבינתחומי בהרצליה", המתין לשעת כושר כדי לספר לעם היושב בציון מדוע עזב את מפלגת 'שינוי' בטריקת דלת, תוך מסע ביקורת חריף ונוקב נגד ראשי המפלגה בה כיהן עד לא מכבר כיו"ר הנשיאות שלה. המרצע יצא מהשק.

ב'כנס הרצליה', המתקיים בחסות המכללה הפרטית והמצליחה בראשה הוא עומד, לקח רייכמן את רשות הדיבור וסיפר על ההבטחה שקיבל משרון בתמורה להצטרפותו ל'קדימה'. "ראש הממשלה פנה אליי וביקש ממני לקחת את תפקיד שר החינוך. לא אקח על עצמי תפקיד חבר כנסת או שר אחר - רק את תיק החינוך", סיפר רייכמן לבאי הכנס.

רייכמן ידוע יותר כמי שעומד במשך שנים רבות בראש ארגון 'חוקה לישראל'. במרץ בלתי נדלה הוא פועל לממש את חקיקת החוקה, שלדעת כל בר בי רב, אין שיעור לסכנה הגדולה העולה ממנה.

אך רייכמן אינו מרפה.

הוא הצליח, בתחכום רב ובמילים נוטפות נופת צופים, ללכוד ברשתו גם חברי-כנסת דתיים וחרדים, שלא קלטו מיהו האיש בעל הפרצוף התמים והנחמד. אך מאחורי חזות נחמדה זו, עומד אחד האנשים המסוכנים ביותר לציבור החרדי.

והאיש הזה, אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, יהיה שר החינוך הבא של מדינת ישראל.

רייכמן שרואה את הסקרים, כבר החל לעבוד במרץ רב לקראת תפקידו החדש. הוא אף הספיק לערוך סדרת פגישות ודיונים עם אנשי מפתח בתחום, בהם גם חברת סיעתו ומנכ"לית משרד החינוך לשעבר, רונית תירוש, נציגי ארגוני המורים והאיש העומד מאחורי הדו"ח המפורסם, שלמה דוברת.

את תפקיד שר החינוך הבטיח לו שרון כאשר הצטרף למפלגת 'קדימה'. מה שנותר לו עכשיו הוא רק לצפות לסיום ההליך הטכני – הבחירות לכנסת ה-17 – ולהכנס בלי קושי רב לכסא המיניסטר ברחוב שבטי ישראל בירושלים – במשרד החינוך. "אני לא פולטיקאי", הוא טוען. "זו פעם ראשונה שבתפקיד שר החינוך יעמוד אדם שהקים וניהל מפעל חיים ולא אדם שבא מהפוליטיקה".

אז לרייכמן, שרוצה אולי שנשכח את מוצאו, נזכיר שרק לפני זמן קצר מאוד, הוא עמד בראש מועצת 'שינוי'. כן, אותה מפלגה פוליטית שחרטה על דגלה את האנטי. אנטי לכולם. אנטי לספרדים, אנטי לחרדים, אנטי לעניים. בקיצור, אנטי, אבל עם וירוס. וירוס הרסני שפשט בכל חלקי המפלגה הזו.

אז לכל אותם אלו ששכחו, או שבמפלגת 'קדימה' מנסים להשכיח, הנה תזכורת קצרה: מיהו אוריאל רייכמן.

תחום העיסוק העיקרי שלו הוא משפטים. הוא סיים דוקטורט באוניברסיטת שיקגו, שימש כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, אך את עיקר פרסומו קיבל כשעמד בראש 'חוקה לישראל'. רייכמן לא מזניח את התחום הזה, אך הוא יודע, שהשפעתו הגדולה יותר למימוש שאיפתו בתחום החוקה, עוברת בתיק החינוך.

רייכמן זהיר מאוד בניסוחיו ובהתבטאותיו. הוא אינו עושה שימוש במילים פרובוקטיביות, כמו קודמיו בתפקיד שר החינוך - שולמית אלוני, יוסי שריד ואפילו לא לימור ליבנת. אבל המהלכים שהוא נוקט מאחורי הפרגוד מסוכנים הרבה יותר. הוא בכלל לא איש של דיבורים, אלא יותר איש של מעשים. הוא כמעט ואינו מתראיין לתקשורת, והופעתו ב'כנס הרצליה', נועדה, בעיקר, כדי שאיש לא יברח מההבטחה שקיבל – תיק החינוך.

