דירות מנין?

נישואי ילדים בחברה החרדית הינו נושא העולה על הפרק בעיתונות החרדית ובקרב הציבור מזה עשרות שנים, ללא הפסקה. הנורמה הרווחת, שקניית הדירה מוטלת על הורי הזוג, הינה חסרת כל היגיון, והיא משימה בלתי אפשרית בעליל, הממיטה אסון על הציבור כולו.

השאלה היא: איך בכל זאת נוסעת העגלה קדימה? כיצד בפועל נרכשות בכל יום עשרות דירות חדשות עבור הזוגות הצעירים? מהו המקור הכספי להון הרב הדרוש לשם כך?

לשאלה זו אין תשובה אחת. היא מורכבת מתשובות רבות ומגוונות.

את סימן השאלה הגדול הציב כבר הסופר המופלא, הרב דוד זריצקי, לפני כשלושים שנה, במאמר נוקב כנגד ראשי הישיבות, המחנכים את תלמידיהם לדרוש 'סידור מלא'. גם פרופ' מנחם פרידמן, בספרו 'החברה החרדית', חתם בסימן שאלה גדול: כיצד מתמודדת הקהילה החרדית עם נורמה בלתי אפשרית של לימוד תורה ושל רכישת דירות לילדים.

אולם, כידוע, המציאות עולה על כל דמיון.

נדמה לי שאחוז ניכר מרכישת הדירות איננו מתבצע מהכנסות חודשיות קבועות ממשכורת, אלא מכספים אחרים לגמרי - כספי ירושות, מסחר בנדל"ן וכדו'. מחירי הדירות זינקו בעשרות השנים האחרונות באלפי אחוזים, הרבה מעבר לכל מדד אפשרי, כשדבר זה עצמו הפך את רכישת הדירות בעבר להכנסה במקום הוצאה. כך, למשל, רוכשי הדירות לפני האינפלציה הדוהרת של שנות ה-80', קנו את דירותיהם בפרוטות, שכן המשכנתאות לא היו צמודות מדד והם זכו מן ההפקר. גם רוכשי הדירות לאחר מכן - ברמות, הר נוף, רמת שלמה, רמת בית שמש - הכפילו ושילשו את ערך דירותיהם בתקופת זמן קצרה יחסית, עובדה המאפשרת להם לרכוש בסכומים אלו שתיים או שלוש דירות בריכוזים החדשים.

את הדירות היקרות יותר בירושלים, רוכשים כיום בעלי האמצעים, שחלקם הגדול הם בני חו"ל מהמעמד הגבוה יותר. כמו-כן, הרחבות הדיור בשנים האחרונות בשכונות החרדיות, איפשר לרבים וטובים להרוויח באחת עשרות אלפי דולרים. שכן, די בהשקעה קטנה יחסית לייקר את הדירה במאה-מאתיים אלף דולר. יחד עם זאת, המצוקה מחריפה והולכת והיא נותנת את אותותיה בכל פינה.

אינני יכול שלא להתייחס ל'אליטה' החרדית, אשר לעניות דעתי עושה את כספה בדרך שאיננה ראויה. מנהלי מוסדות, עמותות וארגונים, משתמשים לא אחת במוסדות כאמצעי לגיוס כסף רב לכיסם, באמתלאות שונות ומשונות. הללו מרשים לעצמם לרכוש דירות לילדיהם על כתפי התורמים והורי החניכים, כשהם עוד מעיזים לדבר גבוהה על הסתפקות במועט והקמת בית של תורה.

מלבדם ישנם משפחות מיוחסות, המתפרנסות בגלוי מתרומות נדיבות של גבירים בחו"ל, המעוניינים באמצעות כספים אלו להיות מקושרים לאותם גורמים. זוהי נורמה שקשה לבקר אותה, שכן מי מאיתנו לא יקח כסף הניתן לו מרצון? אולם בדרך זו, אותם רבנים וגדולי תורה, אינם יכולים כבר להוות דוגמא אישית לתלמידיהם הרבים. אני רואה דמיון רב בין תופעה זו לקשרי הון ושלטון הזוכים לביקורת כה רבה במגזר הכללי.

עד כאן עסקתי באופנים בהם האדם רוכש דירות לילדיו מכספו שלו. אולם יש רבים המחתנים את ילדיהם מכספי זולתם, כשכוונתי להלוואות עצומות, ללא יכולת פירעון, הנלקחות דבר יום ביומו בגמ"חים להלוואות כספים, כשהכסף הרב המצוי שם הוא מפיקדונות של בעלי עסקים רבים, ומחסכונות של אנשים החוסכים מפת לחמם לצורך העתיד [נישואי ילדים וכדו'] .זהו לענניות דעתי האסון הגדול ביותר.

בשבת האחרונה עמד רבה של קרית ספר, הגר"מ קסלר, בדרשת ליל שבת ואמר: "אסור לו לאדם ללוות אפילו שקל, כשאיננו יודע איך יפרע אותו ואפילו אם אין לו מקום לגור ללא ההלוואה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!