אם תרצו לדעת מי האיש ששינה את שיטת הבחירות? שדחף ודוחף ללא הרף את חקיקת חוקי יסוד? מיה האיש שהקים את מפלגת 'שינוי'? מי האיש שמאחורי הקלעים ארגן ויזם את הפגנת התמיכה בבית המשפט העליון? מי האיש שפעל בשיתוף עם הרפורמים נגד חוק ההמרה, ובשיתוף עם ארגון 'שלך' לגיוס בני ישיבות? מי האיש שעמד מאחורי הפעילות הפוליטית בכיכר רבין נגד כניסת ש"ס לקואליצית ברק?

כן, זה היה אותו האיש. אוריאל רייכמן.

האיש שתואר על-ידי עיתונאי חד-עין כ"אימפריה של איש אחד השולח באמצעות ארגון 'חוקה לישראל' וקשרים אישים, זרועות משפיעות לכל המפלגות החילוניות".

תזכורת. הכל התחיל ב'תרגיל המסריח': משנת 77', הפסיד המערך בראשות שמעון פרס שוב ושוב את הבחירות. בשנת 77' הרכיב הליכוד ממשלה יחד עם הדתיים והחרדים והרחיק מעמדות השלטון את ה'אליטות הישנות'. השמאל מצא עצמו נדחק אל האופוזיציה.

הזדמנות אחת בשנת 90' נקרתה בפני השמאל: פרס ניהל מגעים חשאיים ועמד להציג ממשלת שמאל. סוף-סוף עמד השמאל לחזור לשלטון, לאחר שנים של הפסדים. הסוף ידוע. הרב שך נשא ב'יד אליהו' נאום ברור ותקיף נגד ההצטרפות לשמאל והמפלגות החרדיות נאלצו לסגת מ'התרגיל'. חלום ממשלת פרס נגוז.

באותם ימים, כשהתקשורת היתה מלאה בדברי בוז וזעם על החרדים, והפוליטיקאים בשמאל השמיעו נאומים גדושי משטמה ואיומים נגד החרדים – תכנן רייכמן, בשקט ובהחבא, את התרגיל שלו - 'חוקה לישראל'.

הרעיון היה מבריק. כלפי חוץ לא שידר רייכמן שום ביקורת נגד החרדים. ממש כלום. כולו היה נופת צופים. אין לו, חלילה, שום דבר נגדם. אבל הוא מצא דרך איך לשנות את סדרי השלטון, כדי להעמיד את החרדים בפינה. אפלייה, מאן דכר שמיה. שום כלום. הוא בסך הכל רוצה לשנות את שיטת המימשל בישראל. מה רע בכך? באיזו טענה אפשר לבוא אליו, אם ראש הממשלה ייבחר בבחירות ישירות ולא על-ידי חברי הכנסת?

ביום בהיר אחד יצא רייכמן בקמפיין שהציף את המדינה כולה: 'חוקה לישראל'. דיבורים יפים השמיעו רייכמן והאנשים שקיבץ סביבו. הם דיברו על טוהר השלטון, על בחירות הוגנות, על פוליטיקה נקייה. התקפה נגד החרדים – יוק. שום מילה.

לא לזה הוא התכוון, אבל זה מה שיצא בסוף. שיטת הבחירות שונתה, אבל למחרת הבחירות, קיבל רייכמן את נתניהו כראש ממשלה, בקואליציה עם החרדים. אז מה עושים עכשיו? רייכמן מצא את פטנט חדש: בית המשפט העליון. ברק וחבריו הם אלו שילמדו לקח את החרדים שהשתלטו לו על המדינה.

אבל גם זה לא הלך לו בדיוק לפי התכנית, ויחד עם ברק, דחף בכל כוחו את חקיקת חוקי היסוד. הרב שך, שראה כבר אז את התוצאות החמורות שיהיו לחוקים אלו, התנגד להם בכל תוקף. אבל לאט לאט, בלי שהנציגים החרדיים כלל הרגישו בכך, יצאו החוקים לדרך.

זה התחיל עם 'חוק יסוד כבוד האדם וחירותו'. וכי מה הפסול יש בחוק הזה? לאחר מכן הגיע תורו של 'חוק יסוד חופש העיסוק'. מלכודת הדבש פעלה היטב. החכי"ם הדתיים לא הרגישו כיצד הם נלכדים פעם אחר פעם בחוקים 'תמימים', שאסונם מי ישורנו. אך לא חלף זמן רב, ואת נחת זרועם של החוקים הללו, הם הרגישו היטב, כשברק וחבריו לכס השיפוט בבית המשפט העליון, החלו להעניק את הפרשנות שלהם לחוקים הללו.

והם, כמובן, היו אנטי דתיים.

בלית ברירה, יזמו הח"כים החרדיים חוקים 'עוקפי בג"צ'. ברק נאלץ להתקפל. ואז יצא רייכמן עם רעיון נוסף, מבריק לא פחות: מפלגת 'שינוי'. מפלגה שחרטה על דגלה ממשלה בלי חרדים. והם הצליחו בכך, בראשית הדרך, מעל ומעבר למצופה. הסיעות החרדיות נשארו בחוץ. לפיד כרת ברית עם המפד"ל ומפלגות הימין. העיקר להשאיר את החרדים בחוץ.

אך מה לעשות, גם יציר כפיו זה, נגוז ונעלם.

רייכמן, שלכל הדיעות הינו פיקח ואיטילגנט, ראה כבר את קץ המפלגה שהקים, ומיהר לקפוץ על עגלת המפלגה שהיא בסך הכל די תואמת את מפלגת האם שלו. 'קדימה'. כל המוטיבים של 'שינוי' נמצאים גם במפלגה זו. היום עומד בראשה אותו אדם שבביתו נכרתה הברית הלא קדושה בין 'שינוי', המפד"ל ומפלגות הימין - אהוד אולמרט, בן בריתו וידידו הקרוב של טומי לפיד.

במאמר שפרסם רייכמן לפני כשנה באתר 'שינוי', תחת הכותרת 'הגשמה לאומית והחייאת הציונות', הוא כתב את הדברים הבאים: "האתגר העומד כיום בפני 'שינוי' הוא לגבש עד לבחירות את השקפת עולמנו המדינית לתכנית מעשית לשיקום לאומי. 'תכנית 'שינוי' לישראל' הכרחית נוכח ההידרדרות המוסרית, אבדן החזון והרפיון בתיקון השברים של המגזר הציבורי.

"יש אומרים, שהנושא היחיד הראוי לטיפולנו הוא בתחום יחסי הדת והמדינה. עיסוק בנושאים אחרים ייצור כביכול תמהיל שיטשטש את המסר. תהיה זו טעות קשה, לדעתי, לצייר את 'שינוי' כמפלגה אנטי-חרדית וחד-ממדית. עמדתנו כלפי אחינו החרדים מקורה בתפישה ליברלית ויסודותיה בציונות ההרצליאנית. השלכותיה של השקפת עולם זו משתרעות על מרחבי השקפה נוספים של חירות וכבוד אנושי, שוויון, יזמה פרטית, הגשמה של הלאומיות היהודית, חתירה לשלום ובניית חברת מופת".

כאן מגיע רייכמן, לרעיון נוסף, כדי לבודד את הציבור החרדי. שוב הוא חותר לשינוי שיטת הבחירות ולשינויים נוספים. חרדים הס מלהזכיר. יש לו מפסיק נימוקים כדי להסביר את הרעיון החדש.

"כמפלגה שאינה רואה את הנצחת עצמה כמטרת ליבה, עלינו להוביל את המאבק לשינוי שיטת הממשל. מרבית הציבור בישראל תומך בהחדרת אלמנט של בחירות אזוריות-אישיות, העלאת אחוז החסימה ל-5% וייצוב משטר נשיאותי, שימיר את השיטה הקואליציונית במתכונתה הנוכחית. כך נוכל לזכות 'בנקודה ארכימדית' לתיקון פגמי הממשל הרבים, ולהוביל להכרעות מדיניות חיוניות".

ועכשיו, שימו לב, מה מסתתר מאחורי המילים ה'יפות' הבאות: "בתקופת האופוזיציה הקרובה, על 'שינוי' להמשיך ולעבד תכנית מעשית לרפורמה בתחומי הממשל השונים, לתמוך בהידברות עם המנהיגות הפלשתינאית החדשה והיציאה מעזה, ולהוות קול ברור ומחנה לוחם כנגד שיעבוד האזרחים היצרנים לקבוצות פריבילגיה, היונקות מקרבה מפלגתית וסחטנות קואליציונית. הרחבת תחום ההתייחסות הציבורית, גיוס רבים כחברים לשורותינו, אחדות ההנהגה והקרנה של מחויבות לאומית ערכית ללא פניות, יביאו ל'שינוי' כוח למימוש היעדים בבחירות הבאות".

אבל זה כבר היה מזמן. עכשיו רייכמן שועט קדימה לעבר היעדים החדשים שהציבו לעצמו. בממשלה הבאה, אם לא יתרחש משהו בלתי צפוי, הוא יכהן כשר החינוך.

וכאן הגיעו הזמן להכריז ולומר בקול ברור וצלול: מהאיש הזה אנחנו חוששים. מ-פ-ח-ד-י-ם.


חלק מהכתבה מבוססת על מאמרו של חבר מערכת האתר, יצחק הורוויץ.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!